ביאור:משנה שבת פרק טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
משנה מבוארת למסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
|
הפרק מהווה מעבר מפרקי החיובים והמלאכות לפרקי ההוראות והמעשים המותרים. בתחילתו הסגנון הוא קזואיסטי: "חייבים" - ובסופו הסגנון הוא נורמטיבי: "מקפלים", וכך עד סוף המסכת. |
קשרים של קיימא ואיסורי הכנה
[עריכה]חטיבה I: קשרים מותרים ואסורים
[עריכה]|
איסור המתיר תלוי באיסור הקושר, כשם שאיסור המוחק תלוי באיסור הכותב. האיסור לקשור קשרי גמלים וספנים הוא קדום. קשרי הגמלים והספנים מיוחדים גם בדרך הקשירה - יש להשתמש בשתי הידים כדי להתיר אותם, וגם במטרתם - הם קשרים לזמן ארוך, מעבר לשבת (קשרים של קיימא). ר' מאיר ור' יהודה חולקים איזה מהמאפיינים הללו ניתן להרחבה ככלל. |
(א) אלו קשרים שחייבין עליהן: קשר הגמלין, וקשר הספנין.
- וכשם שהוא חייב על קישורן - כך הוא חייב על התירן.
רבי מאיר אומר: כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו - אין חייבין עליו:
|
מותר לקשור את הקשרים המנויים כאן בשבת. אבל הניסוח אינו יכול להיות "קשרים מותרים", שהרי יש בכך אוקסימורון. בתוספתא יג, יד אוסרים לקשור רצועות סנדל שנשמטו בשבת. וראו שם הלכה יז-יח: קושרים לפני הפרה רק אם החבל כבר קשור בצידו האחד לפרה או לאבוס מע"ש, וראו גם לגבי דרך קשירת חבל הדלי שנקרע בשבת. |
(ב) יש לך קשרים שאין חייבין עליהן אלא הם מותרים לכתחילה כקשר הגמלין וכקשר הספנין:
- קושרת אשה מפתח חלוקה, וחוטי סבכה ושל פסיקיא, ורצועות מנעל וסנדל
- ונודות יין ושמן, וקדרה של בשר.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: קושרין לפני הבהמה, בשביל שלא תצא. בשבת. כמובן שקשר כזה יותר ביום א.
קושרין דלי בפסיקיא, בחגורה אבל לא בחבל.
- רבי יהודה מתיר.
חטיבה II: קיימא
[עריכה]|
בתוספתא יג, טז טוענים שחייבים חטאת רק אם הקשר הוא לטווח ארוך וגם אינו יכול להתירו ביד אחת. |
כלל אמר רבי יהודה: כל קשר שאינו של קיימא ומתירים אותו תוך ימים אחדים - אין חייבין עליו:
(ג) מקפלין את הכלים, הבגדים אפילו ארבעה וחמישה פעמים, ומציעין את המיטות גם אם יתכן שישב עליהן רק ביום חול
|
הכלל של ר' יהודה קושר את איסורי הקשירה בשבת לאיסורי ההכנה משבת לימי השבוע. ניתן להכליל את דבריו כסיכום איסור היצירתיות במלאכות השבת, המתבטא בקשרים. לעומתו מדגיש ר' עקיבא את ממד הקדושה בשבת, ואילו ר' מאיר (משנה א) הדגיש את היסוד של המנוחה בשבת. ר' ישמעאל ור' עקיבא חולקים בשאלת ההכנה מיום הכיפורים לשבת, ובשאלת שריפת שיירי הקרבנות משבת ביום הכיפורים. מחלוקות אלו תלויות בהיררכיה שבין קדושת השבת לבין יום הכיפורים. בתוספתא יג, יח טוענים שביום הכיפורים מותר להכין את סעודת מוצאי הצום - כמובן בלי עשיית מלאכה - ובכך שבת חמורה ממנו. |
- מלילי שבת לשבת - אבל לא משבת למוצאי שבת. כי הקיפול מתקיים בימי החול.
רבי ישמעאל אומר: מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכפורים לשבת אם חלה לאחריו. אבל לא משבת ליום הכיפורים
- וחלבי שבת קרבין ביום הכפורים, אם חלה השבת בערב יום כיפור ונשארו במקדש חלבי קרבן לשריפה בלילה. (אבל לא של יום הכפורים בשבת).
רבי עקיבא אומר:
- לא של שבת קרבין ביום הכפורים, ולא של יום הכפורים קרבין בשבת: