בבא מציעא סה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
והלכתא כרב חמא והלכתא כרבי אלעזר והלכתא כרבי ינאי דאמר מה לי הן ומה לי דמיהן:
מתני' אמכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור בהלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו וכך היה ביתוס בן זונין עושה ע"פ חכמים:
גמ' מי אוכל פירות רב הונא אמר מוכר אוכל פירות רב ענן אמר משלשין את הפירות ולא פליגי הא דאמר לכי מייתית קני הא דאמר לכי מייתית קני מעכשיו תני רב ספרא ברבית דבי רבי חייא פעמים ששניהם מותרין פעמים ששניהם אסורין ופעמים שהמוכר מותר ולוקח אסור ופעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור עני רבא בתריה גפעמים ששניהם מותרין דאמר ליה קני כשיעור זוזך דפעמים ששניהם אסורין דא"ל לכי מייתית קני מעכשיו הפעמים מוכר מותר ולוקח אסור דאמר ליה לכי מייתית קני ופעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור דאמר ליה קני מעכשיו וזוזאי ליהוו הלואה גבך מאן תנא שניהם אסורין אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה הא אמר צד אחד ברבית מותר:
זמשכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו לכשתרצה למוכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור בשוייהן מותר מאן תנא בדמים הללו אסור אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה האמר צד אחד ברבית מותר:
חמכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר:
מאן תנא אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה האמר צד אחד בריבית מותר מאי שנא רישא ומ"ש סיפא אמר רבא (רישא דלא א"ל מדעתיה) טסיפא דא"ל מדעתיה:
ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה קא עציב אמר ליה אמאי עציבת אי טרפו לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר
רש"י
[עריכה]והלכתא כר' אלעזר - דרבית קצוצה יוצאה בדיינין:
מתני' ה"ג במתניתין - מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מותר המעות שעליך וטול שדה שלך:
אסור - לעשות כן ודוקא דאמר ליה לכי מייתית מותר המעות קנה מעכשיו לפיכך אסור לעשות כן שאם יאכל מוכר פירות בתוך כך לכשיביא זה המעות נמצא שהשדה קנויה לו מיום המכר וזה אכל הפירות בשכר המתנת מעותיו ואם יאכל לוקח פירות מעכשיו. שמא לא יביא מותר המעות ויחזור לו זה מה שקיבל ונמצא שלא היתה שדה קנויה לו דהא לכי מייתית קני מעכשיו אמר ליה והא לא אייתי ומעות הראשונות כמלוה בעלמא היו אצל מוכר וזה אכל פירות בשכרו:
גמ' מי אוכל פירות - מכר וקבל מקצת מי אוכל פירות בתוך כך:
מוכר אוכל פירות - לקמיה מוקי שפיר כדמפרש ולא פליגי כו':
משלשין - מפקידין אותו ביד שליש אם יגמור מקחו יתנם ללוקח ואם לא. יחזיר המוכר מה שקיבל ויטול פירותיו:
הא דאמר ליה לכי מייתית קני - מוכר אוכל פירות שאין השדה קנויה לו אלא מכאן ולהבא ועד השתא דידיה אכל:
הא דאמר לכי מייתית קני מעכשיו - אין זה אלא תנאי שאם יקיים תנאו יהא השדה קנוי לו מן היום ואם קיים תנאו נמצא שאכל המוכר פירות של לוקח עד עכשיו בשכר המתנת מעותיו:
תני רב ספרא - ולא היה מפורש במשנה מתי שניהן מותרין ומתי אסורין ופי' רבא מסברא:
קני מהשתא כשיעור זוזך - והשאר לכי מייתית קני זה אוכל פירות קרקע המגיע לדמים שנתן והמוכר אוכל השאר:
לכי מייתית קני - הכל מעכשיו שניהם אסורין כדפרישית לעיל:
לכי מייתית קני - עד דמייתי שדה של מוכר הוא:
קני מעכשיו וזוזי ליהוו הלוואה גבך - כיון דאקנייה מעכשיו הרי היא של לוקח ואם יאכל מוכר פירות בשכר המתנת מעות יאכלם:
