ברכות ג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בחדתי ותיפוק ליה משום מזיקין בתרי אי בתרי חשד נמי ליכא בתרי ופריצי.
מפני המפולת ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין בתרי וכשרי.
מפני המזיקין ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת בחורבה חדתי ובתרי וכשרי אי בתרי מזיקין נמי ליכא במקומן חיישינן
ואי בעית אימא לעולם בחד ובחורבה חדתי דקאי בדברא דהתם משום חשד ליכא דהא אשה בדברא לא שכיחא ומשום מזיקין איכא:
תנו רבנן ארבע משמרות הוי הלילה דברי רבי רבי נתן אומר שלוש מאי טעמא דרבי נתן דכתיב (שופטים ז יט): "ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה" תנא אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה ורבי מאי תיכונה אחת מן התיכונה שבתיכונות ורבי נתן מי כתיב תיכונה שבתיכונות תיכונה כתיב מאי טעמיה דרבי אמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי כתוב אחד אומר (תהלים קיט סב): "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתוב אחד אומר (שם) קדמו עיני אשמורות הא כיצד ארבע משמרות הוי הלילה ורבי נתן סבר לה כרבי יהושע דתנן רבי יהושע אומר עד שלוש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות שית דליליא ותרתי דיממא הוו להו שתי משמרות רב אשי אמר משמרה ופלגא נמי משמרות קרו להו:
ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי אאין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת אמר רבי אבא בר כהנא לא אמרן אלא בדברי תורה אבל מילי דעלמא לית לן בה ואיכא דאמרי אמר רבי אבא בר כהנא לא אמרן אלא [אפילו] בדברי תורה וכל שכן מילי דעלמא:
ודוד בפלגא דליליא הוה קאי מאורתא הוה קאי דכתיב (תהלים קיט קמז): "קדמתי בנשף ואשועה" וממאי דהאי נשף אורתא הוא דכתיב (משלי ז ט): "בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה" אמר רב אושעיא אמר רבי אחא הכי קאמר (דוד) מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי רב אשי אמר עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות.
ונשף אורתא הוא הא נשף צפרא הוא דכתיב (שמואל א ל יז): "ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם" מאי לאו מצפרא ועד ליליא לא מאורתא ועד אורתא אי הכי לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב אלא אמר רבא תרי נשפי הוו נשף ליליא ואתי יממא נשף יממא ואתי ליליא.
ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת השתא משה רבינו לא הוה ידע דכתיב (שמות יא ד): "כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים" מאי כחצות אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות מי איכא ספיקא קמי שמיא אלא דאמר ליה (למחר) בחצות (כי השתא) ואתא איהו ואמר כחצות אלמא מספקא ליה ודוד הוה ידע דוד סימנא הוה ליה דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד וכיוון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר כיוון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים אמר רב יוסף מאי קרא (דכתיב) (דברי הימים א כז לד): "ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב" אחיתופל זה יועץ וכן הוא אומר (שמואל ב טז כג): "ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל [איש] בדבר האלהים"
רש"י
[עריכה]בחדתי – שנפלה מחדש שהחומה שלה נפלה ועודנה בחזקתה:
חשד נמי ליכא – דתנן (משנה קידושין ד יב) אבל אשה מתייחדת עם שני אנשים:
בתרי ופריצי – דאמרינן התם לא שנו אלא בכשרים:
במקומן חיישינן – במקום שהם מצויין תדיר חיישינן אפילו בתרי:
בדברא – בשדה:
