מלאכת שלמה על כלים ח
<< · מלאכת שלמה · על כלים · ח · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בפי' ר"ע ז"ל. דאפי' כלי שטף מציל. אמר המלקט כתב החכם ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל פי' דוקא כשפי כלי השטף למעלה מפי התנור דאין שייך צמיד פתיל אלא דוקא בכלי חרס כדלקמן או שהוא כלי מחזיק מ' סאה ע"כ. ראייתו ז"ל ממתני' דלקמן סימן ו' ומפ"ט סי' א' ב' ורפ"י מוכח דכלי שהוא מחזיק מ' סאה מציל בצמיד פתיל. ועיין בברייתא דת"כ פ' ויהי ביום השמיני שהביא הר"ש ז"ל לקמן בפירקי' סימן ג' ור"ע ז"ל הביאה לקמן בסימן ו'. וכתבו תוס' ה"ר פרץ שם בזבחים ופקוקה בקש אשמעינן דאפי' פקוקה בקש לגמרי ובטיט דכה"ג מצלא באהל המת מטעם מוקף צמיד פתיל אפ"ה בשרץ לא [צ"ל מצלה] מעלה כיון דלא הוי כלי דלאו מינה הוא דלא מחריב בה לבטל שם תוכו ממנו ע"כ:
א"ר אליעזר ומה אם וכו': כך צ"ל:
לא אם הצילה במת החמור שכן חולקים אהלים: פי' שני שתפס ר"ע ז"ל לעיקר הוא פי' הרמב"ם ז"ל. ופירוש ראשון הוא פי' רש"י ז"ל. ומשמע דשני הפירושים קרובים זה לזה. ועיין בספר קרבן אהרן פ' שמיני פרשה ז':
העשוי לאוכלין וכו': ופי' ה"ר יהוסף ז"ל פי' נקבו העשוי הכלי מאלה הכלים שנזכרו למעלה שהוא עשוי לאוכלין בנקב בזיתים ע"כ. וברמב"ם בפי"ד דהלכות כלים סי' ט'. נראה מדבריו ז"ל דמתני' מיירי דוקא בכלי חרס אבל אם היה כלי שטף שיעורו לענין צמיד פתיל לעולם במוציא זיתים ופי' מהרי"ק ז"ל שטעמו ז"ל שכל נקב שמוציאו מתורת כלי הרי הוא כשבר כלי ואינו מציל בצמיד פתיל ע"כ והראב"ד ז"ל השיגו שם שלא נמצא זה ההפרש בשום מקום:
ושוקעת בתוכו: כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
שאין מצילין מיד כלי חרס: הר"ש ז"ל פי' על פי התוספתא שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים שיש להם תוך וזו הואיל ואין לה גפיים שהן מחיצות כדתנן לקמן בפט"ו סרידא של נחתומין טמא ושל בעלי בתים טהור גפפו מד' רוחותיו טמא חשיבא אין לה תוך ואינה מצלת. וכפירוש זה פי' ר"ע ז"ל לקמן פ"ט סימן ו' ויש מפרשים גפיים לולאות:
נחושתו של תנור: קרקעיתו והתנור אין לו שוליים אלא מושיבין אותו על הקרקע והקרקע הוא שוליו ואם יש גומא אחת תחת התנור וחבית מלאה משקים מונחת בגומא כנגד אויר התנור וזו היא הצורה %:
הקדרה טהורה: אפי' נפל השרץ לבסוף והוא שלא ראה השרץ אויר הקדרה כשנפל בתנור:
ונפל לאויר דתנור התנור טהור: כך מצאתי מוגה גם על ידי הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
הפת שבתוכו שניה: ואינה מטמאה חולין לרבנן ודלא כר' עקיבא דס"ל דשני עושה שלישי בחולין פ' כשם סימן ב':
בפי' ר"ע ז"ל. צ"ל שהשרץ שהוא אב הטומאה וכו':
בפי' ר"ע ז"ל. צריך להיות נקראת קרץ לפי שהיא של חרס מלשון מחומר קורצתי וכו':
