ירושלמי סוטה ט יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת סוטה · פרק ט · הלכה יב | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה יב משנה[עריכה]

משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנאמר (ישעיהו כד) בשיר לא ישתו יין

הלכה יב גמרא[עריכה]

אבא בר רב ירמיה אמר (איכה ה) זקנים משער שבתו וגו אמר רב חסדא בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומרים דברי נבלה בשיר אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהן הן אומרים דברי נבלה בשיר בראשונה לא היו נפרעין אלא מאותו האיש בלבד אבל עכשיו נפרעין ממנו וממשפחתו אמר רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונה בראשונה כל צרה שהיתה באה על הציבור היו פוסקין שמחה כנגדה ומשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתיו משבטלו אילו ואילו (שם) שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו וכי מה היתה סנהדרין גדולה מועל אלא לפי שנאמר (ויקרא כ) ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למולך לבלתי המית אותו בכל מיתה שירצו משלו משל למה הדבר דומה לאחד שקילקל בעיר מסרו לבעל האגמון וחבשו והיה קשה מבעל האגמון מסרו לבעל הזמורה וחבשו והיה קשה מבעל הזמורה מסרו לבעל הרצועה וחבשו והיה קשה מבעל הזמורה מסרו לבעל הרצועה וסטרו והיה קשה מבעל הרצועה מסרו לשלטון והחזירו לקמין כך צרות האחרונות משכחות את הראשונות