קדמו עיני אשמורות – אלמא חצות לילה שהיה דוד עומד שתי משמרות יש בהם:
ורבי נתן – אמר לך האי קדמו עיני אשמורות דקאמר דוד קדמו לשאר מלכים קאמר שדרכן לעמוד בשלוש שעות ביום בתחילת שעה שלישית:
שית דליליא – חצות לילה הוי שש שעות:
ותרתי דיממא – ששאר מלכים ישֵנים הוו להו תרתי משמרות של שמונה שעות:
אלא לדבר הלכה – אסור לספר לפניו שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם והוה ליה לועג לרש חרף עושהו (משלי יז):
אבל מילי דעלמא – שאין גנאי למחריש בהן לית לן בה:
מאורתא – מתחילת הלילה:
בנשף בערב יום – בהעריב היום קרוי נשף:
הכי קאמר – קרא דחצות לילה:
מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה – שקודם לכן הייתי עומד:
מתנמנם כסוס – עוסק בתורה כשהוא מתנמנם כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד:
בשירות ותשבחות – והכי מפרש בההוא קרא להודות לך וגו':
למחרתם – ליום מחרת של חנייתם שם:
הכי גרסינן אי הכי לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב אלא אמר רב אשי תרי נשפי הוו:
נשף יממא – קפץ ועלה כמו לנשוף מדוכתיה (מגילה ג א) כמו האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה (חולין מב ב):
ואתא איהו ואמר כחצות – לפי שלא היה יודע לכוון השעה ולהעמיד דבריו בשעת המאורע:
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו – ונקביו לצד צפון כיון שהגיע חצות הלילה רוח צפונית מנשבת בו דאמר מר (בבא בתרא כה א) ארבע רוחות מנשבות בכל יום ויום שש שעות ראשונות של יום מנשבת רוח מזרחית מהלוך החמה ושש אחרונות רוח דרומית ובתחילת הלילה רוח מערבית ובחצות הלילה רוח צפונית:
אין הבור מתמלא מחולייתו – העוקר חוליא מבור כרוי וחוזר ומשליכו לתוכו אין מתמלא בכך. אף כאן אם אין אתה מכין לעניים שבנו מזונות ממקום אחר אין אנו יכולים לפרנסם משל עצמנו:
יועצים באחיתופל – איזה הדרך ילכו והיאך יציבו מצב ומשחית וטכסיסי מארב מלחמה:
ונמלכין בסנהדרין – נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם:
ושואלין באורים ותומים – אם יצליחו:
הכי גרסינן מאי קרא ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב אחיתופל זה יועץ:
תוספות
[עריכה]במקומן חיישינן - פי' שידוע שרגילין שם המזיקין. וההיא דלעיל דבתרי ופריצי ליכא משום מזיקין איירי בסתם שאין רגילין.
אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת - ופסק רב אלפס משום רב האי דווקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן בה. ודווקא בארבע אמות שלו.
רוח צפונית מנשבת - פי' לבדה דהא אמרינן בפרק לא יחפור (בבא בתרא כה א) שהיא מנשבת עם על אחד ואחד.
ואתא איהו ואמר כחצות - ואם תאמר מכל מקום לימא בחצות כמו שאמרו לו מן השמיים דהא אמת אמרו לו. וי"ל שלא רצה לומר להם דבר שלא היה יכול להראות ולהוכיח אם ישאלו לו.
ואין הבור מתמלא מחוליתו - פירש רש"י אם יחפור ויחזיר בו עפרו לא יהא מלא. ותימא דאין הנדון דומה לראיה שהרי לא היה אומר להם אלא ליטול מן העשירים וליתן לעניים. אם היה מצווה ליטול מן העניים ולחזור וליתן להם אז היה דומה למשל. ומפרש רבינו תם מחוליתו מנביעתו כלומר אין הבור מתמלא מן המים הנובעים בו. ובתוספתא יש אין הבור מתמלא מחוליתו אלא אם כן מושכים לו מים מצד אחר. ור"י פירש שאם תחפור מצד זה ותניח מצד אחר לא תמלא. שמה שנותן כאן חסר כאן. כמו כן מה שנוטל מן העשירים יחסר מן העשירים :
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א (עריכה)
י א מיי' פי"ג מהל' אבילות הלכה ט', סמ"ג עשין דרבנן ב', טור ושו"ע יו"ד סי' שד"מ סעיף ט"ז:
גליון הש"ס
[עריכה]גמ' בתרי חשד נמי ליכא- עיין ש"ך יו"ד סי' קמ"א ס"ק כ"ז.
שם וכה"א ועצת אחיתופל היא וכו'- עיין תשובת רשב"א סי' מ"ח.
תוס' ד"ה אין אומרין כו' ודווקא בד' אמות שלו - עי' תוס' ב"ק (ט"ז:) ד"ה שהושיבו שמשם ראיה לזה.
הגהות הרש"ש
[עריכה]גמ' ורבי מאי תיכונה תיכונה שבתיכונות - כ"ה גי' הילקוט בשופטים והגירסה שבגמרות שלפנינו אינה מובנת. ועמ"ש בס"ד בק"א להט"א במגילה פ"ג על הא דואמצעי דולג.
רש"י ד"ה בחדתי : שנפלה מחדש כו' - יותר הנל"פ שנבנה מחדש ועדיין לא נתיישבה בב"א. שזה נקרא גם כן חורבה כמו שאמרו במגילה (ג:) כרך שחרב כו' מעשרה בטלנין או שעדיין לא נגמר הבניין עד תכליתו.
[גמ' ור"נ ס"ל כר' יהושע כו' - הרש"א בח"א כתב דהמ"ל דמאשמורה השנייה עד חצות היה עוסק בתורה כו' עי"ש. ותימה שלא הביא שרש"י לא פירש כן באמת בתהילים].
[שם מעולם לא עבר עליי חצות לילה בשינה - נראה דר"ל שזה לא אירע לעולם שאהיה ישן בחצות ולפעמים הייתי מקדים עוד מהנשף]
ראשונים נוספים
חלוקתם של ר' יהודה ור' יוסי בבין השמשות שנויה היא בהא ברייתא דפרק במה מדליקין (שבת דף לד) תנו רבנן בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה ומטילין אותו לחומרי שני ימים איזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה דברי ר' יהודה ר' נחמיה אומר בין השמשות משתשקע החמה כדי הילוך חצי מיל ר' יוסי אומר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא אי אפשר לעמוד עליו וכולן שוין הן שהעת הנקרא בין השמשות ספק יום ספק לילה הוא אין יוצאין בו ידי חובת היום ולא ידי חובת הלילה כל המצות הנוהגות ביום אין יוצאין בהן ידי חובה בבין השמשות שאינו ודאי יום וכל המצות הנוהגות בלילה אין יוצאין בהן ידי חובה וכו' וגם הם שוין בטבילה שצריכה להיות בשעה שהוא יום ודאי שאין בה ספק (כדתנן) [כדתניא] (בפסחים דף צ ועוד) כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה לא חלקו אלא בשעה שהיא בין השמשות אי זו היא וכמה שיעורא וסבר ר' יהודה כי מעת שקיעת החמה ועד שיסתלק זהרה מעל הארץ ויכסיף דמדומה מן הרקיע זהו בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה והטבילה צריכה להיות קודם זה העת לדעתו ור' יוסי חלק עליו ואמר כי זה העת שקרא אותו ר' יהודה בין השמשות יום הוא ודאי ואין בו ספק ומותר לטמא לטבול בו וכי בין השמשות שהוא ספק עת דחוק הוא למאד ושיעורו כהרף עין סמוך ליציאת הכוכבים דאמרינן (שבת דף לה) אמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דר' יהודה לר' יוסי טובלין בו כהנים ואמרינן התם במס' נדה בפרק בא סימן התחתון (דף נג) האיך תנא סבר שלים בין השמשות דר' יהודה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי והאי תנא סבר בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה ועל עיקר זו החלוקה שישנה ביניהם באו הדברים שבין ר' מאיר ור' יהודה בכאן כי ר' מאיר התיר לקרוא קריית שמע של ערבית משעה שהכהנים טובלין וכשהשיב עליו ר' יהודה לפי דעתו כי הטבילה אינה (אלא) לאחר שקיעת החמה כי אותו העת מתחילין בין השמשות להכנס ואינה לטבילה אלא קודם שקיעת החמה והאיך יוצאין באותו העת ידי חובתן מקריית שמע של ערבית ועדיין היום עומד אמר לו ר' מאיר אני איני סובר כדעתך בבין השמשות אלא כי העת שאתה קוריהו בין השמשות הוא אצלי אני ודאי יום שאין בו ספק ומותר לטבול בו ואני סובר בבין השמשות כדעתו של ר' יוסי שהוא כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו ואל תשיבני אתה מדרך הדעת שלך כי איני סובר כדבריך אלא כר' יוסי אני סובר ולפיכך אמרתי משעה שהכהנים טובלין ופסקינן הלכתא (שבת דף לה) כר' יהודה לענין שבת לחומרא וכר' יוסי לענין תרומה דלא אכלי כהני עד דנפיק בין השמשות דר' יוסי לחומרא נמי:
(דף ג) תנו רבנן מפני ג' דברים כו' ותיפוק לי משום מזיקין בתרי מכלל דתרי לא מזקי להו ואיתא מיפרשא בפרק כיצד מברכין על הפירות (דף מג) דתני לאחד נראה ומזיק לשנים נראה ואינו מזיק אלא אם כן יהיה אותו המקום קבוע למזיקין צריכין לחוש להם ואפי' בתרי כדאמרי' בדוכתא דקביעי חיישינן ומה שאמרו אי בתרי חשדא נמי ליכא זה הדבר בנוי על אותו העיקר שבמשנה בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף פ') לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים והואיל (והשנים) [והן שנים] מותר להן להתיחד עם האשה כי החשד מסתלק מביניהן אלא אם כן היו פרוצים כי הפרוצין החשד קבוע הוא בהן ואפי' אם היו עשרה כדאמרי' (שם) אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצין אפילו עשרה נמי לא מעשה היה והוציאוה י' במטה ומזה העיקר אמרי' נמי הכא בתרי ופריצי:
הכינור היה מנגן מאיליו: פירש רב האיי גאון ז"ל: שהיה לדוד סימנא בכנור לידע חצות לילה כגון "פנאגן" -שהוא אבן שעות- אף כנור יש לומר מחמת רוח צפונית. ויש לומר דברים אחרים שכינורותיהן משוערות במים או באויר מצד אחר וכל לילה ולילה מציבים אותו לפי שיעור אותו הלילה שבשעת חצות נשמע קול מאותו הכנור, עד כאן.
אין הבור מתמלא מחוליתו: פרש"י ז"ל "אם עקר חוליא מבור כרויה וחזר והשליכה לתוכה אין הבור מתמלא ממנה". והקשה רבינו תם ז"ל שאין המשל דומה לענין, שאילו היו נוטלין מן העניים וחוזרין ונותנין להם היה דומה זה המשל. לפיכך פירש הוא ז"ל שאין הבור מתמלא מין מן המקור הנמשך ונובע בתוכו בתוך חוליתו, וכן מוכח במדרש שמואל, דאמרינן התם "אין הבור מתמלא מחוליתו אלא אם כן ממשיכין לו אמת המים ממקום אחר".
באתרא דשכיחי: כלומר בחורבה שהיא חורבה מזמן גדול חיישינן אפי' בתרי:
ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה: היינו לשון תיכון שהוא ממוצע בין שתים שכמותו ממש:
וכ"ש מילי דעלמ': מפני שיהו עסוקין בהספדו. ויש מפרשים מפני שהמת יודע כל מה שאומרים לפניו עד שיסתם הגולל ומצטער כששומע שמדברים שלא מצרכיו וכתיב ועשית הישר והטוב ואין טוב כשמצטער המת:
ודוד בפלגא דליליא וכו': ואסיקנא דתרי נשפי הוו נשף יממא כלומר קפץ ונסתלק היום בא הלילה מיד כמו לינשוף מדוכתיה נשף. לילה אתא יממא ויש אומרים נשף כמו נשב וכן נשפת ברוחך כמו נשבת והוא לשון פריחה כדכתיב וישב אותם אברם ומתרגמינן ואפרח וכך הוא זה פרח היום ובא הלילה פרח הלילה ובא היום:
אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי: דקומץ אחד ממאכל אינו משביעו. ויש אומרים דמשום הכי נקט ארי שדרכו של ארי כשהוא רעב מלחך את קומצו לצורך מאכל ואינו שבע אם אינו צד מאכל אחר. ע"א אין הקומץ לשון ארבה כלומר אם אוכל הארי ארבה אחד אינו שבע בכך. כחגבים, כקומצין:
א"ר יוסף מאי קראה: כלומר שיהיה הסדר כך אחיתופל תחלה והדר סנהד' והדר אורים ותומי':
במקומן חיישינן. ואם תאמר, והא אמרינן בתרי [ופריצי][1] דליכא [2][א]לא חשד ולא מזיקין. [3][ו]יש לומר דהיינו בסתם, אבל הכא מיירי שידוע שמזיקין רגילין שם. אי נמי איפכא, דמסתמא יש לחוש למזיקין, אבל התם מיירי שידוע לנו שאין מזיקין רגילין שם כלל.
ארבע משמרות הוי הלילה. ודרש מקולו ושלש שאגות.
ראש האשמורה התיכונה. [במחנה][4] מדין משתעי, ומלכותא דרקיע[א][5] כעין מלכותא דארעא.
ר' יהושע אומר עד שלש שעות. [6] שכן דרך בני מלכים להיות ישנים עד שתי שעות, ויקראו בשעה השלישית.
אלא [אפילו][7] לדברי תורה וכל שכן במילי דעלמא. ואם תאמר, והא אמרינן לקמן {יח.} דדברי תורה אסור[ים][8] לפני המת משום לועג לרש {משלי י"ז, ה'}, והא לא שייך במילי דעלמא. ויש לומר, דהיינו תוך ארבע אמות כדאיתא לקמן {שם}, ובהאי איכא איסורא. והכא חוץ לארבע אמות, ובהא ליכא איסורא, אלא מפני כבוד המת אין ראוי לספר כלום אלא בדבריו של מת, ואף בדברי תורה וכל שכן במילי דעלמא.
/כיון שהגיע חצי הלילה רוח צפונית מנשבת בו. דארבע רוחות מנשבות בכל יום. רוח מזרחית בשש שעות ראשונות, ורוח דרומית בשש שעות אחרונות, ורוח מערבית בשש שעות ראשונות של לילה, ורוח צפונית [בחצות הלילה[9]. ואע"ג דאמרינן בפרק לא יחפור {בבא בתרא כה.} ורוח צפונית][10] מנשבת עם כולם, מ"מ אינה אז בגבורתה לעורר הכינור. [11][ו]מכאן משמע שלעולם יש שתים עשר שעות ביום, ושתים עשר שעות בלילה[12]. וכן משמע בפרק מפנין {שבת קכט:} גבי שצ"ם חנכ"ל, דקאמר [קיימא][13] מאדים (נזוף) (א)[בזווי][14]. וכן ר' יהושע דקאמר במתניתין {ט:} שלש שעות, ולקמן בפרק תפלת השחר {כו.} דקאמר תפלת השחר עד ארבע שעות, [15](ו)אם היו משתנות השעות לפי סדר היום, היה לו להזכיר שליש היום ורביע היום.
אין הקומץ משביע את הארי. פירש רבינו האי גאון, הגומא שעומד בה הארי אינו משביעו אם לא ילך לבקש את טרפו. ויורידוהו לבור[16] {שמואל ב'. י"ח, י"ז} מתרגם, ואחתנוהו לקומצא[17]. ודרך הארי להיות בחפירה, שנאמר {נחום ב', י"ג} וימלא טרף חוריו ומעונותיו טרפה. ויש מפרשים, דרך הארי כשהוא רעב ורוצה לטרוף, מניח קומצו לתוך פיו ומוצץ.
