ויקרא רבה ט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ויקרא רבה · ט · ו · >>

ו ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא ר' אלעזר אמר שלמים הקריבו בני נח רבי יוסי בר חנינא אמר עולות הקריבו בני נח מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (בראשית ד, ד) "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן" דבר שחלבו קרב דא מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא עבד לה משמניהון מתיב ר"א לרבי יוסי בר חנינא (שמות כד, ה) "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו שלמים" דא מה עבד לה רבי יוסי בר חנינא עביד לה כמאן דאמר שלמים היו בעורן בלא הפשט ונתוח מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (שם יח, יב) "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים" דא מה עבד לה רבי יוסי בר חנינא עבד כמאן דאמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו איפלגו רבי חייא בר אבא ורבי ינאי חד אמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו וחד אמר קודם מתן תורה נתגייר יתרו א"ר הונא ולא פליגי מ"ד קודם מתן תורה נתגייר יתרו כמ"ד שלמים הקריבו בני נח ומאן דאמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו כמאן דאמר עולות הקריבו בני נח ודא מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא (שיר ד, טז): "עורי צפון ובואי תימן" "עורי צפון" זו עולה שנשחטה בצפון ולמה קורא אותה עורי דבר שהוא ישן ונתעורר "ובואי תימן" זו תודה שנשחטה בדרום ולמה קורא אותה ובואי דבר שהוא חידוש ואף קריא מסייע לר' יוסי בר חנינא (ויקרא ו, ב) "זאת תורת העולה היא העולה" שהקריבו בני נח וכדו דאתו שלמים (שם ז, יא) "זאת תורת זבח השלמים" אשר הקריבו לה' אין כתיב כאן אלא "אשר יקריבו לה'" מכאן ולהבא. מה מקיים רבי אלעזר לקרייה דרבי יוסי ברבי חנינא "עורי צפון" לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון יבאו ויחנו בדרום שנאמר (ירמיה לא, ז) "הנני מביא אותם מארץ צפון" לכשיתעורר גוג הנתון בצפון יבא ויפול בדרום כמה דתימא (יחזקאל לט, ב) "וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מירכתי צפון" מלך המשיח שנתון בצפון יבא ויבנה בהמ"ק הנתון בדרום הה"ד (ישעיה מא, כה) "העירותי מצפון וַיַּאת ממזרח שמש"
א"ר יוסי בשם רבי בנימין בר לוי לפי שבעולם הזה בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת ובזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת אבל לעתיד לבא אמר הקב"ה אני מביא ארגסטס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות הה"ד (שם ישעיהו, מג) "ו" אמר רבי יוחנן למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה אלא א"כ נותנת לו כלה רשות הה"ד (שיר ד, טז) "יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו" ואחר כך (שם ה, א) "באתי לגני אחותי כלה":