רבינו אשר על הש"ס/שבת/פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


תוכן עניינים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

המוציא יין כדי מזיגת הכוס. חלב כדי גמיעה. דבש כדי ליתן על הכתית. שמן כדי לסוך בו אבר קטן. מים כדי לשוף בו את הקלור. ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית ר"ש אומר כולן ברביעית ולא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן:

גמ' תנא כדי מזיגת הכוס יפה מאי כוס יפה כוס של ברכה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כוס של ברכה צריך שתהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית ת"ר המוציא חלב של בהמה כדי גמיעה. חלב של אשה כדי ליתן במשיפה קלור כדי לשוף במים דבש כדי ליתן על פי כתית. בעי רב אשי על פי כתית אפומא דכולא כתית או דלמא אמורשא קמא דכתית לאפוקי הדר הודרנא דלא. תיקו. שמן כדי לסוך אבר קטן תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר שמן כדי לסוך בו אבר קטן של קטן בן יומו:

מתני' המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. ר' יהודה אומר כדי ליקח ממנו מדת מנעל לקטן. נייר כדי לכתוב עליו קשר של מוכסין והמוציא קשר מוכסין חייב נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון:

גמ' ת"ר הוצין כדי לעשות אוזן לכפיפה מצרית. סיב אחרים אומרים כדי ליתן על פי משפך קטן של יין. רבב כדי לטוש תחת אספוגית קטנה. וכמה שיעורה כסלע. מוכין כדי לעשות כדור קטנה כאגוז. נייר כדי לכתוב עליו קשר של מוכסין. תנא כמה קשר מוכסין שתי אותיות. ת"ר המוציא קשר מוכסין עד שלא הראהו למוכס חייב משהראהו למוכס פטור. רבי יהודה אומר אף משהראהו למוכס חייב מפני שצריך לו. המוציא שטר חוב עד שלא פרעו חייב. משפרעו פטור. רבי יהודה אומר אף משפרעו חייב מפני שצריך לו:

מתני' עור כדי לעשות קמיע קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל. דיו כדי לכתוב שתי אותיות. כחול כדי לכחול עין אחת. זפת וגפרית כדי לסתום נקב. שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן:

סימן ב[עריכה]

גמ' עור כדי לעשות קמיע וכן שיעור המעבד עור והמוציא עור בין מעובד ובין שאין מעובד בין לעבדו ובין שלא לעבדו שיעורו לעשות קמיע:

מתני' דבק כדי ליתן בראש השפשף. חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. רבי יהודה אומר כדי לעשות פטפוט. סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב. סיד כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות. רבי יהודה אומר כדי לסוד כלכול. רבי נחמיה אומר כדי לסוד אונדפי. אדמה כחותם המרצופין דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים כחותם האגרות. זבל וחול הדק כדי לזבל. קלח של כרוב דברי ר"ע. וחכמים אומרים כדי לזבל כרישא. חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד. קנה כדי לעשות קולמוס. ואם היה עבה או מרוסק כדי לבשל בו ביצה קלה שבבצים טרופה ונתונה באילפס:

גמ' אמר רב נחמן כגרוגרת מביצה קלה:

מתני' עצם כדי לעשות תרווד. אמר רב יהודה כדי לעשות חף. זכוכית כדי לגרור בה ראשי הכרכר. צרור או אבן כדי לזרוק בעוף רבי אליעזר בן יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה. חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר כדי לחתות בו את האור רבי יוסי אומר כדי לקבל בו רביעית אמר רבי מאיר אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ישעיה ל ולא ימצא במכתתו חרס לחתות בו אש מיקוד וגומר. אמר ליה רבי יוסי משם ראיה ולחשוף מים מגבא:

גמ' כדי לעשות חף אמר עולא חפי פותחת. זכוכית וכו' תניא כדי לפצוע בו שני נימין כאחת. צרור או אבן אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן והוא שמרגשת בה. וכמה שיעורה. תני ר' אלעזר בן יעקב משקל עשרה זוז. זונין על לבי מדרשא אמר להם רבותי אבנים של בית הכסא שיעורן בכמה. אמרו לו כזית כאגוז כביצה. אמר להו וכי תורטני יכניס. נמנו וגמרו מלא היד. תנו רבנן שלש אבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא וכמה שיעורן. רבי מאיר אומר כאגוז רבי יהודה אומר כביצה. והלכתא נמנו וגמרו מלא היד אמר רבי יהודה אבל לא את הפייס. מאי פייס. אמר רבי זירא כרשיני בבלייתא פי' אדמה שהיא קרובה להתפרר. אמר רבא אסור למשמש בצרור בשבת כדרך שהוא ממשמש בחול. מתקיף לה מר זוטרא ליסתכן. אלא כלאחר יד. פירש רש"י הוצרך לפנות ואין יכול אסור למשמש משום השרת נימין כלאחר יד אוחז בשתי אצבעות ור"ח ז"ל פירש למשמש בצרור כדי להחליקו שלא ישרט בשרו ומשום כתישה:

סימן ג[עריכה]

אמר רבי ינאי יש מקום קבוע לבית הכסא מכניס מלא היד ואם לאו כהכרעת מדוכה קטנה של בשמים פי' ראשו של בוכנא שדכין בו הבושם ופירשו בתלמוד ארץ ישראל מלא רגל מדוכה קטנה א"ר ששת אם יש עליה עד מותר פי' אפי' אבן גדולה יותר מכביצה או אם יש לפניו הרבה אבנים יותר ממלא היד אם יש עליה עד כלומר שקינוח ניכר בו ומעיד שכבר קנח בו מותר לטלטל כולן שכבר הוכנו. א"ל אביי לרב יוסף ירדו עליהן גשמים ונשטשטשו כלומר והעביר את הקינוח מהו. אמר ליה אם רישומו ניכר מותר. בעי מיניה רבה בר שילא מרב חסדא מהו להעלותן אחריו לגג. א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה אמר רב הונא אסור לפנות בשדה ניר בשבת משום דרבה דאמר רבה היתה גומא וטממה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש. אמר ריש לקיש צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו. והתולש ממנו בשבת חייב חטאת. אמר רבי יוחנן אסור לקנח בחרס משום סכנה א"נ משום כשפים. כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קא אזלי בארבא אמרה להו ההוא מטרוניתא אותבן בהדייכו. לא אותבוה. אמרה מילתא אסרתה לההוא ארבא. אמרו אינהו מילתא שריוה. אמרה מאי איעביד לכו דלא מקנחיתו לכו בחספא ולא קטליתו כינא אמנא ולא אכליתו מכישא דאסר גינאה. היו לפניו צרור וחרס מקנח בחרס ואינו מקנח בצרור ודווקא בחרס דאוגני כלים. היו לפניו צרור ועשבים רב חסדא ורב המנונא חד אמר מקנח בצרור ואין מקנח בעשבים וחד אמר מקנח בעשבים ואינו מקנח בצרור. ודוקא בעשבים לחין אבל עשבין יבישים משירין את השינים. איתמר הצריך לפנות ואינו נפנה רב חסדא ורבינא חד אמר רוח רעה שורה עליו וחד אמר רוח זוהמא שורה עליו. איתמר הצריד לפנות ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו וזו היא תחלת ריח הפה. אכל ולא שתה אכילתו דם וזו היא תחלת חולי מעיים. אכל ולא הלך ד' אמות אכילתו מרקבת וזו היא תחלת ריח רע. רחץ ולא סך תחלה דומה לזולף מים על גבי חבית. רחץ בחמין ולא שתה מהן דומה לתנור שהסיקוהו בחוץ ולא הסיקוהו בפנים. רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאור ולא הכניסוהו למים. הנצרך לפנות ואינו יכול לפנות אמר רב חסדא יעמוד וילך ארבע אמות וישב ויעמוד וילך ארבע אמות וישב רב המנונא אמר ימשמש בצרור באותו מקום. רב חנן מנהרדעא אמר יסתלק לצדדין ורבנן אמרי יסיח דעתו מדברים אחרים. אמר ר' ירמיה מדיפתי אנא חזיתיה לההוא טייעא דקם ויתיב וקם ויתיב עד דשפיך כקדירה: ת"ר הנכנס לסעודת קבע צריך שיבדוק את עצמו כיצד יעשה מהלך עשרה פעמים של ד' ד' פסיעות או ארבע פעמים של עשר עשר פסיעות ונפנה ונכנס וישב למקומו:


הדרן עלך המוציא יין