ברטנורא על שבת יב

משנה שבת, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

הבונה - שאמרו באבות מלאכות:

כמה יבנה ויהיה חייב - כל שהוא:

מסתת - מרבע את האבן או מחליקה ומתקנה, הכל לפי מנהג המקום. והיא תולדה דמכה בפטיש :

והמכה בפטיש - היא גמר מלאכה של חוצבי אבן , לאחר שחצב האבן מן ההר סביב והבדילה מכה עליה בפטיש מכה גדולה והיא מתפרקת ונופלת. וכל הגומר מלאכה בשבת תולדה דמכה בפטיש היא:

מעצד - קופיץ קטן:

והקודח - הנוקב:

כל שהוא - אכולהו קאי, אמסתת ואמכה בפטיש ובמעצד, והקודח:

ומלאכתו מתקיימת - שאין צריך להוסיף עליה :

קורנס - מרטי"ל:

סדן - אנקודינ"א בלע"ז:

מפני שהוא כמתקן מלאכה - אף על פי שאינו מכה על המלאכה אלא על הסדן, מתקן הוא, שכן מרדדי טסי משכן היו עושין, מכין על הטס שלש הכאות ועל הסדן הכאה אחת להחליק הקורנס שלא יבקע הטס שהוא דק . ואין הלכה כר"ש בן גמליאל:

(ב)

המנכש - תולש עשבים רעים מתוך טובים. פ"א חופר סביב עקרי הצמחים והיא מלאכה מעין חרישה:

מקרסם - קוצץ ענפים יבשים מן האילן לתקנו:

מזרד - זרדים לחים חדשים של שנה זו, ופעמים שהן מרובים ומתגדלים ומכחישים כח האילן וקוצצין אותן ממנו :

אם לתקן - את האילן או את הקרקע, וקצצו מן המחובר:

ביצה קלה - כגרוגרת מביצת תרנגולת, שהיא קלה להתבשל יותר משאר ביצים:

(ג)

בין בימינו בין בשמאלו - באדם שהוא שולט בשתי ידיו, דאילו בשאר כל אדם כתיבת שמאל אינה כתיבה:

בין משם אחד - שתיהן אלפין:

משני שמות - אלף בית:

משני סממניות - אחד בדיו ואחד בסיקרא. ואית ספרים דגרסי משני סמניות כלומר משני סימנים, כגון שכותבים א' לסימן אחד וב' לסימן שנים :

בכל לשון - וכתב של כל אומה ואומה:

משום רושם - סימן שהיו עושין בקרשי המשכן, מפני שמפרקים אותן ולכשיקימוהו לא יחליפו סדר הקרשים. ואתא רבי יוסי למימר דאפילו לא כתב אלא שרשם שני רשימות בעלמא לסימן, חייב. ואין הלכה כר"י:

מצינו שם קטן - כלומר אע"פ שלא נגמר מלאכתו, שנתכוין לכתוב תיבה גדולה וכתב מקצתה, הואיל ואותו מקצת הויא תיבה ומתקיימת במקום אחר חייב, וכן הלכה:

(ד)

בסם - אורפימנ"ט בלע"ז:

בסיקרא - מין אבן שצובע אדום:

בקומוס - מין עפר וצבעו שחור. פ"א שרף אילן גומא בלע"ז:

בקנקנתום - זא"ג בערבי, ובלע"ז ודריאו"לי:

ובכל דבר שהוא רושם - לאתויי מים ששרו בהם עפצים, גאלי"ש בלע"ז, שהוא רושם שרשומו מתקיים:

על ב' כותלי זויות - אחת במזרח ואחת בצפון, סמוכות זו לזו במקצוע:

על ב' לוחי פנקס - ספר שהחנוני כותב בו חשבונותיו. ואע"ג דלאו על לוח א' הם, אם נהגין ונקראין זה עם זה כגון שכותבין על שני שפתי הלוחין הסמוכין זה לזה, חייב:

הכותב על בשרו - בדיו:

והמשרט על בשרו - בברזל עושה צורת אותיות בבשרו:

רבי יהושע פוטר - ואפילו הוציא דם, לפי שאין דרך כתיבה בכך . והלכה כר' יהושע:

(ה)

במשקין - שמשחירין, כמו מי תותים וכיוצא בהן:

במי פירות - של כל שאר פירות:

באבק דרכים - כגון שסרט באצבעו צורת אותיות על החול והאבק שבדרכים:

באבק סופרים - עפרורית של קסת הסופר:

לאחר ידו - על גב ידו, שאחז הקולמוס באצבעותיו והפך ידו וכתב:

ובמרפקו - הפרק האמצעי שבזרוע:

אות אחת סמוד לכתב - אצל אות כתובה זיווג לה אחת והשלימה לשתים:

כתב על גבי כתב - העביר קולמוס על אותיות הכתובים כבר וחדשם:

וכתב שני זיינין - שלא נראה הגג של חי"ת אלא שני הרגלים נראה כאילו הם שני זייני"ן:

על שני כותלי הבית - שאינן במקצוע:

על שני דפי פנקס - שעשויין עמודים עמודים, כתב אות אחת בעמוד זה ואות אחת בעמוד זה, ואינו יכול לקרבן אא"כ יחתוך מה שמפסיק ביניהן. ותנא ברישא כותלי הבית המרוחקים זה מזה והדר תני דפי פנקס, ולא זו אף זו קתני:

אות אחת על שם נוטריקון - שעושה סימן נקודה עליה ומבינים מאותה האות תיבה שלימה, כגון קו"ף קרבן, מ"ם מעשר, תי"ו תרומה :

רבי יהושע בן בתירא אומר חייב - כיון שהכל מבינים מאותה האות תיבה שלימה, כאילו כתב אותיות של כל התיבה:

וחכמים פוטרין - שהרי לא כתב שתי אותיות. והלכה כחכמים:

(ו)

בשתי העלמות - לאחר שכתב אות אחת בשוגג נודע לו שעבר, וחזר ונעלם ממנו ושגג וכתב אות שניה בצדה:

אחת בשחרית ואחת בין הערבים - כיון דהוי ליה שהות בינתים כדי לידע הוה ליה כשתי העלמות :

רבן גמליאל מחייב - דסבר אין ידיעה לחצי שיעור לחלק שלא יצטרף עמו החצי האחר :

וחכמים פוטרין - דסברי הידיעה שבין שני חצאי שיעור מחלקת ביניהם ולא נעשה כאילו היו שני חצאי שיעור בהעלם אחת. והלכה כחכמים: