רמב"ם הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זרעים · הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין · פרק עשירי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות עשה קמד: "המצוה לתת לכוהן ראשית הגז"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

מצות עשה ליתן לכהן ראשית הגז שנאמר וראשית גז צאנך תתן לו ולוים בכלל ישראל במצוה זו ואין לראשית הגז זו שיעור מן התורה ומדברי סופרים שלא יפחות מאחד מששים ואינה נוהגת אלא בארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כראשית הדגן ונוהג בחולין אבל לא במוקדשין.

הלכה ב[עריכה]

כיצד הרי שהקדיש בהמות לבדק הבית וגזזן יכול יהיה חייב לפדות וליתן לכהן או הקדיש בהמה חוץ מגיזתה יכול יהיה חייב בראשית הגז ת"ל צאנך אין אלו צאנו.

הלכה ג[עריכה]

כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בראשית הגז אבל אם קדם הקדשן את מומן או שקדם מום עובר להקדשן ואח"כ נולד להן מום קבוע ונפדו פטורים מראשית הגז.

הלכה ד[עריכה]

אין חייבין בראשית הגז אלא הכבשים בלבד זכרים כנקבות שהצמר שלהן הוא הראוי לבגדים היה צמרן קשה ואינו ראוי ללבישה פטורין מראשית הגז שאין מתנה זו לכהן אלא כדי ללבוש ממנה.

הלכה ה[עריכה]

כיון שזיכה לו הקדוש ברוך הוא בתרומות שהן לחמו ויינו וזיכה לו במתנות בהמה וקדשי מקדש שהבשר שלו זיכה לו בראשית הגז ללבושו ובגזל הגר והחרמים ושדה אחוזה ופדיון בכורות להוצאותיו ושאר צרכיו שהרי אין לו חלק בנחלה ובבזה.

הלכה ו[עריכה]

היה הצמר שלהן אדום או שחור או שחום חייבות בראשית הגז אבל אם גזז הצמר וצבעו קודם שיתן נפטר מראשית הגז הלבינו קודם שיתן חייב להפריש אחר שלבנו התולש צמר רחלים בידו ולא גזז חייב בראשית הגז.

הלכה ז[עריכה]

ראשית הגז נוהג בכלאים ובכוי ובטרפה אבל הגוזז את המתה פטור.

הלכה ח[עריכה]

המפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותן עד שיתן לכהן האומר כל גיזותי ראשית דבריו קיימין.

הלכה ט[עריכה]

הלוקח גז צאנו של עכו"ם אחר שגזזן העכו"ם פטור מראשית הגז לקח הצאן לגיזתן חייב אף ע"פ שגדלה הגיזה ברשות העכו"ם ואף על פי שחוזרין הצאן לעכו"ם אחר גזיזה הואיל והגוזז ישראל והגזיזות שלו חייב שאין החיוב אלא בשעת הגיזה.

הלכה י[עריכה]

הלוקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר מעט מצאנו להגזז המוכר חייב להפריש מן המשואר על הכל ואע"פ שלא התחיל המוכר לגזוז חזקה אין אדם מוכר מתנות כהונה ואם לא שייר כלום הלוקח חייב להפריש.

הלכה יא[עריכה]

היו שני מיני גיזה כגון גיזה לבנה וגיזה שחומה או גיזת זכרים וגיזת נקבות ומכר מין זה והניח המין האחר זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו [זה נותן לעצמו] על מה שלקח וזה נותן לעצמו על מה ששייר.

הלכה יב[עריכה]

גר שנתגייר והיו לו גיזות ואין ידוע אם עד שלא נתגייר נגזזו או משנתגייר ה"ז פטור והמע"ה.

הלכה יג[עריכה]

כמה צאן יהיה לו ויהיו חייבות בראשית הגז אין פחות מחמש והוא שיהיה בגיזה שלהן אין פחות ממשקל ששים סלע ותהיה גיזת כל אחת מחמשתן אין פחות ממשקל י"ב סלע היתה אחת מהם גוזזת פחות מי"ב סלע אף על פי שחמשתן גוזזות ששים סלע או יתר הרי אלו פטורין מראשית הגז.

הלכה יד[עריכה]

השותפין חייבין בראשית הגז והוא שיהיה בחלק כל אחד מהן כשיעור אבל חמש צאן בלבד של שני שותפין פטורין.

הלכה טו[עריכה]

ראשית הגז מצותה בתחלה ואם הפריש בין באמצע בין בסוף יצא היו לו חמש צאן וגזז אחת מהן בלבד ומכר גיזתה ואחר כך גזז שניה ומכר גיזתה ואח"כ גזז שלישית ומכר גיזתה הכל מצטרפות לראשית הגז וחייב אפילו לאחר כמה שנים ויש לו להפריש מן החדש על הישן ומזה על זה אבל אם היתה רחל אחת וגזזה והניח גיזתה ואחר כך קנה שנייה וגזזה והניח גיזתה אינן מצטרפות.

הלכה טז[עריכה]

מי שהיו לו גיזות רבות של ראשית הגז ורוצה לחלק לכהנים לא יתן לכל אחד ואחד פחות ממשקל חמש סלעים מלובן כדי בגד קטן לא שילבנו ואח"כ יתן לו אלא יתן לו מצמר הגיזה כשהוא צואי כדי שיהיה בו אחר הליבון חמש סלעים או יתר שנאמר תתן לו שיהיה בו כדי מתנה המועלת.

הלכה יז[עריכה]

ראשית הגז חולין לכל דבר לפיכך אני אומר שנותנים אותו לכהנת אע"פ שהיא נשואה לישראל כמתנות בהמה ויראה לי שדין שניהן אחד הוא.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.