משנה פאה ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ג · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשים לגורן, נותן ו פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן.

וכן באפונין ז, וכן בכרם.

המדל, נותן מן המשאר על מה ששייר.

והמחליק מאחת יד, נותן מן המשואר על הכל.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמַּחֲלִיק בְּצָלִים לַחִים לַשּׁוּק, וּמְקַיֵּם יְבֵשִׁים לַגֹּרֶן, נוֹתֵן פֵּאָה לְאֵלּוּ לְעַצְמָן וּלְאֵלּוּ לְעַצְמָן.

וְכֵן בַּאֲפוּנִין, וְכֵן בְּכָרֶם.

הַמֵּדֵל, נוֹתֵן מִן הַמְּשֹׁאָר עַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר.

וְהַמַּחֲלִיק מֵאַחַת יָד, נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל הַכֹּל.

נוסח הרמב"ם

המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן וכן באפונים וכן בכרם המדל נותן מן המשואר על מה ששייר המחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל.

פירוש הרמב"ם

המחליק — החותך, כמו "מחליק פטיש" (ישעיהו מא, ז).

ואפונין — זרעונים.

וכרם המדל — כרם מדולדל, גזור ממלת "דל". והוא שיבצור מקצתו וימכור, ויעזוב הנשאר לדרוך או לייבש. אמר שחייב לתת פאה מן השארית הנשארת כפי מה שנשאר, לא כפי הכרם כולו. וזה כשיבצור הענבים מכל צד מצדי הכרם; אבל כשיבצור מצד אחד ומכר, והניח הנשאר, יתן ממה שנשאר פאה המחוייבת לכל הכרם. וזהו פירושו מה שאמר: המחליק מאחת יד, רוצה לומר: הבוצר או הקוצר מצד אחד:

פירוש רבינו שמשון

המחליק. מל' ואנכי איש חלק (בראשית כז) דכל זמן שהבצלים בשדה אינה חלקה אלא דומה לאדם מלא שער והמקום שנתלש נקרא חלק ומיהו יותר נראה לשון חילוק דבר הנחלק לשנים מל' מחליקין בתאנים ובענבים בפ"ק דמעשרות (מ"ח) והיינו חלוקתן דלחים לשוק למוכרם ויבשים לגורן לכונסן לקיום ומיהו חוזר אני בי מראיה זו דההוא נמי לשון איש חלק שמחליק העיגול של דבילה ומשפשפו בתאנים וענבים של טבל והמשקין נסחטין מהן ומחליקין אותן ומצחצחין אותן וסיפא דההוא דמתניא לענין הכשר מייתי בפרק חבית (דף קמה.) ומוכח התם כן:

אלו לעצמן. דכשני מיני חטים דמי:

וכן באפונין. לאו באותן שהם מין ירק דירק לא מתחייב בפאה אלא באותן שהם זרעים כדתנן בפ"ג דכלאים (מ"ב) אפונין השופין מין זרעים אפונין הגמלנים מין ירק:

וכן בכרם. אם מחליק דינו כאלו:

המדל. לשון שלופי הוא כדאיתא בפ"ק דמו"ק (דף ד.) ותנן בפ"ד (מ"ד) דשביעית איזהו המדל אחד או שנים ומפרשינן התם בגמ' [דירושלמי] נוטל (אדם) אחד או שנים דבזמן שהבצלים זרועים רצופין מוציא אחד מבינתים שיתגדלו בריוח ויעשו גדולים ואותם שעוקר משם להרויח הנשארים אינן נחשבים לקצירה לפי שתקנת הנשארים היא הלכך נותן פאה מן הנשאר לבד והנעקר פטור מכלום מטעם דפרשינן ולא יתכן לפרש משום דירק בעלמא הוא ועדין לא הגיעו לחיוב פאה דלא יהא אלא כמנמר לקליות ומיהו יתכן דקליות מכניסן לקיום על ידי שמייבשין אותן לתנור אבל הנך בצלים דלא גמרו כל צורכן נרקבין ואין מוכנסין לקיום:

המחליק מאחת. כלומר מענין אחד או כולן לגורן או כולן לשוק ובפרק ד' דשביעית (שם) תנן איזהו המחליק שלשה זה בצד זה:

ירושלמי (הל' ב') המדל נותן מן המשוייר על מה ששייר תני א"ר יודא במד"א במדל לשוק אבל במדל לבית נותן מן המשויר על הכל [א"ר זעירא הדא דתימא בשעיבה ע"מ להדל אבל אם עיבה ע"מ שלא להדל לא לא סוף דבר לביתו אלא אפי' לשוק נותן מן המשואר על הכל] פי' במדל לבית כלומר לגורן דחזו לכונסן לקיום. בשעיבה שזרען רצופין בעובי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המחליק בצ, לים - אית דמפרשי ל' ואנכי איש חלק (בראשית כו), על שם שכשנתלשו נשאר המקום חלק. ואית דמפרשי המחליק כמו המחלק, שנוטל חלק מן הבצלים לחים למכרן בשוק וחלק אחר מניח יבשים לגורן לקיום:

נותן פאה, לא, לו, לעצמן - דכשני מיני חטים דמו:

וכן בכרם - וכן המחליק בכרם דינו כמחליק בבצלים:

המדל נותן מן המשוייר על מה ששייר - בזמן שהבצלים זרועים רצופים נוטל מהם אחד מבינתיים כדי שהנשארים יתגדלו בריוח ויעשו גסים. וזהו הנקרא מדל שדולה ושולף אותם ממקומם, ותנן איזהו מדל נוטל אחת ומניח שנים. ואותן שעוקר ליתן ריוח לנשארים אינם חייבין בפאה לפי שתקנת הנשארים היא, הילכך נותן פאה מן הנשאר לבד והנעקר פטור מכלום דלא חשיבא קצירה:

המחליק מאחת יד - כלומר מענין אחד, או כולו לגורן או כולו לשוק. ורמב"ם פירש מאחת יד ממקום אחד, שהחלק שנוטל למכור בשוק אינו נוטל אותו מכאן ומכאן אלא כולו מצד אחד ח:

פירוש תוספות יום טוב

[*המחליק. פירוש הב' שפי' הר"ב שהוא כמו המחלק קשה שאין עולה זה הפירוש בפ"ד דשביעית משנה ד']:

נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן. לא דמי למתניתין דלעיל דלחכמים נוטל מאחד על הכל על מה שליקט ועל מה ששייר כמו שכתבתי בשם הראב"ד. דהתם לח ויבש והכא שוק וגורן. והיינו דבירושלמי מחלק הכי אמר רבי ייסא שמעינן שוק וגורן שני מינים לח ויבש שני מינים לא. ופי' בכ"מ מהך מתניתין שמעינן דשוק וגורן שני מינים אבל לח ויבש שיהיו שני מינים לרבנן לא שמעינן לח ויבש שני מינים בתמיהה כלומר מי שמעינן ע"כ. [*ועיין מה שכתבתי בשם הר"ש בפרק א' משנה ד' בד"ה ומכניסו לקיום וכו']:

באפונין. פי' הרמב"ם זרעונים [*כלומר אותן אפונים שהן זרעונים והיינו אפונים השופים לאפוקי אפונים הגמלונים שהן מין ירק ואין חייבין בפאה] ועיין בפרק ג' דכלאים משנה ב':

המדל. פי' הר"ב שדולה ושולף וכו'. [*ומ"ש הר"ב ותנן וכו'] בפרק רביעי דשביעית [*משנה ד' ואינו כלשון הזה. וע"ש וגם] עוד מפרש הר"ב בענין אחר:

והמחליק מאחת יד וכו'. כתב הר"ב שהרמב"ם פירש מאחת יד ממקום אחד וכו'. לדבריו הוי הך סיפא פירושא דרישא כמו בד"א. וטעמא דמילתא כתב בחיבורו פרק שני מהמ"ע הואיל ובצר מרוח אחת אינו כבוצר עראי מעט מכאן ומעט מכאן שהוא פטור:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) נותן כו'. לא דמי למתניתין דלעיל דלחכמים נותן מא' על הכל כדאיתא בירושלמי שמעינן שוק וגורן שני מינים. לח ויבש שני מינים לא:

(ז) (על המשנה) באפונין. פירש הר"מ זרעונים כלומר אפונים השופין שהם זרעונים. לאפוקי אפונים הגמלונים שהן מין ירק ואינן חייבין בפאה:

(ח) (על הברטנורא) לדבריו הוי הך סיפא פירושא דרישא כמו בד"א. והטעם כתב בתבורו הואיל ובוצר הרוח אחת אינו כבוצר עראי מעט מכאן ומעט מכאן שהוא פטור:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המחליק בצלים לחים כו':    הר"ש שירילי"ו ז"ל פי' המחליק בצלים לחים וכו'. לאו היינו (מחליק דסיפא דהיינו שמחליק פני הקרקע ואינו עוקר כל הערוגה אלא שלש ביחד והכא עוקר הלחים והרכים למכרן) (נלע"ד להגיה כמחליק דסיפא דהתם היינו שמחליק פני הקרקע ועוקר את כל הערוגה כלם ביחד לחים ורכים למכרם והכא אפילו אתרמי כו') דאפילו אתרמי דדמי למדל קתני דנותן פאה לאלו לעצמן ולאלו כו'. אלא המחליק דהכא דהיינו שמחליק הבצלים גופייהו שמסיר מהן אותן עלין המעופשות כדי למכרן ודייקא מתני' דבסיפא תני מחליק מאחת יד לחלק בין מחליק דרישא כנ"ל: נותן פאה לאלו לעצמן כו'. בירושל' פליגי בה אמוראי איכא מ"ד דטעמא דשוק וגורן חשיבי שני מינים ולהכי הוו שתי קצירות. ואיכא מ"ד דטעמא דלח ויבש שני מינין הן. (ועי' בתוי"ט): וכן באפונים. שמחליק לחים ומקיים יבשים. ויש לפרש דלאו באותן שהן מין ירק מיירי דהיינו אפונים הגמלונים ששנינו שהן מין ירק אלא באותן שהן מין זרעים כדתנן פ' ערוגה אפונים השופין מין זרעים. א"נ הכא סתמא קתני וזרען מתקיים אפילו אותן שהן מין ירק דהתם לענין ערוגה הוא דתני לה ומפני העלין דאית בהו שרכא: וכן בכרם. אי מוכר בוסר לאכול השתא ומקיים אשכולות האחרים לעשותם יין או צמוקים נותן פאה לאלו לעצמן וכו' ע"כ:

וכן בכרם המדל:    מפרש הרמב"ם ז"ל שכולו בבא אחת ור"ל כרם מדולדל. ואין משמע כן בירושל' וכן בערוך בערך מדל אלא שפי' דנותן פאה מן הנשאר לבד ומן הנעקר לבד וז"ל. ירושלמי תנא דבי רבי מדל נוטל אחת ומניח שתים וכך מנהג בזמן שהבצלים זרועים רצופין מוציא מהם מבינתיים שיתגדלו בריות ויעשו גדולים אותם שעוקר משם להרויח הנשארים אינם נחשבין לקצירה. לפי שתקנת הנשארים הוא הלכך נותן פאה מן הנשאר לבד ומן הנעקר לבד. ע"כ. ואח"כ מצאתי שכתב הר"ש שירלי"ו ז"ל שאין נראין דברי הרמב"ם ז"ל. עוד גרסי' בירושל' תני ר"ח בד"א דמדל נותן מן המשוייר על מה ששייר במדל לשוק אבל במדל לבית נותן מן המשוייר על הכל. ופי' הר"ש ז"ל במדל לבית כלומר לגרן דחזו לכונסן לקיום ע"כ:

המחליק:    בפי' שני לערוך באחת יד בפעם אחת ע"כ. [ועי' על זה בתוספות יום טוב]:


פירושים נוספים


העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


משנה הקודמת - משנה - סדר זרעים - מסכת פאה - משנה הבאה


משנה פתוחה

(ג) המחליק בצלים לחים לשוק,
ומקיים יבשים לגורן –
נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן;
וכן באפונים, וכן בכרם.
המדל – נותן מן המשואר על מה ששייר.
המחליק מאחת יד – נותן מן המשואר על הכל.

משנה מנוקדת

נוסחאות ופירושים

נוסח הרמב"ם

המחליק בצלים לחים לשוק,
ומקיים יבשים לגורן –
נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן;
וכן באפונים, וכן בכרם.
המדל – נותן מן המשואר על מה ששייר.
המחליק מאחת יד – נותן מן המשואר על הכל.

פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)

פירוש הרע"ב

המחליק בצלים – אית דפרשי ליה: "ואנכי איש חלק" (בראשית כ"ו), על שם שכשנתלשו – נשאר המקום חלק. ואית דמפרשי: "המחליק", כמו המחלק שנוטל חלק מן הבצלים לחים למכרן בשוק, וחלק אחר מניח יבשים לגורן לקיום.

נותן פאה לאלו לעצמן – שכשני מיני חטים דמו.

וכן בכרם – וכן המחליק בכרם – דיני כמחליק בבצלים.

המדל נותן מן המשוייר על מה ששייר – בזמן שהבצלים זרועים רצופים – נוטל מהם אחד מבינתייים, כדי שהנשארים יתגדלו בריות, ויעשו גסים. וזהו הנקרא "מדל" – שדולה ושולף אותם ממקומם. ותנן: איזהו מדל? נוטל אחת ומניח שנים. ואותן שעוקר ליתן ריוח לנשארים – אינן חייבין בפאה, לפי שתקנת הנשארים היא. הילכך: נותן פאה מן הנשאר לבד, והנעקר – פטור מכלום, דלא חשיבא קצירה.

המחליק מאחת יד – כלומר: מענין אחד; או כולו לגורן, או כולו לשוק. ורמב"ם פירש: "מאחת יד" – ממקום אחד; שהחלק שנוטל למכור בשוק – אינו נוטל אותו מכאן ומכאן, אלא כולו מצד אחד.