תוספתא/שבת/יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תוספתא · שבת · יב· >>


הלכה א[עריכה]

הבונה כל שהוא ה"ז חייב ר' יוסי אומר אחד [נותן] את האבן ואחד [נותן] את הטיט הנותן את הטיט ה"ז חייב [הנוטל] את האבן ונתנה ע"ג [דמות] והתקינה לבנין אף על פי שלא נתן עליה את הטיט ה"ז חייב והרי היא כקרקע לכל דבר.

הלכה ב[עריכה]

המכה בפטיש אחד טפיחה גדולה ואחד טפיחה קטנה ה"ז חייב רשב"ג אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב שכן מרדדין טסין לעבודת המשכן.

הלכה ג[עריכה]

הקודח [והגורד] והקוצץ כל שהוא ה"ז חייב ר"ש אומר עד שיקדיח את כולו עד [שיגדור את כולה] עד שיקוץ את כולו [הצר צורה] עד שיצור את [כולה הצובע את העור] עד שיצבע את כולה [המעבד את העור] עד שיעבד את כולו המכבה [ומבעיר] ה"ז חייב הנותן שמן בנר אף על פי שיש בו שמן ה"ז חייב טלטלו ממקום למקום פטור הטהו על צדו ה"ז חייב היו לפניו שני נרות דולקין נתכוין לכבות את [זה] וכבה את [זה ה"ז חייב] שני נרות [כבין] נתכוין להבעיר את [זה] והבעיר את [זה ה"ז חייב א' כבה וא' דולק נתכוין לכבות את הדולק והבעיר את הכבה להבעיר את הכבה וכבה את הדולק ה"ז פטור נתכוין וכבה את הדולק והבעיר את הכבה בנשימה אחת חייב ב' חטאות].

הלכה ד[עריכה]

א' נתן את האור וא' נתן את העצים ואחד נתן את הקדרה וא' נתן את המים וא' נתן את הבשר וא' נתן את התבלין ובא [אחר] והגיס כולן חייבין א' [נתן] את הקדרה וא' נתן את המים וא' נתן את הבשר וא' נתן את התבלין וא' [מביא] את האור [וא' נתן את העצים] ובא [אחר] והגיס שנים האחרונים חייבין.

הלכה ה[עריכה]

הסורט סריטה אחת ע"ג שני נסרים [כאחת] ה"ז חייב א"ר יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכן רושמין על קרשי המשכן לידע [איזהו בן] זוגו כתב אות אחת בראש [יריעה מכן] ואות אחת בראש [יריעה מכן אם כשמדביקן זו לזו והן נראין אחת] חייב ואם לאו פטור כתב אות אחת [ובא אחר וכתב אות אחת] ובא אחר וכתב אות אחת אפי' כל השם כולו אפי' כל [הספר] כולו פטור [כתב אות אחת והשלים את השם] אות אחת והשלים את הספר חייב.

הלכה ו[עריכה]

המקרע על העור כתבנית כתב פטור [רשם] על העור כתבנית כתב חייב כתב בקליפי אגוזין בקליפי רמונים בדם [הקרוש] בחלב [הקרוש] על עלה זית ועל עלה חרוב ועל עלה דלעת ועל כל דבר שהוא של קיימא חייב על עלה חזרין ועל עלה כרשין ועל עלה בצלים ועל עלה ירקות ועל כל דבר שאינו של קיימא פטור זה הכלל כתב דבר שהוא של קיימא על דבר שאינו של קיימא או דבר שאינו של קיימא על דבר שהוא של קיימא פטור אינו חייב עד שיכתוב דבר שהוא של קיימא על דבר שהוא של קיימא.

הלכה ז[עריכה]

הכותב אות אחת גדולה אף על פי שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות פטור המוחק אות אחת גדולה אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב אמר רבי מנחם בר' יוסי זה חומר במוחק [שאין בכותב ובכותב שאין במוחק חומר בכותב מבמוחק] הכותב לקלקל חייב והמוחק לקלקל פטור נפלה דיו ע"ג ספר ומחקה שעוה ע"ג פנקס ומחקו אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב והמוחק לקלקל פטור אין לך שחייב אלא המוחק על מנת לכתוב והמוחק [ע"מ] לתקן כל שהוא ה"ז חייב.

הלכה ח[עריכה]

הכותב אות אחת [ועשאן שתי אותיות] ב' אותיות ועשאן אות אחת הרי זה חייב נתכוין לכתוב אות א' ונעשה בידו שתי אותיות ב' אותיות [ונעשה בידו] אות אחת ה"ז פטור [כתב] שני נקודין ובא אחר וגמרן ועשאן שתי אותיות האחרון חייב כתב על הזוית מבפנים חייב מבחוץ פטור המצייר בקליפי פולין [ובקליפי] תורמסין פטור.

הלכה ט[עריכה]

המסרט על בשרו ר"א מחייב וחכמים פוטרין אמר להם ר"א והלא בן [סיטרא] לא למד אלא בכך אמרו לו [ומפני] שוטה אחד נחייב את כל הפקחין.

הלכה י[עריכה]

אחד אוחז בקולמוס ואחד אוחז בידו וכותב האוחז בקולמוס [חייב האוחז בידו וכותב פטור] נתכוין לסייעו האוחז בקולמוס [פטור] והאוחז בידו וכותב [חייב] שוגג אוחז בקולמוס ומזיד אוחז בידו וכותב [חייב] מזיד אוחז בקולמוס ושוגג אוחז בידו וכותב [פטור] קטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב גדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור.

הלכה יא[עריכה]

מודה ר"א לחכמים שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת אות אחת בשבת ואות אחת ביו"ט אות אחת בשבת ואות אחת ביום הכפורים שהוא פטור שאין ב' ימים מצטרפין למלאכה אחת.

הלכה יב[עריכה]

אחד נתן את הדיו ואחד נתן את המים וא' נתן את הקנקנתום שנים האחרונים חייבין אחד נתן את הדיו וא' נתן את הקנקנתום ואחד נתן את המים [וא' נתן את הדיו שנים האחרונים חייבין א' נתן את הדיו וא' נתן את הקנקנתום ואחד נתן את המים] האחרון חייב א' נתן את הקנקנתום ואחד נתן את הדיו ואחד נתן המים האחרון חייב א' נתן את הדיו וא' נתן את המים [א' נתן את המים] ואחד נתן [את הדיו א' נתן את המים וא' נתן את הקמח א' נתן את הקמח] ואחד נתן את המים אחד נתן את המים ואחד נתן את [העפר] א' נתן את [העפר] וא' נתן את המים האחרון חייב דברי ר' יוסי [ר'] יהודה אומר אינו חייב אלא עד שיגבל.