משנה פאה ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ג · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מלבנות התבואה שבין הזיתים, בית שמאי אומרים, פאה מכל אחד ואחד.

בית הלל אומרים, מאחד על הכל.

ומודים א, שאם היו ראשי שורות ב מעורבין, שהוא נותן פאה מאחד על הכל.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מַלְבְּנוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.

וּמוֹדִים, שֶׁאִם הָיוּ רָאשֵׁי שׁוּרוֹת מְעֹרָבִין, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.

נוסח הרמב"ם

מלבנות התבואה שבין הזיתים בית שמאי אומרים פאה מכל אחד ואחד ובית הלל אומרים מאחד על הכל ומודים שאם היו ראשי שורות מעורבים שהוא נותן פאה מאחד על הכל.

פירוש הרמב"ם

מלבנות — הם ערוגות ערוגות מרובעים, דומים לדפוס שעושין בו הלבני,ם והם מרובעות. וכבר פירשנו (פ"א מ"ד), ששם התבואה נופל על חמשת המינים. ומחלוקת בית שמאי ובית הלל אינו אלא כשיהיו אלו האילנות רחוקות זו מזו, כגון שיהיו מהן י' אילנות בתוך נ' אמה על נ' אמה. אבל אם היו רחוקות יותר, אין שם מחלוקת שיש לו להוציא פאה מכל אחד ואחד; וכן אם היו יותר קרובים מזה, אין שם מחלוקת שהוא מוציא פאה מאחד על הכל:

פירוש רבינו שמשון

מלבנות התבואה שבין הזיתים. תבואה הזרועה בין זית לזית מלבנות הן ערוגות הואיל ועומדות הערוגות פיסקי פיסקי ואין מתערבות זו עם זו קא סברי ב"ש דמפסיקי זיתים אבל היכא דראשי שורות מתערבים מודו לב"ה דלא מפסיקי:

ירושלמי (הל' א') אנן תנינן שבין הזיתים תניי דבי רבי שבין האילנות ומסיק דתרווייהו צריכי דאי ממתני' הוה אמינא זית דחייב בפאה מפסיק לב"ש אבל שאר אילנות לא ואי מדבי רבי הוה אמינא דוקא אילנות דלא מיחייבו בפאה לא מפסיקי לב"ה להכי איצטריך מתני':

ירושלמי (שם) מה אנן קיימין אי במרווחין אף ב"ש מודו שהוא נותן פאה מא' על הכל ואי ברצופין אף ב"ה מודו שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד אלא אנן קיימין בנטועין מטע עשרה לבית סאה:

ראשי שורות. למאי דפרשינן דמלבנות הם השורות קשה דהוה ליה למימר ראשי מלבנות ויש לפרש דמלשון שדה הלבן הוא ושדה תבואה נקראת שדה הלבן על שם שכשמתבשלת התבואה מתלבנת ומלקטין אותה ולקמן דתנן נמי מלבנות הבצלים דרכן להלבין ירק שלהן כשמתבשלין ועוד מפרש דכל שדה חוץ משדה האילן נקרא שדה הלבן על שם שהחמה זורחת בהן ואין בהן צל כשדה האילן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מלבנות - ערוגות מרובעות. ובשביל שעשויות כדפוסי הלבנות קרויין מלבנות:

שבין הזיתים - וה"ה לכל שאר אילנות. ונקט זיתים לאשמועינן דאפילו זיתים שחייבים בפאה לא מפסקי לב"ה, וכ"ש שאר אילנות שאין חייבין בפאה דפשיטא דלא מפסקי:

ב"ש אומרים פאה מכל אחד ואחד - מכל מלבן ומלבן, הואיל ועומדות הערוגות פסקי פסקי ואין מתערבין זו עם זו קסברי ב"ש דמפסקי זיתים. [אבל] היכא דראשי שורות מתערבים מזה לזה [מודו] דלא מפסקי. ובזמן שהאילנות מרוחקים זה מזה עד שבקרקע בית סאה שהוא נ' אמה על נ' אמה אין בו י' אילנות, מודים ב"ה שנותן פאה לכל מלבן ומלבן, דהואיל והאילנות מרוחקים נראין הדברים שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות. ובזמן שהאילנות רצופים ויש עשר אילנות בפחות מבית סאה מודים בית שמאי שנותן פאה אחת על הכל, לא נחלקו אלא כשיש עשר אילנות בבית סאה:

פירוש תוספות יום טוב

[*מלבנות. פי' הר"ב בשביל שעשויות וכו' קרויין מלבנות ולקמן אכתוב טעם אחר בשם הר"ש:

מכל אחת ואחת. והר"ב העתיק מכל אחד ואחד וכן הוא במשנה דפוס בבלי וירושלמי וגירסא נכונה היא שאף ששם הרבים בלשון נקבה מלבנות עם כל זה שם הנפרד מלבן לשון זכר]:

ומודים בית שמאי לבית הלל. ואשכחן כהאי גוונא בפרק ה' דשביעית [משנה ד'] ובמשנה ט' פרק קמא דשבת [*ועוד אחרים] ואע"ג דאין הלכה כבית שמאי ולא נ"מ בהודאתם. וגדולה מזו בפרק ה' דתרומות משנה ד' דפליגי ר"א וחכמים אליבא דב"ש וכן בפ"ב דאהלות משנה ג' ועיין רפ"ק דשביעית:

ראשי שורות. לשון הר"ש למאי דפרשינן דמלבנות הם השורות קשה דהוה ליה למימר ראשי מלבנות. ויש לפרש דמלשון שדה הלבן [הוא] ע"ש כשמתבשלת התבואה מתלבנת ומלקטין אותה ולקמן דתנן נמי מלבנות הבצלים דרכן להלבין ירק שלהן כשמתבשלים ועוד אפרש דכל שדה [חוץ משדה האילן נקרא שדה] הלבן ע"ש שהחמה זורחת בהן ואין בהן צל כשדה האילן ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) ומודים. ב"ש לב"ה ואע"ג דאין הלכה כב"ש ולא נ"מ בהודאתם אשכחן כה"ג טובא בש"ס:

(ב) (על המשנה) ראשי שורות. ל' הר"ש למאי דמפרשינן דמלבנות הם השורות קשה דהול"ל ראשי מלבנות ויש לפרש דמל' שדה הלבן היא דהתבואה שנגמרה מתלבנות כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מלבנות התבואה כו':    ז"ל הרש"ש ז"ל. מלבנות התבואה. היינו ערוגות מרובעות כעין דפוס שעושין בו לבנים שקרוי מלבן וכן נקרא רבוע של עץ שקובעין בו הדלתות מלבן כדאמרי' בעלמא מלבן של פתחים וכן פי' בערוך. והואיל ועומדות הערוגות פסקי פסקי ואילן זית בין הבינים דאין מתערבות זע"ז קסברי ב"ש דמפסקי ונותן פאה מכאו"א. ובירושלמי מפרש לה אי ברצופין אי במרווחין. (הגה"ה כתב הר"ש ז"ל בשם הירושל' מה אנן קיימין אי במרווחין אף ב"ש מודו שהוא נותן פאה מאחת על הכל. ואי ברצופין אף ב"ה מודו שהוא נותן פאה מכאו"א. אלא אנן קיימין בנטועין מטע עשרה לבית סאה. ואינו כן בפי' ר"ע ז"ל. מועתק מהח' הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל. אכן נלע"ד שר"ע ז"ל העתיק מפי' הרמב"ם ז"ל ומשמע שכך היתה גי' הרמב"ם ז"ל בירושל' וכמש"ש בכ"מ. אכן הח' הנ"ל ז"ל תפס הלשון המצוי לפנינו בירושל' והיא גירסת הראב"ד ז"ל שם בהשגות. וע"ש). ראשי שורות מעורבין. כגון שהערוגות ארכן מצפון לדרום ורחבן ממזרח למערב ואין קוי השורות ממזרח למערב ישרים אלא א' נכנסת וא' יוצאה בענין שאין האוירין ישרים וראשי קוין של נגד רחבן קרי שורות. מודו לב"ה דנותן פאה מא' על הכל. ומה שהקשה ר"ש ז"ל בפי' המשנה במה שפירשתי א"ש. עכ"ל ז"ל. ובירושל' איתא תנאי דבית רבי דתנו שבין האילנות. ותרוייהו צריכי. אילנות צריכי לב"ש דאע"ג דלא מחייב בפאה מפסקי. וזיתים צריכי לב"ה דאע"ג דמחייבי לא מפסקי ע"כ. פי' אבל זיתים או שאר אילנות כיו"ב שחייבין בפאה לב"ש ליכא רבותא דהואיל והן חייבין בפאה ה"א דמש"ה ס"ל לב"ש דמפסיקין כדאמרי' בעלמא דבת מינה מחריב בה. אבל שאר אילנות דלא מחייבי בפאה ה"א דלב"ש נמי לא מפסקי דכאויר חשיבי. קמ"ל תנאי דבית רבי. ובירושל' מ"ט דב"ש שאין דרך בנ"א להיות מכניסין זרעים בין האילנות. אתיא דב"ש כר' יוסי דתנן בסמוך מלבנות הבצלים שבין הירק ר"י אומר פאה מכאו"א. כמה דר' יוסי אמר אין דרך בנ"א להיות מכניסין בצלים בין הירק כן ב"ש אומרים אין דרך בנ"א להיות מכניסין זרעים בין האילנות. ומסיק מסתברא דב"ש יודון לר' יוסי ור' יוסי לא יודה לב"ש. ב"ש יודון לר' יוסי שכן אין דרך בנ"א להיות מכניסין בצלים בין הירק. ר' יוסי לא יודה לב"ש שכן דרך בנ"א להיות מכניסין זרעים בין האילנות:


פירושים נוספים


העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


משנה הקודמת - משנה - סדר זרעים - מסכת פאה - משנה הבאה


משנה פתוחה

(א) מלבנות התבואה שבין הזיתים –
בית שמאי אומרים: פאה מכל אחת ואחת;
ובית הלל אומרים: מאחד על הכל.
ומודים, שאם היו ראשי שורות מעורבין,
שהוא נותן פאה מאחד על הכל.

משנה מנוקדת

נוסחאות ופירושים

נוסח הרמב"ם

מלבנות התבואה שבין הזיתים –
בית שמאי אומרים: פאה מכל אחד ואחד;
ובית הלל אומרים: מאחד על הכל.
ומודים, שאם היו ראשי שורות מעורבים,
שהוא נותן פאה מאחד על הכל.

פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)

פירוש הרע"ב

מלבנות – ערוגת מרובעות, ובשביל שעשויות כדפוסי הלבנות* – קרויין "מלבנות". [*בד"ו "הלבנים"]

שבין הזיתים – והוא הדין לכל שאר אילנות. ונקט "זיתים" לאשמועינן דאפילו זיתים שחייבים בפאה – לא מפסקי לבית הלל; וכל שכן שאר אילנות שאין חייבין בפאה, דפשיטא דלא מפסקי.

בית שמאי אומרים: פאה מכל אחד ואחד – מכל מלבן ומלבן, הואיל ועומדות הערוגות פסקי פסקי, ואין מתערבין* זו עם זו – קסברי בית שמאי דמפסקי זיתים. אבל היכא דראשי שורות מתערבים מזה לזה – [מודו] דלא מפסקי. ובזמן שהאילנות מרוחקים זה מזה, עד שבקרקע בית סאה, שהוא חמישים אמה על חמישים אמה, אין בו עשרה אילנות – מודים בית הלל שנותן פאה לכל מלבן ומלבן. דהואיל והאילנות מרוחקים – נראין** הדברים שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות. ובזמן שהאילנות רפוצים, ויש עשר אילנות בפחות מבית סאה – מודים בית שמאי שנותן פאה אחת על הכל. לא נחלקו אלא כשיש עשר אילנות בבית סאה. [*בד"ו מתערבות] [**בד"ו מראין]