ביאור:משנה שבת פרק ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
משנה מבוארת למסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
כמויות חומרי גלם בעלות ערך
[עריכה]חטיבה I: נוזלים
[עריכה](א) המוציא יין - כדי מזיגת הכוס.
|
חלב ודבש נקשרים כאן לרפואה, ואם כך מה היא "ארץ זבת חלב ודבש" (דברים יא ט)? לגבי "איבר קטן", לא ברור אם מדובר באיבר קטן של מבוגר (כגון זרת) או באיבר של תינוק, כדברי ר' שמעון בן אלעזר בתוספתא ט, ו. וראו גם כלים ב, ב. פירוט נוסף ראו בתוספתא שם הלכה ז. רביעית הוא שיעור הנוזל הרגיל לעניינים רבים, ראו למשל מעילה ד, ה. לדעת ר' שמעון, כשם ששיעור המאכלים הוא קבוע (כגרוגרת), כך גם שיעור המשקאות, ולשיטתו הם מצטרפים זה עם זה. לכן הוא קובע ששיעורים אלו, או כל שיעור אחר הקטן מרביעית, מחייב רק את המצניע כמוהו, ראו לעיל, ז, ג. |
חלב - כדי גמיעה.
דבש - כדי לתן על הכתית.
שמן - כדי לסוך אבר קטן.
מים - כדי לשוף בהם את הקילור. לרכך משחת עינים
ושאר כל המשקין - ברביעית.
וכל השופכין - ברביעית.
- רבי שמעון אומר: כולן - ברביעית,
- ולא אמרו כל השעורין הללו, אלא למצניעיהן:
חטיבה II: חבלים וניירות
[עריכה]|
ראו תוספתא י, ב: אם מדובר בחוט הניתן לטווייה - שיעורו כשיעור האסור בטווייה: מלא סיט כפול. פלייטון, קמיע ותפילין - חזרה לפרק ו, ב-ג. שם מדובר על החפץ הגמור וכאן על חומרי הגלם שלו, שהם עצמם מעובדים. כך גם היחס בין נייר לקשר מוכסין לבין קשר המוכסים הגמור. לגבי קשר בין תפילין (משנה ג) לקשר מוכסין ראו עבודה זרה לט א. |
(ב) המוציא חבל - כדי לעשות אוזן לקופה. ידית לקופסה
- גמי גומא - כדי לעשות תלאי מתלה לנפה ולכברה.
- רבי יהודה אומר: כדי לטול ממנו מדת מנעל לקטן.
- נייר - כדי לכתוב עליו קשר מוכסין. קוד בן 2 אותיות, המאשר ששולם המס
- והמוציא קשר מוכסין - חייב.
- נייר פסול שטר שנפרע - כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון: בושם
|
הקלף וכתיבת פרשת 'שמע' עליו נמצאים בדיוק באמצע הרשימה של ל"ט איסורי ההוצאה המשתרעת מאמצע פרק ז עד לסוף פרקנו. |
(ג) עור - כדי לעשות קמיע.
קלף - כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא "שמע ישראל".
חטיבה III: ג'ל
[עריכה]|
כאן חוזרת המשנה לחומרים לא מעובדים. לגבי כחילת עין אחת: יתכן שמדובר במין תרופה לעין, וראו תוספתא ט, טז, - ויתכן שהאשה מראה רק עין אחת שלה, והשוו שיר השירים ד ט. |
דיו - כדי לכתוב שתי אותיות.
כחול - כדי לכחול עין אחת:
|
ראו לקמן כב, ג, שם נאסר לסתום נקב. וראו תוספתא ט, י. |
(ד) דבק - כדי ליתן בראש השבשבת. מלכודת דבק לעופות
זפת וגפרית - כדי לעשות לסתום נקב.
שעוה - כדי ליתן על פי נקב קטן.
חטיבה IV: אבקה
[עריכה]חרסית - כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. לסתום כור קטן, המיועד לזהב
- רבי יהודה אומר: כדי לעשות פטפוט. לתקן כן לקדרה על הכיריים
סובין - כדי ליתן להבעיר ולהגדיל את החום על פי כור של צורפי זהב.
סיד - כדי לסוד קטנה שבבנות. להורדת שער
- רבי יהודה אומר: כדי לעשות כלכול. מריחת הצדע בלבד
- רבי נחמיה אומר: כדי לעשות אנדיפי: משחה קוסמטית
|
ראו תוספתא ט, יא-יב. |
(ה) אדמה - כחותם המרצופים, חותמת לחבילות גדולות דברי רבי עקיבא.
- וחכמים אומרים: כחותם האגרות.
זבל וחול הדק - כדי לזבל קלח של כרוב, דברי רבי עקיבא.
- וחכמים אומרים: כדי לזבל כרישא.
חול הגס - כדי ליתן על מלא כף סיד.
חטיבה V: מקלות ואבנים
[עריכה]|
קנה מרוסס הוא כעץ רגיל, הנדון לקמן ט, ה. שיעורו לחמם מחבת ולהכין ביצה מקושקשת. |
קנה - כדי לעשות קולמוס.
- ואם היה עבה או מרוסס אינו ראוי לקולמוס - כדי לבשל בו ביצה
- קלה שבביצים, טרופה ונתונה באלפס:
(ו) עצם - כדי לעשות תרווד. כף בישול
- רבי יהודה אומר: כדי לעשות ממנו חף.
זכוכית - כדי לגרר בו ראש הכרכר. להשחיז מחט מעץ
צרור או אבן - כדי לזרוק בעוף.
רבי אליעזר בר יעקב אומר: כדי לזרוק בבהמה:
|
כתית - במכיתתו, רביעית, מים - מסגרת לפרק. משנה א עוסקת בנוזלים ומשנה ז בחרס המכיל אותם. לדעת ר' יוסי השוו מקואות ד, ג. וראו ישעיה כט טז, שם מדמה הנביא את האדם לכלי חרס שנוצר בידי היוצר. יכולת היצירה מיוחדת לאדם, ועליו לשבות ממנה בשבת כדי שלא יתגאה ויחשוב את עצמו לאל - אחרת יתנפץ כמו כלי מחרס. בפרק הבא קושר ר' עקיבא את התיקון לחטא, בהוצאת הע"ז מהבית - לטומאת הנידה. |
(ז) חרס - כדי לתן בין פצים אבן בניין לחברו, דברי רבי יהודה.
- רבי מאיר אומר: כדי לחתות בו את האור.
- רבי יוסי אומר: כדי לקבל בו רביעית.
אמר רבי מאיר: אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר
- (ישעיהו ל יד) "ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד".
אמר לו רבי יוסי: משם ראיה? - "...ולחשוף מים מגבא"!