ירושלמי סוטה ט יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת סוטה · פרק ט · הלכה יא | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה יא משנה[עריכה]

יוחנן כהן גדול העביר את הודיית המעשר אף הוא ביטל את המעוררין ואת הנוקפין. ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי.

הלכה יא גמרא[עריכה]

ר' ירמיה ר' חייה בשם ר"ש בן לקיש מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה הדא מסייע ליה לר' יוחנן בחדא ופליגא עליה בחדא דתנינן תמן ובת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר. ניחא בתרומה לא תאכל במעשר מה נפשך כהנת היא תאכל לויה היא תאכל. רבי אילא בשם רבי יוחנן כמאן דמר אין נותנין מעשר לכהונה. הוי דו אמר נותנין מעשר לכהונה. מסייעא ליה דו אמר כולן לשבח דאמר רבי יוחנן יוחנן כהן גדול שלח ובדק בכל ערי ישראל ומצאן שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד. אבל מעשר ראשון ומעשר שני מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין אמר הואיל ומעשר ראשון בעון מיתה ומעשר שני בעון טבל יהא אדם קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר ונותנן לכהן ומעשר שני מחללו על המעות והשאר מעשר עני שהמוציא מחבירו עליו הראייה. ויתודה. אמר רבי אילא כעס הוא לפני המקום מי שהוא אומר עשיתי והוא לא עשה. מעתה מי שהוא מפריש יתודה ומי שאינו מפריש לא יתודה כהדא דתני עד (דברים כו) השקיפה היו אומרים קול נמוך מיכן ואילך היו אומרים קול גבוה. את המעוררין. אותן שהיו אומרים (תהילים מד) עורה למה תישן י"י וגו'. וכי יש שינה לפני המקום. והלא כבר נאמר (תהילים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל מה תלמוד לומר (תהילים עח) ויקץ כישן י"י. אלא כביכול כאלו יש לפניו שינה בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה וכן הוא אומר (איוב יז) ובהמרותם תלן עיני. את הנוקפין אותן שהיו מכין על גבי העגל בין קרניו. אמר להן יוחנן כהן גדול עד מתי אתם מאכילין את המזבח נבילות ועמד ועשה להן טבעות. אמר רבי בא בשם רבי יוחנן טבעות עשה להן רחבות מלמטן וצרות מלמעלן. עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. עד תחילת ימיו ובימיו אין צריך לשאול על הדמאי שהעמיד זוגות. מילתיה דרבי יהושע בן לוי אמרה מהן לגנאי ומהן לשבח. דאמר רבי יוסי בשם רבי תנחום רבי חייה בשם רבי יהושע בן לוי בראשונה היה מעשר נעשה לשלשה חלקים. שליש למכרי כהונה ולוייה. ושליש לאוצר. ושליש לעניים ולחברים שהיו בירושלים. א"ר יוסי בי רבי בון מאן דהוה סלק למידון בירושלים עד תלת איגרין הוה יהיב מדיליה. מיכן ואילך משל אוצר. משבא אלעזר בן פתורה ויהודה בן פכורה היו נוטלין אותן בזרוע והיתה ספיקה בידו למחות ולא מיחה. והעביר הודיית המעשר וזו לגנאי. את המעוררין לשבח ואת הנוקפין לשבח. עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים עד תחלת ימיו. רבי חסידה שאל לרבי חזקיה לא מסתברא עד סוף ימיו. אמר ליה אף אנא סבר כן. דמאי רבי יוסי בשם רבי אבהו רבי חזקיה בשם רבי יודה בן פזי דמאי דמי תקין ומי לא תקין.