ביאור:תוספתא/שבת/י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת שבת פרק עשירי[עריכה]

איסור הוצאה ואיסור מלאכה[עריכה]

(א)
המוציא שני נימין מזנב הסוס ומזנב הפרה - ה"ז חייב, מפני שמתקינן לכשפים


לשער הסוס יש גם שימושים נוספים, כגון לכינור.
לעניין החזיר השוו לעיל ט, א. כאן החילוק הוא בין זיף אחד בחטוטרת לבן שני זיפים בשאר גופו.



המוציא שני זפין מן הקשה שבחזיר - ה"ז חייב. ר"ש ב"א אומר: אפילו אחד.
יש חולקין חטרתו לשאר גופו.

(ב)

המוציא מצמר גפן ומצמר כלך מצמר גמלים ומצמר ארנבים ומצמר חיה שבים

ושאר כל הנטוין כולם מלא הסיט כפול - ה"ז חייב


הברייתא עוסקת בהוצאה. שיעורה – כמו השיעור האסור לטווייה, וראו משנה יג, ד.
בבגד וכו' השיעור האסור בהוצאה נקבע לפי שיעור הטומאה.



הבגד השק והעור - כשיעור לטמאן כך שיעור להוציאן.

(ג)
המוציא, בין כלים גדולים ובין כלים קטנים - הרי זה חייב


לעניין גחלת ושלהבת השוו ביצה ה, ה.
להוצאת סטיס וכו' השוו משנה ט, ה.



המוציא גחלת כל שהוא - ה"ז חייב. שלהבת כל שהיא - ה"ז חייב
ברזל, רשב"א אומר: כדי לעשות ממנו דרבן
נחושת - כדי לעשות ממנו צינורא קטנה
נעורת של פשתן - כדי לעשות ממנה פתילה קטנה לנר
משיחה - ר' נתן אומר: כדי לקשור בה בין כתיפיו
מוכין - כדי ליתן בתוך כדור קטנה. כמה כדור קטנה? - כאגוז
ארגמן - כדי לטול ממנו דוגמא לאירא
סטיס וקוץ ופואה - כדי לצבוע בהן בגד קטן. כמה בגד קטן? - פי סבכה.

הוצאה בשינוי ובטעות[עריכה]

(ד)
המתכוין להוציא בפונדתו ופיה למעלה, והוציא בפונדתו ופיה למטה


השוו משנה י, ג.
ר' יהודה מחייב אם התכוון להוציא שלא כדרך המוציאים, ופטר רק אם לא עשה כמו שהתכוון. חכמים פוטרים כי הם מדגישים את דרך ההוצאה.



בתוך פונדתו, והוציא בין פונדתו לחלוקו, ובשפת חלוקו - פטור
המתכוין להוציא בפונדתו ופיה למטה - ר' יהודה מחייב
אמר ר' יהודה: אני אומר דבר אחד, והן אומרים דבר א'
אני אומר להם: אי אתם מודים במתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו, שהוא פטור
ואם נתכוין והוציא לאחריו שהוא חייב?
והם אמרו לי: אי אתה מודה במוציא באחר ידו ואחר רגלו, בפיו ובמרפקו, שהוא פטור?
שלא הוציא כדרך המוציאים!
אני לא מצאתי תשובה לדבריהם, והם לא מצאו תשובה לדברי.

(ה)

שנים אוחזין במלגז, ולוגזין בכרכר, ושובטין בקולמוס, וכותבין בקנה, והוציאוהו לרשות הרבים

שניהם פטורין

בעגול של דבלה והוציאו לרשות הרבים, בקורה והוציאוהו לרה"ר - שניהם פטורים
ר' יהודה אומר: אם אין אחד יכול להוציאה, והוציאוהו שנים - חייבין
ר"ש אומר: אף על פי שאין אחד יכול להוציאה והוציאוהו שנים - פטורין
שאין שנים חייבין על מלאכה אחת.

(ו)
שנים שעשה אחד מהם מלאכה, ואין ידוע איזה הוא


לענייני ספק הקרבן הרגיל הוא אשם תלוי. אבל ר' שמעון טוען שאם ודאי אחד משניהם חייב יכולים להביא חטאת משותפת ולהתנות שהיא מכפרת על החייב משניהם.
 ר' יוסי אינו מאפשר זאת, וראו כריתות ה, ח. אבל מודה ששניים שהביאו חטאות, ואחת משתיהן נפסלה, ואין יודעים של מי – יביאו חטאת משותפת כנ"ל.



יביאו שניהם חטאת בשותפות, ויתנו עליה ותאכל, דברי ר"ש. ור' יוסי פוטר
מודה ר' יוסי שזה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי
ומודה ר' יוסי בשנים, שהיה אחד מהם מחוסר כפרה, ואין ידוע איזה הוא
שיביאו חטאת בשותפות ויתנו עליה ותאכל.

(ז)

הוציא כחצי גרוגרת וחזר והוציא כחצי גרוגרת בהעלם אחד – חייב. בשני העלמות שכח והוציא ונזכר ושכח והוציא ונזכר. - פטור
נאכל הראשון עד שלא הוציא השני, בין בהעלם אחד ובין בשני העלמות - פטור
הוציא כחצי גרוגרת ונתנו בתוך ד' אמות, וחזר והוציא כחצי גרוגרת ונתנו בתוך ארבע אמות אחרות
אם העבירן דרך עליו אם העביר את החצי השני מעל הראשון – חייב, ואם לאו - פטור.

קוצר, גוזז וחולב[עריכה]

(ח)
הנוטל מלא הזוג משערו - ה"ז חייב


ראו משנה י, ו. ת"ק מחייב רק אם גזר במספריים ור' אליעזר אפילו אם גזר שערה שערה.



ר' אליעזר אומר: אפי' אחד הבורר שחורות מבין לבנות ולבנות מבין שחורות - חייב.

(ט)

ר"ש בן אליעזר אומר: צפורן שפרשה רובה וציצין שפרשו רובן, ונטלן בשבת - פטור

נטלן בכלי - ה"ז חייב.


לדעת רשב"א מותר להשלים בשבת מילה גם אם זמנה בימי חול, אם אינו משתמש בכלי. וראו משנה יט, ו.



(י)

החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת, והמרבץ והמרחיץ והסך, והרודה חלות דבש

בשבת - חייב חטאת, וביו"ט - לוקה ארבעים, דברי רבי אליעזר


המרבץ וכו' – השוו מבחינה לשונית סנהדרין ז, ו. מבחינה עניינית ראו משנה יד, ג-ד, וכן משנה כב, ד, שבהן התירו לרחוץ ולסוך בשבת.
לעניין חלות דבש, ראו עוקצין ג, י.
הכוחלת לעצמה פטורה כי בדרך כלל היתה אחת כוחלת לחברתה, וראו משנה י, ו.



וחכמים אומרים: בין בשבת בין ביו"ט, אינו חייב אלא משום שבות
ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' אליעזר: הכוחלת והגודלת והפוקסת
לעצמה – פטורה, לאחרות - חייבת
וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר משום ר' אליעזר: לא תקנח אשה פניה בבגד שיש בו סרק. שצובע את פניה

(יא)
התולש, בין בימינו ובין בשמאלו - ה"ז חייב


ראו משנה יב, ב. הברייתא מתירה גם בפסיק רישיה.



באחת ידו, ברגלו, בפיו, ובמרפקו,
או שהיה מהלך על גבי הארץ, ונתזו צרורות מתחת רגליו, ונפל ע"ג עשבים ותלש - פטור
מהלך אדם ע"ג עשבים וע"ג צרורות בשבת, ואינו חושש.

(יב)
התולש עולשין, לאכול – כגרוגרת; לבהמה - כמלא פי הגדי; לתקן הארץ - כל שהן

אם נתכוין בכולן - חייב שתים. אם היה מתעסק ותלש - פטור
המזרד זרדין, לאכילה – כגרוגרת; לבהמה - כמלא פי הגדי; לתקן אילן - כל שהן
אם מתכונין בכולן - חייב שתים. אם היה מתעסק וזירד - פטור.

(יג)

החופר החורש והחורץ - מלאכה אחת הן. הדש והכותש והנופט - מלאכה אחת

התולש והקוצר והבוצר והמוסק והגודר והעודר - מלאכה אחת


ראו משנה ז, א.
לעניין התולש כנף השוו לעיל ט, ב, הצד חילזון.



המכבש והסוחט - מלאכה אחת
ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה אומר: צבעים קבעו סחיטה - מלאכה בפני עצמה
הבורר והטוחן והמרקד והלש והאופה, לאכילה – בכגרוגרת; לבהמה - כמלא פי הגדי
לצבוע - כדי לצבוע בו קטן; ושאר כל הדברים - כשיעור לטומאתן כך שיעור להוציאן
התולש כנף מן העוף, הקוטמו והמורטו - חייב שלש חטאות.

(יד)
אין יונקין מבהמה טהורה ביו"ט, ואצ"ל בשבת


אין יונקים – ראו לעיל הלכה י.
לעניין פיקוח נפש – השוו יומא ח, ז.
רשימת העבירות – ראו סנהדרין עד א



אבא שאול אומר: יונקין היינו מבהמה טהורה ביו"ט
לא תקל אשה מדדיה ותחליב לתוך הכוס או לתוך הקערה, ותניק את בנה
אין יונקין לא מן הנכרית, ולא מבהמה טמאה
ואם היה דבר של סכנה – מותר
שאין כל דבר עומד בפני פיקוח נפש, חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים.