כשבא פולמוסא לפומבדיתא וערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר"ז א"ל ערוקאי (וזה היה עוד טרם שהלך ר"ז לא"י וישבו כולם לפני רב יהודה, כי אח"כ כשעלה ר"ז לא"י לא שב עוד לבבל כמבואר בערכו).
וכן רבה ור"ז איקלעו לבי ריש גלותא כברכות מב., שבת מח.
ושניהם ישבו לפני עולא בפסחים לז:.
וקראו זה לזה מר כברכות מב, שבת מח., מגילה ז.
יתיב רבה ור"ז כעירובין צב.
רבה ור"ז דאמרי תרוייהו כשבת עד:.
ויסופר במגילה ז: שעבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסים רבה ושחטיה לר"ז, ואח"כ בעי רחמי ואחיי, לשנה האחרת בקשו לסעוד ביחד ולא ר"ז וא"ל שלא בכל שעתא מתרחיש ניסא.
ורב יוסף היה חבירו מנוער כדמובא לעיל שהיו ביחד בעוד היות ר' זירא בפומבדיתא.
ושניהם ישבו לפני ר"נ כיבמות סו:, לפני עולא כפסחים לז:, לפני רב ששת כעירובין סה:, ורב יוסף קראו מר כשבת יח., ומחלקותן בכל הש"ס יגיעו למאות.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כדמובא בערך רב יוסף.
וכפי הנראה גם טרם שמלך רבה היה לו איזה התמנות בבית הריש גלותא עוקבן בר נחמיה וכדמצינו ברכות מב., שבת מח. רבה ור"ז איקלעו לבי ריש גלותא.
וב"ב נה. אמר רבה הני תלת מילי אישתעי לי עוקבן בר נחמיה ריש גלותא משמיה דשמואל.
ובסוכה לז. א"ל רבה להנהו דמגדלי הושענא דבי ריש גלותא וכו'.
ובחולין פד: דרש רב עינא אפתחא דבי ריש גלותא – א"ל רבה אשתומא קא אמר לישמטיה לאמוריה מיניה.
וכשנפטר רב יהודה בשנת תר"י יסופר סוף ברכות וסוף הוריות שבני הישיבה לא ידעו את מי להושיב בריש אם רבה שהיה חריף, או רב יוסף שהיה סיני, ושלחו לא"י לשאול מי קודם, והשיבו שסיני עדיף, אך רב יוסף לא רצה לקבל עליו את משרת הריש מתיבתא מפני המעשה שיסופר שם, ולכן מלך רבה וישב על כסא רב יהודה, וכמפורש גיטין ס. שהשיפורא (הוא שופר לש נדבה שהיו נותנין לתוכו נדבות השלוחות לבני הישיבה אגרת דרש"ג ח"ג פ"ג) הוי בי רב יהודה ואח"כ בי רבה.
ורב יוסף לא מש ממנו כל הימים ואף ששניהם הרביצו תורה אבל כבוד הריש מתיבתא היה לרבה, ורב יוסף אפילו אומנא לביתו לא קרא.
וזה שמצינו עירובין עח. שבעי רב יוסף מרבה, ובשבת יח. קרא לרבה מר.
ורבינו ש"ג באגרתו ח"ג רפ"ג (שכל דבריו דברי קבלה אמיתית שהעתיק מספרי הזכרונות שהיו לפניו) יאמר שרבה ורב יוסף דהוה בפומבדיתא בתריה דרב יהודה כל חד וחד אמר לחבריה מליך את – וכיון דכל חד וחד מדחי לגבי חבריה קמת מלותהון והוה אזיל לגבי רב חסדא לסורא כמה שנין ובסוף יומא דר"ה כד חזא רבה דאצטריכא ליה מלתא טובא קביל עליה ראשונתה ומלך כב' שנין ומת תרל"א ושמענא מן רבוותא דילנא דהנהו שני דבתר רב יהודה דלא קביל ראשונתה מלך רב הונא בר חייא בפומבדיתא, והוה לי התם מדרש גדול, וכד שכיב ואיצטריך ליה מלתא לרבה למהוי רישא קביל עליה ראשונתה כי היכי דלא תבטל תורה במתיבתא בפומבדיתא וכו'.
ושם יאמר הגאון ר' שלמה שולם תימא לדבריהם דאמרינן בגיטין ס. ההוא שיפורא דהוה בי רב יהודה ולבסוף בי רב יוסף – ואם איתא דר"ה בר חייא