ואם יש שם פ"ט הכל טמא: פי' הרמב"ם ז"ל שנפרצה המחיצה שבין השאור ובין כזית מן המת. והר"ש ז"ל פי' ואם יש בו פ"ט היינו שמעצמו נפרד החבור של צמיד פתיל דלעולם מציל עד שיסתור בפותח טפח ע"כ. ומצאתי בפירושי הרא"ש ז"ל הגהה וז"ל אמר יצחק פי' ה"ר מנחם ז"ל יש אומרים דהא דקתני הכל טמא אכזית מן המת קאי אבל בשרץ אע"פ שיש טפח אין הטומאה עוברת כיון שהוא כלי אחד וכך נעשה מתחלתו והוא מוקף צמיד פתיל ולי נראה דקאי גם אשרץ מידי דהוה אכוורת פחותה בפ' זה ע"כ. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת שמיני פרשה ז'. והילך פי' תוספת יום טוב. אם יש שם פותח טפח לענין טומאת מת וכו' שיעורו בפותח טפח ע"כ. וכך הם דברי הר"ש ז"ל. ולפי זה צריך לחלק דהכא שאני שהוא כלי אחד אלא שהקרץ בינתים משא"כ בתנור וחבית דמתני' ג' שהם שני כלים נ"ל עד כאן [משמע שכן הי' גירסתו בתי"ט ולפ"ז הבין הת"יט בדברי המהר"ם והר"ש דקאי גם אשרץ וע"ז כ' לחלק מהך דלעיל מ"ג דהכא דהוא כלי א' מועיל עירוב האויר בפ"ט לטמא וכן מצאתי בס' חזון נחום שהעתיק בשם התי"ט כמ"ש המחבר. וע"ש מ"ש ליישב לענין דינא דברי ה"ר מנחם עם דברי התי"ט הללו דה"ר מנחם מיירי שהפ"ט נעשה מתחלה והתי"ט מיירי כשנפחת אח"כ ומ"מ גם לפי הגירס' זו בהת"ט מוכח שלא דקדק התיו"ט שהר"ש פי' שפותח טפח הוא בהצ"פ ולא בהקרץ וצ"ע. שוב ראיתי בהתיו"ט שנדפס פעם ראשון ע"י המחבר [פראג שע"ו] מהדורא קמא כדברים האלו שהביאו המ"ש והח"נ בשמו.]:
השרץ שנמצא בעין של תנור וכו': ז"ל הרמב"ם ז"ל בחבורו על ואם היה באויר דמתני' וכן אם נמצא באויר העין טהור שהרי לא נכנס לאויר התנור או הכירה או הכופח אלא תחת עובי דפנותיהן הוא תלוי ואפי' היה שם כזית מן המת טהורים אא"כ היה בעובי העין פותח טפח ע"כ וכן פי' ג"כ כאן בפי' המשנה וכתב עליו שם הראב"ד ז"ל מפני שראה במשנה ואם היה באויר אפי' היה שם כזית מן המת טהור וסבר שעל השרץ אמר שהיה באויר ולא כן דמה שלא אמר אלא על התנור וכו'. ומהרי"ק ז"ל כתב גם ר"ש פי' כפי' הראב"ד ז"ל ולא נתחוור רבינו בפי' זה משום דמאי קמ"ל דאם היה התנור באויר אפי' כזית מן המת טהור מילתא דפשיטא היא אבל לפירושו קמ"ל שאין אויר העין ואויר התנור נחשב לאחד ע"כ. ונלע"ד שאין צריך לגרוס מלת בעין העי"ן בצירי אע"פ שהוא סמוך כיון דכבר קתני מלת של ושני עניינים להורות על הסמיכות למה לי:
נמצא מקום הנחת העצים: בכירה לחוד מיירי מתני' וכן פי' ר"ע ז"ל:
וחכמים אומרים: אין עובי כותלי הכירה נחשב אלא כלחוץ ואינו כתוכה של כירה כך צל בפי' ר"ע ז"ל כתוכה בכא"ף:
ישיבת הבלן: במקום שיושב המחמם וכו'. עיין בפי' הרמב"ם ז"ל:
בסוף פי' ר"ע ז"ל. אבל בטומאת מגע מטמא אפי' מן הסתימה ולחוץ. אמר המלקט פי' מתורת יד או מדרבנן:
כור: בכא"ף היא גירסת הרמב"ם ז"ל ומן התוספתא משמע כפירוש ר"ע ז"ל שהוא תנור של נפחים והפירוש הראשון שהביא ר"ע ז"ל וגם האחרון הם פירושי הר"ש ז"ל:
איצטגיות: פי' הרמב"ם ז"ל נקבים כעין אותם שעושים לתנורים. ובערוך פי' בפי' ראשון אצטגיות כמו גג ולא גג ממש אלא כעין כיפה ע"כ. וז"ל התוספתא פורנה ה"ז טהורה שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע ר"מ אומר משום ר"ג אם יש לה לזבז טמאה ר' יהודה אומר משום ר"ג אם יש לה איצטגיות ר' יוסי אומר משום ר"ג אם יש לה שפיות. ונלע"ד דמשמע שיש חילוק בין תנור דבעי ר' יהודה מחובר לקרקע במתני' דלעיל פ"ה סימן ו' לפורנה דתשמישו עם הקרקע דגרעה פורנה מן תנור. שאינו מחובר לקרקע דאמרי' בשבת פ' כל הכלים דבהיסק שני אפי' לר' יהודה מטמא אפי' הוא בצואר גמל אבל האי פורנה אפי' בהיסק שני ושלישי לעולם טהורה הואיל ומשמש עם הקרקע אא"כ יש לה איצטגיות דוק:
