תפארת ישראל על ברכות ב

משנה ברכות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

היה קורא בתורה: פ' ק"ש:

והגיע זמן המקרא: נ"ל דמלת המקרא גם ארישא קאי. ור"ל היה קורא בתורה המקרא. ור"ל הק"ש והא דלא קאמר זמן ק"ש. דסד"א דאשמע לחודה קאי. מדצריך באמת כוונה יתירתא (כברכות די"ג ב'):

אם כיון לבו: לצאת. דקי"ל (א"ח ס') מצוה דאורייתא צריך כוונה. ולמ"ד א"צ. מפרש הכא שכוון לקרוא כנקודתן לאפוקי בקורא להגיה:

בפרקים: בין (חלק) פרשיותיה:

שואל: בשלום:

מפני הכבוד: לאדם נכבד:

ומשיב: ר"ל ואצ"ל שמשיב [ונ"ל דלהכי לא קאמר גבי מפני הכבוד והיראה שואל בשלום כדקאמר בסיפא ומשיב שלום. דקמ"ל דבהני אפילו שואל או משיב מילי אחרינא. כגון כשרואה אדם נכבד מבקש דבר מה ושואלו מה תבקש. או ששואלו מה צוויתני ג"כ שרי. ואע"ג דבש"ס (י"ח א') מקשה לרב דקאמר דאסור לשאול בשלום חבירו קודם שיתפלל ממתנית' דקאמר דשואל מפני הכבוד. ומאי קו' דלמא מתני' בשאל מילי אחריני דצריך טפי משאילת שלום. י"ל דהכי קאמר דמדתני' בסיפא שלום לכל אדם וברישא קתני סתמא. ש"מ דברישא בכל ענין שרי. בכל מילי וכ"ש בדרישת שלום דאיכא בזוי טפי כשלא יפסיק עבורו]:

ובאמצע שואל מפני היראה: לאביו או רבו או ת"ח מופלג בדורו. ומכ"ש ליהש"ר עד יתברך. ולאמן שבסוף קדיש ושאחר קדושה ושאחר שומע תפלה. ולברוך ה' המבורך דברכו ודברכת התורה. ולקדוש וברוך דקדושה. ולג' מלות מודים אנחנו לך. ולעלות לתורה. ולברכת תפלין. או רעם [ונ"ל דה"ה לכל חיוב ברכה שתעבר זמנה אח"כ] אבל לא לברכת ציצית:

ר' יהודה אומר באמצע: אפילו באמצע הפסוק היכא דסליק עניינא. חוץ משמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שאינו מפסיק כלל בהם אא"כ מפני הסכנה. כך כתב בא"ח (רסי' ס"ו) ותמהני שיהיה לבשכמל"ו שאינו פסוק כלל. חשיבות טפי מקרא שבתורה. והרי ע"כ צ"ל דבהנך ב' פסוקים אפשר לומר בהו דסליק עניינא באמצע. דאל"כ מה עדיפייהו משאר פסוקים. וצ"ע:

שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם: וקיי"ל כר"י (א"ח ס"ו). מיהו בין גאולה לתפלה לא יפסיק אפי' לדבר שבקדושה. ומותר לשאל בשלום לקורא ק"ש אף שיצטרך להפסיק. מיהו אנו אין נוהגים להפסיק בשלום שבין אדם לחבירו:

משנה ב

רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק: דכתיב וה' אלהים אמת. וגם ויציב לשון אמת הוא. ולפיכך אפי' מפני יראה וכבוד לא יפסיק (א"ח ס"ו ס"ה). ולרמב"ם ר"ל לא יפסיק כדין בין פרק לפרק. רק כמו באמצע (פ"ב מק"ש):

א"ר יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע: דאי"ל מדקדם בתורה. דא"כ פרשת ציצית קודם לכולן. אע"כ אין מוקדם ומאוחר בתורה. א"כ מסתבר להקדים והיה אם שמוע מדנאמר בלשון רבים:

אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים: דיהרג ואל יעבור עליו:

והיה אם שמוע לויאמר: דאפכא מסתבר. דויאמר אית בה נמי מלכות שמים. דאני ה' אלהיכם הר"ז מלכיות (כר"ה דף ל"ב א'). נ"ל:

שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה: דכתיב ולמדתם:

ויאמר: ר"ל ציצית:

אינו נוהג אלא ביום: ומדלא קאמר בחד מנייהו דקדמה לחברתה משום דהיא דאורייתא וחברתה מדרבנן. שמעינן מינה דכל ג' פרשיות ק"ש הן דאורייתא (שושנים לדוד):

משנה ג

רבי יוסי אומר לא יצא: דשמע ר"ל השמע לאזניך. ולת"ק ר"ל בכל לשון שאתה שומע. וקי"ל דבדיעבד יצא (א"ח ס"ב) באנוס קורא בלבו אפילו לכתחלה:

קרא ולא דקדק באותיותיה: להפריד אותיות הדומות דלא לשתמע כחד. כבכל לבבך. על לבבך וכדומה וכ"כ בכל א' שאחר מ'. כלמדתם אותם. וקשרתם אותם. ושמתם את. וכדומה. דלא לשתמע מותם מת. וכ"כ בהטעמת עי"ן של נשבע ה'. דלא לשתמע נשבה. והתזת זי"ן של תזכרו וזכרתם דלא לשתמע סמ"ך או סי"ן וכ"כ בהדגש הרפה ורפוי הדגש [כן כתב הרמב"ם והר"י ותמהני א"כ ל"ל לרבא למנות עשב בשדך הכנף פתיל. מדדמו באותיות הרי בל"ז חד רפוי וחד דגוש. וצ"ע].

ר' יהודה אומר לא יצא: דכתיב ולמדתם למוד תם. וקיי"ל דבדיעבד יצא:

הקורא למפרע: הקדים פסוק המאוחר. אבל בהקדים פרשה מאוחרת יצא:

קרא: [בב' בבי קמאי. נקט "קורא". ובב' בבי בתראי נקט "קרא". משום דכל חדא מבתרייתא. ארישא דידה שייכא. דאף דברישא דידה לא יצא. בסיפא יצא. אף דדמי להדדי. דלא דקדק דמי ללא השמיע. וקרא וטעה דמי למפרע]:

וטעה יחזור למקום שטעה: דבדילג פסוק חוזר מהפסוק ואילך. ובשכח איזה פ' דילג. חוזר לראש הפרשה. ובסיים פרשה. וא"י איזה סיים. חוזר לראשונה. וכ"כ בא"י אם עומד בוכתבתם קמא או בתרא. חוזר לקמא. מיהו בהתחיל למען ירבו. א"צ לחזור מדקרא כהרגלו (א"ח ס"ד):

משנה ד

האומנין קורין בראש האילן: דק"ש א"צ כוונה רק פסוק ראשון דמצי לכוונו שם שפיר:

או בראש הנדבך: שורת אבני בנין מיהו כתב רב"י (א"ח סי' ס"ח) דאפ"ה בטלים ממלאכתן עד סוף פרשה הראשונה שהיא קבלת מלכות שמים שלא יהא נראה כקורא ארעי. ונ"ל דנקט אילן דמסוכן טפי מנדבך. לרבותא דק"ש דמותר ונקט נדבך לרבותא דתפלה דאסור:

מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה: דבעי כוונה:

משנה ה

חתן: משנכנס לחופה ברביעי בשבת עם בתולה:

פטור מק"ש בלילה הראשון עד מוצ"ש: מדלא קאמר מלילה הראשון עד וכו' משמע הא בק"ש של שחרית חייב מדלא טריד אז (כסברת רבינו מנוח בכ"מ פ"ד מק"ש):

אם לא עשה מעשה: ר"ל בלא בעל דטריד בבעילת מצוה. דחושש שמא לא ימצאנה בתולה או שמא רחמה אטום. ואף דכל עוסק במצוה אפילו לא טרוד פטור ממצוה אחרת. ואפילו אפשר לקיים שניהן [כר"ן סוכה דרמא"ב] נ"ל הכא אי לאו הטרדה אינו עוסק עדיין השתא במצוה:

מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת: ר"ל אפילו רק לאחר הק"ש שעה א' עד אחר הבעילה. ואינו מעשה לסתור. דה"ק ואם יודע שיוכל לכוון שרי. ומעשה וכו'. ואילה"ק מירושל' פ"ב דשבת כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. תי' ב"ש [סי' כ"א] דזה דוקא באפשר עי"ז צד קולא. עוד י"ל דביכול לכוון אינו פטור ולא נקרא הדיוט:

משנה ו

רחץ: מקצת גופו בחמין. ואבל אסור בו. כמו כל גופו בצונן:

לילה הראשון שמתה אשתו: מקצת גופו בחמין. ואבל אסור בו. כמו כל גופו בצונן:

אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר כל אדם אסטניס אני: חלש ומצונן. ואע"ג דאבילות יום ראשון דאוריי'. לילה דרבנן. ובמקום אסטניס דלא שכיח ל"ג. וכן בכל דוכתא דאמרינן במקום צער לא גזר. היינו דוקא צער דלא שכיח. כך נ"ל. וגם דוקא במקום שאמרו חכמים כן. וכן כתב רב"י [י"ד סי' קכ"ג בד"ה כ' הרשב"א כו' דסתם יינן ואיסורים דרבנן לחולה שאין בו סכנה אסור] ועי' בתשובת חו"י [קס"ד] שכ' שדין זה איננו כעיר פרוצה אין חומה. ואין לך רק מה שאמרו חכמים. כגון גונח יונק חלב בשבת [א"ח שכ"ח סל"ג] וכ"כ מתיר קשר שבבגדו בשבת כשיש לו צער כשלא יתיר הקשר שאינו באמת של קיימא [א"ח שי"ז ס"א]. או בשאר צער גדול. ואין למדין ממנו לכל צער בעלמא. וכן פשוט דכל דבר דרבנן שגזרוהו להיות צער כגון תענית. אפי' מצטער בתעניתו. אסור לעבור. אם לא בחולה. או בהוחלש מאד שרי:

משנה ז

וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים: דלא ליתי לאסוקי ליוחסי':

אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה: דת"ח וראוי לסמוך הי' [כיומא דפ"ז א' ורפ"ב דסוכה]. ולהכי כבוד תורה עדיף:

משנה ח

חתן אם רצה לקרות קריאת שמע לילה הראשון קורא: דאע"ג דאמרי' לעיל [מ"ה] דפטור וכל הפטור ועושה נקרא הדיוט [ירושל' פ"ב דשבת] אפ"ה ק"ש שאני א"נ י"ל כמש"ל סי' ל':

רשב"ג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם: שם טוב שמדקדק במצות. והו"ל יוהרא: [ב] וקי"ל [א"ח ע'] דבין ביום בין בלילה פטור. ונקט הכא בלילה. משום מעשה דר"ג. מיהו אנו דבל"ז אין מכוונים. קי"ל דחייבים:

בועז

הלכתא גבירתא