רי"ף על הש"ס/שבת/פרק ח
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
רב ניסים גאון |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
מתני'[עריכה]
המוציא יין, כדי מזיגת הכוס. חלב, כדי גמיעה. דבש, כדי ליתן על הכתית. שמן, כדי לסוך אבר קטן. מים, כדי לשוף את הקילור. ושאר כל המשקין ברביעית, וכל השופכין ברביעית. ר' שמעון אומר: כולן ברביעית, ולא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן:
גמ'[עריכה]
תנא, כדי מזיגת כוס יפה. מאי כוס יפה? כוס של ברכה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית, כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית:
חלב כדי גמיעה:
תנו רבנן: המוציא חלב של בהמה, כדי גמיעה. וחלב של אשה ולובן של ביצה, כדי ליתן במשיפה. קילור, כדי לשוף במים.
דבש כדי ליתן על הכתית. תנא: כדי ליתן על פי כתית.
שמן כדי לסוך אבר קטן. תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו:
מתני'[עריכה]
המוציא חבל, כדי לעשות אוזן לקופה. גמי, כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. ר' יהודה אומר: כדי ליקח ממנו מדת מנעל לקטן. ונייר, כדי לכתוב עליו קשר של מוכסין. והמוציא קשר של מוכסין, חייב. ונייר מחוק, כדי לכרוך על פי צלוחית של פלייטון:
גמ'[עריכה]
תנו רבנן: הוצין, כדי לעשות אוזן לכפיפה מצרית. סיב, אחרים אומרים: כדי ליתן על פי משפך קטן של יין. רבב, כדי לשוף תחת אספוגית קטנה, וכמה שיעורה? כסלע. פירוש אספוגית, רקיק, כדכתיב: "ורקיקי מצות", ומתרגמינן: "אספוגין פטירין". מוכין, כדי לעשות כדור קטנה, וכמה שיעורה? עד כאגוז:
נייר כדי לכתוב עליו קשר של מוכסין:
תנא: וכמה קשר של מוכסין? שתי אותיות:
מתני'[עריכה]
עור, כדי לעשות קמיע. קלף, כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא "שמע ישראל". דיו, כדי לכתיב בו שתי אותיות. כחול, כדי לכחול עין אחת. זפת וגפרית, כדי לעשות בו נקב קטן. שעוה, כדי ליתן על פי נקב קטן:
גמ'[עריכה]
אמר רב: קלף הרי הוא כדוכסוסטוס, מה דוכסוסתוס כותבין עליו מזוזה, אף קלף כותבין עליו מזוזה, וכן הלכתא. ותפילין אין נכתבים על הדוכסוסטוס, אלא על הקלף בלבד:
מתני'[עריכה]
דבק, כדי ליתן בראש השבשבת. חרסית, כדי לעשות פי כור של צורפי זהב, ר' יהודה אומר: כדי לעשות פטפוט. סובין, כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב. סיד, כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות, ר' יהודה אומר: כדי לעשות כלכול, ר' נחמיה אומר: כדי לעשות אנטיפי. אדמה, כחותם המרצופין, דברי ר' עקיבא, וחכמים אומרים: כחותם האגרות. זבל וחול דק, כדי לזבל קלח של כרוב, דברי ר' עקיבא, וחכמים אומרים: כדי לזבל כרישה. חול הגס, כדי ליתן על מלא כף סיד. קנה, כדי לעשות קולמוס. אם היה עבה או מרוסס, כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באלפס. עצם, כדי לעשות תרווד, רבי יהודה אומר: כדי לעשות חף:
גמ'[עריכה]
אמר עולא: חף, פותחת. זכוכית, כדי לגרר בה ראש הכרכר. תאנא: כדי לפצע בה שני נימין כאחד. צרור אבן, כדי לזרוק בעוף, ר' אליעזר בן יעקב אומר: כדי לזרוק בבהמה. אמר ר' יעקב: כדי שתהא הבהמה מרגשת בה, וכמה שיעורה? תניא, ר' אליעזר אומר: משקל עשרה זוז.