צד אחד - דלמא אתי לידי רבית דלמא לא אתי כיצד אם מוכר אוכלם ולא גמר לוקח מקחו אין כאן רבית גמר יש כאן רבית הלכך דלא כרבי יהודה אבל סיפא קתני מוכר מותר ולוקח אסור לוקח מותר מוכר אסור אפי' רבי יהודה מודה דהתם ודאי איכא רבית דכי אמר ליה לכי מייתית קני אין לו עכשיו בה כלום ואפילו גמר הלכך פירי דהשתא רבית הן אצלו והיכא דאמר ליה קני מעכשיו וזוזי ניהוו הלוואה גבך הרי קנויה לו מעכשיו ואם יאכל מוכר פירות הרי הוא רבית:
משכן לו בית - ברייתא היא:
בדמים הללו - פסק לו דמים מועטים להוסיף לו על מעות הלואה להצמיתה לו אם בא למוכרה:
צד אחד - האי נמי דלמא לא אתי לידי רבית דלא ירצה למוכרה לעולם ולרבי יהודה אם ירצה למוכרה מותר לזה לקבלה בדמים שפסק דמתחילת התנאי צד אחד הוא דהוה ברבית:
מכר לו בית - ונתן לו כל דמיו:
ואמר לו - מוכר ע"מ כן אני מוכר לך שכשיהיו לי מעות החזירם לי וטול מעותיך:
אסור - דנמצא שאין זה מכר וכשאכל פירות שכר מעותיו עומד ונוטל:
לכשיהיו לך מעות אחזירם לך - הלוקח אמר לו מאיליו כן:
מותר - ולקמיה מפרש טעמא:
מאן תנא - אאיסור קאי:
ה"ג דאמר ליה מדעתו - אם ארצה אחזירם ולא שתתבעני בדין הלכך מותר דאי נמי חזר וקיבל מעותיו עד עכשיו שלו היתה וחוזר ומוכרה לו אבל רישא שע"כ צריך להחזיר מעיקרא לאו מכר הוא:
שלא באחריות - שאם יטרפנה בעל חוב שלי לא אחזיר לך כלום וכגון דפריש ליה הכי בהדיא בשטרא דאי מסתמא הא מוקמינא (לעיל ד' טו:) כשמואל דאמר אחריות טעות סופר:
מגבינא שופרא שבחא ופירי - מעידית שבנכסי אפרע לך אף את השבח שתשביח והפירות שיטרפו ממך:
תוספות
[עריכה]והלכתא כרב חמא. אור"ת דהלכתא נמי כר"נ בטרשא מדקאמר לקמן (דף סח.) לית הלכתא כטרשא דפפונאי מכלל דבהנך הוי הלכתא והא דנקט הכא הלכתא כרב חמא לא אתא לאשמועינן אלא לאפוקי דרב פפא והיינו טעמא דר"נ לא שרי אלא בדלא קץ אבל רב פפא ורב חמא איירו אפילו בקץ או כשהשער קבוע דהוי כקץ ורב פפא אשינויא דרב נחמן קאי דשאני הכא דקץ לה ולא גרסי' במילתא דרב פפא טרשא דידי ודאי שרי דמשמע לישנא דודאי דיותר שרי מדרב נחמן אלא גרסינן טרשא דידי שרי ואי גרס ליה איכא למימר דלסברא דרב פפא דלא אזיל בתר לוקח שרי טפי אבל לפי האמת דרב נחמן שריא ודרב פפא אסור וכן פסק רב האי גאון בשער מ"ב דהלכתא כטרשא דרב נחמן אך פירש טרשא דר"נ בע"א ממה שאנו מפרשים:
רב הונא אמר מוכר אוכל פירות כו'. ולא רצו לפרש לוקח אוכל פירות וכדאמר ליה ארעא קנויה לך מעכשיו וזוזי ליהוי הלואה גבך כדבסמוך דאמתני' קיימי דקתני הבא מעות וטול את שלך ומשמע להו וטול את שלך זכי את שלך וקני מקחך דע"י הבאת מעות קני מעתה או למפרע ולא משמע להו טול את שלך שכבר קנית אלא שבתורת משכון נשאר בידו:
לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור. מה שפירש בקונטרס פסק לו דמים מועטין להוסיף על מעות הללו להעמידה בידו אם בא למוכרה משום דלאו אורחא דמילתא הוא שימחול לו לגמרי בדמי הלואה דלמה יעשה כן דטוב לו שתהא בתורת משכון שיפדה מתי שירצה ובחנם פירש כן דבלאו תוספת דמים פוסק עמו להצמיתה בידו אם בא למוכרה דכשידחוק אותו מלוה ממעותיו ע"כ יהא זקוק לפדותה או למוכרה וא"ת אמאי אסרינן הכא והא תנן לקמן (ד' סה.) הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי הרי היא שלו ומסתמא איירי בלוקח בפחות משויה וכן משמע בגמרא (לקמן סו.) דקאמר לאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו וי"ל דלמאי דמוקי לה מעכשיו א"ש דלא הויא הלואה ואפילו למאן דמוקי לה בלא מעכשיו מ"מ התם הלוה היה יכול למכור מן השדה לאחר כנגד המלוה וליקח לעצמו המותר וכשהוא מניח לו כולה אינו עושה משום רבית אלא מילתא בעלמא הוא דעבד (מלוה לגביה) שמחל לו בחנם:
לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור. דלא כרבי יהודה ולא דמי למשכנתא בלא נכייתא (לקמן ד' סז:) דהכא אם לא יפדה אין זה מלוה אלא מכר אבל משכנתא יכולים לעולם לפדות או הוא או יורשיו אבל כאן נהי דהוא יכול לפדות יורשיו אין יכולין לפדות:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מו א מיי' פ"ו מהל' מלוה ולוה הלכה ו' וע"ש, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ד סעיף ד':
מז ב מיי' פ"ו מהל' מלוה ולוה הלכה ד', ועי' בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג לאוין קצג, טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ד סעיף ד':
מח ג מיי' פ"ו מהל' מלוה ולוה הלכה ו', סמ"ג לאוין קצג, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ד סעיף ד':
מט ד מיי' פ"ו מהל' מלוה ולוה הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ד סעיף ה':
נ ה מיי' פ"ו מהל' מלוה ולוה הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ד סעיף ו':
נא ו מיי' שם, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ד סעיף א' בהג"ה:
נב ז מיי' פ"ז מהל' מלוה ולוה הלכה ז', ועי' בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג לאוין קצג, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ב סעיף ד':
נג ח מיי' פ"ו מהל' מלוה ולוה הלכה ה', ומיי' פי"א מהל' מכירה הלכה י"א, סמ"ג לאוין קצג וסימו פב, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ד סעיף א', וטור ושו"ע חו"מ סי' ר"ז סעיף ו':
נד ט מיי' פ"ו מהל' מלוה ולוה הלכה ה', ומיי' פי"א מהל' מכירה הלכה י"א, סמג שם, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ד סעיף א', וטור ושו"ע חו"מ סי' ר"ז סעיף ז':
ראשונים נוספים
לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור. לא תיסוק אדעתיך דקני אם לאו משום איסורא דרבית דהא אמרי' בע"ז (ע"ב ע"א) ההוא דא"ל לחבריה אי מזבינא לה להאי ארעא לדידך מזבנא ליה במאה זוזי, אזל וזבנא לאינשי אחרינא במאה ועשרין [ואמר ר' יעקב זוזי אנסוהו משום דאי לאו דיהיב ליה מאה עשרין] לא הוה מזבין לה, והלכה כרב יעקב ואע"ג דא"ל מעיקרא קני מעכשיו וקנו מיני' כדאוקמה רבינו הגדול ז"ל בפרק בית כור אלא אסור למוכרה לו בדמים הללו קאמרי' דאע"פ שלא קנה מעכשיו אם מכרה לו בדמים הללו שהתנה עמו יש בו משום רבית וסיפא דא"ל מדעתי כיון שהוא קנוי לו מעכשיו ואם אין רצונו של לוקח להחזיר אינו מחזיר כשמחזירה לו הרי הוא מוכרה לו עכשיו ומיהו משכחת לה דקני ממש כגון דזבנה לאינש אחרינא בדמים הללו שקצץ לו זה כיון דליכא למימר זוזי אנסוה קנה קמא ואעפ"כ במקום הלואה יש בו משום רבית ואסור לעשות כן:
טרשא דרב חמא: פירשה רש"י ז"ל, שהיה מוכר [במקום] הזול כמקום היוקר, ואחריות הליכה עליו, ושם מוכרים לצורך רב חמא כיוקרא דהתם, וקונין לעצמן סחורה שם באותן המעות והריוח לעצמן ואחריות החזרה עליהן. והר"ז הלוי ז"ל הקשה עליו שאם כן למה לן טעמא דנקטי להו שוקא ושבקי להו מכסא, בלאו הכי נמי שרי, דהא תניא לקמן (עב, ב) המוליך חבילה ממקום למקום, ומצאו חברו ואמר לו תנם לי ואני אעלם לך כדרך שמעלים לך במקום פלוני, ברשות מוכר מותר, ברשות לוקח אסור. על כן פירשה הוא ז"ל שאף בהליכה היתה הסחורה ברשות הלוקחים, ואפילו הכי מותר משום דנקטי להו שוקא ושבקי להו מכסא, ונכון הוא. אבל אפשר להעמיד דברי רש"י ז"ל, דההיא דלקמן כשהוא לגמרי ברשות מוכר, ולומר שהוא מעלה להם שכר עמלם בהליכה, והא דרב חמא כשאינו מעלה להם שכר עמלם, והיינו דאיצטריך להו טעמא דנקטי להו שוקא ושבקי להו מכסא.
