משנה פאה ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ג · משנה ב | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר, נותן פאה מכל אחד ואחד.

וחכמים אומרים, מאחד על הכל.

ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות, שהוא נותן פאה מכל אחד ואחדה.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים רבי עקיבה אומר פאה מכל אחד ואחד וחכמים אומרין מאחד על הכל ומודים חכמים לרבי עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מנומר — הוא שיזרע מקומות מקומות מן השדה, כדמות עור הנמר שהוא נקודות נקודות. וביאר הגמרא שזה הדמיון הוא שעוקר היבש ויניח הלח, וזהו מה שאמר: ושייר קלחים לחים, רוצה לומר שעקר היבש והניח הלח.

ופירוש שבת בלשון לע"ז אני"ט, ובלשון ערב אל שב"ת.

וחרדל הוא בלשון ערבי אל כרד"ל, ובלשון לע"ז שינאפר"י. וטעם זה העניין, שמנהג בני אדם לזרוע אותן פרודות בערוגות, והוא מה שאמר בגמרא: "מפני שדרכן לזרוע ערוגות ערוגות". ואין הלכה כרבי עקיבא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

המנמר - מלקט שדהו מקומות מקומות, דמחזי כמנומר, לשון ונמר חברבורותיו (ירמיהו יג), שקצר התבואה שנתבשלה ראשון ראשון בשדה ג:

ושייר קלחים לחים - אותן שלא נתבשלו:

נותן פאה לכל אחד ואחד - כשחוזר ללקט הקלחים לחים ששייר. דנמור מפסיק ולאו אתחלתא דקצירה חשיבא ד:

בזורע שבת - ירק שקורין לו אניט"ו בלע"ז:

שהוא נותן פאה לכל אחת ואחת - מפני שאין דרכן לזרוע מהן שדה אחת, לפיכך חשובין כל אותן ערוגות כאילו כל אחת מהן שדה אחת. ושבת וחרדל חייבים בפאה אף על פי שאין נותנין פאה לירק, משום דלזרע עבידי וכמיני זרעים חשיבי. והלכה כחכמים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ג) (על הברטנורא) מפרש בירושלמי מקום הזבלין עולין תחלה. ופירש הר"ש כלומר מקומות המזובלים יותר בשדה שם התבואה ממהרות לעלות:

(ד) (על הברטנורא) והיא שיטת הראב"ד שהמחלוקת אינו אלא על המשויר לבדו וכ' עוד מ"מ מן הלח המשוייר נוטל מאחד על הכל בכל ענין על מה שליקט ועל מה ששייר כדברי חכמים:

(ה) (על המשנה) ואחד כו'. ולשון הר"ב אחת והוא תלוי בפלוגתא שבירושלמי שמואל אמר מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן ר' יוחנן אמ' מפני שדרכן לזרוע ערוגות ערוגו' על דעתי' דשמואל מפריש מכל קלח ע"ד דר"י מכל ערוגה. וגירסת הפנים אתיא אליבא דשמואל. ושל הר"ב כר"י. תוי"ט:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

המנמר. קוצר שדהו במקומות מקומות דמחזי כמנומר מל' ונמר חברבורותיו (ירמיה יג) וכן קאמר בירושלמי כהדין נימרה מקום הזבלים עולין תחלה נמררה קרי לה כלומר מקומות המזובלים יותר בשדה שם התבואה ממהרת לעלות:

קלחים לחים. דאי הוו גדילים כל צרכן דכ"ע פאה אחת על הכל דתחלת קצירה היא:

מכל א' וא'. כשחוזר ללקט מה ששייר דנימור מפסיק דלאו אתחלתא דקצירה חשיבא ובמנחות בשילהי ר' ישמעאל (דף עא:) אמר רב יהודה אמר שמואל לא חייב ר"ע אלא במנמר לקליות דהיינו דומיא דשחת כר"מ דהתם קאמר כל לשחת אפילו לאדם לאו שמה קצירה אבל במנמר לאוצר שבישל כל צרכו ומלקט על מנת להצניעו וליישנן לא ור' יוחנן אמר מחייב היה ר"ע אף במנמר לאוצר:

שבת או חרדל. בפ' בא סימן (נא.) פי' בקונטרס דלהכי נקט הני שאין דרכן לעשות מהן ערוגה אלא זורען לתבלין בעלמא בשנים או בשלשה מקומות. ובירושלמי גרסינן שמואל אמר מפני שאין הראשון שבהם ממתין לאחרון שבהם רבי יוסא בשם רבי יוחנן אמר מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות כלומר כיון דאין דרכן ליזרע שדה אחת הוו להו אותן ערוגות שדות טובא ומסיק על דעתיה דשמואל מפריש מכל קלח וקלח על דעתיה דרבי יוחנן מפריש מכל ערוגה וערוגה והאי דמיחייבי שבת וחרדל בפאה אע"ג דאין נותנין פאה לירק הני מיחייבי דלזרע עבידי דתנן בפ"ג [דכלאים מ"ב] חרדל מין זרעים ותנן נמי בפ"ד (מ"ה) דמעשרות השבת מתעשרת זרע וירק:


פירושים נוספים


העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


משנה הקודמת - משנה - סדר זרעים - מסכת פאה - משנה הבאה


משנה פתוחה

(ב) המנמר את שדהו, ושייר קלחים לחים –
רבי עקיבא אומר:
פאה מכל אחד ואחד;
וחכמים אומרים: מאחד על הכל.
ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלושה מקומות,
שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד.

משנה מנוקדת

נוסחאות ופירושים

נוסח הרמב"ם

המנמר את שדהו, ושייר קלחים לחים –
ר' עקיבה אומר:
פאה מכל אחד ואחד;
וחכמים אומרים: מאחד על הכל.
ומודים חכמים לר' עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלושה מקומות,
שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד.

פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)

פירוש הרע"ב

המנמר – מלקט שדהו מקומות מקומות, דמחזי כמנומר, לשון: "ונמר חברבורותיו" (ירמיהו יג), שקצר התבואה שנתבשלה ראשון ראשון בשדה.

ושייר קלחים לחים – אותן שלא נתבשלו.

נותן פאה לכל אחד ואחד – כשחוזר ללקט הקלחים לחים ששייר, דנמור מפסיק, ולאו אתחלתא דקצירה חשיבא.

בזורע שבת – ירק שקורין לו אניט"ו* בלע"ז. [* אניס]

שהוא נותן פאה לכל אחת ואחת – מפני שאין דרכן לזרוע מהן שדה אחת, לפיכך חשובין כל אותן ערוגות כאילו כל אחת מהן שדה אחת. ושבת וחרדל חייבים בפאה, אף על פי שאין נותנין פאה לירק, משום דלזרע עבידי, וכמיני זרעים חשיבי. והלכה כחכמים.