משנה שבת ח רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המוציא יין - כדי מזיגת הכוס.

חלב - כדי גמיאה.
דבש - כדי ליתן על הכתית.
שמן - כדי לסוך אבר קטן.
מים - כדי לשוף את הקילורית.
ושאר כל המשקין - ברביעית.
וכל השופכין - ברביעית.
רבי שמעון אומר: כולן - ברביעית; לא נאמרו כל השעורין האלו - אלא למצניען.


(ב) המוציא חבל - כדי לעשות אוזן לקופה.

גמי - כדי לעשות תלוי לנפה וכברה.
רבי יהודה אומר: כדי ליטול ממנו מידת מנעל לקטן.
נייר - כדי לכתוב עליו קשר מוכסין.
המוציא קשר מוכסין - חייב.
נייר פסול - כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון.


(ג) עור - כדי לעשות קמיע.

קלף - כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא "שמע ישראל" (דברים ו ד).
דיו - כדי לכתוב שתי אותות.
כוחל - כדי לכחול עין אחת.
זפת וגופרית - כדי לעשות נקב.
שעוה - כדי ליתן על פי נקב קטן.


(ד) דבק - כדי ליתן בראש השבשבת.

חרסית - כדי לעשות פי כור של צורפי זהב.
רבי יהודה אומר: כדי לעשות פטפוט.
סובין - כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב.
סיד - כדי לסוד קטנה שבבנות.
רבי יהודה אומר: כדי לעשות כנכול.
רבי נחמיה אומר: כדי לעשות אנטיפי.


(ה) אדמה -

כחותם המרצופין, דברי רבי עקיבה; וחכמים אומרים: כחותם האיגרות.
זבל וחול דק -
כדי לזבל קלח של אכרוב, דברי רבי עקיבה; וחכמים אומרים: כדי לזבל כרישה.
חול גס - כדי ליתן על מלוא כף סיד.
קנה - כדי לעשות קולמוס.
אם היה עבה או מרוצץ- כדי לבשל ביצה קלה שבביצים, טרופה ונתונה באלפס.


(ו) עצם - כדי לעשות תורבד.

רבי יהודה אומר: כדי לעשות חף.
זכוכית - כדי לגרוד בה ראש הכדכד.
צרור אבן - כדי לזרוק בעוף.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כדי לזרוק בבהמה.


(ז) חרס -

כדי ליתן בין פצים לחברו, דברי רבי יהודה;
רבי מאיר אומר: כדי לחתות בו את האור;
רבי יוסי: אומר כדי לקבל בו רביעית.
אמר רבי מאיר: אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר - "ולא ימצא במכיתתו חרש לחתות אש מיקוד" (ישעיהו ל יד).
אמר לו רבי יוסי: משם ראיה "ולחשוף מים מגבא" (ישעיהו ל יד).


הדף הראשי של משנה שבת ח