ורב ענן אמר משלשין את הפירות. ואוקימנא, בדאמר ליה לכי מייתי קני מעכשיו: ומסתברא לי, דהא דרב ענן אתיא כרבא (לעיל סג, א) דאוקי פלוגתא דר' יהודה ורבנן ברבית על מנת להחזיר, דאי כמאן דאמר צד אחד ברבית איכא בינייהו, ורבית על מנת להחזיר לכולי עלמא שרי, הכא נמי למה משלשין, יאכלו שניהם ובעל מנת להחזיר, וכל מקום שאמרו משלשין דוקא היא, וכדמשמע נמי הכא, כדתני רב (חסדא) [ספרא] ברבית דר' חייא שניהם אסורים, ועני רבא בתריה בדאמר ליה לכי מייתי קני מעכשיו, ומדקתני שניהם אסורים שמע מינה דלית להו תקנתא אלא במשלשין את הפירות, וכן הוא נמי בההיא דגיטין (מ, ב) אמרינן, נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר לא נתן, כדרבה משלשין את הפירות כדאיתא התם, ואי אפשר להם בלאו הכי מן הדין. ומינה דהלכה כרבא, וכיון שכן בדזבין ולא איצטריכו ליה זוזי דאמרינן (כתובות צז, א) דהדרי זביני, ואי נמי בדזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל, דקיימא לן בקידושין (נ, א) דאי לא סליק ואי נמי סליק ולא איתדר ליה דהדרי זביני, לא אפשר ללוקח למיכל פירות, ואפילו בתנאי, עד דידעינן בברי דליקום ליה זביניה, (ואפילו בתנאי) משום דהוה ליה רבית על מנת להחזיר, דקיימא לן כתנא קמא דר' יהודה דאסר, ואי נמי אפשר דהלכה כר' יהודה משום דסתמיה דכלהו מתניתין כותיה, כדבעינן למכתב לקמן (בז, א בד"ה עבד) בשמעתתא דאת ונוולא, אלא דאנן כרבנן עבדינן לחומרא, ואע"ג דהתנה להחזיר פירות שאכל אם יתבטל המכר, כך נראה לי.
דא"ל, ארעא קניא לך מעכשיו, זוזי ליהוו הלואה גבך: מסתברא, דלאו למימרא שיהא צריך לומר לו כך בפירוש זוזי ליהוו הלואה גבך, דמסתמא נמי דינא הכי כל דלא עייל ונפיק אזוזי, דכיון שהחזיק בקרקע או שקנה או[תה], בכסף או בשטר, קנה הקרקע לגמרי, וזוזי הוו מלוה על פי על הלוקח (לקמן עז, ב), וכדמוכח נמי בפ"ק דב"ב (ה, א), גבי סמך לו כותל אחד מגלגלים עליו את הכל, בחזקת [שלא] (ש)נתן עד שיביא ראיה (שלא) [ש]נתן, אלא דהכא אגב דינא תנא טעמא, כלומר לוקח מותר בדאמר ליה קנה מעכשיו, וטעמא מאי, משום דהוה ליה כמאן דאמר ליה ארעא קניא לך מעכשיו וזוזי להוו הלואה גבך, כך נראה לי.
הא דאמר בדמים הללו אסור: לאו למימרא שיהא מה שעשה עשוי אי לאו משום אסורא דרבית, אלא לעולם לא קנו ואפילו קנו מידו, דהא כל זמן שמוכר בדמים יתרים מדמים אלו אונס הוא, ויש טענת אנוס בממון, וכדאמרינן ע"א פ' השוכר (עב, א), ההוא גברא דאמר ליה לחבריה, אי מזבנא להאי ארעא לדידך מזבנא לה במאה זוזי, אזל זבנה במאה ועשרין, אמר רב כהנא קנה קמא, מתקיף לה רב (בר) יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסיה, כלומר דאי לאו דיהבו ליה מאה ועשרין לא הוה מזבין לה, והלכתא כרב יעקב מנהר פקוד. וההיא בשקנו מידו מעקרא, דאי לא היכי קאמר רב כהנא קנה קמא, דבמה קנאה. וכן כתב הרי"ף ז"ל בפ' בית כור (ב"ב קז, ב). אלא הכא אפילו מכרה לו לאחר כמה (בדמים הללו) [ימים] באותן דמים מחמת תנאו הראשון והיא שוה יותר, יש בו משום רבית, אבל אם אינם שוה יותר, ורוצה למוכרה באותן דמים, מותר למכור לו כדרך שהוא מוכרה לאחר, ואם קנו מידו בתחלה ומכרה לאחר בדמים הללו קנה קמא, וכההיא דע"א וכדאמרן. אבל הרמב"ן ז"ל כתב, דאפילו מוכרה לאחרים בדמים הללו אסור למוכרה לזה, דכיון דהתנה על ידי הלואה מחזי כרבית, וצריכה לי עיונא.
מתניתין. מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וכו': יש מפרשים שהלוקח אמר לו למוכר. קשיא לי מאי טעמא איירי מתניתין בשנתן לו מקצת דמים ואם נתן לו כל הדמים ואמר לו כך כמו כן היה הלוקח אסור מפני שהוא כמלוה ולא כמקח. ונראה לי דרבותא אשמועינן שהלוקח אסור והמוכר מותר וכדאמר ליה לכי מייתית קני כדמוקמינן לה לקמן וסלקא דעתך אמינא כיון דאכתי מחייב ליה לוקח מעות מוכר נמי ליתסר דמיחזי דבשביל שכר מעותיו הוא אוכל קמשמע לן.
והעיקר שהמוכר אמר ללוקח וכך היא הסוגיא באמת ואין עוד קושיא. והפירוש הראשון אינו כי אם בלשון אחר נאמר בגמרא לכשיהיו לי מעות אחזירם לך וכו' הא דאמרינן שלוקח מותר ומוכר אסור דאמר ליה ארעא קני מעכשיו וזוזי ליהוו גבך הלואה הכי קאמר דלא ליזול וליפוק אזוזי אלא שימתין אותו כאדם שממתין לחבירו בהלואה דכהאי גוונא האי ארעא מיקניא במקצת דמים. הראב"ד.
משכן לו בית משכן לו שדה: כתב ר"מ מסתברא דסיומא דברייתא דרבי חייא דאייתי לעיל פעמים ששניהם מותרים היא מדלא קאמר תניא. הרא"ש.
צד אחד ברבית לרבי יהודה שכיון שאמר ליה לכי מייתית לזמן פלוני קני מעכשיו ואפשר שיביא לאותו זמן הילכך לרבי יהודה לוקח מותר בו בדמים הללו נמי אפשר שישוה יותר ואפשר שלא ישוה אי נמי אפשר שירצה למכרו ואפשר שלא ירצה וכשירצה הדבר תלוי בדעת עצמו וכמוזיל גביה מדעתיה דנפשיה דמי וזה עיקר. וזה הענין כגון שנתרצה למכרו לסוף שנה או שתים למשכונה וזה מחזיק בו בתורת מכר יסבור לאכול משם ואילך בלא נכייתא אומרים לו אסור אתה מפני שלא נתקיים זה המכר בידך בתורת היתר כי מחמת הלואתך אוזיל גבך ועכשיו שוה יותר ואם תרצה לאכול בתורת משכונה בנכייתא כמו שהיית אוכל מותר אבל בלא נכייתא אסור. הראב"ד.
לא תמכרם אלא לי בדמים הללו: הקשו בתוספות אמאי אסרינן הכא והא תנן לקמן הלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים וכו' והראב"ד ז"ל פירש דהכא שאני שהדבר תלוי ברצונו של מוכר אם ירצה למכור אבל התם תנאי מכירה היא אם לא יפרענו ליום פלוני הילכך בשעת מתן המעות קנה הכל או בדאמר ליה מעכשיו או באסמכתא כרבי יוסי מפני שאין אונאה לקרקעות ותנאי מכירה היא. אי נמי קנה אמרינן אבל איסור רבית איכא. ומיהו אבק רבית הוא דכל על ידי מכירה אבק רבית הוא ולא מסלקינן ליה כן כתב הרב.
ואינו מחוור בעיני כלל דעל כרחך אין התם איסור רבית כלל שהרי שנינו וכן היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים. ועוד שאם היה בו איסור רבית ולא שנו כאן אלא לענין דינא כיון ששנאוה הכא גבי איסור רבית לא היה שונה סתם הרי היא שלו אלא היה לו לשנות ואסור לעשות כן מפני איסור רבית וכיוצא בלשון זה. אלא ודאי אין כאן עסק לאיסור רבית דכללא דרביתא כל אגר נטר לי אסור הא כל שאין בו אגר נטירה מותר וברייתא דהכא שהלוהו על תנאי שכל זמן שימכרנה ואפילו לאחר שיפרענו לא ימכרנה אלא לו ובסך ידוע ואפילו תשוה יותר הרי יש כאן אגר נטר לי ואסור.
אבל במתניתין ליכא אגר נטר לי כלל לא קודם הזמן שקבע לו ולא לאחריו ולא נתכוון זה אלא שיפרענו בזמנו ואם לא שיסתלק ממנו לגמרי ונמצא שאם פרעו בזמנו קרקע חוזר לבעליו ואין כאן שכר המתנה ואם לאו הרי השדה מכורה לו מיד ואין כאן המתנה וגדולה מזו אמרו במעות ממש שההעלאה נכרת בהם יותר ומיחזי טפי כרבית שכן שנינו בפרק גט פשוט מי שפרע מקצת חובו והשליש וכו' רבי יוסי אומר יחזיר וכו' ופלוגתייהו באסמכתא קניא או לא קניא הא לאו הכי כלהו מודו דיחזיר ולא חיישינן בה משום רבית אלא שהטעם כמו שכתבתי לפי שאין שם אגר נטר לי כלל לא בתחלה ולא בסוף. ונראה שכן דעת ה"ר יוסף הלוי ז"ל בפרק גט פשוט וזה נכון וברור.
ומכל מקום אפשר שאין הדבר מותר לכתחלה לעשות כן ולא גרע מרבית מאוחרת שנותן לו לאחר הפרעון שכל שמקבל מיד הלוה יותר ממה שנתן לו אסור משום מראית העין ואלא מיהו קיל טפי מאבק רבית ועל כן שנאוה סתם במשנתנו להתיר ובמשנת גט פשוט וכללן כולן רבן גמליאל במשנתנו ברבית מוקדמת ורבית מאוחרת ורבי שמעון שאמר יש רבית דברים. כן נראה לי. הרשב"א.
וזה לשון הריטב"א: משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו לכשתרצה ותמכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור פירוש אסור לעשות ולקיים כן והוה ליה רבית קצוצה ומשום שכר מעותיו מוזיל גביה ואף על גב דכהאי גוונא יכול הממשכן לחזור בו ויכול הוא למכרה למי שירצה כדאיתא בהדיא בפרקא בתרא דעבודה זרה ואפילו קנו מידו דאמרינן זוזי אנסוהו. אפילו הכי כיון שהתנה כן עם המלוה וקיים דברו אסור לעשות כן דכל שאומר ועושה בענין רבית אסור ואף על פי שהיה יכול לחזור בו שהרי הפוסק על הפירות שאין לו יכול לחזור בו ואפילו בלא מי שפרע ואפילו הכי אסור כשלא יצא השער או כשלא בא באיסרו לידו.
ואם תאמר ומאי שנא מהא דתנן לקמן הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו ומיירי התם אף על גב דקא מוזיל גביה ואיכא מאן דמוקי לה בגמרא בדלא אמר ליה מעכשיו ומאן דבעי מעכשיו אינו מטעם רבית אלא משום דלא תיהוי אסמכתא. ויש לומר דשאני התם דאי בעי מצי לזבוני למאן דבעי ולא עקר תנאיה דמעיקרא אבל הכא דלפום תנאיה לית ליה לזבוני לאחריני כלל וללוקח הזה לית ליה לזבוני אלא בדמים הללו הרי זו רבית קצוצה כן תירצו בתוספות. עד כאן.
סיפא דאמר ליה מדעתיה: נראה לי כגון שאמר לו אם יהיה לי זה הדעת באותה שעה והדבר אצלו בספק אולי לא יהיה שאם אמר לו אם ארצה פשיטא שאין זה תנאי אלא שאמר לו עכשיו אני רוצה ואם ארצה באותה שעה אקבל אותם ממך מותר שגם זה אינו תנאי. הראב"ד ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה