ירושלמי גיטין א ה
<< | ירושלמי · מסכת גיטין · פרק א · הלכה ה | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה ה משנה
[עריכה]האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי אם רצה להחזיר בשניהן יחזיר דברי ר"מ. וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי ושלא לזון את אשתו אינו רשאי. אמר להן והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו. אמרו לו מפני שהוא קניינו. האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יינתנו לאחר מיתה. תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה:
הלכה ה גמרא
[עריכה]כל אתר את אמר תן כהולך. והכא את אמר תן כזכה. כיני מתניתא זכה גט זה לאשתי. זכה שטר שיחרור זה לעבדי. לשון מתניתא אמרה כן לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו. רבי מאיר אומר חובה הוא בין לזה בין לזה. ורבנין אמרין זכות הוא לעבד וחובה היא לאשה. רבי חייה בר בא אמר רבי יוחנן בעי הגע עצמך שהיה עבדו של קצין הרי חובה הוא לעבד. חברייא אמרי רבי יוחנן בעי הגע עצמך שהיתה אשתו של מוכי שחין הוי[1] זכות הוא לאשה. לית לך אלא כהדא אילו המוכר את עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור והמגרש את אשתו שלא מדעתה שמא מגורשת היא מפני שהוא קניינו. אמר רבי אבין קניינו הוא אלא שהוא פוסלו מן התרומה. האומר טבי עבדי עשיתי בן חורין. עושה אני אותו בן חורין. הרי זה בן חורין זכה. ר' אינייא בשם ר' יוחנן ובלבד בשטר. יעשה בן חורין ר' אומר זכה. וחכ"א לא זכה. תנו שטר שיחרור זה לעבדי ומת. רבי אומר לא זכה. וחכמים אומרים זכה. כופין את היורשין לקיים דברי המת. אמר רבי זעירא בסתם חלוקין. מה אנן קיימין אם באומר שחררו אף רבי מודה. אם באומר כתבו ותנו אף רבנין מודו. אלא כן אנן קיימין באומר תנו. רבי אומר האומר תנו כאומר כתבו ותנו. ורבנין אמרין האומר תנו כאומר שחררו. האומר ינתנו כל נכסיו לפלוני והוא כהן והיו שם עבדים אע"פ שאמר אי איפשי בהן הרי אילו אוכלין בתרומה. רבי שמעון בן גמליאל אומר מכיון שאמר אי איפשי בהן זכו בהן היורשין. אמר רבי זעירא בסתם חלוקין מה אנן קיימין אם בשקיבל עליו משעה ראשונה אף ר"ג מודה. אם בשלא קיבל עליו משעה ראשונה אף רבנן מודו. אלא כן אנן קיימין בסתם. ר' אומר לית בר נש אמר אי איפשי אלא מכיון שקיבל עליו. ר' שמעון בן גמליאל אומר מכיון שאמר אי איפשי הוכיח סופו על תחילתו. האומר תן מנה זה לפלוני שאני חייב לו. הולך מנה זה לפלוני בפקדון שיש לו בידי אם רצה להחזיר לא יחזיר. וחייב האיש באחריותו עד שיקבל אותו האיש את שלו. אמר רבי אילא המתנה כחוב תן מנה זה לפלוני. הולך מנה זה לפלוני תן שטר זה מתנה לפלוני. הולך שטר זה מתנה לפלוני אם רצה להחזיר לא יחזיר. הלך ומצאו שמת יחזיר למשלח. ואם מת יתן ליורשיו. זכה מנה זה לפלוני. קבל מנה זה לפלוני. זכה שטר זה מתנה לפלוני קבל שטר זה מתנה לפלוני. אם רצה להחזיר לא יחזיר. הלך ומצאו שמת יתן ליורשיו. ואם לאחר מיתה זכה יחזיר למשלח. שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה. מי שאמר מנה זה לפלוני. טול מנה זה לפלוני יהא מנה זה לפלוני בידך אם רצה להחזיר לא יחזיר. והדין זכה לחבריה לא יכיל חזור ביה. דלמא רבי דוסתאי[2] בי רבי ינאי ור' יוסי בן כיפר נחתון מיגבי לחבריה תמן ואיתאמרת עליהון לישן ביש אתון בעיי מיפקא מיניה אמרין לון כבר זכינן אמרין לון אנן בעי תקימינון טבאת אמרין לון שומר חנם אנחנו. אתון לגבי ר' דוסתאי[3] בי רבי ינאי אמר לון ההנו כולה נסבין לר' יוסי בן כיפר ופטרוי ואפקון מיניה. כד סלקון להכא אתא לגבי אבוי א"ל לית את חמי מה עבד לי ברך. א"ל מה עבד לך. א"ל אילו אשוויי עימי לא הוון מפקין מינן כלום. א"ל מה עבדת כן. א"ל ראיתי אותן בית דין שוה וכובעיהן אמה ומדברין מחציים ויוסי אחי כפות ורצועה עולה ויורדת ואמרית שמא דוסתאי אחר יש לאבא. א"ר חגיי הדא דתימר בהוא דלא יכיל מיקמה טבאות ברם הוא דיכיל מיקמה טבאות מיפק לון מן הדא ויטלון לדין. דין דמחל שטר לחבריה. ר"ח[4] ור' מנא חד אמר מחל. וחרנה אמר לא מחל. עד דמסר ליה שטרא. תן מנה זה לפלוני ומת אם רצו היורשין לעכב אינן יכולין. אין צריך לומר באומר זכה לו באומר התקבל לו[5] הן. אמר רבא בר ממל בשכיב מרע היא מתניתא. אם בשכיב מרע בהדא אין צריך לומר זכה לו התקבל לו א"ר מנא קיימתיה מדאמר ר' בא בר רב הונא בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן. והוא שמת מאותו חולי. הא אם הבריא לא. אין צריך לומר באומר זכה לו. התקבל לו. תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה. רבי אבין בשם רבי בא בר ממל בשכיב מרע היא מתניתא.
שנויי נוסחאות
[עריכה]- ^ הוי בדפוס ויניצי' הרי.
- ^ דוסתאי בדפוס ויניצי' דוסתי.
- ^ דוסתאי בדפוס ויניצי' דוסתי.
- ^ ר"ח בדפוס ויניצי' ר' חנניה.
- ^ באומר התקבל לו בדפוס ויניצי' כאומר התקבל לי.