ירושלמי בבא בתרא ה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת בבא בתרא · פרק ה · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנה[עריכה]

המוכר א את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת ההוגין ואת כל המנהיגין אותה אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצפוין ולא את האנתיקי בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין מכר את הקרון לא מכר את הפרדות מכר את הפרדות לא מכר את הקרון מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד רבי יהודה אומר הדמים מודיעין כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז וחכמים אומרים אין הדמים ראייה המוכר את החמור לא מכר את כליו נחום המדי אומר מכר את כליו רבי יהודה אומר פעמים מכורין ופעמים אינן מכורין כיצד היה חמור לפניו וכליו עליו אמר לו מכור לי חמורך זו כליו מכורין חמורך ההוא אין כליו מכורין המוכר את החמור מכר את הסייח מכר פרה לא מכר את בנה מכר אשפות מכר זיבלה מכר בור מכר מימיו מכר שובך מכר יונים מכר כוורת מכר דבורים הלוקח פירות שובך מפריח בריכה הראשונה כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרס חלות דבש מניח שתי חלות זיתים לקוץ מניח שני גרופיות

הלכה א גמרא[עריכה]

תני המוכר את הספינה מכר את האסכלה ובור המים שבתוכו אבל לא מכר היצועין והעובין והאיסקופה והביצית סומכוס אומר מכר דוגית תנאים שהתנה יהושע רבי לוי בן ביריי בשם רבי יהושע בן לוי ארבעה מלקטין עשבים מכל מקום חוץ משדה תלתן שאסורין משום גזל תמן תנינן וכן תלתן שהעלת מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש כיני מתני אין מחייבין אותו לעקור כתנאי יהושע את מר מלקטין עשבים מכל מקום חוץ משדה תלתן שאסורין משום גזל הדא אמרה שאינו רוצה בהן אמר תמן משזרען לעמיר ברם הכא שזרעו לזרע מה התנה יהושע לעוברי עבירה ר שמואל בר נחמן בשם ר יונתן שהוא רוצה בהן כילו עקורין ומונחין מפניו ומר בשדה כרם דמר ר ינאי כל הספחין אסורין חוץ מן העולים בשדה בור ובשדה ניר בשדה כרם ובשדה זרע בשדה בור דלא משגח עליה בשדה ניר דו בעי מתקנה חקליה בשדה כרם שלא לאסור את כרמו בשדה זרע שאינו רוצה בהן ואם תאמר רוצה בהן כאילו עקורין ומונחין לפניו תמן תנינן המוציא מת בתחילה מושלך כדרכו נוטלו ואת תבוסתו אמר רב חסדא זאת אומרת מת מצוה מותר לפנותו דתנינן נוטלו ואת תבוסתו וכמה רבי שמואל בשם רבי יונתן עד שלשה אצבעות עד מקום שמוהל יורד א"ר זעירא לא מסתברא דלא מת מצוה אסור לפנותו שאם אומר את מותר לפנותו אילו הואיל ומאבדין כל השדה לא כל שכן שמותר לפנותו ממה דשפיטא לתנא מת מצוה אסור לפנותו לפום כן צריך מתניתא אמר רב חסדא אתייא כמאן דמר מת מצוה מותר לפנותו אני אומר בשבילי הרשות נקבר וחש לומר שמא מת מצוה היה ואין מיתי מצוה מצויין ומוטלין בשבילי הרשות משתיעקר התבואה עד שתרד רביעה שנייה ולוקחין נטיעות מכל מקום חוץ משל זית ומשל גפן כזית מן החדש שבחדש ומן הישן שבישן אבל אם היה עשוי כמין טרגול אפילו מן החדש שבחדש אסור רבי תנחום דכפר גון בשם רבי לעזר בי רבי יוסי ארבעה מלקטין עשבין מכל מקום ובלבד שלא ישרשו ופונים לאחורי הגדר רבי לעזר בי רבי יוסי בשם ר תנחום עד מקום שמתעטש ואין קולו נשמע ורועין בחורשין אפי שבט יהודה בשבט נפתלי ונותנין לנפתלי מלא חבל לדרומו של ים שנאמר ים ודרום ירשה דברי ר יוסי הגלילי ר עקיבה אומר ים זה ים של סמכו ודרום זה ים של טבריה ומסתלקין לצדדין רב יהודה בשם רב אפילו שדה מליאה כרכום מה נותן דמים או לאו מן מה דמר רב יהודה אפילו מליאה כרכום הדא אמר נותן דמים א"ר לא מכיון דמר רב יהודא אפילו לשדה מליאה כורכום הדא אמרה אין נותן דמים ואינו יכול לרחוק את עצמו יותר מדאי נישמעינ מהדא מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע שהיו מהלכין בדרך וראו את יהודה בן פפוס משתקע ובא כנגדן אמר רבן גמליאל לר יהושע מי זה שמראה עצמו באצבע אמר לו יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים ר שמואל בשם רבי יונתן הרוצה לבנות עיר בתחילה נותנין לו ארבעה דרכים לארבע רוחות העולם ר חנינה בעי קומי ר מנא מה מארבע אמות עד שמנה או משמנה עד שש עשרה אמר לו משמנה ועד שש עשרה כדי שיהא קרון הולך וקרון בא