רבינו אשר על הש"ס/שבת/פרק יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


תוכן עניינים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור. היו שתיהן בדיוטא אחת המושיט חייב והזורק פטור שכך היתה עבודת הלוים. שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה טפחים ורחבן ארבע הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מכן פטור. הזורק ד"א בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מי' טפחים כזורק בארץ והזורק ד' אמות בארץ חייב. זרק תוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור חוץ לד' אמות ונתגלגל תוך ארבע אמות חייב. הזורק ד' אמות בים פטור. אם היה רקק מים ורה"ר מהלכת בו הזורק לתוכו ארבע אמות חייב. וכמה רקק מים פחות מעשרה טפחים. רקק מים שרה"ר מהלכת בו הזורק לתוכו ארבע אמות חייב. והזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים ומן הספינה לים ומן הספינה לחבירתה פטור. ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו אם אינם קשורות אע"פ שמוקפות אין מטלטלין מזו לזו:

סימן ב[עריכה]

גמ' איתמר ספינה רב הונא אומר מוציא ממנה זיז כל שהוא וממלא רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרו עושה מקום ארבע וממלא פי' עושה מקום רוחב ארבע מוקף מחיצות גבוהות עשרה וממלא דרך אותו מקום ורואין אנו את המחיצות כאלו הן מגיעות למים דמחיצה תלויה מתרת במים. והלכתא כוותייהו דהוה ליה רב הונא חד והני תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים. אבל שופכין דידיה שופך אדופני דספינה ואע"ג דנחתי מכחו לים כחו בכרמלית לא גזור. ספינות קשורות זו לזו מטלטלין מזו לזו ועל ידי עירוב כדרב ספרא וכדתניא ספינות קשורות זו לזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו. חזרו ונתקשרו בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין בין מוטעין חזרו להיתירן הראשון. וכן מחצלאות הפרוסות ברשות הרבים מערבין ומטלטלין מזו לזו. נגללו נאסרו חזרו ונפרסו בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין בין מוטעין חזרו להיתירן הראשון. שכל מחיצה הנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה. איני והאמר רב נחמן לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור. כי איתמר דרב נחמן אמזיד איתמר. פרש"י והאי דקתני חזרו להיתירן הראשון לא קאי אמזיד ולא נהירא דא"כ אמאי קתני מזידין והוא עיקר החידוש ואי לא קאי עליה אמאי תנייה. וגם מה שפירש"י דרב נחמן קאי אסיפא דהך ברייתא לא נהירא דא"כ במסכת עירובין דהך ברייתא עיקרה שנויה שם ה"ל לאיתויי עלה מילתיה דרב נחמן. ופי' ר"ת דמילתא דרב נחמן בעלמא איתמר אמחיצה הנעשית במזיד ולא אהך ברייתא ואגב דהביא הך ברייתא הכא אמילתא דרב ספרא דמתיר לערב ולטלטל אפילו נפסקו וחזרו ונקשרו פריך מינה לרב נחמן. והכי פירושא דברייתא מחצלאות הפרוסות לרשות הרבים כעין בתים זו אצל זו מערבין ומטלטלין מזו לזו כמו כותל שבין שתי חצירות ויש ביניהן חלון או כותל שאם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד נגללו נאסרו פירוש אם עירבו שנים וסמכו על פריסת מחצלאות שביניהם כשנגללו נאסרו כמו שתי חצירות שנפרצו במלואן זו לתוך זו. חזרו ונפרסו וכו' חזרו להיתירן הראשון דהיו כשתי חצירות ומטלטלין אלו בכאן ואלו בכאן. שכל מחיצה הנעשית בשבת כו' טעמא קיהיב למילתיה דקי"ל בעלמא מחיצה הנעשית בשבת ואפילו לרשות הרבים שמה מחיצה וכל שכן הכא דהאי מחיצה אינה באה אלא להתיר איסור דיורין של שתי החצירות הלכך חזרו להיתירן הראשון אפילו מזידין דלא שייך למילתיה דרב נאמן כלל דרב נחמן איירי בעושה מחיצה ברשות הרבים שעל ידה נעשית רשות היחיד אבל הכא בלא הך מחיצה נעשית רשות היחיד והמחיצה אינה באה אלא לחלק הדיורין. ומסיפא דקתני שכל מחיצה הנעשית בשבת שמה מחיצה דמשמע אפילו לטלטל דומיא דרישא פריך אההיא דרב נחמן דאיתמר בעלמא ומשני דרב נחמן אמזיד איתמר היכא דעושה מחיצה ברשות הרבים והך דמחצלאות חזרו להיתירן הראשון ואפילו במזיד:

סימן ג[עריכה]

מתני' הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו וקלטה אחר או שקלטה כלב או נשרף פטור. זרק כדי לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית חבורה פטור. זה הכלל כל חייבי חטאות אינם חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה. תחלתן זדון וסופן שגגה תחלתן שגגה וסופן זדון אין חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה:

הדרן עלך הזורק