משנה ברכות ב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ב · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

רחץיד לילה הראשון שמתה אשתו.

אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שאבל אסור לרחוץ?

אמר להם: איני כשאר כל אדם, אסטניס אני.

משנה מנוקדת

[עריכה]

רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ,
שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ?
אָמַר לָהֶם:
אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם,
אִסְטְנִיס אֲנִי.

נוסח הרמב"ם

רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו לא לימדתנו שאבל אסור מלרחוץ אמר להם איני כשאר כל אדם אסטניס אני.

פירוש הרמב"ם

רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו כו' – זו הרחיצה היתה במים חמין, מפני שאבֵל אסור לרחוץ במים חמין.

ופירוש אסטניס, קר הגוף, גזור ממילת "צנת שלג", ואף על פי שנכתב בסמ"ך, וזה נמצא הרבה בלשונות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

רחץ לילה הראשון שמתה אשתו — ואף על פי שאבל אסור ברחיצה:

אסטניס אני — קר ומצונן, לשון צינה טו. ואיכא צערא אם לא היה רוחץ, ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג:

פירוש תוספות יום טוב

רחץ. פירש הרמב"ם במים חמין וטעמו דרחץ אפי' מקצת גופו במשמע וזה אינו אסור אלא בחמין כמ"ש הר"ב במשנה ו' פרק ג' דמועד קטן. [ואי נמי דכתב הרמב"ם במים חמין משום שהיה איסטניס ולחמין הוא שהיה צריך]:

אסטניס. פירוש הר"ב לשון צנה ממלת צנת שלג (משלי כה) ואף על פי שנכתב בסמ"ך וזה נמצא הרבה בלשונות. הרמב"ם. וטעמו ששניהם ממוצא השינים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) רחץ. במים חמים. הר"מ. וזה אסור אפילו במקצת גופו:

(טו) (על הברטנורא) ממלת צנת שלג. ונחלף בסמ"ך, מפני שהם ממוצא אחד מהשנים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

רחץ בלילה הראשון:    פי' דקיי"ל דאבל אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר. ותימה אמאי איצטריך לאשמעינן דהרחיצה היתה בלילה הראשונה למיתת אשתו. וי"ל לאשמעינן אגב אורחיה דסבירא ליה דאנינות לילה דרבנן כדאיתא בגמ'. אבל אי הוה ס"ל דאנינות לילה דאורייתא אה"נ דלא היה רוחץ בחמין אפי' פניו ידיו ורגליו אע"פ שהיה אסטניס. ופסק הרא"ש ז"ל כר"ג דאנינות לילה מדרבנן שהיא דעת רבים בגמ' בברייתא בפ' טבול יום ור"י לחודיה הוא דסבר יום מיתה תופס לילו מדאורייתא ע"כ בקיצור:

אסטניס:    פי' ר"ע ז"ל לשון צנה. אמר המלקט והסמ"ך הראשונה של אסטניס במקום צד"י ששתי האותיות ממוצא אחד. ולפי זה הפי' רחץ היינו בחמין. ומשמע אפי' כל גופו דכיון שהוא אסטניס מצטער הרבה. (בטור י"ד סי' שפ"א הלשון היה רוחץ בלילה כו'):


פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

רחץ לילה ראשונה וכו'. ופסק הרי"ף שאנינות היום הוא מן התורה, אבל בלילה הוא מדרבנן, ולכך לא גזרו במקום אסטניס. ותוס' מפרשים שגם ביום הוא מדרבנן לעניין רחיצה, ורק לעניין אכילת מעשר הוא דאורייתא, אלא דמשום שיש לו עיקר מן התורה לעניין מעשר לא רצו להקל ברחיצה ביום אפילו באסטניס. אבל בלילה, שכולו מדרבנן אף לעניין מעשר, לא גזרו באסטניס ברחיצה.