ביאור:משנה שבת פרק יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

מסכת שבת עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

הנושא הוא ההיתר ליטול את החפצים, ולא כמו בפרקים הקודמים, שעסקו בהיתר להוציא אותם.

איסור טלטול מה שאינו כלי[עריכה]

חטיבה I: כלים המותרים בטלטול וחלקיהם[עריכה]

הביטוי "כל הכלים" מְהדהד את פתיחת חטיבה II ואת סוף הפרק, וכן את משניות ד-ה בפרק טז.

השוו לעניין הדלתות ערובין י, יב, וכן תוספתא טו, ב.

לפי משנה זו, האיסור הוא למה ש"אינו מן המוכן" (ראו לעיל ג, ו), וכל מה שהיה ראוי לטלטול בערב שבת - מותר לטלטל אותו.

(א) כָּל הַכֵּלִים כגון ארון או ארגז, שיש להם דלתות - נִיטָלִין בשבת ודלתותיהן עמהן, אף על פי שנתפרקו הדלתות מהכלים בשבת.

שאינן דומין לדלתות הבית, שאותן אין לטלטל אם התפרקו לפי שאינן דלתות הבית אינן מן המוכן מוכנות לשימוש בצורה זו אלא רק כשהן בתוך ציריהן, ואילו ארונות וארגזים לעתים הם בעלי דלתות מפורקות:


גם שימוש שלא בדרך המקובלת, אם הוא מותר בשבת - מותר לטלטל את הכלי. בדרך זו ניתן להצדיק נטילת כמעט כל כלי, וכך אכן עושה משנה ד.

והשוו לעיל פרק ח, שם חייבו חטאת את המוציא בשבת מה שראוי לשימוש. כלומר: דווקא מה שמותר לטלטל בחצר, אם הוציאו מהחצר - חייב!

(ב) נוטל אדם קורנס פטיש - לפצע בו את האגוזים, וקרדום מעדר קצר ידית - לחתך את הדבלה.

מגירה מסור - לגרר בה את הגבינה.
מגרפה את - לגרף בה את הגרוגרות.
את הרחת כף לזריית תבואה ואת המזלג כלי להוצאת בשר מהסיר - לתת עליו לקטן.
את הכוש מוט מוארך - חלק מהפלך ואת הכרכר מוט אריגה - לתחוב בו.
מחט של יד - ליטול בה את הקוץ, ושל סקאים מחט גדולה של תופרי שקים - לפתוח בה את הדלת:


הקנה ראוי לשימוש גם אם אין לו קשר, והוא אינו מעובד אלא טבעי. הגדרת ה"כלי" לעניין טומאה ולעניין שבת היא שונה.

(ג) קנה של זיתים, אם יש קשר בראשו לבדוק את כמות השמן בזיתים - מקבל טומאה, ואם לאו - אין מקבל טומאה. כי אינו נחשב כלי.

בין כך ובין כך - ניטל בשבת: לצורך מלאכה מותרת או לשמרו או לפנות את מקומו.


ראו תוספתא טו, א, שם מתואר תהליך מאיסור כמעט מוחלט על נטילת כלים - להיתר כמעט מוחלט. לפי בית הלל, נטילה של כלים שיכול להיות בהם צורך מותרת, גם אם היא שלא לצורך.

(ד) רבי יוסי אומר: כל הכלים ניטלין, חוץ מן המסור הגדול, ויתד של מחרשה. כלים גדולים המשמשים רק למלאכה אסורה

כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך.

רבי נחמיה אומר: אין ניטלין אלא לצורך:


חטיבה II: שברי כלים ומה שמחובר אליהם[עריכה]

יתכן שבמשנה א התירו להוציא את הדלת שהתפרקה, כי עדיין ניתן להניח אותה על הארון. אבל מלשון המשנה שם נראה שאם היו הדלתות מוכנות מערב שבת מותר לטלטל אותן בכל מקרה, וכך גם שברי כלים שנשברו בשבת. כלומר, ההגבלה "ובלבד..." היא אולי חומרה נוספת, המתקרבת לשיטת ר' נחמיה.

והשוו לעיל ח, ו, שם שיעור הזכוכית הוא "כדי לגרר בו ראש הכרכר". כאן מובא שיעור אחר, כי הגירור אסור בשבת.

שיעור החרס שם לדעת ר' יוסי הוא "לקבל בו רביעית", בדומה לשיעור העריבה כאן של ר' יהודה.

(ה) כל הכלים הניטלין בשבת - שבריהן ניטלין (עמהן),

ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכה:
שברי עריבה - לכסות בהן את פי החבית
שברי זכוכית - לכסות בהן את פי הפך.

רבי יהודה אומר: ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן:

שברי עריבה - ליצוק לתוכן מקפה, ושל זכוכית - ליצוק לתוכן שמן:


(ו) האבן שבקרויה, משקולת בתוך דלי מדלעת אם ממלאין בה ואינה נופלת אין האבן נופלת כשממלאים מים בדלי - ממלאין בה

ואם לאו - אין ממלאין בה.

אבן וזמורה אינם כלים, אבל אם חוברו היטב לכלים - מותר לטלטל אותם ולהשתמש בכלים, והשוו לקנה במשנה ג.

וראו גם תוספתא טו, ג.

זמורה שהיא קשורה בטפיח דלי לשאיבת מים - ממלאין בה בשבת:


חטיבה III: פקקים ומכסים[עריכה]

לפי ההקשר אין האיסור של ר' אליעזר קשור לאיסורי בניה בשבת, אלא לאיסורי מוקצה: אם הפקק אינו קשור לחלון, הרי הוא לדעתו כמו אבן שאינה קשורה לקירויה, ואסור לטלטל אותו.

והשוו תוספתא ערובין ח, ה, שם ההיתר לפקוק את מעברי המים במרחץ מותנה במטרת הפקיקה.

(ז) פקק החלון לוח עץ לסתימת חלון באופן זמני

רבי אליעזר אומר: בזמן שהוא קשור ותלוי קשור לקיר ותלוי מעל האדמה - פוקקין בו
ואם לאו - אין פוקקין בו.
וחכמים אומרים: בין כך ובין כך פוקקין בו:


מדובר על מכסים של כלים: מכסה שאינו מיועד להיטלטל, ואין לו ידית - אסור לטלטל אותו בשבת.

ר' יוסי מתיר לטלטל מכסים של כלים, ואוסר רק מכסים של בורות שאין להם ידית, וראו מחלוקת דומה בתוספתא ערובין ח, ג. התלמוד מעמיד את דברי ר' יוסי במכסים שהם עצמם כלים, ומצמצם את המחלוקת, אבל אין להעמדה זו זכר במשנה.

חזרה למשנה א: דלתות ניטלות בשבת, כי הן מן המוכן או כי יש להן ידית? בכל אופן, המכסים - לא תמיד ניטלים.

(ח) כל כסויי הכלים שיש להם בית אחיזה ידית - ניטלים בשבת.

אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? - בכסויי הקרקעות

אבל בכסויי הכלים - בין כך ובין כך ניטלים בשבת: