תפארת ישראל על ברכות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפארת ישראל · על ברכות · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

מאימתי קורין:    מלת קרא יש לו ד' הוראת.

  • א) קריאת שם. כמו ולחושך קרא לילה.
  • ב) קריאה להרחוק שיבא אליו. כמו ויקרא לבנו ליוסף. ב' הוראות אלו אינן שייכות כלל בק"ש.
  • ג) קריאה בספר. כמו וקרא בו כל ימי חייו. גם זו ההוראה אי אפשר שתהיה במלת קורין. דהרי מותר לקרותה בע"פ (כא"ח סי' מ"ט).
  • ד) אבל הוא לשון קריאה בקול לפרסום. כמו וקראתם דרור. מקרא קודש. ויקרא לפניו ככה. קרא בגרון אל תחשך.

וה"נ ר"ל שמצוה לקרות פסוק ראשון בקול כדי לעורר הכונה בהפסוק שיקראו אחרינו בשעה האחרונה שנחיה בעה"ז (עי' טא"ח סי' ס). אולם נקט לשון רבים דאין אחד מוציא חבירו יד"ח משא"כ לענין ברכה במשנה ד':

משעה שהכהנים נכנסים:    נ"ל דר"ל נכנסין לעיר. דמקואות שלהן היו בשדות (כנדה ס"ז ב') ורק בחוץ לעיר כשרים דאילו תוך העיר פסולין מחשש שאובין (כמקואות פ"ח מ"א) ומדרגילין הטמאים לטבול סמוך לביה"ש כדי שלא יצטרכו לדקדק אטהרה כל היום (כשמעתין ד"ב ע"ב ושבת ל"ה). להכי תוך טבילה וסיפוג. כשנכנסין לעיר כבר העריב שמשן. שהוא צאת ג' כוכבים. ואז קורא ק"ש:

לאכול בתרומתן:    ולא נקט מצאת כוכבים ? דקמ"ל אגב אורחא דכל טמאים אחר הע"ש מותרים בתרומה. ואפילו מחוסר כפורים. כזב ודכותיה דצריכין קרבן למחר: [והא דלא קאמר משעה שאוכלין. נ"ל דה"ט. דלא תקשי כהן גופיה אימת קרי. להכי קאמר נכנסין. דמותר לקרותה מהלך. חוץ מפסוק ראשון (כברכות דף י"ג). והא דלא קאמר משעה שרשאין. נראה לי משום דנכנסין מסמנא טפי]:

עד סוף האשמורה הראשונה:    סוף שליש קמא דלילה. דובשכבך עד סוף זמן התחלת שכיבה משמע. ונקט אשמורה. דקמ"ל דיש בריות בארץ משמרים עת בואנה. ועי"ז יהיה סי' לדבר. או קמ"ל דגם ברקיע יש אז משמורת ר"ל שהשגחה יתירה שולטת אז. וכמ"ש בעת רצון עניתיך. ונ"מ לאפושי ברחמים. כהרא"ש:

רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר:    הוא שעה וחומש זמניות קודם צאת החמה [פי' זמניות. לפי אורך וקוצר היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים ומחלקים אותו לי"ב חלקים. משא"כ שעות שוות. הן שווין בקיץ ובחורף מדהוא חלק הכ"ד של היום והלילה יחד] דס"ל דובשכבך כ"ז ששוכבים משמע. ואנן קי"ל (א"ח רל"ה). דמצוה לקרותה תיכף לצאת ג' כוכבים קטנים. דהיינו שהם קטנים ממש. שאינם נראין רק באיחור זמן. כשכבר נראין גדולים ובינונים ברקיע. וגם קטנים. שנשארו קטנים ועי"ז א"א שיטעה (ומדינא בבינונים סגי רק דלא בקיאין). ועכ"פ לא ישהנה לאחר חצות. ובדיעבד אפילו עד עהש"ח יצא. ובנאנס אפילו עד קודם נץ החמה יצא והכל עם הברכות לפניה ולאחריה רק שאחר עהש"ח לא יאמר השכיבנו:

מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע:    מספקא להו אי רבנן דוקא חצות קאמרי. והלכה כרבים. או רק להרחקה ובדיעבד כר"ג ס"ל. ואי"ל בין כך או כך היו יכולים לקרות ק"ש. נ"ל דרק משום ברכה שאלו דאם חייבים צריכים לברך ברכת ק"ש:

אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות:    משא"כ אח"כ לא. מדלא היו אנוסים. רא"ש:

הקטר חלבים ואברים:    מכל קרבנות שנשחטו אותו יום צריך להעלותן למזבח עד שיעלה עהש"ח. דבשהוא אח"כ למטה נפסלו בלינה (עי' זבחים פ"ז א'):

מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל:    הקדשים:

הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר:    ובאכלן אחר כך הוי ליה נותר. דבכרת:

אם כן למה אמרו חכמים עד חצות:    לרמב"ם פ"ד מקרבנות (רמב"ם פ"ד מהל' מעשה הקרבנות) האי "א"כ" אכולהו קאי. ולרש"י ורע"ב קאי רק אק"ש ואכילת קדשים [וכ' הרמ"ז מסתבר כוותייהו מדלא עריב להקטר חלבים וכל הנאכלים בחדא בבא. ש"מ דלא הביא התנא להקטר חלבים וכו' רק לאשמעינן דמדאו' בין הקטר ואכילה שוין מצותן עד עהש"ח. והא דלא גזרו נמי בהקטר שיהיה עד חצות. ה"ט דכהנים זריזים הן. משא"כ אכילת קדשים אף לקטנים שאינן זריזין]:

כדי להרחיק אדם מן העבירה:    שלא יבוא לאכלם באיסור כרת. ובק"ש יתעצל ותעבר עונתה. מיהו בקדשים דאיכא כרת כשיאכלם נותר גזרו אפילו בדיעבד אחר חצות. משא"כ בק"ש:

משנה ב[עריכה]

מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן:    שבציצית (כתוספות ומנחות דף מ"ג ב') דמדמעורב עם לבן צריך איחור זמן טפי להכיר כל אחד:

רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי:    גרין בנשף דומה לבלויא. ואנן קי"ל (בא"ח סי' נ"ח). דמצוה לקרותה. מעט קודם נץ החמה. (נץ החמה הוא י' מינוטען קודם עלות כל גוף השמש על הארץ) מיהו מותר לקרותה משיכיר אדם הרגיל עמו קצת. בריחוק ד' אמות. ובדיעבד אפילו מעה"ש יצא. ובאונס גדול. אפילו לכתחילה מותר מעה"ש:

וגומרה:    מלת גומר ר"ל גמר זמן קריאתה דעד שם רשאי לקרותה עם ברכותיה. ולא אח"כ. אבל נכלל נמי במלת גומרה. שיגמור אז קריאתה כדי שיסמוך גאולה לתפלה. דאז מצוה להתפלל שנאמר ייראוך עם שמש:

רבי יהושע אומר עד שלש שעות:    זמניות. דהו"ל רביע היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים (מג"א ר"ס נ"ח):

שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות:    ושפיר שייך עדיין ובקומך וכל ישראל בני מלכים הם (שבת קי"א). ואף על גב דלא קי"ל התם כן. שאני התם דאינו עושה כבני מלכים ורק לרפאת מכתו [אב"י ול"מ נ"ל דבלא טעמא דכל ישראל בני מלכים נמי ניחא. דכיון דרחמנא אמר ובקומך. והרי איכא זמן קימה לבני מלכים. ואף דהקורא עצמו אינו בן מלך. מכל מקום הזמן היא זמן קימה]:

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד:    הברכות לפניה ולאחריה:

כאדם הקורא בתורה:    ולא שכר ק"ש בעונתה. מיהו לאחר שליש היום. הפסיד הברכות. וקי"ל כר"י. מיהו מודה ר"י דמצוה לקרותה בנץ החמה. וכלעיל:

משנה ג[עריכה]

בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו:    נ"ל דלב"ש לא יקרא שכוב מדאינו דרך כבוד. וא"כ גם בזה פליגי ב"ה ומקילי דקורא כדרכו ואפילו שכוב רק מדאינו דרך כבוד אסור לכתחילה:

ובשכבך ובקומך:    דרך שכיבה וקימה. ואי"ל ישכב ויקרא. יש לומר דלא אמרה תורה ודברת בם שוכב. ולפיכך מודו [אב"י צ"ל ס"ל. דהרי לפמ"ש ע"ר זצוק"ל לפני זה חולקים בזה ב"ה] דאפילו בלילה לקרות שכוב אסור מדהוא קריאה דרך עראי:

ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו:    ר"ל כמו שירצה. והכי קי"ל:

ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך:    דהול"ל בבוקר ובערב. דלזמן שכיבה כסי' ד' לא צריך. דכבר כ' בשכבך קמא. ע"ז קא' בשעה שדרך וכו' דמיתורא דקרא יליף אפילו אינו הולך לישן וגם דוקא בשעה וכו' לאפוקי בישן באמצע היום ועיין רש"י (דברים ו ז):

בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים:    וה"ק קרא בין בהיותך בביתך או בדרך. תקרא פרשיות אלה בזמן שכיבה וקימה אבל תוכל לקרותן בשבת או בלכת כמו שתרצה:

אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה:    [תמוה הרי איהו נמי ה"ק. דאי"ל דאשתבוחי משתבח. שהכניס א"ע לסכנה לקיים כב"ש (כרשד"ם דף ק"ל א'). ליתא דהרי אינו בכלל יהרג ואל יעבור רק ע"ז ג"ע וש"ד (כסנהדרין דף ע"ד א') ואת"ל אף למאי דקי"ל (מג"א ס"ע סק"ב) כירושלמי פ"ב דשבת דכל הפטור מהדבר ועושהו נקרא הדיוט. מ"מ אדם גדול שאני. וכר"ג פ"ב מ"ה. ואף למה דקי"ל (שו"ע יו"ד, קנז) כרמב"ם פ"ה מיסודי תורה (רמב"ם פ"ה מהל' יסוה"ת). במקום דיעבור ואל יהרג אינו רשאי להחמיר ע"ע. ודלא כר"ן (שבת דף כ"ג ב') והרא"ש בע"ז (סי' ט') עכ"פ היכא דליכא ודאי סכנה. ולא שכיח היזיקא. מצוה בעידנא דעסיק בה אגוני מגני (כסוטה דף כ"א א') וראיה מר"ע שהכניס את עצמו לספק סכנה בנט"י (כעירובין דף כ"א ב') שהיה סומך א"ע שלא יניחו שומר האיסורין למות בצמא. כ"ש הכא בק"ש דאית בה קדושת השם ויחוד שמו יתברך (כברכות דף י"ג א'). עכ"פ אי אשתבוחי משתבח הול"ל וסכנתי והטיתי. ומדקאמר וסכנתי לבסוף ש"מ דאח"כ מעצמו היה מתגלגל הסכנה. וגם הוא ראה אותו כעונש משמיא]. ולי מעוט נ"ל דה"ק ליה לאו משום שהיית בדרך. וכל הדרכים בחזקת סכנה (כירושלמי פ"ד דברכות) אלא כדאי היית לחוב "בעצמך דייקא" אפילו לא היית בדרך:

משנה ד[עריכה]

בשחר:    מדלא כתיבי ברכות בקרא. אקדים ברכות דשחרית כדאשכחן בתמיד. כ"כ התוי"ט. ולפע"ד תמוה למה ל"א איפכא וכדאשכחן בק"ש. ותו' שכתבו כן. הוא רק לס"ד דש"ס דלא ידע עדיין מלמודא דובשכבך. מיהו בש"ס אמרי' דלהכי אקדים הכא לדשחרית. דמדקאי בשחרית. פריש מילי דשחרית:

מברך שתים לפניה:    יוצר ואהבה:

ואחת לאחריה:    אמת:

ובערב שתי' לפניה:    מעריב ערבים ואהבה:

ושתי' לאחריה:    אמת והשכיבנו. והכל ז' ע"ש שבע ביום הללתיך:

אחת ארוכה:    פותח וחותם בברוך:

ואחת קצרה:    חותם ואינו פותח בברוך. ואשני' שלפניה קאי:

מקום שאמרו להאריך:    לפתוח בברוך:

אינו רשאי לקצר:    שלא לפתוח:

לחתום:    בברוך:

ושלא לחתום:    כברכת פירות ומצות:

משנה ה[עריכה]

מזכירין יציאת מצרים:    פ' ציצית והא דלא קאמר זוכרין. דסד"א דהיינו בלב (כמגילה ח"י א'). אבל מזכירין בהפעיל היינו שע"י דבורו מזכיר להשומעים לזכור יצ"מ. ולא אמר אומרים דקמ"ל דלא סגי באמירה בלי הזכרה במחשבה [אב"י כונת ע"ר זצוק"ל הכ"מ. אע"ג דבדיעבד אינו מעכב אלא בפסיק ראשון דצריך כוונה מה שהוא אומר כא"ח סס"י ס'. עכ"פ כונה לצאת בעשיית אותה מצוה במצוה דאורייתא בעי. וכיון דיציאת מצרים דאורייתא כברכות דף כ"א א' א"כ ממילא צריך הזכרה כוללת במחשבה שרוצה לצאת ידי יציאת מצרים. מיהא לדעת ע"ר זצוק"ל בפ"ב כל הק"ש דאורייתא]:

אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה:    אף דודאי אני חכם מופלג. מדהסכימו משמיא שאהיה נשיא. שנראה בי שיבה באותו יום שמנוני נשיא:

ולא זכיתי:    לא נצחתי בראיות לחכמים:

למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות:    ובחרו בפ' ציצית. מדשגורה בפי כל:

וחכ"א ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח:    ואעפ"כ נצחם. דפשטא דקרא. טפי' כוותיה משמע:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]