הכניס ראשו לאויר התנור טהור טמאהו: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
והכניס ראשו לאויר התנור טמא נטמאו: כך צ"ל. פי' האוכלין והמשקים:
בפי' ר"ע ז"ל. ואוכלין דנקט הכא כדי נסבה. אמר המלקט אלא משום סיפא תנא ברישא הר"ש והרא"ש ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל. וכתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל ונ"ל דלרבותא נקט אוכלין דאין המשקים בטלין באוכלים ע"כ ונראה לענ"ד דמילתא דמסתברא קאמר ז"ל:
האשה שנטף חלב וכו': ובגמרא דכריתות פ' אמרו לו (כריתות דף י"ג) הוינן בה במאי אתכשר פי' דאע"ג דחלב משקה הוא כיון דהיינו אוכל של תינוק אמרי' משקה הבא לאוכל כאוכל דמי כדאמרי' בפ' חביות חולב אדם בי"ט לתוך הקדרה דקדרה עושים בה אוכל ומשקה הבא לאוכל אוכל הוא וכאוכלא דאיפרת הוא אבל לא לתוך הקערה דקערה פעמים משימין בה משקים הלכך אינו חולב לתוכה דהוי נולד. ומשני א"ר יוחנן בטפה המלוכלכת ע"פ הדד פי' שדרך הוא ללכלך פי הדד בטפה ראשונה בדעת כדי שתהא נוחה ליחלב. ופי' הר"ש ז"ל בסוף מסכת מכשירין דהא דמשמע דמטמא חלב אפי' בפחות מרביעית היינו דוקא לתרומה וקדשים אבל לחולין בעי רביעית וכן בכל מקום דאשכחן דמטמו בכל שהוא נעמיד לתרומה וקדשים והנהו מקומות דבעי רביעית נעמיד לחולין עכ"ל ז"ל:
ונפל לאויר התנור טמא: כלומר אוכלין שבתוכו טמאים דחלב הוי אוכל ראשון ואוכל ראשון מטמא אוכל שני ע"י הכשר כן פי' הרגמ"ה ז"ל שם בכריתות. ובגליון כתוב שם תנור טמא י"מ דר"ל פת שבתנור ול"נ דלאויר משמע שלא נגע ואי אין התנור טמא גם הפת אינו טמא ע"כ. [דברים אלו לכאורה א"ל מקום כאן אלא במשנה הקודמת.] וברמב"ם דהלכות טומאת אוכלין ספט"ו היה פונדיון לתוך פיו ופשט ידו ליטלו והדבילה בתוך פיו אם הניחו לצמאו ה"ז הרוק כעקור ונטמאת הדבילה מחמת משקה פיו שנטמא מחמת ידיו ע"כ]:
היתה גורפתו: השתא מיירי שהאשה טהורה והתנור הוא הטמא ורישא אפכא דכן פי' הרמב"ם ז"ל דרישא מיירי באשה טמאה ותנור טהור וסיפא היתה גורפתו אפכא וגריס נטמאת ור"ל מטמאה התרומה שבפיה לפי שידה נטמאת באויר התנור כמו שיתבאר בפ"ג דידים ונעשו ידיה ידים מסואבות וטמאו רוקה ונעשה משקים טמאים ומטמא שלא לרצון כמו שהקדמנו וזו היא כונתו באמרו נטמאת שאין מיטמא כל גופו של אדם בנגיעת משקים טמאים ע"כ. אבל לפי הפירוש שתפס ר"ע ז"ל בין ברישא בין בסיפא דמיירי שהאשה טמאה נראה שצריך להגיה בפירושו לסיפא כך היתה גורפתו שהיתה גורפת התנור הטהור להוציא אפרו וכו'. א"נ אפשר להגיה התנור הטמאה וקאי על האשה פי' האשה הטמאה היתה גורפת התנור ודוחק:
ונתנה אצבעה לתוך פיה: ונטמאה הרוק והדם וטמאו את התנור והוא פי' הר"ש והרא"ש ז"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל שם ס"פ ט"ו האשה שהיתה אוכלת אוכלין של תרומה שאינם מוכשרין והיתה גורפת את התנור הטמא והכה הקוץ ויצא ממנה דם ומצצה אצבעה מפני הדם או שנכוית ונתנה אצבעה בפיה נטמאת התרומה שבפיה שהרי רצונה להוציא המשקה מפיה ולעוקרו במציצת אצבע עד כאן: