רי"ף על הש"ס/שבת/פרק יח
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
רב ניסים גאון |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
מתני'[עריכה]
מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש, אבל לא את האוצר. מפנין תרומה טהורה ודמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו, ותורמוס היבש מפני שהוא מאכל (לעניים) [לעזים]. אבל לא את הטבל, ולא מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו, ולא את הלוף ולא את החרדל. רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים:
גמ'[עריכה]
השתא חמש מפנין ארבע מיבעיא? אמר רב חסדא: ד' מה' וה' מאוצר גדול, ומאי אבל לא את האוצר? שלא יתחיל באוצר תחילה, ומני? רבי יהודה היא דאית ליה מוקצה. ושמואל אמר: ארבע וחמש כדאמרי אינשי, ואי בעי אפילו טובא, ומאי אבל לא את האוצר? שלא יגמור את האוצר, דילמא אתי לאשוויי גומות, אבל אתחולי מתחיל, ומני? ר' שמעון היא דלית ליה מוקצה. הא מילתא חזינא בה פלוגתא ביני רבוותא, איכא מאן דפסק כרב חסדא, משום דסוגיא דשמעתא כוותיה וסתם לן תנא דמתניתא כוותיה, וגמרא קא שקיל וטרי לפרושי שיעור דמתניתין. ואיכא דפסק כשמואל, משום דמוקים למתניתין כר' שמעון דלית ליה מוקצה, דקיימא לן כוותיה:
תנו רבנן: אין מתחילין באוצר תחילה, אבל עושה בו שביל ברגלו כדי שיכנס ויצא בו. שביל? והא אמרת רישא אין מתחילין? הכי קאמר: עושה בו שביל ברגלו בכניסתו וביציאתו. תנו רבנן: תבואה צבורה, כל זמן שמתחילין בה בערב שבת מותר לטלטלה בשבת, ואם לאו אסור לטלטלה בשבת, דברי רבי שמעון, ורבי אחא מתיר. כלפי לייא? אימא דברי רבי אחא, ורבי שמעון מתיר:
תאנא, כמה שיעור תבואה צבורה? לתך. איבעיא להו: הני ארבע וחמש קופות דקאמרי אף על גב דאית ליה אורחין טובא, או דילמא הכל לפי האורחין? ואם תמצא לומר הכל לפי האורחין, חד גברא מפני לכולהו, או דילמא כל חד וחד מפני לנפשיה? ופשטינן לה הכל לפי האורחין, אבל כל חדא וחדא מפני לנפשיה לא איפשיטא, וכיון דאיסורא הוא עבדינן לחומרא:
מפני האורחין וכו': דווקא מפני האורחין[1] ומפני ביטול בית המדרש דמצוה נינהו, דאמר ר' יוחנן: גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש, דקתני: מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש. ורב דימי אמר: יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין, והדר תני ומפני ביטול בית המדרש. אבל שלא במקום מצוה לא.
אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה, שנאמר: ויאמר, ה' אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'. אמר ר' אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אין הקטן יכול לומר לגדול המתן לי עד שאבא אצלך, ואילו הקב"ה כתיב: ויאמר, ה' אל נא תעבור מעל עבדך.
אמר רב יהודה בר שילא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: ששה דברים כשאדם עושה אותם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן, הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חבירו לכף זכות.
ת"ר: הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו לכף זכות, ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון, שהיה שכיר שם ג' שנים אצל בעל הבית בדרום. כיון שהגיע ערב הרגל אמר לו: תן לי שכרי ואלך ואפרנס את אשתי ואת בני, אמר לו: אין לי מעות. תן לי בהמה, אמר לו: אין לי. תן לי קרקע, אמר לו אין לי. תן לי פירות, אמר לו אין לי. תן לי כרים וכסתות, אמר לו: אין לי. הפשיל טליתו לאחוריו והלך לו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו ונטל עמו משאוי ג' חמורין, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לביתו. לאחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו בידו ואמר לו: כשאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי לך אין לי מעות, במה חשדתני? אמר: שמא מצאת פרקמטיא בזול. וכשאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי לך אין לי בהמה, במה חשדתני? אמרתי: שמא מושכרות הן ביד אחרים. וכשאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי, במה חשדתני? אמרתי: שמא מחוכרות[2] הן ביד אחרים. וכשאמרת לי תן לי פירות ואמרתי לך אין לי, במה חשדתני? אמרתי: שמא אינן מעושרות. וכשאמרת לי תן לי כרים וכסתות ואמרתי לך אין לי, במה חשדתני? אמרתי: שמא הקדישתן לשמים. אמר לו: העבודה כך היה, שהקדשתי כל נכסי לשמים בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי שבדרום התירו לי את נדרי. ואתה, כשם שדנתני לכף זכות כך ידין אותך המקום לכף זכות.
ת"ר: מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל, וכשבא למלון השכיבה אצל מרגלותיו, למחר השכים וטבל ובא ושנה לתלמידיו, ואמר להם: כשהשכבתיה אצל מרגלותי במה חשדתוני? אמרנו: שמא תלמיד אחד יש בינינו שאינו בדוק לרבינו. וכשירדתי וטבלתי במה חשדתוני? אמרנו: שמא מטורח הדרך ראה רבינו קרי. אמר להם: העבודה כך היה, וכשם שדנתוני לכף זכות, כך ידין המקום אתכם לכף זכות.
ת"ר: פעם אחת הוצרך דבר לחכמים אצל מטרונא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה, אמרו: מי ילך אצלה? אמר להם ר' יהושע בן חנניה: אני אלך אצלה. הלך אצלה הוא ותלמידיו. כיון שהגיע לפתח ביתה, חלץ תפליו ברחוק ארבע אמות ונכנס ונעל הדלת אחריו, וכשיצא ירד וטבל ושנה לתלמידיו. אמר להם: בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני? אמרנו: שמא קסבר רבי אסור ליכנס בדבר שבקדושה במקום הטנופת. וכשנעלתי הדלת בפניכם ונכנסתי במה חשדתוני? אמרנו: שמא דבר מלכות בינו ובינה. וכשיצאתי וירדתי וטבלתי ועליתי ושניתי במה חשדתוני? אמרנו: שמא נתזה צנורא מפיה על בגדו של רבי. אמר להן: העבודה כך היה, ואתם כשם שדנתוני לכף זכות כך ידין אתכם המקום לכף זכות:
ולא את הלוף ולא את החרדל: ת"ר: מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים, ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות. אמר לו ר' נתן: אלא מעתה חבילי זמורות יטלטלו מפני שהן מאכל לפילין? ורבן שמעון בן גמליאל אמר לך: פילין לא שבידו, נעמיות שבידו. אמר אביי: רשב"ג ור' שמעון ורבי ישמעאל ור' עקיבא כולהו סבירא להו שכל ישראל בני מלכים הן. רשב"ג הא דאמרן, רבי שמעון דתנן: בני מלכים סכין שמן וורד על גבי מכותיהן, ור' שמעון אומר: כל ישראל בני מלכים הם. ר' ישמעאל ור' עקיבא, דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף זוז והיתה לו אצטלא בת מאה מנה, מפשיטין אותו ומלבישין אותו אצטלא הראויה לו, ותאנא דבי רבי ישמעאל: רבי [ישמעאל] ור' עקיבא אמרו, כל ישראל ראויין לאותה אצטלא. וקיימא לן דכל כי האי גוונא שיטה הוא ולית הלכתא כחד מיניהו (ואין מטלטלין את החרדל דקיימא לן בהא כסתם משנה):
מתני'[עריכה]
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותם, ואם לאו אין מטלטלין אותם. כופין את הסל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו. תרנגולת שברחה, דוחין אותה עד שתכנס. מדדין עגלים וסייחים, ואשה מדדה את בנה. אמר ר' יהודה: אימתי? בזמן שנוטל אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר אסור:
גמ'[עריכה]
תנו רבנן: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, בזמן שהתקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן, ואם לאו אין מטלטלין אותן. רבן שמעון בן גמליאל אומר: חבילה הניטלת בידו אחת מטלטלין אותה, בשתי ידיו אסור לטלטלה. חבילי סיאה ואזוב וקורנית, אם הכניסן למאכל בהמה מסתפק מהן בשבת, ואם הכניסן לעצים אין מסתפק מהן בשבת, וקוטם ואוכל ובלבד שלא יקטום בכלי, ומולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בידיו הרבה, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים: מולל בראשי אצבעותיו, ובלבד שלא ימלול בידו כדרך שהוא מולל בחול. וכן באמינתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני תבלין.
גרסינן בפרק קמא דביצה: המולל מלילות מערב שבת, למחר מנפח על יד על יד ואוכל, אבל לא בקנון ולא בתמחוי. ומסקנא, אם בא למלול בשבת היכי מולל? אביי משמיה דרב יוסף אמר: חדא חדא, ורב אויא משמיה דרב יוסף אמר: חדא אתרתי. רבא אמר: כיון דקא משני, אפילו טובא נמי. וכשהוא מנפח מנפח בידו אחת ובכל כחו. והלכתא כרבא דקיימי רבנן כותיה, דאמרי בראשי אצבעותיו.
מאי אמינתא? ניניא. סיאה, אמר רב יהודה: סנתרי. אזוב, אברתא. קורנית, חשי.
ולית הלכתא כרשב"ג, דקיימא לן כסתם מתניתין.
איתמר: בשר חי מותר לטלטלה בשבת. בשר תפוח, רב הונא אמר: מותר לטלטלה בשבת, ורב חסדא אמר: אסור לטלטלה. והלכתא כרב הונא, דרב חסדא תלמיד היה לפני רב הונא, ועוד, דרב הונא קאי כר' שמעון דקיימא לן כותיה, ועוד, דתניא דמסייע ליה, דת"ר: מטלטלין את העצמות בשבת מפני שהן מאכל לבהמה, בשר תפוח מפני שהן מאכל לחיה, מים מגולין מפני שהן ראויין לחתול, רשב"ג אומר: אסור לשהותן מפני הסכנה.
ת"ר: דג מליח מותר לטלטלו, דג תפל אסור לטלטלו. בשר חי, בין מליח בין שאינו מליח מותר לטלטלו:
כופין את הסל. אמר רב יהודה: בהמה שנפלה לאמת המים בשבת, מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה, ואע"ג דקא מבטל כלי מהיכנו, מאי טעמא? ביטול כלי מהיכנו דרבנן וצער בעלי חיים דאוריתא, ואתי דאוריתא ודחי דרבנן. והני מילי דלא אפשר למעבד לה פרנסה התם במקומה, אבל אפשר למעבד לה, עושה לה פרנסה במקומה ודיו:
תרנגולת שברחה דוחין אותה: דוחין אין, מדדין לא, תנינא להא דתנו רבנן: מדדין בהמה חיה ועוף בחצר, אבל לא את התרנגולת.
תנו רבנן: אין עוקרין בהמה חיה ועוף, אבל דוחין אותן עד שיכנסו. מדדין עגלים וסייחים, והאשה מדדה את בנה:
אמר ר' יהודה אימתי וכו':
וכן הלכתא, דקיימא לן היכא דאמר רבי יהודה "אימתי", אינו אלא לפרש דברי חכמים:
מתני'[עריכה]
אין מיילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין. ומיילדין את האשה בשבת, וקורין המיילדת ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת, וקושרין את הטבור. ר' יוסי אומר: אף חותכין. וכל צרכי מילה עושין בשבת:
גמ'[עריכה]
כיצד מסעדין? רב יהודה אומר: אוחז את הוולד שלא יפול לארץ. תניא כותיה דרב יהודה: כיצד מסעדין? אוחז את הוולד שלא יפול לארץ, ונופח בחוטמו, ונותן דד לתוך פיו כדי שיינק.
אמר ר' יהודה: מרחמין היינו על בהמה טהורה ביום טוב. כיצד עושה? אמר אביי: מביא בול של מלח ונותן לה לתוך הרחם, כדי שתזכור צערה ותרחם עליו, ומזלפין מי שיליא על גבי ולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו. ודוקא טהורה, אבל טמאה לא, דלא מרחקא, ואי מרחקא לא מקרבא:
ומיילדין את האשה:
ת"ר: אם היתה צריכה לנר, חברתה מדלקת לה את הנר, ואם היתה צריכה לשמן, חברתה מביאה לה שמן ביד, ואם אין סיפק ביד, מביאה לה בשערה, ואם אין סיפק בשערה, מביאה לה בכלי דרך רשות הרבים. אמר מר: אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר, פשיטא? אמר רב אשי: לא נצרכא אלא אפילו בסומא, מהו דתימא כיון דלא חזיא אסיר? קא משמע לן דיתובי מיתבא דעתה, מימר אמרה: אי איכא מידי חזיין חברתאי ועבדן לי.
אם היתה צריכה לשמן חברתה מביאה לה שמן ביד ואם אין סיפק ביד מביאה לה בשערה. ותיפוק לי משום סחיטה? רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין סחיטה בשיער. ורב אשי אמר: אפילו תימא יש סחיטה בשיער, ואפילו הכי מביאה לה דרך שערה, דכל מה דאיפשר לשנויי משנינן.
אמר רב יהודה אמר שמואל: חיה כל זמן שהקבר פתוח, בין שאמרה צריכה אני ובין שאמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת. נסתם הקבר, אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת, אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת. רב אשי מתני הכי. מר זוטרא מתני: אמר רב יהודה אמר שמואל, חיה כל זמן שהקבר פתוח, בין אמרה צריכה אני ובין אמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת. נסתם הקבר, אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת, לא אמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת. אמר ליה רבינא למרימר: מר זוטרא מתני לקולא ורב אשי מתני לחומרא, הלכתא כמאן? אמר ליה: הלכתא כמר זוטרא, דספק נפשות להקל.
מאימתי פתיחת הקבר? אמר אביי: משעה שתשב על המשבר. רב הונא בריה דרב יהושע אמר: משעה שהדם שותת ויורד, ואמרי לה: משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה. ודייקי רבוותא ואמרי, מדלא אמר רב הונא: עד שיהא הדם שותת ויורד, שמע מינה קודם שתשב על המשבר קאמר, וכאביי עבדינן, ולא מחללין עליה שבתא עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר.
עד מתי פתיחת הקבר? אסיקנא: נהרדעי אמרי, חיה – שלושה, שבעה, ושלושים. שלושה, בין שאמרה צריכה אני ובין שאמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת. שבעה, אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת, אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת; הא סתמא מחללין. שלושים, אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת, אלא עושין לה על ידי נכרי, כדרב עולא בריה דרב עילאי דאמר: כל צרכי חולה עושין לו על ידי נכרי בשבת, וכדרב המנונא דאמר: כל דבר שאין בו סכנה, אומר לנכרי ועושה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: החיה שלשים יום. למאי הלכתא? אמרי נהרדעי: לטבילה. אמר רבא: לא אמרן אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה, בעלה מחממה. ברתיה דרב חסדא טבלה בגו תלתין יומין שלא בפני בעלה, ואמטוה לערסא בתריה דרבא לפומבדיתא. אמר רב יהודה אמר שמואל: עושין מדורה לחיה בשבת. סבור מינה הני מילי לחיה, אבל לחולה לא. בימות הגשמים אין, בימות החמה לא. ואסיקנא: לא שנא חיה ולא שנא חולה, לא שנא בימות החמה ולא שנא בימות הגשמים; מדאמר רב חייא בן אבין אמר רב ששת: הקיז דם ונצטנן, עושין לו מדורה ואפילו בתקופת תמוז. שמואל צלחו ליה תכתקא דשגא, רב יהודה צלחו ליה פתורא, רבה שרשיפא. אמר ליה אביי לרבה: קא עבר מר משום בל תשחית? אמר ליה: בל תשחית דגופאי עדיף לי.
אמר ר' חייא בר אשי: לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקנה מנעלים לרגליו; הקיז דם ואין לו מה יאכל, ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה. מאי צרכי סעודה? רב אמר: בשר, ושמואל אמר: יין. רב אמר: בשר, נפשא חלף נפשא; ושמואל אמר: יין, סומקא חלף סומקא:
וקושרין את הטבור:
ת"ר: קושרין את הטבור, ר' יוסי אומר: אף חותכין. וטומנין את השליא כדי שיחם את הוולד. אמר רשב"ג: בנות מלכים טומנות בספלים של שמן, בנות עשירים בספוגין של צמר, בנות עניים במוכין. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הלכה כר' יוסי. ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מודים חכמים לר' יוסי בטבור של שני תינוקות שחותכין, מאי טעמא? דמנתחי אהדדי.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת, שנאמר: ומולדתיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך; מכאן שחותכין את הטבור בשבת. ובמים לא רחצת למשעי, מכאן שמרחיצין את הוולד. והמלח לא המלחת, מכאן שמולחין את הוולד. והחתל לא חותלת, מכאן שמלפפין את הוולד בשבת:
סליקו להו מפנין