משנה ברכות ו ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ו · משנה ח | >>
אכל תאנים ענבים ורמונים, מברך אחריהן שלש ברכות, דברי רבן גמליאל.
וחכמים אומרים, ברכה אחת יב (מעין שלש).
רבי עקיבא אומר, אפלו אכל שלק והוא מזונו, מברך אחריו שלש ברכות.
השותה מים לצמאו, אומר שהכל נהיה בדברו.
רבי טרפון אומר, בורא נפשות רבות.
אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים,
- מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת,
- דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק, וְהוּא מְזוֹנוֹ,
- מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת.
הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ,
- אוֹמֵר: שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ.
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:
אכל תאנים, וענבים, ורימונים -
- מברך עליהן שלש ברכות - דברי רבן גמליאל.
- וחכמים אומרין: ברכה אחת.
- רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק והוא מזונו - מברך עליו שלש ברכות.
- והשותה מים לצמאו - אומר: "שהכל נהיה בדברו".
- רבי טרפון אומר: "בורא נפשות רבות וחסרונן".
דעת רבן גמליאל, שעל כל אחד ואחד משבעת המינים חייב לברך שלש ברכות, רוצה לומר ברכת המזון. ש"הטוב והמטיב", שהיא הברכה הרביעית, חכמים תקנוה לימים מעטים אחר החורבן.
ומה שאמר לצמאו - רוצה לומר, השותה מים לצורך הצמא. אבל השותה מים כדי לבלוע בו שום דבר, או להטעים מה שיש בפיו, אינו חייב ברכה.
ופירוש שלק - הוא כל דבר שלוק מאיזה מין שיהיה.
ואין הלכה כרבן גמליאל, ולא כרבי עקיבא, ולא כרבי טרפון, שהוא אומר לברך קודם שתיית המים "בורא נפשות רבות".
אבל עניין הברכה לברך אחר שתיית המים, "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא ברוך אל חי העולמים".
ומה שאמרו חכמים לברך אחר שבעת המינים ברכה אחת, צריך להיות בה מעין שלוש ברכות, וכך סידורן:
- "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה, ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שנתת לנו ה' אלהינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה, רחם ה' אלהינו על עמך ועל עירך ועל נחלתך, ותבנה ירושלים בקרוב במהרה בימינו, והעלנו בתוכה בשמחה, ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה, ברוך אתה ה' על הארץ ועל הפירות".
- ואם יהיה בארץ ישראל, יאמר: "על הארץ ועל פירותיה".
- וזאת הברכה בעצמה יברך על היין, אבל יאמר "על הגפן ועל פרי הגפן", במקום "על העץ ועל פרי העץ".
- ואם אכל שום דבר מכל מה שיעשו ממיני התבואה, יאמר במקום "על העץ ועל פרי העץ", "על המחיה ועל הכלכלה", ויחתום: "על הארץ ועל המחיה":
מברך אחריהן ג' ברכות - דכל שהוא משבעת המינים מברך אחריו שלש ברכות, דסבירא ליה לרבן גמליאל דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא אכל ז' המינין המוזכרים לעיל בפרשה. ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי, וברכת זו ברכת הזן, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר (דברים ג) ההר הטוב הזה:
וחכ"א ברכה אחת - מעין שלש ברכות אם ענבים תאנים רימונים זיתים ותמרים אכל, מברך על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה טובה וכו', וחותם על הארץ ועל הפירות. ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה. וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן. ועל כל דבר הנעשה מחמשת מיני דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה יג:
אפילו אכל שלק - של ירק. והוא מזונו, שסומך עליו למזון. מברך ג' ברכות, ד"ואכלת ושבעת" אכל מאי דאכל קאי. והלכה כחכמים שאין מברכין שלש ברכות אלא אלחם, ועל שבעת המינין ברכה אחת מעין שלש, ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונן. פירוש חסרונן כמו לחם ומים שאי אפשר להתקיים בלא הם, על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי, כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים, ולא נבראו כי אם לתענוג ולתוספת טובה. ומפני שיש בברכה זו ב' ענינים הויא ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך, כדאיתא בירושלמי שחותמים בה ברוך אתה ה' חי העולמים:
השותה מים לצמאו - דוקא, מברך שהכל. אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך:
רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות - מברך לפני שתיית המים. ואין הלכה כר' טרפון, אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות:
תאנים וענבים. וכן במ"ו פ"ב. דמעשרות גם בריש פ"ג דבכורים לא שנאן כסדרן בכתוב גפן ותאנה. וי"ל דקרא דאתא למימר בשבח ארץ ישראל הקדים המשובח יותר וכדאמרינן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה. והתנא דמיירי באכילתן מקדים המתבשל תחלה. וכן בבכורים המתבכר תחלה [כדאמרינן בהמקבל דף ק"ו חצי סיון ותמוז וחצי אב קיץ ואילו הבציר הוא בתשרי כמו שהוכיחו התוס' ברפ"ג דב"ב (כח). ועמ"ש שם]:
ברכה אחת. דס"ל ארץ אשר לא במסכנות הפסיק הענין. גמרא. והר"ב שכתב ברכת היין דפותחת על הגפן וכו' ולא פירש החתימה כמו שמפרש חתימה דברכת חמשת מיני דגן משום דס"ל כמ"ש התוס' דבכולן חותמין על הארץ ועל הפירות:
(יב) (על המשנה) ברכה אחת. דס"ל ארץ אשר לא במסכנות הפסיק הענין. גמרא:
(יג) (על הברטנורא) ולא פירש החתימה בברכת היין. משום דס"ל כמ"ש התוספ' דבכולן חותמין על הארץ ועל הפירות. תוי"ט:
אכל תאנים ענבים ורמונים: פירוש והוא הדין לזיתים ותמרים דלאו כי רוכלא לינקוט וליזול.
ואי גרסינן ענבים ברישא ניחא דסדורא דקרא נקיט ואזיל, אלא אפילו גרסינן תאנים ברישא כמו שהוא כתוב בקצת ספרים יש לומר דלא זו אף זו קתני ולרבותא דר"ג, כלומר לא מבעיא תאנים דמידי דזיין הוא דמברך שלש ברכות אלא אפילו ענבים דלא זייני כל כך כמו תאנים נמי מברך שלש ברכות, והדר קתני רמון דלא מבעיא דלא זיין אלא אדרבא מעכל ואפילו הכי סבירא ליה לר"ג דמברך עליו שלש ברכות כך נראה לעניות דעתי. ובהכי נמי נראה דמיתרצא הא דלא קתני זיתים ותמרים דתמרים נמי דמו לתאנים דמיזן זייני וכיון דלא תני תמרים לא תני נמי זיתים.
ומכל מקום קשה דליתני אכל אחד משבעת המינים מברך אחריהם שלש ברכות או ליתני כל שהוא משבעת המינים מברך אחריו שלש ברכות. ונראה לעניות דעתי בדוחק שזה יתורץ בדקדוק אחר, שיש עוד לדקדק דאמאי קתני אכל לשון דיעבד דהוה ליה למיתני האוכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהן שלש ברכות, אלא אפשר דר"ג מודה לחכמים דלכתחלה אין ראוי לאכול אחד משאר שבעה המינים שהן עץ אלא עם לחם מטעם שאמרו חכמים דארץ הפסיק הענין כמו שנכתוב בסמוך ויחיד ורבים הלכה כרבים וראוי להחמיר בלכתחלה, אבל אם כבר בדיעבד אכל אחד מפירות שבשבעה המינים יברך ברכת המזון שלימה. ולזה הקפיד ר"ג על ר"ע בברייתא בפרקין (דף ל"ח) שנתן לו רשות לברך על הכותבות שהביאו לפניהם וקפץ ובירך ברכה מעין שלש חדא קפידא משום שהיה בדיעבד ועוד שהיה בפניו:
דברי ר"ג: דסבירא ליה לר"ג דואכלת ושבעת כו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ורבנן סבירא ליה ארץ אשר לא במסכנות הפסיק, כלומר כיון שמצינו שהפסיק בין קרא דארץ חטה ושעורה ובין קרא דואכלת ושבעת וברכת אינו חוזר לכל מה שכתוב בפסוק של ארץ חטה, אלא אחטה ושעורה ומתוך כך הזכיר ואכלת ושבעת גבי תאכל בה לחם ללמדנו שעל הלחם בלבד חייב לברך ברכת שלשה. ור"ג סבירא ליה דקרא דארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא בא אלא למעוטי כוסס את החטה, ולפיכך אמר לחם לאשמעינן דדוקא בלחם או בדבר שהוא מזון מברך ברכת שלשה אבל כוסס את החטה אינו מברך עליו ברכת שלשה אלא מעין שלש.
והכריח ה"ר יונה ז"ל דברכת מעין שלש אינה אלא מדרבנן. ועוד הכריח דמדר"ג דאמר דכוסס את החטה אינו מברך ברכת שלשה אלא ברכת מעין שלש, לרבנן דפליגי עליה נשמע דאינו מברך מעין שלש אלא בורא נפשות רבות.
והכריחו תוספות ז"ל בפירקין (דף ל"ח) דלר"ג דסבירא ליה דמזמנים על שבעת המינים, אי סבירא ליה דברכה טעונה כוס היכא שאינו שותה בקביעות רק מלא לוגמיו מודה ר"ג דמברך ברכה מעין שלש, דאם לא כן וכי לית ליה לר"ג ברכה אחת מעין שלש בשום מקום ע"כ. וצריך עיון דמאי קאמרי וכי לית ליה לר"ג וכו', הא אית ליה לעיל בסמוך גבי כוסס את החטה, וגם במה שכתוב בסמוך גבי פת של אורז ודוחן. והתם בברייתא קתני ר"י משמו של ר"ג כל שהוא משבעת המינים ולא מין דגן או מין דגן ולא עשאו פת, ר"ג אומר שלש ברכות וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש, וכל שאינו לא משבעת המינים ולא מין דגן כגון פת אורז ודוחן ר"ג אומר ברכה אחת מעין שלש וחכמים אומרים ולא כלום אלא בורא נפשות רבות:
ברכה אחת מעין שלש: מתוך פירוש הרמב"ם ז"ל משמע דלא גרסינן מעין שלש, שפירש ומה שאמרו חכמים לברך אחר שבעת המינים ברכה אחת צריך להיות בה מעין שלש ברכות ע"כ:
והוא מזונו: פירוש שקבע סעודתו עליו.
אבל כשלא קבע אשכחן בברייתא בגמרא שאכל ר"ע כותבות ובירך אחריהם ברכה מעין שלש, מתוספות ז"ל ורמזתיה לעיל בסמוך. והתם בברייתא איהו גופיה התנצל לר"ג שהרשהו לברך דטעמא דבירך ברכה מעין שלש הוי משום דיחיד ורבים הלכה כרבים:
השותה מים לצמאו: למעוטי חנקתיה אומצא אפילו מברכה אחרונה, דאי דוקא מברכה ראשונה כדעת רב פלטוי גאון ורב עמרם גאון ז"ל אמאי איצטריך למתנייה פשיטא הא אנוס הוא, אלא ודאי הא אתא למעוטי אפילו מברכה אחרונה הרא"ש ז"ל.
וכתב בטור אורח חיים סימן ר"ד ופירש ר"י דוקא ששותה מים לרפואה אינו מברך עליהם לפי שאינו נהנה מן המים, אבל שאר משקים נהנה בשתייתן ובטעמן הלכך אם שותה אותם לרפואה צריך לברך עליהם ע"כ. וכתב שם בית יוסף שכן כתבו התוספות וה"ר יונה והרא"ש והמרדכי ז"ל ע"כ. וכן פירש גם כן ה"ר יהונתן ז"ל:
בורא נפשות רבות: דסבירא ליה לר"ט שאינו מברך עליהם לבסוף כלום ולפיכך היה אומר שמברך עליהם בתחלה בורא נפשות רבות, רש"י ז"ל בפרקא קמא דעירובין, וכן פירשו גם כן תוספות ז"ל, וכן פירש גם כן הר"י ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל בחדושיו דחה פירוש זה וכתב בסוף דבריו אלא מסתברא דלא נשמע מדר"ט לברכה שבסוף ולא כלום, דדלמא בין בתחלה בין בסוף אמינא הכי מברך, כדאשכחן לעיל דבריך בריך רחמנא מאריה דהאי פיתא מהני בין בתחלה בין בסוף ומאן דלא ידע מברכא מברך הכין בין בתחלה בין בסוף ע"כ.
הפירוש שהביא ר"ע ז"ל על ברכת בורא נפשות רבות הוא פירוש התוספות בעלה ל"ח ע"ב, ובהרא"ש דף פ"ג ע"א, וכן נראה מפירש"י הכא ובסוף הפרק, והוא פירוש ראשון שהביא הטור בסימן ר"ז. וכתב עוד שם ויש אומרים בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ע"כ. ופירש בית יוסף כלומר ומלת וחסרונן דבוק עם על כל מה שבראת כלומר ברוך אתה ה' בורא נפשות רבות, ומה שחסר לנפשות הוא מוטל על הדברים שבראת וכו' עכ"ל ז"ל:
יכין
אכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהן שלש ברכות: ר"ל בהמ"ז. דוברכת את ה' על כל ז' מינים שבפרשה דלעיל קאי:
וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש: ר"ל על המחיה על מיני קמח. ועל העץ ופרי עץ על שאר הפירות. דס"ל ארץ אשר לא במסכנות תאכל לחם. הפסיק הענין. והלכה כחכמים. מיהו באכל עוגות כדי שביעה מברך המוציא וברכת המזון [כסי' קס"ח ס"ו]. ומעין שלש. להטור הוה ליה דאורייתא ולי"א מדרבנן. ונפקא מינה בספק [כסוף סימן רי"ט] ועל כל פנים ברכת המזון פוטר ברכת על הגפן. אפילו ששתה קודם סעודה. אבל אינו פוטר ברכת על המחיה. באכלו קודם סעודה (שו"ע או"ח רח, יז):
ר"ע אומר אפי' אכל שלק: ירק:
השותה מים לצמאו: אבל בחנקתיה אומצא או בשתה להעביר מרירות מעדיצין פטור מלברך לפניו ולאחריו. משא"כ בשותה שאר משקין אפילו בכה"ג מברך [מג"א ר"ד סקי"ח]:
אומר שהכל נהיה בדברו: נראה לי דרצה לומר אף שלא נאמר במים בריאה בפירוש. ולא שייך לומר בהן אשר ברא עכ"פ כיון דבראשית נמי מאמר הוא [כר"ה ל"ב א'] נודה לך שהכל נהיה בדברו. גם המים שלא נאמר בהם בריאה בפירוש ולאחריו מברך בנ"ר:
ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות: דמים לא זנו. והם רק לכבות להב המתרבה בגוף יותר מדאי [כעירובין דף ל' ע"א] ולכן מברך בנ"ר וחסרונן. דגם על חסרון הזה שבגוף נודה לך דהרי השמחה שיתהוה להצמא בשמחיה את עצמו בשתיה. כבר גדלה יותר ויותר משמחת הרעב בשימצא למלאות בטנו. ולפ"ז היה נ"ל דמה"ט להך פי' דר"ט דקאמר בנ"ר היינו ברכה שלפניה אבל ברכה שלאחרי' לר"ט פטור לגמרי מינה. דמדלא זיין הו"ל כריח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
קיצור שנות אליהו
אכל תאנים וענבים וכו' - בתוספתא, הובאה בגמרא לז., איתא מעשה ברבן גמליאל והזקנים וכו'. הביאו לפניהם כותבות (היינו תמרים) ואכלו. ונתן רבן כמליאל רשות לרבי עקיבא לברך. קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלוש. אמר לו רבן גמליאל: עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת? אמר לו: רבינו וכו', יחיד ורבים הלכה כרבים. עד כאן.
וקשה, דמאי קאמר ליה "עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת"? והא אם היה מברך שלוש ברכות כרבן גמליאל, נמי הוה מכניס ראשו בין המחלוקת, ומה היה לו לעשות?
ונראה לבאר, על פי מה דקיימא לן, דאם מסופק בדבר אם ברכתו "בורא פרי העץ" או "האדמה", דמברך "האדמה". ואף על גב דלכתחילה צריך לברך על פרי האילן ברכה הראויה לו, מכל מקום כאן דמסופק, הוי ליה כדיעבד.
והנה איתא בגמרא דאם אכל תמרים וסבר שהוא לחם, ופתח על דעת לברך "המוציא" וסיים ב"העץ", יצא, שאפילו סיים "המוציא" גם כן יצא, לפי שתמרים נמי מיזן זייני.
ולפי זה נראה, דרבן גמליאל היה סבור שרבי עקיבא יברך שלוש ברכות, לפי שהוא סובר שאפילו אכל שלק והוא מזונו, מברך אחריו שלוש ברכות. וכשבירך ברכה אחת מעין שלוש, אמר לו "עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת", דהיה לו לברך שלוש ברכות מספק, כיוון דבזה יוצא לכולי עלמא, וכנ"ל בפרי שמסופק עליו בין "העץ" ל"האדמה". והשיב לו רבי עקיבא, "יחיד ורבים הלכה כרבים", ואינו ספק לדינא.
השותה מים לצמאו - דווקא לצמאו, אבל שלא לצמאו אין לברך כלל. ומה שאמרו "דחנקתיה אומצא" - לאו דווקא.
בורא נפשות רבות וחסרונן - נפשות רבות, היינו בהמות ועופות ושאר בעלי חיים. וחסרונן, היינו מה שצריך לבהמות ועופות וכו'.
על כל מה שברא - כן צריך לומר, ולא יאמר "שבראת", דכל הברכה בלשון נסתר.
להחיות בהם נפש כל חי - פירש הגר"א דהיינו בני אדם, והביא ראיה מירושלמי, "בתחילה מאי? אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא, 'על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'; והדין גוביי, לאו מין נפש הוא?" והנה לכאורה משם מוכח איפכא, וצריך עיון.