מלאכת שלמה על שבת יז
<< · מלאכת שלמה · על שבת · יז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כל הכלים ניטלין בשבת וכו': פכ"ה דהלכות שבת סי' י"ב. ובטור א"ח כל דיני פרק זה בסי' ש"ח. וכתב הר"ן ז"ל כתבו בתוס' דל"ג כל הכלים ניטלין דאי הכי משמע שאין שום כלי אסור בטלטול וליתא דהא איכא מסר גדול ויתד של מחרישה דלכ"ע אסירי בטלטול כדאיתא לקמן אלא ה"ג כל הכלים הניטלין וה"פ כל הכלים שהן ניטלים בשבת אף דלתותיהם של אותם שיש להם דלתות ניטלין עמהן ולפי זה צריכין הם ג"כ לומר דל"ג ודלתותיהן בוי"ו דלא שייכא בהך גירסא וי"ו כלל ואין צריך לכך דשפיר גרסי' כל הכלים ניטלין בשבת דכיון דקתני ודלתותיהן עמהן שפיר משמע דלא מיירי אלא בכלים העשוין להצניע בהן שמלאכתן להיתר ועיקר חדושיה דתנא משום שריותא דדלתות וכך מטין דברי רש"י ז"ל שכתב בלשון זה כל הכלים שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת ואינם דומין לדלתות הבית לפי שדלתות הבית אינם מן המוכן לטלטל שאינם כלי אבל אלו הוו כלי ע"ג אביהם ע"כ:
אע"פ שנתפרקו בשבת: קצת משמע מתוך פי' הרמב"ם ז"ל דגריס אע"פ שנתפרקו בשבת וז"ל שיעור המשנה כך אע"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת ולפי זה היה משמע קצת דלא גריס ברישא אלא כל הכלים ניטלין ודלתותיהן עמהן וכו' כדי שלא יהא כלשון יתר במשנה אבל ברב האלפסי ז"ל וגם בהרא"ש ז"ל איתא בלשון המשנה תרי זימני בשבת וכן בירושלמי וכן נראה מן הגמ' לפי פי' הרמב"ם ז"ל על תירוץ אביי דאין שם אוקימתא אחריתא לזולתו וכן בהר"ן ז"ל וז"ל הר"ן ז"ל מקשינן בגמ' ואע"פ שנתפרקו בשבת ול"מ בחול וכתב רש"י ז"ל דקס"ד דאע"פ שנתפרקו אשבת דתנן ברישא קאי ומשמע אע"פ שנתפרקו היום מותרין ול"מ שנתפרקו מאמש ומש"ה אקשינן אדרב' מאי אע"פ שייך למיתני הכא הא ודאי נתפרקו בשבת איכא למישרי משום דכי קדיש יומא היו מוכנין לטלטלן אגב אביהן ולפי זה נראה דלא גריס רש"י ז"ל בשבת ואע"פ לאו ארבותא דנתפרקו בשבת קאי אלא ארבותא דנתפרקו או בחול או בשבת ול"מ כשלא נתפרקו ע"כ. ובגמ' הוא דמוקמינן לה בנתפרקו קודם השבת כדפי' הרמב"ם ז"ל ור"ע ז"ל וכדכתיבנא דאדרבה בשבת מוכנין ע"ג אביהן ומאי אע"פ דקאמר. וכתבו תוס' והר"ן ז"ל ומקשי הכא דמהא משמע דטפי איכא למישרי בשברי כלים שנשברו בשבת משנשברו בע"ש ואילו לקמן בפירקי' בגמ' מסקינן דשברי כלים שנשברו מע"ש שרו טפי משנשברו בשבת דאילו נשברו מע"ש לכ"ע סגי להו במעין מלאכה ואילו נשברו בשבת פלוגתא דר' יהודה ורבנן לאו קושיא היא דהתם כיון שאינם ראוין למלאכתם הראשונה דין הוא שכשנשברו בשבת יהיו אסורין מדין נולד אבל דלתות הכלים שראויות להחזירן במקומם ולשמש מלאכתם הראשונה טפי חזי כי נתפרקו בשבת שהן מוכנין אגב אביהם משנתפרקו בע"ש דהתם איכא למימר דכיון שלא החזירום מבעוד יום בטלים מתורת כלי ע"כ. וביד שם פכ"ה סי' ו' כתוב לפיכך אם נתפרקו דלתות הבית אפי' בשבת אין מטלטלין אותן ע"כ. ובירושלמי שבדפוס דלתות הבית דרובה דלתות הכלים דרובן דלתות הבית דרובה שאע"פ שנתפרקו מע"ש אסור לטלטלן בשבת דלתות הכלים דרובן שאע"פ שנתפרקו בשבת ניטלין בשבת ע"כ ואי הוה גרסי' אפכא הוה אתי כשיטת הבבלי:
נוטל אדם קורנס וכו': ובגמ' אמר רב יהודה קורנס של אגוזים אבל של נפחים לא רבא אמר קורנס של נפחים דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר אתמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן קורנס של זהבים שנינו רב שמן בר אבא אמר קורנס של בשמים שנינו מ"ד דבשמים כ"ש דזהבים ומ"ד דזהבים אבל דבשמים קפיד עלייהו והכי הילכתא דבין של אגוזים בין של נפחים בין של זהבים מותר אבל לא של בשמים. ובירושלמי דייק הא שלא לפצע בו אגוזים לא מתני' ר' נחמיה דאמר אין ניטלין אלא לצורך:
לגוד בה את הגבינה: לחתכו ולחלקו לפי שממהרת לחתוך דבר עב רש"י ז"ל. משמע קצת דגריס לגוד בדלי"ת:
ואת המזלג: בערוך גריס הכא ואת המלגז וכן הוא בס' כת"י וכדאי' נמי בספרא בפ' חטאת חלב של יחיד שנים אוחזין במלגז ולוגזין פי' כלי הוא עשוי כשני מסרק לטלטל התבן ע"כ ומייתי לה להאי ברייתא בפ' המצניע (שבת דף צ"ב) וכן ג"כ תניא בספרי לא ידבק בידך מאומה מן החרס מכאן אמרו נטל מקל או מלגז או כרכד או שרביט כולן אסורין בהנאה ע"כ אבל ביד שם פי"ג נראה דגריס מזלג:
לתת עליו לקטן: מזונות. ויש להסתפק אם הרי"ף ז"ל היה גורס לתת עליו פת לקטן:
ואת הכרכד: בדלית בסוף וכן הוא גי' הערוך:
מחט של יד: בגמ' מסקינן דדוקא נקובה אבל ניטל חרירה או עוקצה אינה כלי אבל אם היתה גולם מטלטלין אותה דזימנין דמימליך עלה ומשוי לה מנא כמות שהיא לנטילת קוץ. ואיתא בתוס' ס"פ ב' דמכילתין ובפ' הבונה (שבת דף ק"ג) ובפ"ק דכתובות דף ו' ובגמ' ס"פ האורג. ובר"פ הנחנקין מוקי לה אפי' כר"ש דאמר מקלקל בחבורה חייב דהא אית ליה לר"ש כל מלאכה שאצ"ל פטור עליה ואיתא בירוש' פ"ב דע"ז:
קנה של זיתים וכו': ועיין בהר"ן ז"ל בפירקין דף קמ"ז עמוד ב': ותמהתי שמצאתי במשניות מוגהות קנה של ציידין ושל זיתים וכו':
ר' יוסי אומר כל הכלים וכו': בירושלמי ל"ג ר' יוסי אומר. וכן בקצת סכ"י:
כל הכלים ניטלין: בגמ' ת"ר בראשונה היו אומרים ג' כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וזוהמא ליסטרון של קדרה וסכין קטנה שע"ג שלחן התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה ובגמ' אמר ר' חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו דכתיב בימים ההם ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים להם ערימות ופי' רש"י ז"ל משנה זו דלעיל בראשונה היו אומרים שלשה כלים ותו לא משום דהוו מזלזלו בשבתות דכתיב בימים ההם ראיתי ביהודה וגו' ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל ומפר' בגמ' וחזרו והתירו כלי שמלאכתו להיתר אפי' מחמה לצל ומדלא קאמר חזרו והתירו לגמרי משמע דשלא לצורך כלל אסור ומיהו ספרי הקדש ואוכלין אפי' שלא לצורך כלל מותר דדוקא כלים שנאסרו מתחלה אין לנו להתיר אלא מה שפירשו חכמים אבל כתבי הקדש ואוכלין שלא נאסרו כל המחמיר עליו להביא ראיה עכ"ל ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל בר"פ הגוזל קמא (בבא קמא דף צ"ד ע"ב) דבכל מקום שאומר בימי פלוני נשנית משנה זו דהיינו הא דהכא ובס"פ אלו מציאות בימי רבי נשנית משנה זו גבי הוי רץ לתלמוד יותר מן המשנה ובס"פ בתרא דהוריות בימי רשב"ג נשנית משנה זו כשהנשיא נכנס כל העם עומדין וכו' הכל מפר' ר"ת דלא נשנית אלא דוקא לההוא דרא אבל לא לפניו ולא לאחריו. וכן כתוב ג"כ בספר כריתות בלשון למודים שער ב':
ויתד של מחרישה: דהני קפיד עלייהו והוי מוקצה מחמת חסרון כיס דכ"ע מודו ביה:
כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך: ור"א ס"ל כותיה דר' נחמיה בעירובין פ"ג גבי נתנו במגדל ונעל בפניו. ובנוסח כ"י כל הכלים הניטלין לצורך ניטלין שלא לצורך. ועיין בבית יוסף סי' ש"ח שהביא כמה חילוקי דיני מוקצה בדרך קצרה והעתיקם שם בספר לבוש החור:
שבריהן ניטלין עמהן: אית דלא גרסי מלת עמהן ונוסחא נכונה היא:
שברי עריבה לצוק בתוכן מקפה ושל זכוכית לצוק בתוכן שמן: בבי"ת. ובגמ' אמר שמואל מחלוקת שנשברו בשבת דמ"ס מוכן הוא כיון דראוי לשום מלאכה ומ"ס נולד הוא דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה הלכך מעין מלאכתו בעינן ור"מ הוא דפליג עליה דר' יהודה ואעפ"כ הלכה כר' מאיר כיון דמתני' סתמא כותיה. ועיין במ"ש בריש פירקין בשם תוס' והר"ן ז"ל:
האבן שבקרויה וכו': ה"ר יהוסף ז"ל מחק היו"ד שאחרי הקוף וגם נקד פתח בקו"ף:
זמורה שהיא קשורה בטפיח וכו': ובגמ' דייקי' קשורה אין שאינה קשורה לא לימא מתני' דלא כרשב"ג דתניא חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהם לישיבה צריך לקשר רשב"ג אומר אין צריך לקשר ומשני רב ששת אפי' תימא רשב"ג הב"ע במחוברת באביה בגפן ולאו משתמש במחובר הוא דמיירי בפחות מג' סמוך לקרקע וכגון לשאוב ממעין שאינו עמוק ומותר להשתמש באילן למטה משלשה כדתנן בפ' בתרא דעירובין היו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים לא ישב עליהם הא פחות מותר דכקרקע דמי רב אשי אמר אפי' תימא בתלושה גזרה שמא יקטום פי' רש"י ז"ל שמא למחר תהיה לו ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש אבל בחריות בישיבה ליכא למיגזר הכי הלכך במחשבה לישב עליהם סגי ומ"מ כבר נפסקה הלכתא כרב אסי (ס"א רב אשי עיין בתוס') דאמר בפ' במה טומנין ישב מבעוד יום מע"פ שלא קשר ולא חשב ואית ליה תנא אחרינא דס"ל כוותיה:
ר' אליעזר אומר פקק החלון וכו': ר"פ ר"א דתולין וגם שם פי' רש"י ז"ל פקק החלון כגון ארובות הגג ע"כ. וי"ס פקק החלון ר"א אומר אבל בערוך רא"א פקק החלון. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. והעלו תוס' בשם ר"ת ז"ל דלא כרש"י ז"ל דשפיר שייך בדפנות אהל ועיקר פלוגתיה דר' אליעזר ורבנן אתמר באהל דבעשיית דופן דפקק החלון משמע בחלון שבכותל דאי בגג מיירי הל"ל ארובה כמו ששנינו משילין פירות דרך ארובה ומיהו באהל שבגג נמי פליגי כדמוכח לקמן בפ' תולין דמייתי הך גבי תליית משמרת שהיא כעין גג וכן משמע בפ' בתרא דעירובין דאמרינן וכו' ע"ש. ועיין ג"כ בתוס' פ"ק דסוכה דף ט"ז. ועיין עוד במ"ש בפ' בתרא דעירובין סי' י"א. ובגמ' אמר ר' יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל עראי ביו"ט ואין צ"ל בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר"א אומר אין מוסיפין בי"ט ואין צ"ל בשבת וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואצ"ל ביו"ט:
וחכמים אומרים בין כך ובין כך וכו': דס"ל דאפי' קשירה אין צריך כרשב"ג:
כל כסויי הכלים וכו': רש"ל מחק מלת כל:
שיש להם בית אחיזה: ובגמ' בברייתא לעיל בפירקין העיד ר' יוסי משום ראב"י על כסוי תנור שאינו צריך בית יד והלכתא כותיה ואע"ג דמשמע דהוי דלא כחכמים דמתני' דהלכתא כותייהו עכ"ז הלכתא כותיה מן הטעם שפירש וחילק הר"ן ז"ל אליבא דרב אלפס ז"ל וכן הוא ג"כ שם ביד וכמו שביאר ג"כ הרב בעל מגיד משנה ז"ל דלא גזר ת"ק אטו בור ודות אלא בחבית הטמונה בארץ כל גופה ואין נראה ממנה אלא פיה אבל בתנור שכולו מגולה אע"פ ששוליו מחוברין בקרקע אפי' ת"ק מודה שאינו צריך בית אחיזה ע"כ:
א"ר יוסי בד"א בכסויי הקרקעות אבל בכסויי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת: וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א במי דברים אמורים וכו':