ביאור:תוספתא/שבת/טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת שבת פרק חמישה עשר[עריכה]

טלטול כלי עבודה בשבת[עריכה]

(א)
בראשונה היו אומרים: שלשה כלים ניטלין בשבת


ראו משנה יז, ג.
ההיתר המקורי היה לשלושת הכלים הללו בנוסף לטלית ותרווד, כיוון שהם דומים לתרווד ומשמשים לאוכל נפש.
ר' נחמיה מתיר לטלטל את הכלים רק לצורך, המפורט במשנה יז, ב-ג.
רשב"ג ור' יוסי אוסרים לטלטל גם עוגן ולום, כי אין להם שימוש מותר בשבת.



מקצוע של דבילה, זומא לסיטרא כף לחלוקה של קדרה, וסכין קטנה שעל גבי השולחן
חזרו להיות מוסיפין והולכין, עד שאמרו:
כל הכלים ניטלין בשבת, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה
רשב"ג אומר: אף העוגין של ספינה. ר' יוסי אומר: אף צפורן גדולה לום
ר' נחמיה אומר: אפילו טלית, אפילו תרווד, אין ניטלין אלא לצורך
רשב"ג אומר: ב"ש אומרים אין ניטלין אלא לצורך, וב"ה אומרים לצורך ושלא לצורך.

(ב)
דלת שידה תיבה ומגדל - נוטלין ולא מחזירין


ראו משנה יז, א, וכן ערובין י, יב.
כאן מוסיפים לרשימת הכלים המוקצים את לול התרנגולים, וכן חבית שנשברה ונזרקה לאשפה.
בשברי מגופת החבית ניתן להשתמש דווקא כעין מלאכתם, ולא ליישור המיטה (כשיטת ר' יהודה).
שברי תנור – ראו משנה יז, ה.
אין לשאת במוט, המיועד לנשיאה בשנים, באחד או בשלושה ויותר, אלא רק בשנים, אחרת זה כבד או נראה ככבד מדי.



דלת לול ובית תרנגולין - לא נוטלין ולא מחזירין
מטה שנשברה - היא ושבריה ניטלין בשבת
מרקוש שנשבר - הוא ושבריו ניטלין בשבת
מגופת חבית שנשברה - היא ושבריה ניטלין בשבת
ולא יספות ממנה שבר, לא לסמוך בה כרעי מטה, ולא לכסות בה את הכלים
זרקה לאשפה - היא ושבריה אין ניטלין בשבת
שברי תנור ישן - אין ניטלין בשבת, דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומר: ניטלין
העיד ר' יוסי משום ר' אליעזר בן יעקב, על שברי התנור ישן, שניטלין בשבת
ועל כסויו שאין צריך בית יד
אין נוטלין במוט בשבת, אבל נוטלין בשנים. שלשה וארבעה - אסור.

(ג)
קנה שהתקינו בעה"ב להיות פותח ונועל בו משמש מעין מפתח – באמצעותו מגיע בעל הבית לבריח


ראו משנה יז, ז. הקנה והמקל הם כלים למרות שאינם נראים כאלה.



אם היה קשור ותלוי - פותחין ונועלין בו, ואם לאו - אין פותחין ונועלין בו
רשב"ג אומר: מתוקן אף על פי שאינו קשור, ואף על פי שאינו תלוי
מקל שעשה בראשו מסמר להיות נוטל בו את הפת מאיפופירות - הרי היא כדוקרן ומטלטלת בחצר.

(ד)

מטלטלין את המשלית מסננת גסה - להעלות בה דלי או קיתון שנפלו לבור

כלכלה סל - לישב עליה תרנגולת


כשנופלים דברים לבור. והשוו ביצה ג, ד. וראו גם משנה יח, ב.



בהמה שנפלה לתוך הבור - עושין לה פרנסה במקומה בשביל שלא תמות.

טלטול חמרים שאינם כלים בשבת[עריכה]

(ה)
אין מפנין את האוצר מחסן היין בתחלה בשבת, אבל עושה בו שביל פנוי מחביות כדי שיהא נכנס ויוצא.
(ו)
חצר גדולה שירד בה גשמים, והיה בה בית האבל או בית המשתה


אם יש בוץ מותר להניח תבן בשינוי. וראו משנה יח, ב: כיוון שמותר לטלטל את התבן לצורך בעלי חיים – מותר לטלטל אותו גם לצרכים נוספים, ולא רק כדי לפנות מקום.



מביא תבן בקופה ומרדד, ובלבד שלא ירדד בידו ובקופה, כדרך שעושה בחול
נסרים של בית אומן, אף על פי ששפין ואף על פי שמתוקנין מטלטלין אותן.

(ז)
חבלים של טבחין, וטומוס חבילה של שטרות, ועורות שאינן עבודין


לעניין החבל, ראו לעיל יג, יז.
לא ברור אם ר' יוסי אוסר גם לטלטל חבלים וכו' שלא הוכנו לכך וגם גיזי צמר בכל מצב, או שהוא מתחשב רק בקריטריון המהותי: מתיר לטלטל עורות ואוסר לטלטל גיזי צמר וכו' – בכל מצב.



אם התקינן בעל הבית - מטלטלין אותן, ואם לאו - אין מטלטלין אותן
ר' יוסי אומר: עורות עבודין ושאינן עבודין - מטלטלין אותן
אבל גיזי צמר ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן ומוכין - אין מטלטלין אותן.

(ח)
מטלטלין את החדש בשבת, ומטלטלין מעשר שני בירושלים, אבל לא בגבולין


ראו משנה יח, א. שם היה מדובר דווקא על פינוי יין, ולכן לא הזכירו את החדש (תבואה). כאן אין הבחנה בטעם הטלטול, אם הוא לפינוי מקום או מסיבה אחרת.
לעניין העלאת המדומע ראו משנה כא, א, בדברי ר' יהודה. רשב"א מדגיש שעל המעלה להפריש אחד ממאה, כפי שראינו בביאור לתרומות ה, ה,



מעלין את המדומע בא' ומאה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: נותן עיניו באחד מהן ואוכל את השאר.

(ט)

שברי ערבה - לכסות בהן את החבית, ושל זכוכית - לצוק לתוכה מקפה

ר' יהודה אומר: ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן


ראו משנה יז, ה. לא ברור מדוע הברייתא הזו נערכה כאן ולא ליד הלכה ב.
חבית ואבטיח – ראו תרומות ח, ד-ז: הם נחשבו מסוכנים לשתיה.



שברי ערבה - לצוק לתוכן מקפה, ושל זכוכית - לצוק לתוכן שמן לתינוק
חבית שנתגלתה ואבטיח שניקר - נוטלן ומניחן במקום המוצנע.

(י)
מטלטלין את החצב, מפני שהוא מאכל צביים; ואת החרדל, שהוא מאכל יונים


שתי השורות הראשונות הן דברי רשב"ג ושתי השורות הבאות הן משל ר' נתן. רשב"ג מתיר לטלטל כל דבר נאכל, גם ע"י חיות בר, וראו משנה יח, א. ר' נתן אינו מתחשב בסוג הדבר המטולטל אלא בשאלה אם הוכן, וראו לעיל הלכה ז.
לגבי המים המגולים ראו גם לעיל הלכה ט.



רבן שב"ג אומר: מטלטלין שברי זכוכית, מפני שהן מאכל נעמיות
אמר לו ר' נתן: א"כ יטלטלו חבילי זמורות, מפני שהוא מאכל פילין
זה הכלל: כל שהוא מן המוכן - מטלטלין אותו, וכל שאינו מן המוכן - אין מטלטלין אותו
מים שנתגלו – מטלטלין, מפני שהן ראוין לבהמה, דברי ר"מ
רשב"א אומר: כל עצמן אסור לקיימן, מפני סכנת נפשות.

(יא)
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין


כאמור לעיל בהלכות ז, י – רשב"ג אינו מתחשב בשאלת ההכנה אלא בסוג הדבר המטולטל, ות"ק כר' נתן, המתחשב בשאלת ההכנה. וראו משנה יח, ב.



אם התקינן למאכל בהמה - מטלטלין אותן, ואם לאו - אין מטלטלין אותן
רשב"ג אומר: אם ניטלין באחת יד - מטלטלין אותו, ואם לאו - אין מטלטלין אותן.

(יב)

חבילי איזוב, הסיאה, הקורנית, שהכניסן לעצים כעצים לתנור - אין אוכל מהן בשבת
למאכל בהמה - אוכל מהן

הכנת תבלין בשבת[עריכה]

קוטם ואוכל, ובלבד שלא יקטום בכלי


כיצד משתמשים באיזוב וכו', אם מותר להשתמש בהם? העקרון הוא של שינוי ושל כמות קטנה לאכילה הנוכחית בלבד. והשוו ביצה א, ז, שבית שמאי דרשו לעשות כך גם ביו"ט.



מולל ואוכל, ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה, דברי ר' יהודה
וחכ"א: מולל בראשי אצבעותיו ואוכל, ובלבד שלא ימלול בידו הרבה, כדרך שעושה בחול
וכן בחמיתה וכן בפגים וכן בשאר כל התבלין.

(יג)
שחלים שטרפן מערב שבת - נותן לתוכן חומץ ושמן, ואין טורף אלא מערב


הכנת רטבים טריים לשבת מחייבת להוסיף חומץ, שמן, דבש או גריסים בסמוך לארוחה. הברייתא מתירה לערבב אותם אבל לא לטרוף, כלומר לערבב היטב – אלא באופן חלקי. וראו גם משנה כ, ב.
ריסוק מאכלים קשים עבור זקנים חסרי שיניים מותר בשינוי, כמו בהלכה יב.



וממשך את החמיתה ונותן לתוכן חרדל ששחקו מערב שבת
מביא דבש ונותן לתוכו, ואין טורף אלא מערב
שום שרסקו מערב שבת - מביא גריסין ונותן לתוכו, ואין טורף אלא מערב
אין כותשין את המלח במדוך של עץ, אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור, ואינו חושש
אין מרסקין דבלה וגרוגרות וחרובין לפני זקנים בשבת
אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור, ואין חושש.

(יד)

המולל מלילות מע"ש - מנפח על יד על יד ואוכל, אבל לא בקנון ולא בתמחוי

המולל מלילות מערב יו"ט - מנפח בקנון ובתמחוי


ראו ביצה א, ח.
ר' אליעזר מתיר רק להמשיך למלול את מה שהתחיל למלול מע"ש, כדין הכנת אוכל בכלל, ראו משנה א, י.



אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה, כדרך שעושה בחול
ר' דוסתאי בר' ינאי אמר משום ר"א: מוללין את המלול ומציעין את המוצע
ואופין את האפוי ומבשלים את המבושל.