משנה כלים ח ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ח · משנה ד | >>
קדירה שהיא נתונה בתנור, השרץ בתנור, הקדירה טהורה, שאין י כלי חרס מטמא כלים.
היה בה משקה טופח, נטמא וטימאה.
הרי זה אומר, מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני.
קְדֵרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה בַּתַּנּוּר,
- הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה,
- שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא כֵּלִים.
- הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה,
- הָיָה בָּהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ,
- נִטְמָא, וְטִמְּאָהּ.
- הֲרֵי זֶה אוֹמֵר:
- מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי:
קדירה שהיא נתונה בתנור -
- השרץ בתנור - הקדירה טהורה,
- שאין כלי חרס מטמא כלים.
- היה בה משקה טופח - נטמא וטימאה,
- הרי זה אומר: מטמאיך לא טימאוני - ואתה טימאתני.
- השרץ בתנור - הקדירה טהורה,
ידוע שהשרץ כאשר הגיע באויר כלי חרש, נטמא כל מה שבתוך זה הכלי מהאוכלים והמשקים לבד, ואף על פי שלא נגע בהן השרץ, וכבר קדם זכרון זה.
אמנם הכלים הנה לא יטמאו באויר כלי חרש, וזהו לאמרו יתברך "וכל כלי חרש, אשר יפול מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יאכל"(ויקרא יא, לג), הנה לא ייחד בטומאה זולת אוכלין ומשקין. ואמר בתורת כהנים "יכול אף הכלים מטמאין באויר כלי חרש, תלמוד לומר מכל האוכל אשר יאכל, אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרש וכו', מאיזה מין שהיו ממיני הכלים".
וכבר ביארנו בפתיחת זה המסכתא שמשקין טמאים יטמאו הכלים כאשר יהיו נוגעים בו מתוכו, כמו שקדם ביאורו.
וכאשר הבנת אלו השורשים, כבר התבאר לך ביאור זאת ההלכה:
קדירה טהורה אפילו נפל השרץ לבסוף ובלבד שלא ראה אויר הקדירה כדאמרינן לעיל דאין כלים מטמאין מאויר כלי חרס ואפילו אין הקדירה מוקפת צמיד פתיל:
נטמא. המשקה וחזר וטמא את הקדירה כדין כל משקין טמאין דמטמו כלי כדפרישית:
הקדרה טהורה - והוא שלא ראה השרץ אויר הקדירה כשנפל בתנור:
נטמא - המשקה, וחזר וטימא את הקדרה, כדין כל משקין טמאין שמטמאים כלים:
מטמאיך לא טמאוני - הקדרה אומרת למשקין, אויר כלי חרס שקיבלת ממנו הטומאה לא טמאוני, דאין כלי חרס מיטמא מאויר כלי חרס:
ואתה טמאתני - שנטמאת הקדירה מחמת משקים טמאים:
שאין כלי חרס מטמא כלים. וזה לאמרו יתברך וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יאכל. [וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא] הנה לא ייחד בטומאה. זולת לאוכלים ומשקים. ואמר בת"כ יכול אף כלים מיטמאים באויר כלי חרס. ת"ל אוכל יטמא. אוכלים מיטמאים מאויר כלי חרס [ואין כלים מיטמאים מאויר כלי חרס] מאיזו מין שהיו ממיני הכלים. הרמב"ם:
(י) (על המשנה) שאין כו'. תה לאומרו יתברך וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תובו כל אשר בתוכו יטמא, מכל האוכל כו' וכל משקה כו', הנה לא ייחד בטומאה זולת לאוכלים ומשקים. ואמר בתורת כהנים, יכול אף כלים מיטמאים באויר כלי חרס, ת"ל אוכל יטמא, אוכלים מיטמאים מאויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים מאויר כלי חרס, מאיזו מין שיהיו ממין הכלים. הר"מ:
הקדרה טהורה: אפי' נפל השרץ לבסוף והוא שלא ראה השרץ אויר הקדרה כשנפל בתנור:
יכין
קדירה שהיא נתונה בתנור: עומדת כולה תוך אויר התנור. וא"כ פה הקדירה תוך חלול התנור:
היה בה: תוך הקדירה הנ"ל:
משקה טופח: נ"ל דאפי' טופח שלא ע"מ להטפיח מק"ט ומטמא. וחילי מטהרות [ספ"ח] דאמרינן דאינו חיבור ש"מ וודאי דעכ"פ נטמא. וקמ"ל הכא דאפי' משקה מועט כזו מק"ט ומטמא. ולא אמרינן דבטל לגבי כלי [ועי' יבקש דעת סי' ע"ג]:
נטמא וטמאה: ר"ל נטמא המשקין משום דפה הקדירה תוך חלול התנור. והמשקין שבקדירה הן נגד אויר התנור. ואין שם צמ"פ להציל עליהן. וחוזרין אח"כ אותן משקין ומטמאין הקדירה:
הרי זה אומר: הקדירה להמשקין:
ואתה טמאתני: ותמוה לכאורה להרמב"ם [פ"ז מאה"ט] דרק משקין שנטמאו מאה"ט מטמא כלי. והרי הכא המשקין נטמאו מתנור כלי חרס. וכ"ח א"א שיהיה אהט"ו [כעירובין ק"ד ב' ורמב"ם טו"מ פ"ה ה"ו] וא"כ איך פסק הרמב"ם עצמו [פי"ג ה"ג מכלים] כמשנתינו דהמשקין יטמא הקדירה. י"ל דאע"ג דאין כ"ח נעשה אה"ט לטמא אדם וכלים. עכ"פ לענין ראשון ושני נעשה שפיר אה"ט. דלא גרע מאוכלין דג"כ נעשין אב לענין ראשון ושני. ולא לענין לטמא אדם וכלים [כרש"י פסחים י"ז א' ד"ה רבינא] וכן משכב מצורע נעשה אב להא ולא להא [כרש"י פסחים ס"ז ב'] וא"כ מצי מיירי הכא בתנור שנטמא ממת. דלא גרע מכל אה"ט דרבנן דג"כ לרמב"ם מטמא למשקין שיטמאו כלי. ועי' מ"ש בבועז בפרקן סי' ט':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת