משנה שבת ג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ג · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן.

ואם נתנו מבעוד יום, מותר יא.

ואין נאותין ממנו, לפי שאינו מן המוכן.

מטלטלין נר חדש, אבל לא ישן.

רבי שמעון אומר, כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת.

נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות.

ולא יתן לתוכו מים, מפני שהוא מכבה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן.

וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, מֻתָּר.
וְאֵין נֵאוֹתִין מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן.
מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ, אֲבָל לֹא יָשָׁן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין,
חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּשַׁבָּת.
נוֹתְנִין כְּלִי תַחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת.
וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה:

נוסח הרמב"ם

אין נותנין כלי תחת הנר לקבל את השמן ואם נתנו מבעוד יום מותר אין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן מטלטלין נר חדש אבל לא ישן רבי שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות לא ייתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה.

פירוש הרמב"ם

אין נותנין כלי תחת הנר כו': מטלטלין נר חדש כו': נותנין כלי תחת הנר כו': הטעם שבעבורו אסרו נתינת כלי לקבל בו שמן בשבת כי אותו שמן המנטף מן הנר אסרו ליהנות ממנו בשבת לפי שאינו מן המוכן כי כבר הקצה אותו להדלקה ועשה אותו מוקצה ונאסר טלטול הכלי מפני אותו השמן שיש בו שהוא אסור לטלטלו לפי שהוא מוקצה והעיקר אצלנו אין מבטלין כלי מהיכנו בשבת: וטעם איסור טלטול נר ישן לפי שהוא מאוס וזה יקרא מוקצה מחמת מיאוס ורבי שמעון אינו חושש למין ממיני המוקצה ולפיכך יתיר כל הנרות מלבד הנרות הדולקות גזירה שמא יכבה והפתילה מותר אצלו לטלטלה אע"פ שהיה אסור קודם לכן ואין הלכה כמותו בנר שהדליקו בו בשבת כי העיקר אצלנו כי כל מה שהוקצה בין השמשות ואינו מותר לטלטלו באותה שעה שאסור לטלטלו בכל השבת והוא אמרם מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא ושאר הנרות דינם כרבי שמעון לפי שמעקרנו בשבת כר' שמעון שהוא אומר אין מוקצה: ואמרם נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות הוא בשבת כי אותן ניצוצות אינן חשובות עד שיאסור טלטול הכלי בשבילם והוא אמרם ניצוצות אין בהם ממש ואסרו לתת בו מים ואפילו בע"ש וכל שכן בשבת לפי שממהר כבוי הניצוצות והעיקר גרם כבוי אסור כאשר הודעתיך:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין נותנין - בשבת:

כלי תחת הנר לקבל בו את השמן - המטפטף, משום דשמן מוקצה הוא ואסור לבטל כלי מהיכנו, כלומר להושיב כלי במקום שלא יוכל עוד ליטלו משם, דהוה ליה כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה, וכלי זה משיפול בו השמן מוקצה הוא ואסור לטלטלו:

אין ניאותין - אין נהנין מן השמן המטפטף מן הנר בשבת, לפי שאינו מן המוכן שכבר הוקצה להדלקה:

מטלטלין נר חדש - שאינו מאוס וחזי לאשתמושי ביה:

אבל לא ישן - דמוקצה מחמת מיאוס הוא:

חוץ מן הנר הדולק - בעוד שהוא דולק אסור, גזירה שמא יכבה ולית ליה לר"ש מוקצה מחמת מיאוס, ולא מוקצה מחמת איסור. ואין הלכה כר"ש שמתיר לטלטל כל הנרות חוץ מן הנר הדולק, שנר שהדליקוהו ללילי שבת אע"פ שכבה אסור לטלטלו כל אותו שבת, דמגו דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא, אבל בשאר נרות הלכה כמותו שאין מוקצה לשבת אלא מוקצה מחמת חסרון כיס דמודה ביה ר"ש:

נותנים כלי תחת הנר - בשבת לקבל ניצוצות של שלהבת הנוטפות מן הנר כדי שלא ידלק מה שתחתיו דניצוצות אין בהם ממש ואין הכלי מבוטל מהיכנו בהכי:

ולא יתן לתוכו מים - ואפילו מערב שבת, דגזרינן ערב שבת אטו שבת, ובשבת אי הוה עביד כי האי גוונא הוי מכבה יב וחייב, הילכך בערב שבת אסור:

פירוש תוספות יום טוב

אין נותנין כלי תחת הנר כו'. פי' הר"ב ואסור לבטל כלי מהיכנו עיין משנה ז' פי"ו ומשנה ב' פי"ח:

ואם נתנו מבע"י מותר. להניחה [א) כ"ה בפירש"י. ובתוי"ט בדפוסים הראשונים "להניחם". ואינו נכון. ולפי הנוסחא במשנה "נותנו" צ"ל להניחו] שם. לשון רש"י. כלומר ולא חיישינן שמא לאחר שיפול לתוכו שמן מן הנר שיטלטלנו לכלי משם. ומשמע מיהא דלכתחלה אסור לתתו שם מבע"י מהך חששא משום דבקל רגילין לטלטל כלי הלכך חששו ולא התירו לכתחלה מבע"י ועיין לקמן בסמוך. אבל התוס' כתבו הל' דחוק דהל"ל [אבל] מבעוד יום נותנים. והטור כתב בסי' רס"ה ומע"ש מותר ליתנו תחתיו. והרמב"ם בפ"ה מהל' שבת העתיק לשון המשנה:

חוץ מן הנר הדולק בשבת. ופסק הר"ב דקי"ל דאפילו אינו דולק אלא שהודלק בין השמשות דמגו כו'. עיין במשנה ח' פ"ג דעירובין. ומ"ש שאין מוקצה אלא מחמת חסרון כיס עיין ספ"ד דביצה:

מפני שהוא מכבה. פי' הר"ב [* דלא יתן לתוכו מים] אפילו מע"ש דאי עביד בשבת הוה מכבה. ולשון רש"י מכבה ממש וכתבו התוס' דלאו דוקא אלא כלומר שיכול לבא לידי כבוי שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הניצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים או שיגביה הכלי עם המים כנגד הניצוצות ואע"ג דבאותו כבוי אין בו חיוב חטאת לר"ש דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא (ו [* מיהו לא] קיי"ל הכי במשנה ה' פרק דלעיל) החמירו אטו כבוי דחיוב חטאת ואע"ג דהוה גזירה לגזירה קים להו לרבנן דהכא שייך למגזר טפי. וא"ת מ"ש משריית דיו וסממנים וכל הנהו דפ"ק דשרינן עם השמש. תירץ הרב פור"ת דהתם ליכא למיחש שמא יעשה כן בשבת דהא אב מלאכה הן אבל הכא איכא למיחש דלא דמי איסור כל כך במה שמניח כלי תחת הניצוצות ואיכא למיחש שמא יבא לידי כבוי כדפי' ע"כ. ובענין גזירה לגזירה יש להרמב"ם פירוש בר"פ דלקמן ושם תמצאנו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) מותר. להניחם שם. רש"י. כלומר ולא חיישינן שמא לאחר שיפול לתוכו שמן מן הנר שיטלטלנו לכלי משם ומשמע מיהא דלכתחלה אסור לתתו שם מבע"י מהך חששא משום דבקל רגילין לטלטל כלי ואין כן דעת התוספ' והטור. תוי"ט:

(יב) (על הברטנורא) ל' רש"י מכבה ממש. וכתב התוספ' דלאו דוקא אלא כלומר שיכול לבא לידי כיבוי שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הנצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים או שיגביה הכלי עם המים כנגד הניצוצות. ועיין בר"פ דלקמן, ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן:    וממתני' שמעינן דאין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה דדמי לנותן כלי תחת הנר לקבל בו את השמן. וכתבו תוס' ז"ל והר"ן ז"ל אין נותנין בשבת כלי תחת הנר לקבל בו את השמן המיטפטף משום דשמן מוקצה הוא ואסור לבטל כלי מהיכנו כלומר להושיב כלי במקום שלא יוכל עוד ליטלו משם משום דהוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט כן פי' רש"י ז"ל כאן טעמא דמבטל כלי מהיכנו ובפ' בתרא פירש דאסור משום דמחזי כסותר ע"כ:

אין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן:    גמ' תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ר"ש מתיר משמע דמתני' דלא כר"ש ומוכח בגמ' דלא התיר ר"ש אלא בקערה שהיא קטנה דומיא דנר דאסיק אדעתיה מבע"י שיכבו מהר וישתמש בהן אבל בקערה גדולה לא אסיק אדעתיה שיכבה כל היום ואסור: וכתבו בתוס' ז"ל פ"ק דביצה דף ו' דמיתורא דמתני' דקתני לפי שאינו מן המוכן מרבינן אע"פ שכבה הנר כבר אסור אחרי כן לפי שאינו מן המוכן ע"כ:

מטלטלין נר חדש וכו':    ושלשה מחלוקות בדבר איכא בברייתא בגמרא דתניא מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי ר' יהודה ר"מ אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. ופי' הר"נ ז"ל טעמיה דר' יהודה דאית ליה מוקצה מחמת מיאוס אע"פ שלא הדליקו בו באותה שבת דבנר של חרס עסקינן דמאיס ור"מ מוקצה מחמת איסור אית ליה ולית ליה מוקצה מחמת מיאוס ר"ש אפילו מוקצה מחמת איסור לית ליה אבל מוקצה מחמת חסרון כיס כגון מסר הגדול ויתד של מחרישה אפילו ר"ש מודה ביה דאסור וכן כוס וקערה ועששית שכבו אפי' לר"ש לא יזיזום ממקומם דכי שרי ר"ש בברייתא בגמ' מותר השמן שבנר ושבקערה אוקימא לה בגמ' בקערה זוטרתי דומיא דנר וכדכתבינן: ועי' בגמ' דף מ"ו סוף ע"ב דרמי דר"ש אדר"ש ומשני ליה. ומה דבכמה דברים קיי"ל כר"ש דלית איסור מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקין בלבד ובכמה דברים קי"ל דאסוריי משום מוקצה היינו משום דבכמה דברים אפי ר"ש מודה דאסורין הם [הג"ה פירש"י ז"ל נר חדש שלא דלקו בו מעולם אבל לא ישן דמוקצה מחמת מיאוס הוא ע"כ פי' חדש שלא דלקו בו מעולם אפי' באותה שבת. וז"ל שם בפ"ק דחולין דף י"ד נר של חרש וכשהיא חדש חזי למירמי ביה פירא אבל לא ישן דמוקצה הוא מחמת שהדעת קצה בו ע"כ.]:

והילך פי' ה"ר יהונתן ז"ל מטלטלין נר חדש שלא דלק בו נר מעולם וחזי לאשתמושי ביה מידי שהרי אינו מאוס אבל לא ישן ואע"פ שלא הדליקו בו בשבת משום דמוקצה הוא מחמת מיאוס וכ"ש אם הדליקו בו בשבת דהוי מוקצה מחמת איסור ור"ש פליג ואמר שאפילו הוא נר של חרס שיש בו מחמת מיאוס או הוא של נחשת והדליקו בו בשבת או של חרס והדליקו בו בשבת דאיכא תרתי לגריעותא אפ"ה מותר לטלטלו דלית ליה לא מוקצה מחמת מיאוס ולא מוקצה מחמ' איסור חוץ מן הנר הדלוק בשבת בעוד שהוא דולק דגזרי' דילמא אי מיטלטלא בחצר או בביתו מחמת מהירותו תשקע הפתילה בשמן אבל אם כבה מותר לטלטלו ולית הלכתא כותיה. ע"כ:

נותנין כלי תחת הנר וכו':    וכתבו שם תוס' ז"ל אליבא דר' יצחק דמוקי לה בצריך למקומו תימה לר"י מ"ש דגבי שמן תני אין נותנין וגבי ניצוצות נותנין בתרוייהו ה"מ למיתני נותנין בצריך למקומו או בתרוייהו אין נותנין באין צריך למקומו ונראה לר"י דמעיקרא אשמעינן דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת וגבי ניצוצות דבתר הכי אשמעינן דבצריך למקומו שרי אי נמי וכו' ע"ש: עוד הקשו ז"ל וא"ת מה צריך כמה משניות לאשמועינן דבצריך למקומו שרי וי"ל דלגבי ניצוצות איצטריך לאשמועינן דלא תימא אפי' בצריך למקומו אסור משום דילמא אתי לכבויי וכן ההיא דכופין קערה שלא תאחוז וכו' וההיא דקורה שנשברה נראה לרשב"א ז"ל דאיצטריך לאשמועינן דלא חיישי' שמא יעלה את הקורה להעלות כדתנן בפ' שואל וכן קורה שנשברה סומכין אותה וכו' לא שתעלה אלא שלא תוסיף ע"כ:

ולא יתן לתוכו מים וכו':    בירוש' מוקי לה כר' יוסי דאסר לקמן בפ' כל כתבי בכלי חרס חדשים מלאים מים לעשות בהן מחיצה מפני שהן מתבקעין ומכבין את הדליקה אבל בגמ' דילן מוקי לה רב אשי אפי' כרבנן דשאני הכא מפני שמקרב את כבויו: ופי' הר"ן ז"ל ול"ד לטלית שאחז בה האור דשרינן בפ' כל כתבי ליתן עליה מים מצד אחד ואם כבתה כבתה דהתם היינו טעמא לפי שאין המים מכבין את הדליקה אלא מונעים שלא יתפשט האור אבל הכא מקרב כבוי טפי מגורם הוי ואסור ע"כ וכן פיר' תוס' ז"ל:


פירושים נוספים