משנה שבת יב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק יב · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

החורש ט כל שהוא י, המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא, חיב.

המלקט עצים, אם לתקן, כל שהן, אם להסיק, כדי לבשל ביצה קלה.

המלקט עשבים, אם לתקן, כל שהוא, אם לבהמה, כמלא פי הגדי.

נוסח הרמב"ם

החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב המלקט עצים לתקן כל שהוא ואם להסיק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים לתקן כל שהוא ואם לבהמה כמלוא פי גדי.

פירוש הרמב"ם

החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כו' מנכש הוא החופר סביב בעקרי הגפנים והצמחים והוא ממלאכות העבודה והיא והחרישה שוה: מקרסם הוא הקוטע ירקות הכורת מהם מה שעלה על פני הארץ: ומזרד הכורת ענפי האילנות. וזה המקרסם והמזרד כשהוא מתכוין לתועלתו במה שכרת הוא מאבות מלאכות הקוצר ואם נתכוין לתקן הצמח כדי שירבו ויגדלו כאשר יעשו בזמורות הגפנים הוא זורע. וענין אמרו לתקן. לתקן הארץ לחרישה ואם היתה כוונתו בלקיטת העצים לשורפן או באסיפת העשבים לגדשן ולהאכילן לבהמתו נקרא מעמר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המנכש - תולש עשבים רעים מתוך טובים. פ"א חופר סביב עקרי הצמחים והיא מלאכה מעין חרישה:

מקרסם - קוצץ ענפים יבשים מן האילן לתקנו:

מזרד - זרדים לחים חדשים של שנה זו, ופעמים שהן מרובים ומתגדלים ומכחישים כח האילן וקוצצין אותן ממנו יא:

אם לתקן - את האילן יב או את הקרקע, וקצצו מן המחובר:

ביצה קלה - כגרוגרת מביצת תרנגולת, שהיא קלה להתבשל יותר משאר ביצים:

פירוש תוספות יום טוב

החורש. אף על גב דלפום סדרא דנקט עד השתא ה"ל להקדים לשנות הכותב דהוא נשנה סמוך לבונה באבות מלאכות מ"מ הקדים החורש לפי שהוא הפך הבונה שזה ממלא גומא או מוסיף דבר על דבר וזה חופר גומא או מחסר דבר ועוד דדמיין בשיעורין דבונה וחורש שניהם בכל שהו כך נ"ל:

כל שהוא. מפרש בגמ' דחזי לזרוע בתוכה נימא של דלעת וכתב רש"י דאף על גב דלענין הוצאה תנן ספ"ט זרע דילועים שנים ה"מ לענין הוצאה דכי מפיק תרתי מפיק בהדדי שאינו זורע אחת לבדה אבל לענין חרישה כל גומא וגומא באפי נפשה עביד לה ע"כ. דכותה גבי משכן שכן ראוי לקלח אחד של סמנין:

והמקרסם והמזרד. פי' הר"ב שניהם לתיקון אילן. וכתב הרמב"ם שחייב משום זורע:

המלקט עצים וכו'. וכתב הרמב"ם דלתקן הארץ משום חורש ולתקן האילן משום זורע ואם מאספן להיסק נקרא מעמר וכ"כ בלקיטת עשבים:

כדי לבשל ביצה קלה. עיין בפי' הר"ב במ"ה פ"ח ומ"ה פ"ט וכאן קיצר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) החורש. הקדים החורש לפי שהוא הפך הבונה שזה ממלא גומא או מוסיף דבר על דבר וזה חופר ומחסר ועוד דדמיין בשיעורן דבונה וחורש שניהם בכ"ש:

(י) (על המשנה) כ"ש. מפרש בגמרא דחזי לזרוע בתוכה נימא של דלעת. ופרש"י אע"ג דלענין הוצאה (ספ"ט) תנן שנים הני מילי לענין הוצאה דכי מפיק תרתי מפיק בהדדי שאין זורע אחת לבדה אבל לענין חרישה כל גומא וגומא באפי נפשה עביד לה. דכותה גבי משכן שכן ראוי לקלח אחד של סמנין:

(יא) (על הברטנורא) וחייב משום זורע. הר"מ:

(יב) (על הברטנורא) משום זורע ולתקן הארץ משום חורש ואם מאספן להיסק נקרא מעמר וכ"כ בלקיטת עשבים. הר"מ:


פירושים נוספים