זונין עייל לבי מדרשא, אמר להן: אבנים של בית הכסא, שיעורן בכמה? אמרו לו: כזית, כאגוז, כביצה. אמר להן: וכי טרטני יכניס? נמנו וגמרו כמלא היד. תנו רבנן: שלשה אבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא, וכמה שיעורן? ר' מאיר אומר כאגוז, ר' יהודה אומר כביצה, והלכתא נמנו וגמרו כמלא היד. אמר רב יהודה: אבל לא את הפייס, מאי פייס? אמר ר' זירא: כרשיני בבלייתא, פירוש, אדמה שהיא קרובה להתפרר. אמר ר' ינאי: אם יש מקום קבוע לבית הכסא, מלא היד, ואם לאו, כהכרע מדוכה קטנה של בשמים. פירוש, ראש של בוכנא שדוכין בו את הבושם, ופירשוהו בתלמוד ירושלמי: מלא רגל מדוכה קטנה של בושם. אמר רב ששת: אם יש עליה עד, מותר. פירשוהו רבנן: עד, כגון סמרטוטין, כדתנן התם: משמשת בעדים, הן הן תיקוניה הן הן עיוותיה. אמר ליה אביי לרב יוסף: ירדו עליהן גשמים ונטשטשו, מהו? כלומר, אם ירדו גשמים על האבנים המקורזלות האלו ונטבעו בקרקע, מהו? מי חיישינן שמא יהא כסותר או כטוחן, או לא? אמר ליה: אם היה רשומו ניכר, מותר. בעא מיניה רבה בר רב שילא מרב חסדא: להעלותן לגג אחריו מהו? אמר ליה: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. אמר רב הונא: אסור ליפנות בשדה ניר בשבת, משום דרבה, דאמר רבה: היתה לו גומא וטממה, בבית חייב משום בונה, בשדה חייב משום חורש. אמר ר' שמעון בן לקיש: צרור שעלו בו עשבים, מותר לקנח בו בשבת, והתולש ממנו בשבת חייב חטאת.
אמר ר' יוחנן: אסור לקנח בחרס משום סכנה, ואיתימא משום כשפים. מאי כשפים? כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קא אזלי בארבא, אמרה להו ההיא מטרוניתא: אותבון בהדייכו, ולא אותבוה. אמרה (להו) מילתא וקא אסרה לה לספינה, אמרו אינהו מילתא ושריוה. אמרה להו: מאי איעבד לכו, דלא מקנחיתו לכו בחספא ולא קטליתו לכו כינה אמנייכו ולא אכליתו ירקא מכישא דאסר גינאה.
היו לפניו צרור וחרס, מקנח בחרס ואינו מקנח בצרור. ודוקא בחרס דאגני כלים. היו לפניו צרור ועלין, רב חסדא ורב המנונא, חד אמר: מקנח בצרור ואינו מקנח בעלין, וחד אמר: מקנח בעלין ואינו מקנח בצרור. מיתיבי: המקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו נושרין? לא קשיא, הא בלחין הא ביבשין.
איתמר: הצריך להפנות ואכל, רב חסדא ורבינא, חד אמר: רוח רע שולט עליו, וחד אמר: רוח זוהמא שורה עליו. איתמר: הצריך ליפנות ואוכל, דומה לתנור שהוסק על אפרו, וזו היא התחלת ריח הפה. (אכל ולא שתה, אכילתו דם, וזו היא התחלת חולי מעים. אכל ולא הלך ארבע אמות, אכילתו מתרקבת, וזו היא תחלת רוח רעה. רחץ ולא סך תחלה, דומה לזולף מים על גבי חבית. רחץ בחמין ולא שתה ממנו, דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים. רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן, דומה לברזל שהכניסוהו לאש ולא הכניסוהו במים).
הנצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות, רב חסדא אמר: יעמוד וישב יעמוד וישב. אמר ליה ר' זירא לרב חסדא, תא ניתני ותא ניעסוק בחיי דברייתא: הנצרך ליפנות ואינו נפנה, רב חסדא אמר: ילך וישב ויעמוד וילך ארבע אמות. רב המנונא אמר: ישתמש בצרורות באותו מקום. רב חנין מנהרדעא אמר: יהפך לצדדין. ורבנן אמרי: יסיח דעתו לדבר אחר. אמר ליה רב אחא בריה דרבה לרב אשי: וכל שכן שלא יפנה? אמר ליה: יסיח דעתו מדברים אחרים. אמר ר' ירמיה מדפתי: אנא חזיתיה לההוא טייעא דקם ויתיב דקם ויתיב, עד דשפיך כקדרה.
תנו רבנן: הנכנס לסעודת קבע, צריך שיבדוק את עצמו. כיצד? מהלך ארבע אמות, ארבע פעמים של עשר פסיעות או עשר פעמים של ארבע פסיעות, ונפנה ואחר כך יכנס:
מתני'[עריכה]
חרס, כדי ליתן בין פצים לחבירו, דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר: כדי לחתות בו את האור. ר' יוסי אומר: כדי לקבל בו רביעית. אמר ר' מאיר: אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, "ולא ימצא במכתתו חרס לחתות אש מיקוד". אמר לו ר' יוסי: משם ראיה, "ולחשוף מים מגבא":
סליקו להו המוציא