משנה כלים ח ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ח · משנה ז | >>
השרץ שנמצא בעין של תנור, בעין של כירה, בעין של כופח, מן השפה הפנימית ולחוץ, טהור.
ואם היה באויר, אפילו כזית מן המת, טהור.
ואם יש שם פותח טפח, הכל טמא.
הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בָּעַיִן שֶׁל תַּנּוּר,
- בָּעַיִן שֶׁל כִּירָה,
- בָּעַיִן שֶׁל כֻּפָּח,
- מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ,
- טָהוֹר.
- וְאִם הָיָה בָּאֲוִיר,
- אֲפִלּוּ כַּזַּיִת מִן הַמֵּת,
- טָהוֹר.
- אֲפִלּוּ כַּזַּיִת מִן הַמֵּת,
- וְאִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- הַכֹּל טָמֵא:
השרץ שנמצא בעין של תנור, בעין של כירה, בעין של כופח -
- מן השפה הפנימית ולחוץ - טהור.
- אם היה באוויר אפילו כזית מן המת - טהור.
- אם יש שם פותח טפח - הכל טמא.
יעשו נקב בשפל התנור והכירה והכופח ממה שימשך לארץ, יכנסו ממנו העצים ויכנס ממנו האויר גם כן, וכאשר נתחמם התנור יסתמו זה הנקב עד שלא יצא מהחום כלל, ויהיה זה הנקב פעם סתום ופעם פתוח, ויקרא עין כמו שהעין יפתח ויסגר תמיד.
ואין ספק שעצם התנור והכירה לו קצת עובי. ואמר כי כאשר היה השרץ הזה בנקב תחת עובי כותל התנור או הכירה, הנה התנור טהור כשלא יהיה זה השרץ באויר התנור אבל באויר זה הנקב לבד.
ואם היה בעובי משקוף זה הנקב, רוצה לומר במשקוף התנור, בבניינו טפח על טפח, והיה כזית מן המת תחת זה הטפח על טפח, רוצה לומר בתוך עין של תנור, הנה עין התנור כבר נטמא וכן כלל התנור, לפי שטפח על טפח מביא את הטומאה לפי שהוא אוהל כמו שהתבאר באהלות, ויהיה כזית מן המת תחת אוהל המת וזה האוהל פתוח לאויר התנור, נטמא התנור, והוא עניין אמרו הכל טמא. וזה הדין עצמו בכירה ובכופח:
עין תנור. עשוי כעין להוציא העשן וכשמכניסין הפת לתנור סותמין אותו שלא יצא החום ולאו כתוכו חשיב ואם התנור באויר העולם שאינו תחת האהל אפי' כזית מן המת [נתון בעינו] טהור התנור דאין טומאה נכנסת לתוכו כיון דלית ביה פותח טפח:
בעין של תנור - הוא חור כעין עין שעושים בתנור להוציא העשן, וכשמכניסים הפת לתנור סותמים אותו טו שלא יצא החום, ואינו חשוב כתוכו של תנור:
אם היה באויר - במקום מגולה טז שלא היה תחת האוהל, אפילו כזית מן המת נתון בעינו, טהור התנור, דאין טומאה נכנסת לתוכו כיון שאין בעין פותח טפח:
ואם יש בו פותח טפח - שעובי שפת העין החיצונה בולטת ומאהלת על כזית מן המת בטפח על טפח:
הכל טמא - העין והתנור. שטפח על טפח אוהל מביא את הטומאה:
בעין של תנור. לשון הר"ב הוא חור. כעין עין כו'. וכשמכניסים כו' סותמים כו'. ויהיה זה הנקב פעם סתום. פעם פתוח. ויקרא עין. כמו שהעין יפתח ויסגר תמיד. הרמב"ם:
ואם היה באויר. פי' הר"ב במקום מגולה כו'. וקאי אתנור וכן פי' הר"ש והראב"ד בפי"ג מה"כ. אבל הרמב"ם מפרש שאם היה השרץ באויר העין. וכתב הכ"מ משום דקשיא ליה לפרש אתנור דמלתא דפשיטא הוא. אבל לפירושו קמ"ל שאין אויר העין ואויר התנור נחשב לאחד. [*ולי קשה טפי שאם הפי' שהתנור הוא באויר א"כ סיפא ביש פותח טפח דטמא. אמאי כיון שהתנור אין עליו אהל מי יביא הטומאה. וכמ"ש בשם התוס' במ"ב פי"ח ועיין בפ"י דאהלות]:
אפילו כזית מן המת טהור. עיין מ"ש ברפ"ה דאהלות:
(טו) (על הברטנורא) ויקרא עין כמו שהעין יפתח ויסגר תמיד. הר"מ:
(טז) (על הברטנורא) וקאי אתנור אבל הר"מ פירש שאם היה השרץ באויר העין. עתוי"ט:
השרץ שנמצא בעין של תנור וכו': ז"ל הרמב"ם ז"ל בחבורו על ואם היה באויר דמתני' וכן אם נמצא באויר העין טהור שהרי לא נכנס לאויר התנור או הכירה או הכופח אלא תחת עובי דפנותיהן הוא תלוי ואפי' היה שם כזית מן המת טהורים אא"כ היה בעובי העין פותח טפח ע"כ וכן פי' ג"כ כאן בפי' המשנה וכתב עליו שם הראב"ד ז"ל מפני שראה במשנה ואם היה באויר אפי' היה שם כזית מן המת טהור וסבר שעל השרץ אמר שהיה באויר ולא כן דמה שלא אמר אלא על התנור וכו'. ומהרי"ק ז"ל כתב גם ר"ש פי' כפי' הראב"ד ז"ל ולא נתחוור רבינו בפי' זה משום דמאי קמ"ל דאם היה התנור באויר אפי' כזית מן המת טהור מילתא דפשיטא היא אבל לפירושו קמ"ל שאין אויר העין ואויר התנור נחשב לאחד ע"כ. ונלע"ד שאין צריך לגרוס מלת בעין העי"ן בצירי אע"פ שהוא סמוך כיון דכבר קתני מלת של ושני עניינים להורות על הסמיכות למה לי:
יכין
השרץ שנמצא בעין של תנור: הוא חור שבכותל התנור ליציאת העשן. ונקרא עין מדרגילין לסגרו ולפותחו כל רגע כעין:
טהור: התנור טהור. דמדנסתם כשאופין בתוכו פת. ובשעה שנסתם נשאר החלול של העין חוץ מחלול התנור. להכי לא מחשב חללו כחלול של תנור. אלא כחלול בפ"ע דמי. ואין עירוב אויר מטמא בשרץ. וכלעיל [מ"ו] כשהקרץ מגיע עד הכסוי הו"ל כטבלא עם קערות ואין לזבז עודף [פ"ב מ"ז]:
ואם היה באויר: ר"ל ואם לא עמד התנור תחת אהל רק תחת אויר השמים:
אפילו כזית מן המת: היה מונח בעין התנור:
טהור: ואין הטומאה נכנסת מהעין להתנור דרך החור. מדאין בחללו טפח על טפח. ואף דעכ"פ נטמא העין שהשרץ בתוכו. אפ"ה לא נטמא התנור שמחובר בו. דדינו כטבלא וקערות הנ"ל. וכדאמרן:
ואם יש שם פותח טפח: שהחור של עין פתוח טפח על טפח להתנור:
הכל טמא: דטפח על טפח מביא את הטומאה מחלול לחלול שבצדו. מיהו בשרץ ברישא אעפ"י שפתוחין זל"ז טפח על טפח. אפ"ה התנור טהור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת