בבא בתרא קנ א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ואמר רב דימי בר יוסף אמר ר' אלעזר אעשו מטלטלין שיור אצל עבד בולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה התם בדין הוא דלא ליתני קרקע ואיידי דתנא רישא רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים ולכתוב עליהם פרוזבול ולקנות עמהם נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה משום הכי קתני קרקע וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא והא תנן רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז וחכמים אומרים גחמש רחלות גוזזות כל שהן ואמרינן וכמה כל שהן אמר רב דמנה ופרס ובלבד שיהו מחומשות התם בדין הוא דלא ליתני כל שהוא ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה אמר איהו נמי שיעורא זוטרא קרי לה כל שהוא:
פשיטא אמר מטלטלי לפלניא הכל מאני תשמישתיה קני לבר מחטי ושערי וכל מטלטלי לפלניא אפי' חטי ושערי ואפילו ריחים העליונה קנה לבר מריחים התחתונה זכל דמטלטל אפי' ריחים התחתונה קני איבעיא להו עבדא כמקרקעא או חכמטלטלא דמי אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי תא שמע המוכר את העיר מכר בתים שיחין ומערות ומרחצאות ובית הבדין ובית השלחין אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר היא וכל מה שבתוכה אפילו היו בה בהמה או עבדים הרי כולן מכורין אי אמרת בשלמא כמטלטלא דמי משום הכי לא מיזדבן ברישא אלא אי אמרת כמקרקעא דמי אמאי לא מיזדבן ואלא מאי כמטלטלא דמי מאי אפי' [אלא] מאי אית לך למימר שאני מטלטלא דנייד ממטלטלא דלא נייד אפי' תימא כמקרקעא דמי שאני מקרקעא דנייד ממקרקעא דלא נייד א"ל רבינא לרב אשי תא שמע הכותב (לעבדו כל נכסיו) יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן ואמר רב דימי בר יוסף אמר רבי אלעזר עשו מטלטלין שיור אצל עבד ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה ואמר ליה רבא לרב נחמן מאי טעמא עבדא מטלטלא הוא ומטלטלא למטלטלא הוי שיור וכתובת אשה מקרקעא הוא ומטלטלא למקרקעא לא הוי שיור
רשב"ם
[עריכה]ואמר רב דימי אמר רבי אלעזר עשו כו' - אע"ג דקתני שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין הוא הדין אם שייר מטלטלין כל שהוא דעבדא נמי כמטלטלי דמי שהרי אינו מחובר לקרקע וקרו ליה בני אדם מטלטלי אלמא אע"ג דקתני קרקע לאו דוקא אלא הוא הדין למטלטלי ומתניתין נמי מטלטלי כדי פרנסתו כמקרקעי כדי פרנסתו דמי:
ולא עשו מטלטלי שיור אצל כתובה - דתנן גבי דההיא במס' פאה ובפרקין דלעיל (דף קלב.) מייתינן לה ופרשינן לה הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ואית דמוקי לה התם בשותקת ופירש רב נחמן כיון שעשאה שותפת בין הבנים אבדה כתובתה דבההיא קרקע כל שהוא ששייר לה שלא נתן לבניו מחלה כתובתה ודוקא קרקע כל שהוא אבל שייר לה וכתב לה מטלטלין כל שהוא לא אבדה כתובתה דכתובה עיקרה גובה ממקרקעי ולא ממטלטלי במסכת כתובות הלכך אמקרקעי סמכה דעתה ולכך לא עשו מטלטלין שיור לכתובתה דאם שייר לה הבעל מטלטלין ונתן לה כשחילק נכסיו לבניו וכתב לאשתו מטלטלין כל שהוא לא אבדה כתובתה:
אמר ליה רב יוסף לאביי - לעולם אימא לך כל היכא דתני קרקע דוקא הוא והכא גבי עבד היינו טעמא דלאו דוקא דבדין הוא דלא איבעי ליה למיתני מקרקעי אלא מטלטלי הוה ליה למיתני בהדיא:
ואיידי דקתני רישא - במסכת פאה ר' עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים ולכתוב עליו פרוזבול ולקנות עמהן נכסים שאין להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה דהני כולהו דוקא מקרקעי ולא מטלטלי תנא נמי סיפא קרקע אף ע"ג דהוא הדין בסיפא למטלטלי ומשום סידורא דכל שהן מתנו גבי הדדי ובוידוי לא גרסי' בסדר המשנה דבשלמא גבי פאה פאת שדך כתיב קרקע כל שהוא גבי בכורים כתיב ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ולכתוב עליה פרוזבול הכי תקון רבנן אם יש לו ללוה קרקע כותבין פרוזבול למלוה לגבות חובו בשביעית דדמי כמאן דאית ליה משכון דמקרקעי דלוה משתעבד ליה וגבי משכון לא משמטא שביעית דלא קרינא ביה לא יגוש הואיל ואית ליה משכון ולא רצו בית דין לעקור תקנת שביעית מן התורה. ולקנות עמהן נכסים שאין להם אחריות מקראי נפקא לן בקדושין אלא וידוי מעשר אע"ג דכתיב ביה (דברים כו) השקיפה ממעון קדשך וגו' ואת האדמה אשר נתתה לנו [וגו'] אפי' אין לו קרקע יתוודה דהאי לנו אכל ישראל קאי כדתנן במסכת מעשר שני (פ"ה מי"ד) מכאן אמרו ישראל וממזרים מתוודין אבל לא גרים ועבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ אלמא אפי' אין לו קרקע אלא שיהא ראוי הוא ואבותיו ליטול חלק בארץ:
ואמר ליה אביי לרב יוסף - דאקשי לעיל למ"ד כדי פרנסתו כל שהוא תנן וכל היכא דתנן כל שהוא מי לא בעינן שיעורא:
והתנן - בפרק ראשית הגז:
חמש רחלות גוזזות כל אחת ואחת משקל מנה ופרס - ליטרא וחצי ליטרא חייבת בראשית הגז דברי ר' דוסא ומחמש צאן עשויות נפקא להו לבית הלל דבעינן חמש וחכמים אומרים ה' רחלות וכו':
אמר רב - מנה ופרס. בין חמשתן ובלבד שיהו מחומשות כל אחת יש בה צמר חומש של מנה ופרס אבל בציר מהכי כמאן דליתיה דמי:
שיעורא רבה - מנה ופרס לכל אחת תנא סיפא נמי שיעורא זוטא אבל מתני' דקתני כל שהוא דוקא הוא והלכך לא מכוונן שמעתא דסבי:
אמר - שכיב מרע מטלטלי לפלניא והוא הדין לבריא על ידי קנין:
לבר מחטי ושערי - והוא הדין לבר מבהמותיו כן נראה בעיני:
אפי' ריחים העליונה - שרגילין ליטלה משם כדי לתקנה אבל ריחים התחתונה במקומה מתקנין אותה:
כל דמטלטל - כל שיכולין לטלטלו שאינו מחובר לקרקע ממש ואע"פ שאין רגילין לטלטלו:
איבעיא להו עבדא כמטלטלי דמי - נהי ודאי דעבדא כמקרקעי דמי לענין שבועה וקנין בכסף ובשטר ובחזקה דכל מילי דאורייתא דין מקרקעי יש להם מוהתנחלתם אבל לענין לשון בני אדם מיקרו להו מטלטלי וישנן בכלל מתנת מטלטלי שהרי מטלטלי הוא או לא:
היינו דלא אזדבן ליה ברישא - במאי דקתני ברישא דמתניתין היכא דמכר את העיר סתמא ולא אמר לו היא וכל מה שבתוכה לא קחשיב אלא מקרקעי אבל עבדים ומטלטלין לא נמכרו אלמא עבדא כמטלטלי דמי: ופרכינן אלא מאי עבדא כמטלטלי דמי א"כ מאי אפי' דקתני סיפא מכר את המטלטלין ואפי' עבדים ואי כמטלטלי דמי אמאי קאמר אפילו דמשמע דאינו דומה כל כך למטלטלין:
אלא מאי אית לך למימר - אמאי קמפלגי בינן למטלטלין למיתני אפי' משום דשאני בין מטלטלי דניידי דהיינו עבדים למטלטלי דלא ניידי והלכך קתני בהו אפילו ה"נ ברישא איכא למימר דעבדא כמקרקעי דמי והאי דלא מיזדבני בכלל העיר דשאני להו לבני אדם בין מקרקעי דנייד למקרקעי דלא נייד וכיון דעיר מכר דהיינו מקרקעי דלא נייד לא אסיק אדעתיה למכור אלא מקרקעי דלא נייד דהיינו דומיא דעיר אבל היכא דאמר סתמא מקרקעי לפלניא עבדים בכלל והיכא דאמר סתמא מטלטלי לפלניא לעולם אימא לך דאינו בכלל:
עשו מטלטלי שיור - דכי היכי דקתני שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות הכי נמי אם שייר מטלטלי כל שהוא לא יצא לחירות:
ואמר ליה רבא לרב נחמן מאי טעמא - והשיב לו רב נחמן עבדא מטלטלי דכיון דשייר מטלטלין לעצמו איכא למימר דעבדו שייר לעצמו שהוא מטלטלין ולא יצא לחירות אלמא כמטלטלי דמי:
א"ל רב אשי לרבינא - לעולם אימא לך כמקרקעי והאי עשו מטלטלין שיור אצל העבד לאו היינו טעמא כדרב נחמן דאמר עבדא מטלטלי הוא אלא כדפרישית טעמא:
תוספות
[עריכה]קרקע כל שהוא חייבת בפאה כו'. לעיל בשלהי לא יחפור (דף כז.) פירשתי לה:
וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא והא תנן כו'. ואע"ג דקרקע כל שהוא חייב בפאה היינו כל שהוא דוקא כדאמרינן לעיל בפרק לא יחפור (דף כז. ושם: ד"ה בחטה) היינו משום דמסתבר טפי הכי ובקדושין פ"ק (דף כו.) הארכתי שם בדיני כל שהוא:
וכמה כל שהוא אמר רב מנה ופרס. ואם תאמר מאי מקשה ליה והלא ודאי הוא חולק על רב דלעיל וי"ל דהכי קאמר מי פליג על רב בכל הני:
מנה ופרס. שיעור דרבנן ור' דוסא לא ידעינן מנא ליה:
ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה אמרי אינהו שיעורא זוטא. והא דתנן (כלים פ"ה מ"א) תנור תחלתו ארבעה וסופו כל שהוא ואמרינן (חולין דף קכד.) מאי כל שהוא טפח איכא למימר דאיידי. דנקט שיעורא רבה נקיט נמי שיעורא זוטא:
עבדא כמקרקעי דמי או כמטלטלי דמי. לענין מילי דרבנן מיבעי ליה אבל במלתא דאורייתא פשיטא דאיתקוש לקרקעות כדפי' לעיל בפרק המוכר את הבית (דף סח.) על הך מילתא:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]צא א מיי' פ"ז מהל' עבדים הלכה א', סמג עשין פז, טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף נ"ז:
צב ב מיי' פ"ו מהל' זכיה ומתנה הלכה י', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ו סעיף ב':
צג ג ד מיי' פ"י מהל' בכורים הלכה י"ג, סמג עשין קמג, טור ושו"ע יו"ד סי' של"ג סעיף ט':
צד ה ו ז ח מיי' פי"א מהל' זכייה ומתנה הלכה יב יג יד, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ח סעיף י':
ראשונים נוספים
אמר ר' אלעזר עשו מטלטלין שיור אצל העבד. דאי שייר מטלטלין כל שהן איכא למימר דהעבד שייר ולא יצא בן חורין אלמא אע"ג דקתני קרקע לאו דוקא קרקע ואם שייר מטלטלין ה"נ דהוי שיור כקרקע. והא משנה הכותב כל נכסיו לעבדו בפאה היא:
ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה. דקיי"ל כתובה ממקרקע גביא ותנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה דחלק לפניה לבניו והיא שותקת. אם שייר לעצמו קרקע שלא כתב הכל לבניו ואע"פ שכתב לה עם בניו קרקע כל שהוא לא אבדה כתובתה דהאי דשתקה סמכה דעתה לגבות מההוא קרקע דשייר לעצמו. אבל אי לא שייר לעצמו אלא מטלטלין אבדה כתובתה דלא מצי למימר האי דשתקי דאהנהו מטלטלי סמכה דעתאי דאין כתובה נגבית אלא מן הקרקע והיינו דקאמר ר' אלעזר לא עשו מטלטלי שיור אצל בניו כדי שתהא גובה מהן:
שכיב מרע שאמר מטלטלי נתונין לפלוני יהבינן ליה כל מאני תשמישתא. כגון כל תשמישי הבית:
לבר מחטי ושערי. דלאו לתשמישי הבית דמיין:
אבל אי אמר כל מטלטלי. כל מה שיש לו המטלטל:
אפי' ריחים העליונים. דמטלטלי הוא לבר מריחים התחתונה. דקביעא בקרקע הוא ולאו מיטלטל. אבל אי אמר כל דמיטלטל כלומר כל דמצי למיטלטל אפי' ריחים התחתונה משום דאפשר לחופרה מן הקרקע ותהא מיטלטל:
איבעיא להו עבדא כמקרקע. ואי אמר כל מקרקעי לפלוני יהיבנא ליה אפי' עבדא:
אי כמטלטלי דמי. ואי אמר כל מטלטלי לפלוני יהבינן ליה עבדא:
ת"ש כו'. הנהו כולהו כקרקעות הוו:
בית השלחין. מקוה מים שמשקה ממנו בית השלחין:
מאי אפי'. הכי צריך ליה למיתני ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו היו בה בהמה ועבדים הרי אלו מכורים אלא לאו מדקאמר אפי' מכלל דלאו כמטלטלי דמי:
אלא מאי אית לך למימר. הא דקתני ליה גבי מטלטלי וקתני אפי'. משום דשאני מטלטלי דנייד כגון עבדים ובהמה דניידי ממטלטלי דלא ניידי משום הכי קתני (כו') אפי' מטלטלי דניידי כגון עבדים:
אפי' תימא כו' מקרקעי דלא ניידי. ומשום הכי לא קתני גבי מקרקעי דמקרקעי דנייד הוא ומשום הכי קתני אפי':
מאי טעמא עבדא כמטלטלי הוא. אלמא דבהדיא הוא דכמטלטלי דמי:
אמר ליה לעולם מהא ליכא למשמע מינה דכמטלטלי דמי. דהכא מאי עשו מטלטלי שיור שלא יצא לבן חורין לאו משום הואיל דשייר מטלטלי איכא למימר איהו הוא. אנן כרות גיטא בעינן כלומר גט שחרור כרות בעינן וספר כריתות שכרות לגמרי ולא משייר כלום וכיון דשייר משום הכי קתני ולא יצא בן חורין ולאו משום דאתי למידק מיניה דלהוי כמטלטלי ולעולם אימא לך כמקרקעי דמי:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ט (עריכה)
קב. והא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ותנן נמי הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה, א"ר דימי בר יוסף א"ר אלעזר עשו מטלטלין שיור אצל העבד ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה. כדבענן לברורי טעמא לקמן:
קג. והא דתנן רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס לכל אחת ואחת חייבות בראשית הגז וחכ"א חמש רחלות גוזזות כל שהן, אמרינן עלה וכמה כל שהן אמר רב מנה ופרס. וקימא לן כותיה. ובלבד שיהו מחומשות. חומש מנה ופרס לכל אחת ואחת. והאי מנה ופרס דקאמר רב אוקימנא בפרק ראשית הגז (חולין קלז,ב) במנה בן ארבעים סלעים דהוו להו מנה ופרס ששים סלעים דאינון מאתים ארבעים זוז, ונמצא כל אחד מהן גוזזות שתים עשרה סלעים שהן שמונה וארבעים זוז. ובדין הוא דלא לתני כל שהוא והאי דקאמר ת"ק שיעורא רבא אמר איהו נמי שיעורא זוטא:
קד. אמר מטלטלי לפלניא כל מאני תשמישתיה קנה לבד מחיטי ושערי. ואי אמר כל מטלטלי אפי' חיטי ושערי ואפי' רחים העליונים לבד מרחים התחתונה המחוברת לקרקע, דהשתא לאו מטלטלא היא. ואי אמר כל דמיטלטל כל מידי דאורחיה לטלטליה ואפי' רחיים התחתונה. דהא דאמרי' גבי מטלטלאי לפלניא מאני תשמישתיה קנה לבד מחיטי ושערי, ה"ה בשאר מיני סחורות ופרקמטיאות דלא עבידי לאשתמושי בהו בביתא דלא [קני] בהאי לישנא עד דאמר כל מטלטלאי. וה"ה במאני תשמישתא שאין משתמשין בהן דרך טלטול, כגון רחיים העליונה, שאע"פ שאינה מחוברת בקרקע כיון שאין מלאכתה נעשית אלא על ידי רחים התחתונה שהיא מחברת לקרקע, נמצא תשמיש העליונה תדיר עם התחתונה במקום שהתחתונה קבועה בו, ונמצא שאף העליונה אין תשמישה לטלטול, לפיכך לא קנה עד שיאמר כל מטלטלי, דאהני ליה כל לרבויי כל מידי דחזי לטלטול ואע"פ שאין תשמישו לכך, לבד מרחיים התחתונה דלא חזיא לטלטול דהא מחוברת היא, וה"ה לתנור וכירים המחוברין. ואי אמר כל דמטלטל, אפי' רחים התחתונה וכיוצא בה, לבד מאבני הבית ועציו הקבועין בו. שאם אתה אומר כן אפילו עפרו נמי, וא"כ מאי איכא שייר, ומידי דמיטלטל למעוטי קרקע משמע. ועוד כל דמיטלטל דבר שדרך בני אדם לטלטלו משמע, ורחים התחתונה פעמים שדרך בני אדם לטלטלה מבית לבית ומזוית זו לזוית אחרת לצורך עצמה או לצורך מקומה, משא"כ באבני בית ועציו:
קה. איבעיא להו עבדא כמקרקעא דמי או כמטלטלא דמי. כגון דאמר כל מקרקעי לראובן וכל מטלטלאי לשמעון והיו לו עבדים, כמקרקעא דאמי ושמעון קאני ראובן לא קאני. ולא איפשיט. הילכך לא קני חד מיניהו*. ולא תימא הני מילי משום דמספקא לן אי כמקרקעא דאמי אי כמטלטלא דאמי אבל היכא דכתבי הרשאה זה לזה קנו, אלא אפי' היכא דלא כתבי הרשאה זה לזה לא קנו, דהא אסיקנא דשאני בין במקרקעא דניד למקרקעא דלא ניד ושאני בין מטלטלא דניד למטלטלא דלא ניד. אבל ודאי אי א"ל לחד מיניהו כל מיני מטלטלאי ולאידך קאמר כל מיני מקרקעי, וכתבי הרשאה זה לזה, קנו ליה לעבדא ממה נפשך. וכ"ש היכא דאקני ליה לחד כל מקרקעי וכל מטלטלי דאית ליה, דאפי' תימא שאני בין מקרקעא ומטלטלא דלא נידי למקרקעא דניד ומטלטלא דניד, הא אקני ליה כל מיני מקרקעי וכל מיני מטלטלי:
קו. א"ל רבינא לרב אשי ת"ש דתנן במסכת פיאה פ"ג הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר"ש אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסיי נתונים לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן. וטעמא דהא מתני' פרישנא בגיטין בפרקא קמא (ח,ב) דת"ק ור"ש בפלגינן דיבורא ולא פלגינן דיבורא פליגי. דהיכא דכתב כל נכסיו לעבדו כיון דעבדא גופיה איקרי נכסי אשתכח דכי אקני ליה כל נכסיו הרי הקנה לו עצמו בכללן ולפיכך יצא בן חורין. ואם שייר קרקע כל שהוא בהא פליגי, ת"ק סבר לא פלגינן דיבורא למימר דבנכסים שייר בגוף העבד לא שייר, אלא כיון דלא אקני ליה עצמו בפירוש אלא בכלל הנכסים נעשה גוף העבד עם שאר הנכסים לענין הקנאה זו כגוף אחד, וכששיר לעצמו בנכסים נעשה כאלו שייר בגוף של עבד דאמי דלאו כריתות הוא. ור"ש סבר פלגינן דיבורא, ושיורא דשייר בנכסים לאו כמאן דשייר בגופו של עבד דמי, אלא אע"ג דבחד כללא הוא דאקני ליה גופו בכלל הנכסים פלגינן דיבורא והוו להו כשתי הקנאות ובמאי דשייר שייר ובמאי דלא שייר לא שייר, וגבי גופו מיהת גט כריתות הוא. והיינו דקאמר ר"ש לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסי נתונים לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן, דכה"ג ודאי איכא למימר דכי שייר בגופו של עבד הוא דשייר, אבל אם לא שייר בנכסים סתם אלא קרקע הוא שמשייר יצא בן חורין, דבקרקעות הוא דשייר, בגופו של עבד לא שייר כדפרישנא.
וא"ר דימי בר יוסף א"ר אלעזר עשו מטלטלין שיור אצל העבד ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה. כלומר שאם כתב כל נכסיו לעבדו חוץ ממטלטלין כל שהוא הרי זה כאלו שייר קרקע כל שהוא אליבא דת"ק ולא יצא בן חורין, ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה, שאם כתב כל נכסיו לבניו ושייר מטלטלין כל שהוא לעצמו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה, דההוא שיורא דמטלטלי כמאן דליתיה דאמי וכותב כל נכסיו לבניו הוא.
וא"ל רבא לרב נחמן מאי טעמא עבדא מטלטלא הוא ומטלטלא למטלטלא הוי שיור. כלומר גבי הכותב כל נכסיו לעבדו ושייר מטלטלין כל שהוא, היינו טעמא דהוי שיור ולא יצא בן חורין, משום דעבדא מטלטלא הוא וכיון שהקנה לו כל נכסיו בדבור אחד נעשה העבד בן חורין והמטלטלין כגוף אחד וכששייר במטלטלין נעשה כאלו שייר בגופו של עבד דהא תרויהו מטלטלא נינהו ושייכא הקנאה דידהו בהדי הדדי. ואע"ג דכי שייר בקרקע נמי הוי שיור כדקתני בהדיא במתני', ההיא לא אצטריכינן למימר, דודאי אשכחן כמה מילי דהוי עבדא כמקרקעא בין לענין גזל בין לענין שבועה בין לענין אונאה, אלא כי אצטריך לאשמועינן טעמא דעשו מטלטלין שיור אצל העבד, דלא תימא כיון דאשכחן עבדא בכמה מילי דהוי כקרקע אי שייר מטלטלין לא הוו שיור, דעבדא לשאר מילי כמטלטלא דמי והויא ליה הקנאה דעבד בין בהדי מקרקעי בין בהדי מטלטלי כחדא הקנאה, וכי שייר במקרקעי או במטלטלי שייך ההוא שיורא גבי עבד וכמאן דשייר בגופו של עבד דמי. ולא עשו מטלטלי שיור אצל כתובה, דשעבוד כתובה אמקרקעי רמי אמטלטלי לא רמי, וכיון דלא שייר לה אלא מטלטלא אשתכח דלא שייר מידי דמשתעבד לכתובה כי היכי דלימא דאהוא שיור קא סמכא ולא אחילתה לכתובתה. אלא הו"ל לגביה שעבוד כתובתה כמאן דלא שייר ולא מידי ואיבדה כתובתה.
הכי גרסינן ואיידי דתנא רישא רבי עקיבא אומר היה לו קרקע כל שהוא חייב בפאה כו'. והיא במסכת פאה פרק ג'. וקשיא לי דבההיא פירקא הך מילתא דעבד בתר מילתא דכתובה קתני לה הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה וקיימא לן דהתם דוקא קרקע והוה ליה למימר איירי דתנא רישא הך דדוקא קרקע תנא נמי האי סיפא קרקע. ואיכא למימר דלא הוה פסיקא ליה משום דאמרינן לקמן דמטלטלי ואיתנהו בעינייהו הוי שיור ואמרינן נמי בכתובות גמלי בערבייא אשה גובה פורנא מהם ואיכא התם מילי טובא כי האי משום דאסמכתא עלייהו. הראב"ד ז"ל.
והרא"ש ז"ל תירץ משום דהך משנה דהכותב נכסיו לבנו התם אגב גררא נסבה ואם איתא דקרקע לאו דוקא לא הוה ליה למימר במתניתין קרקע.
וכמה כל שהן אמר רב מנה ופרס. תימה מאי מייתי ראיה מהכא הכי נמי אמר לעיל אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב מטלטלין כדי פרנסתו ופליג רב יוסף עליה הכא נמי מצי מפליג עליה. ויש לומר דהכי קאמר מי פליג רב יוסף ארב בכל הני. תוספי הרא"ש ז"ל.
לבד מחיטי ושערי. שאף על פי שהם מטלטלים ממקום למקום (אבל) אין שם מטלטלים נופל עליהם שהרי יש להם שם אחר שנקראים תבואה. כל מטלטלי. מריבוי כל שהוא לישנא יתירא בא לרבות אפילו חיטי ושערי ואפילו ריחים העליונה. רבינו יהונתן ז"ל.
עבדא מטלטלי הוא ומטלטלי למטלטלי הוי שיור. דכיון דשייר מטלטלין איכא למימר עבד נמי שייר דמיקרי נמי בלשון בני אדם מטלטלים. ולפירוש רש"י ז"ל דגיטין איכא למימר דלא שייך למימר דמגו דנחית לשיורא שייר נמי עבד אי לאו דמיקרי מטלטלי. הרא"ש.
וזה לשון הרא"ם: ואמר רב דימי בר יוסף עשו מטלטלים שיור אצל העבד. כלומר אם כתב כל נכסיו לעבדו ושייר מטלטלים כל שהוא לא יצא בן חורין הואיל וכלל גוף העבד בדבור אחד בכלל כל הנכסים ונעשה גופו עם הנכסים כגוף אחד וכיון ששייר בנכסים מטלטלים נמצא שאותו שיור שייך בגוף העבד. ולא עשו מטלטלים שיור אצל כתובה מאי טעמא עבדא כמטלטלי הוא ומטלטלי למטלטלי הוי שיור כלומר נתערב גופו עם המטלטלים ונעשה כדבר אחד וכיון ששייר במטלטלי כאלו שייר בגופו דמי אבל כתובת אשה מקרקעי הוא ומטלטלי למקרקעי לא הוי שיור. ומהאי מימרא דאמר רב דימי הוא דאתא רבינא למפשט דעבדא כמטלטלי דמי ודחייה רב אשי דעבדא כמקרקעי דמי. ואם תאמר אמאי עשו מטלטלי שיור אצל העבד לאו משום דעבדא מטלטלא הוא אלא משום דלאו כרות גיטא הוא שכיון ששייר לעצמו בנכסים וכיון שיש לו בו זכות הוה ליה כמו שכתב לעבדו גט חירות וכתב בו האדון לעצמו באותו גט זכות שאינו גט כריתות. עד כאן.
כתב הריא"ף ז"ל דהלכתא כמטלטלי דמי מדגרסינן לעיל בפרק יש נוחלין אמר רב נחמן אין גובין מן העבדים כו'. ולא בריר לן דאם כן אמאי לא פשיט תלמודא הכא מדרב נחמן אלא שמע מינה דלא דמי דהתם לענין דינא דגיבוי קאמרינן אבל הכא לענין לישנא קאמרינן אי קרו אינשי לעבדא מטלטלא או לא משום דאיכא מילי נמי דעבדא דמי לקרקע שנקנה בכסף בשטר ובחזקה כקרקע. ולא איפשיט וכל תיקו דממונא לקולא ואוקי ממונא בחזקת מריה. כן נראה לי. עד כאן ממפרש לא נודע שמו.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה