עוד יען שזכר מה שדיבר עליו בעמדו לפני הסנהדרין, ובאמת כשעמד הורדוס לפני הסנהדרין לדין לא היה אז הלל שמה, כי זה היה שנים הרבה טרם בא הלל לירושלים, ונחזור לעניינו.
כשבא הלל לירושלים בפעם השנית ומצא את גודל חורבן העם והתורה. הורדוס עשה מלחמה בחרב גאותו על ישראל, רבותיו כבר נפטרו ואחרים לא הוקמו תחתיהם כי אף שמלך אנטיננוס בן אריסטובלוס שנים אחדות אבל תיכף קפצה עליו רוגזת הורדוס, לכן כשבא לירושלים ישב דומם בדד באהלו ועסק בתורה, וכשהגיע שעתו להתנשא, יסופר בפסחים סו. ובירושלמי שם רפ"ו שפ"א חל יד' (ערב פסח) להיות בשבת שכחו (בני בתירא) ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו (ואם היו השנים כתקונם אז היה נחתך הדין על פי הסנהדרין והנשיא), אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו ששימש את שמעיה ואבטליון יודע אם פסח דוחה את השבת אם לא. שלחו וקראו לו, וכשבא לפניהם התחיל לדרוש להם מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שווה, (וכן מפורש באבות דרבי נתן פל"ז שדרש להם כל הז' מדות) אך הם לא קבלו ממנו ודחו את כל ראיותיו ואמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי (ומזה ראיה גמורה שבני בתירא לא היו בבליים), ואע"פ שהיה יושב ודורש כל היום לא קבלו ממנו, עד שאמר להם יבוא עלי כך שמעתי משמעיה ואבטליון, כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן.
וזה יען כי לדבר גדול כזה צריכין אך קבלה פשוטה מפי רבותיו, ולכן כ"ז שרצה להראות להם הדין בכח הפלפול הראו לו כי לא נופלים הם ממנו, אבל לבסוף שאמר להם כי כן קיבל מרבותיו אז ראו כי מצאו איש רם המעלה שכל קבלת התורה בידו. והוא הוא האיש אשר המה מבקשים לרפא הנשברות. ובתוספתא פסחים רפ"ד אמרו שכל הדבר הזה נקרה ואתא בעזרה, וזה אות כי לא נעשה הדבר בפומבי בלשכת הגזית מקום מושב הסנהדרין יען כי באמת לא נבחר לנשיא כדרך שנבחרו רבותיו כי כבר נוטל כח הסנהדרין מיום שנפטרו שמעיה ואבטליון ואך נשארו בתים לתורה, וכשמצאו את אשר בקשו אז מינוהו לנשיא עליהם היינו כפי מה שהיה להם הכח בנשיאותם ובטחו בו כי הוא יקים מעט מעט את כח הסנהדרין כבראשונה.
ויסופר שם שהתחיל לקנטרן בדברים וא"ל מי גרם לכם לצרך להבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם - כיון שקינטרן נתעלמה הלכה ממנו כי שאלוהו וא"ל רבי, שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו? א"ל הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הניחו לישראל אם אינם נביאים הן, בני נביאים הן (והמה בעצמם יעשו כדין) וכן היה.
והראה"ו בח"א צד 144 יתנפל על טרפו ויאמר "כי בימי שמעיה ואבטליון פרו ורבו ההלכות - ומזה הולידה והצמיחה פירוד הדעות גם בין הפרושים- ואחרי מותם עמדו שני אנשים בראש הסנהדרין הם בני בתירא אשר לא היו מבאי בית מדרשם - וכששכחו אם פסח דוחה השבת ובא הלל ודרש להם במדות שהתורה נדרשה לא קבלו ממנו, מזה אנו רואים כי הם לא היו רוצים במדרש ע"פ המדות, עכ"ל." ולפלא שלא ישמע בעצמו מה שהוא מדבר. שא"כ למה הסירו מעליהם הנשיאות בנפש חפצה ומסרו לאיש היותר מתנגד להם אשר תורתו אך ממדרש ע"פ המדות?
וכן יאמר הלאה בצד 145 "כי יפלא מאד הדבר איך הגיעו אנשים בלתי מצויינים בחכמה למעלה היותר גבוה באומה - אמנם נשים עין על מהלך