ואין הבור מתמלא מחוליתו. פרש"י, אם עקר חוליא דבור כרוי(ה)[18] וחוזר ומשליכה לתוכ[ו][19], אין הבור מתמלא ממנה. וקשה לרבינו תם, דלפי זה אין המשל דומה לענין. שאילו נוטלין ממון מהעניים וחוזרין ונותנין להם, אז היה דומה למשל. ופירש רבינו תם מחוליתו, ממקורו, [20][ש]אין הבור מתמלא ממקום נביעתו. וכן מוכח במדרש שמואל, דקאמר אין הבור מתמלא מחוליתו, אלא אם כן ממשיכין לו אמת המים ממקום אחר. וכן אין פרנסה לעניים, אם לא שיביאו להם ממקום אחר. והא דאמרינן בפרק הרואה {נט.} שנטל הקב"ה שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ואח"כ נטל שני כוכבים מעש והחזירן לכימה. ופריך, ונמליה מדידיה. ומשני, אין הבור מתמלא מחוליתו. לפרש"י אתיא שפיר, דאלו החזיר לו אותן כוכבים עצמן, לא היה מתמלא. ולפירוש רבינו תם צריך לומר, שאותן ב' כוכבים שנטל, העבירם המקום ולא היו בעולם. והא דפריך ונמליה מדידיה, כלומר כמכה בקורנס ומצדד להרחיב שאר הכוכבים שסביב הנקב למלאותן. ומשני, אין הבור מתמלא מחוליתו, אלא א"כ יביאו לו ממקום אחר. ולא תקשי היכא אשכחנא בור [גבי מים][21] נובעין, דלא מיקרי בור אלא מים מכונסין. דטובא אשכחנא, כגון בור הגולה דמדות {פ"ה, מ"ד} ובור של עולי בבל {נדרים מח.}. וריב"א פירש, אין הבור מתמלא מחוליתו, כמו חולית הבור והסלע {שבת פי"א, מ"ב}. כלומר, אין רגילין לעשות שפה גדולה וגבוה[ה][22] לבור, שאם תשליך החוליא לתוך עומקו שיתמלא ממנה. ונראה לפרש שאם תחפור בבור חוליא מצד זה ותניחנה בצד זה, אינו מתמלא, כי מה שנתן בצד זה חסר בצד זה. וכן מה שנפרנס את העניים, חסר מן העשירים.
ונמלכין בסנהדרין. כדתנן {סנהדרין פ"א, מ"ה} אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. וגם היו בעלי עצה וגבורה.
וכן הוא אומר ועצת אחיתופל. מפרש בירושלמי {סנהדרין פרק חלק ה"ב} שהיו [23](שואלין בדבריו, ו)שואלין אח"כ באורים ובתומים [ומוצאים כדבריו][24] שנאמר {שמואל ב', טז-כג} כאשר ישאל איש בדבר האלהים.
ביאורים
[עריכה]א. בתוס' ר"י שירליאון נראה שהביא ראיה מעצם סדר שצ"ם חנכ"ל, ולא מעניין שליטת מאדים בשעה זוגית כראיית רבינו. וביחס לראיית רבינו: רבינו מביא את הגמ' שאומרת, שכיון שמזל מאדים שולט בימי שלישי בשעה שמינית שהיא זוגית, לכן אסור להקיז דם בימי שלישי מפני סכנת מזיקין שמזיקים לכל עניין זוגי. והראיה שלו מכאן לענ"ד היא, שאם נאמר שחישובם של חז"ל הוא לפי שעות שוות דהיינו שמחלקים את שעות היממה ל24 חלקים שווים בין בימים הקצרים ובין בימים הארוכים, נמצא א"כ שבימים הקצרים השעה השמינית היא כבר בלילה, והלילה הלא הוא כבר תחילת יום רביעי ואין לו השפעה על היום הקודם. וא"כ מדוע אסרו חז"ל להקיז דם בימי שלישי תמיד, מבלי לחלק בין תקופת יום ארוך לתקופת יום קצר?. אלא בהכרח צריך לומר שהשעות מחושבות ליום בפני עצמו ולילה בפני עצמו דהיינו בשעות זמניות, וא"כ לעולם יש שנים עשר שעות ביום, ולעולם מאדים נופל בשעה שמינית בימי שלישי לפי אופן זה.
- ^ כצ"ל ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון כת"י, וכן הוא בתוס' שבדף. ובברכה משולשת כתוב "כשרי", ואפשר לקיימו ולגרוס "לא חשד ולא מזיקין" כגרסא המקורית. והסיבה שנקטו בעלי התוס' דווקא את אמירת "תרי ופריצי" ולא "תרי וכשרי" אע"פ שאפשר להוכיח מכך בדיוק באותו אופן, הוא כפי הנראה מחמת שנאמרה ראשונה בסוגיא. ולכך גם כאן נקטתי בגרסא כדברי שאר בעלי התוס', ובפרט שדברי רבינו במסכת זו מושתתין על דברי תוס' ר"י שירליאון, ופעמים אף מעתיק לשונו מילה במילה.
- ^ כך צ"ל בהתאם להגהת "ופריצי", וע"פ לשון תוס' חכמי אנגליה. ובברכה משולשת בלא.
- ^ ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' שבדף. ובברכה משולשת אינו.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון. ובברכה משולשת כתוב כאן "במלחמת מדין", ושיבוש הוא דזו היית בזמן משה.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון כת"י, ובברכה משולשת חסר.
- ^ הרב ניסן זק"ש אמר בהגהותיו לתוס' ר"י שירליאון, שיש להוסיף בלשון רבנו כאן כמו בלשון הדיבור שם: "פירוש עד סוף שלש שעות". והושמט בטעות מחמת דימוי המשפטים הנראה ככפל הלשון "שלש שעות, שלש שעות".
- ^ כך הוא מוגה בספר ברכה משולשת.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון. וניכר שכך הוא, שהלא הוא אומר "דברי תורה" בלשון רבים, וא"כ גם כאן יש לו להשתמש בלשון רבים.
- ^ יש שהגיהו במקום "בחצות הלילה", "שש שעות אחרונות".
- ^ בברכה משולשת הגיהו אחרת, ולא נראה בעיני כלל. והגהתיו ע"פ לשון רש"י, ובהתאם ללשון רבינו כאן.
- ^ כך נראה לענ"ד נכון לשונית. אך בברכה משולשת בלא.
- ^ להבנת העניין עיין בתוס' ר"י שירליאון על דיבור זה, מה שכתבתי בביאורים.
- ^ כך הוא מוגה בספר ברכה משולשת.
- ^ כנ"ל בהערה קודמת, וכך היא גרסתנו בגמ' שם.
- ^ בתוס' ר"י שירליאון הוא בלא ו' ולכן סימנתיו בסוגריים עגולות. וכן נראה נכון לפי מבנה הלשון.
- ^ נכתב בקיצור ושינוי לשון. ולפנינו כתוב "וישליכו אתו ביער אל הפחת הגדול".
- ^ כנ"ל בהערה הקודמת, או שהיית גרסא שונה לפניו. ולפנינו כתוב "ורמו יתיה בחורשא לגו קומצא רבה". ולפי מה שאמרנו בהערה קודמת נמצא, שקומצא הוא תרגומו של פחת ולא של בור, אלא שפחת ובור זהים כמעט בעינינם.
- ^ הוקפה האות ה' בכדי להתאים ללשון זכר כיוון ש"בור" זכר הוא, וכן הוא בלשון רש"י.
- ^ כך הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון, וכך יותר נכון, כיוון ד"בור" זכר הוא. אך בספרים שלפנינו כתוב "לתוכה" בלשון נקבה בשיבוש.
- ^ כך נראה קצת לומר, שבלא זה הלשון מרגשת חסירה. וכעין זה נמצא בלשון תוס' ר"י שירליאון כת"י, אך בברכה משולשת בלא.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון. ובברכה משולשת מוגה אחרת.
- ^ כן נראה להגיה ע"מ להשוות הלשון "גבוה" ל"גדולה" שיהיו בלשון אחיד. אך בברכה משולשת בלא זה.
- ^ מיותר, וכן אינו בלשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון כת"י. ובברכה משולשת חסר.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
כשבני אדם עומדים לפני המת אינן רשאין שם לדבר דברי הבאי ולא אף דברי תורה אלא אם כן דברים של עניני מיתה אם לדבר על צרכי המת וקבורתו או לספר שם דרך תוכחת עניני מיתה דרך כלל או דרך פרט:
לעולם יהא אדם זהיר לעסוק בדברי תורה ויעיר את שחרית (עליה) ולא ימשך אחר התענוג ולא יפתהו להתרשל על זה עשרו ונכסיו שהכל חולף ואבד, ותורה ושכרה עומדים לעד ומי לנו גדול מדוד שהיה מלך וטרוד בכמה עסקים ולא מנעהו מזה מלכות ועושר וטרדא, והיה משתדל להעמיד כנור על מראשותיו שהיה מנגן מאליו בחצי הלילה על ידי רוח צפונית והיה עומד באותה שעה ממטתו ועוסק בתורה עד שהאיר היום שהיה מוכרח להשתדל בשאר הטרדות עד שכשהיו חבריו רואים כך היו מקבלים מוסר ממנו ואומרים אם דוד שהוא מלך כן, אנו על אחת כמה וכמה הוא שדרשו בתלמוד המערב עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר איתער איקרי מן קומוי איקרי דבריי, אעירה שחר כלהון בני אינש שחרא מעורר להון, ברם אנא מעורר לשחרא ויצר הרע מקטרג, דרכן של מלכים שחר מעוררן ואת אמר אעירה שחר, דרכן של מלכים ישנים עד ג' שעות ואת אמר חצות לילה וחבריו שומעים ועומדים ועוסקים בתורה נמצאו כלם עוסקים בתורה בשביל דוד, ואוי לאזנינו שכך שומעות ואינן מקבלות ואשרי המדבר באזן שומעת:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
באתרא דשכיחי - כלומר בחורבה שהיא חורבה מזמן גדול חיישינן אפילו בתרי:
ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה - היינו לשון תיכון שהוא ממוצע בין שתים שכמותו ממש:
וכל שכן מילי דעלמא - מפני שיהו עסוקין בהספדו. ויש מפרשים מפני שהמת יודע כל מה שאומרים לפניו עד שיסתם הגולל ומצטער כששומע שמדברים שלא מצרכיו וכתיב ועשית הישר והטוב ואין טוב כשמצטער המת:
ודוד בפלגא דליליא וכו' – ואסיקנא דתרי נשפי הוו נשף יממא כלומר קפץ ונסתלק היום בא הלילה מיד כמו לינשוף מדוכתיה נשף לילה אתא יממא. ויש אומרים נשף כמו נשב וכן נשפת ברוחך כמו נשבת והוא לשון פריחה כדכתיב וישב אותם אברם ומתרגמינן ואפרח. וכך הוא זה פרח היום ובא הלילה פרח הלילה ובא היום:
אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי - דקומץ אחד ממאכל אינו משביעו. ויש אומרים דמשום הכי נקט ארי שדרכו של ארי כשהוא רעב מלחך את קומצו לצורך מאכל ואינו שבע אם אינו צד מאכל אחר. ענין אחר אין הקומץ לשון ארבה כלומר אם אוכל הארי ארבה אחד אינו שבע בכך. כחגבים, כקומצין:
אמר ר' יוסף מאי קראה - כלומר שיהיה הסדר כך אחיתופל תחלה והדר סנהדרין והדר אורים ותומים:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה