משנה ברכות ו ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ו · משנה ז | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הביאו לפניו מליח בתחלה ט ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו י.

זה הכלל, כל שהוא עקר ועמו טפלה, מברך על העקר ופוטר את הטפלה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הֵבִיאוּ לְפָנָיו מְלִיחַ בַּתְּחִלָּה, וּפַת עִמּוֹ - מְבָרֵךְ עַל הַמְּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ.

זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא עִקָּר, וְעִמּוֹ טְפֵלָה - מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הביאו לו מליח כתחילה ופת עימו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

  • הביאו לפניו מליח בתחלה ופת עמו מברך על המליח כו' – פירוש, עיקר הוא השורש, ופירוש טפלה – הסמוכה אליו. ודברי זאת המשנה אינה אלא בשומרי גנות, שהם אוכלים הפירות בתכלית מתיקותם, ובשביל כך עושים מאכל מלוח, כדי לחתוך הליחות המתדבקות הנקבצות באסטומכא, ואי אפשר לאכול המליח לבדו, ומפני כך אוכלין אותו בלחם, ואין כוונתם אכילת הלחם, ומפני זה תהיה הפת במקום זה טפלה, והמליח עיקר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מליח - כל דבר מלוח:

שהפת טפלה לו - מי שאכל אכילה גסה מפירות מתוקים ביותר יא אוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב הפירות, ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל מן הפת עמו. אבל המליח לבדו עיקר והפת טפלה לו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מליח בתחלה. נראה לי לדקדק ממלת בתחלה לאפוקי אם אוכל הטפל בתחלה שאינו רשאי שיסמוך על הברכה שיברך על המליח שיאכל אח"כ שא"כ נמצא שנהנה מן הטפל כשלא ברך עדיין. ומצאתי בב"י סימן רי"ב שבעל תרומת הדשן הורה כן ולפי שלא הביא ראיה ממשנתינו וחכם גדול היה נ"ל שאפשר שסובר דממשנתינו אין ראיה דאיכא למימר דאיצטריך למתני בתחלה דלא תימא דוקא כשנאכלים בבת אחת כדרך שהיה עושה הלל במצה ומרור:

שהפת טפלה לו. ואע"ג דשמעינן דפת פוטר את הפרפרת. איצטריך לאשמעינן דפעמים דפת טפל. תוס'. ומ"ש הר"ב מי שאכל וכו' מפירות מתוקים ביותר וכו' דוקא בכי הא ולא בענין אחר. וכ"כ הרמב"ם בלשון שלילה דברי זאת המשנה אינה אלא וכו'. וכתבו התוספות וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולברך על הפירות ולפטור כולהו. וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד. אי נמי בשעה שאכל פירות גינוסר לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלש לבו מחמת מתיקות ע"כ. ונראה לי דלפירוש קמא מיירי שבאכילת הפירות היה לפניו מליח ופת אבל נמלך אחר כך מלאכלן לאיזה סיבה והלך לו. ואחר כך חזר ונמלך לאכלן מפני חלישת הלב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ט) (על המשנה) מליח בתחילה. נ"ל לדקדק ממלת בתחלה לאפוקי אם אוכל הטפל בתחלה שאינו רשאי שיסמוך על הברכה שיברך על המליח שיאכל אח"כ שא"כ נמצא שנהנה מן הטפל כשלא בירך עדיין. תוי"ט וע"ש:

(י) (על המשנה) טפלה לו. ואע"ג דשמעינן דפת פוטר את הפרפרת. איצטריך לאשמעינן דפעמים דפת טפל. תוספ':

(יא) (על הברטנורא) דוקא בכי הא ולא בענין אחר וכ"כ הר"מ. וכתבו התוספ' וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולברך על הפירות ולפטור כולהו. וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד. א"נ בשעה שאכל הפירות לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלוש לבו מחמת מתיקות:


פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

מליח בתחילה - דווקא אם אוכל המליח בתחילה. אבל אם אוכל הפת תחילה, אף על פי שאינו אוכל אותו אלא בשביל המליח, צריך לברך על הפת.