משנה כלים ח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ח · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

בור שיש בו בית שפיתה, טמא.

ושל עושי זכוכית, אם יש בו בית שפיתה, טמא.

כבשן של סיידין כ ושל זגגין ושל יוצרים, טהורה.

פורנה, אם יש לה לזבזכב, טמאה.

רבי יהודה אומר, אם יש לה אסטגיות.

רבן גמליאל אומר, אם יש לה שפיות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא. וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית, אִם יֶשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא. כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל זַגָּגִין וְשֶׁל יוֹצְרִים, טְהוֹרָה. פּוּרְנָה, אִם יֶשׁ לָהּ לִזְבֵּז, טְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ אִסְטְגִיּוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ שְׂפָיוֹת:

נוסח הרמב"ם

כור שיש בו בית שפיתה טמא של עושי זכוכית אם יש בו בית שפיתה טמא כבשן של סיידין ושל זגגין ושל יוצרין טהורה הפורנה אם יש לה לזביז טמאה רבי יהודה אומר אם יש לה אסטגייות רבן גמליאל אומר אם יש לה שפיות.

פירוש הרמב"ם

כור. הוא המקום אשר יעשה להתיך בו המתכות כמו הזהב והכסף והבדיל וזולתם והיא מלת עברית כור הברזל (מלכים א ח) בכור עוני (ישעיה מח) ופורנא פורן מחרש והוא תנור קרו"ל בלע"ז: אסטיגיות. נקבים ר"ל שיהיו עליו נקבים על דמיון הפורנה הבנוייה. ושפיות שפה דקה ואין הלכה כר' יהודה ולא כר"ג:

פירוש רבינו שמשון

כור. שחופר בארץ וטח בטיט ושופת עליו את הקדרה וכגון שיכול להטיח בפני עצמו לעמוד כדתנן לעיל בפ"ה גבי תנורו של בן דיניי: פורנא תנור של חרס גדול ופתחו בצדו כעין שלנו (וטהור כצ"ל) וטמא משום דמשמש עם הקרקע כדקתני בתוספ' (פ"ו): ליזביז אסטגיות שפיות הכל אחד ולא פליגי אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו:

תני"א בתוספת"א (פ"ו ושם איתא כור של נפחים וכו') תנור של נפחים שהוא עומד בארץ שופת עליו את הקדרה טמא ואינו טמא אלא המשתמש את הצורך. כירה שנתנה על גבי פי ארובה העליונה אע"פ שהוא שופת עליו את הקדרה טהורה. עשה לה פטפוטין טמאה. פורנא הרי זו טהורה שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע רבי מאיר אומר משום רבן גמליאל אם יש לו ליזבז טמאה. רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל אם יש לו סטייאות. ר' יוסי אומר משום רבן גמליאל אם יש לה ספיות והכל אחד: פירוש תנור של נפחים. הוא כור דמתני' עומד בארץ שיכול הטיח לעמוד בפני עצמו. ארובה העליונה. של כבשונות הללו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בור שיש בו בית שפיתה - החופר בקרקע וטח בטיט יט והטיח יכול לעמוד מאליו, כגון תנורו של בן דינאי דתנן לעיל בפרק תנור תחלתו ארבעה. ואית דגרסי כור בכ"ף, והוא כלי שמתיכין בו הזהב והכסף והמתכות, לשון כור הברזל. ולי נראה שהוא תנור של נפחים:

פורנה - תנור גדול של חרס ופתחו בצדו כעין שלנו. וטהור, משום דמשמש עם הקרקע, כדקתני בתוספתא כא:

לזבז - שפה עבה:

אסטגיות - נקבים כעין אותן שעושים לתנורים:

שפיות - שפה דקה. והלכה כתנא קמא. ורבותי פירשו, דלזבז ואסטגיות ושפיות הכל אחד, ולא פליגי אלא שכל אחד היה שונה כפי הלשון ששמע מרבו, שחייב אדם לומר כלשון רבו:

פירוש תוספות יום טוב

בור שיש בה בית שפיתה. פירש הר"ב החופר בקרקע וטח כו'. וכ"כ הר"ש. וצ"ל דהכא לא נעשה לאפות בו הפת כההיא דבן דינאי:

ושל עושי זכוכית כו'. צריך עיון אמאי לא כללינהו לבור ולשל עושי זכוכית בחד בבא:

כבשן של סיידין כו'. הם גם כן חפירות בקרקע:

ושל זגגין. בפ' כ"ד מ"ח פי' הר"ב כלי זכוכית:

פורנה. כתב הר"ב דטהור משום דמשמש עם הקרקע כו'. וז"ל התוספתא שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע. ע"כ. שלכך פתחו בצדו להכניס שם הקדרות ולהעמידם על רצפת הקרקע. משא"כ בתנור וכירה שמעמיד הקדירה על גבן ג"כ ולא טימאה התורה במחובר לקרקע שאינו משמש אלא עם הקרקע. וכ"פ עוד לקמן בפ"כ משנה ד וצריך עיון במ"י פ"ו דמקואות:

אם יש לה ליזבז טמאה. דאז חשובה כלי דלפעמים מטלטלים אותה ואינה עשויה לשמש את הקרקע. מהר"ם. [*ומה שכתב הר"ב שחייב אדם כו'. משנה היא בפ"ק דעדיות. וע"ש]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יט) (על הברטנורא) וצריך לומר דהכא לא נעשה לאפות בו הפת כההיא דבן דינאי. תוי"ט:

(כ) (על המשנה) סיידין. הם ג"כ חפירות בקרקע:

(כא) (על הברטנורא) וזה לשון התוספתא, שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע ע"כ. שלכך פתחו בצדו להכניס שם הקדירות ולהעמידם על רצפת הקרקע. מה שאין כן בתנור וכירה שמעמיד הקדירה על גבן. ולא טימאה התורה במחובר לקרקע שאינו משמש אלא עם הקרקע:

(כב) (על המשנה) לזבז כו'. דאז חשובה כלי, דלפעמים מטלטלים אותה ואינה עשויה לשמש את הקרקע. מהר"ם:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כור:    בכא"ף היא גירסת הרמב"ם ז"ל ומן התוספתא משמע כפירוש ר"ע ז"ל שהוא תנור של נפחים והפירוש הראשון שהביא ר"ע ז"ל וגם האחרון הם פירושי הר"ש ז"ל:

איצטגיות:    פי' הרמב"ם ז"ל נקבים כעין אותם שעושים לתנורים. ובערוך פי' בפי' ראשון אצטגיות כמו גג ולא גג ממש אלא כעין כיפה ע"כ. וז"ל התוספתא פורנה ה"ז טהורה שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע ר"מ אומר משום ר"ג אם יש לה לזבז טמאה ר' יהודה אומר משום ר"ג אם יש לה איצטגיות ר' יוסי אומר משום ר"ג אם יש לה שפיות. ונלע"ד דמשמע שיש חילוק בין תנור דבעי ר' יהודה מחובר לקרקע במתני' דלעיל פ"ה סימן ו' לפורנה דתשמישו עם הקרקע דגרעה פורנה מן תנור. שאינו מחובר לקרקע דאמרי' בשבת פ' כל הכלים דבהיסק שני אפי' לר' יהודה מטמא אפי' הוא בצואר גמל אבל האי פורנה אפי' בהיסק שני ושלישי לעולם טהורה הואיל ומשמש עם הקרקע אא"כ יש לה איצטגיות דוק:

תפארת ישראל

יכין

בור שיש בו בית שפיתה:    שעשה בגובה כותל הבור מקום משוקע. לשפות שם הקדירה כשיסיק בהבור. ומיירי שטח הבור לפנים בטיט והטיח יכול לעמוד בפ"ע. דאז דין הבור כתנור שעשאו לאפיה ומק"ט [כפ"ה מ"י] ואע"ג דהכא לא עשאו לאפייה רק לתכלית אחר. עכ"פ כיון שעשה בו שפיתה לקדירה הו"ל ככירה ומק"ט. וי"ג כור והוא עשוי להתיך בתוכו מתכות:

ושל עושי זכוכית:    קמ"ל אף שהבור בעצמה לא נעשה לבישול. אפ"ה דינה ככירה:

טמא:    ר"ל הבית שפיתה לחוד מק"ט:

כבשן של סיידין:    ששורפין שם אבנים לסיד:

ושל זגגין:    בור של עושי זכוכית דלעיל. הוא הבור שנותן לתוכו חול אבני (קיזעל זאנד. וקאלי. ונאטרום). או מינין אחרים. והבור ההוא מוטח בטיט מבפנים ובתוך הבור ההוא אינו ניתך עדיין לזכוכית. רק שם יתנקו כל חלקי עפרורית שבהמינין הנ"ל ע"י אש מוקד בסמוך לו. ואחר שנתנקה יפה נקרא תערובות המינים הנ"ל. (פריטטא) בל"א. אבל בור של זגגין הכא היינו שאחר שנתנקה התערובות הנ"ל ישימוהו בבור אחרת להתיך התערובות הנ"ל שיתהפך שם לדייסא של זכוכית. שממנו עושין כלי זכוכית. וזה הבור נקרא תנור ההתכה (שמעלץ אפפען) בל"א. ומשום שבבור הזה כבר התערובות מזוקק. לכן נקרא בור של זגגין. ובור זה אינו מוטח בטיט:

ושל יוצרים:    להסיק שם כ"ח. וכל הנך דנקט הכא חפירות בקרקע הן ואינן מוטחים בטיט מבפנים:

טהורה:    אף שיש שם ג"כ בית שפיתה לקדירה. אפ"ה כיון דאינו מוטח בטיט לאו תנור הוא. א"נ נ"ל דכל הנהו אפי' טוחין בטיט מבפנים אמק"ט מדאין רגילין לבשל שם כלל מרוב החמימות שיש בתוכן. ואע"ג שזה עשה בתוכו בית שפיתה. בטלה דעתו אצל כל אדם. ולהכי לא הוה בכלל תנור דקרא. ומדמחובר לקרקע אמק"ט:

פורנה:    הוא תנור כעין שלנו שפתחו בצדו. ואופין בו פת שמושיבין על קרקעיתו של התנור. ולפיכך אמק"ט במחובר בקרקע. מדלא דמי לתנור דקרא שאופין בו הפת שמודבק בכותלי התנור בפנים. ואפי' הפורנא מטולטל. אפ"ה מדעשוי לשמש במחובר לקרקע אפי' בתלוש אמק"ט [כפי"א מ"ב]:

אם יש לה ליזבז:    שפה גבוה סביב לגגו או סביב לשוליו כעין (געזימס) או כעין מסגרת סביב למושבה ואז אינו עשוי לחברו בקרקע. וישאר תמיד מטולטל. ולהכי מק"ט. ככל כ"ח שיש לו ב"ק. מדיש לפורנא שולים:

ר' יהודה אומר אם יש לה אסטגיות:    בערוך פי' שהוא כעין כפה על גבה. וזה ג"כ סי' שאין דרכו לחברו בקרקע:

אם יש לה שפיות:    נ"ל דשפיות היינו לשון שפיתות קדירות. ור"ל שיש בגגה ג"כ מקום שפיתות קדירה. אז מק"ט. דגם בתנור רגילין לבשל [כמ"ח]. ואע"ג דמדרגילין לבשל בתוכו. לא מחשב עדיין כשאר תנור. דהבישול בתנור הוא רק טפל להאפיה שבתוכה. ובטל הטפל לגבי העיקר [כפכ"ב מ"ח] עכ"פ לא גרע מכירה. דג"כ מק"ט במחובר. א"נ מדיש בו שפיתה. אין דרך לחברה בקרקע. ומחשבה כשאר כ"ח עם ב"ק. והיינו דקאמר בתוספתא עלה. וכולן שם א' הן ופי' עלה הגאון רב"א. דר"ל עי"ז מחשבה ב"ק. וי"א דכונת התוספתא דהוא לזביז. הוא אסטגית. הוא שפה אלא כל חד אמר בלשון ששמע מרבו. מדחייב אדם לומר בלשון רבו [כעדיות פ"א מ"ג]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים