רמב"ם על ברכות ו

<< · רמב"ם · על ברכות · ו · >>

ברכות פרק ו

• ראו גם: נוסח המשנה ברכות ו רמבם

משנה א

מילת כיצד - מורכבת משלש מילות, כאי זה צד. ופירושה, על איזה עניין, והיא שאלה בעד איכות דבר או הדומה לו.

וחוץ - הוא מלת שיור.

והניח תחילת כל ברכה מפני שהוא דבר משתתף בכל הברכות, רוצה לומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם".

ופירוש ירקות - הם העשבים אשר מנהג לאוכלם חיים או מבושלים. ואשר מנהג לאוכלם מבושלים, כגון הכרוב והתרדין, יברך עליהם כשיתבשלו "בורא פרי האדמה". אבל מי שיאכל התרדים והכרוב וכיוצא בהן בלא בישול, אין לו לברך אלא "שהכל".

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ב

מה שאמר על כולם - ואפילו על פת ויין, אם בירך עליהם "שהכל", יצא:

משנה ג

החומץ - ידוע.

ונובלות - הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגים קודם שיתבשלו.

ומה שאמר רבי יהודה: כל שהוא מין קללה - רוצה לומר, הארבה והפירות אשר נפלו קודם בישולם.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ד

ממין שבעה - אחד משבעה מינין הספורין בתורה, והם "חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון זית שמן ודבש", והוא התמר.

והלכה כחכמים:

משנה ה

זה שאמר שכל מי שיברך על היין קודם המזון, אינו חובה לִשְנות הברכה על היין שהוא שותה אחר המזון, זה הדבר מיוחד בשבתות וימים טובים, שאדם קובע סעודתו על היין, וכשברך על היין תחילה, היה בליבו לקבוע על היין אחר המזון. אבל מי שאין בליבו לקבוע על היין אחר המזון, ונשלם המזון ונצרך לקבוע על היין, צריך לִשְנות הברכה.

ופרפרת - שם למיני לפתן ולכל מיני מטעמים שיאכלו בו הלחם. ולשון רבים, פרפראות.

ומעשה קדירה - כגון הריפות וגריסין והבריה העשויה מן הקמח והסולת ודומיהן.

ובית שמאי אומרים, שאם ברך על שום דבר מן הפרפראות, לא פטר מעשה קדירה.

ואין הלכה כבית שמאי:

משנה ו

הסבו - היטו. ועניינו שהיתה אכילתם על דרך קיבוץ וחברה.

הטעם בהיות כל אחד ואחד מברך לעצמו כשבא היין בתוך סעודה, מפני שבני הסעודה מתעסקים באכילה, ואם יענה אמן יש לחוש שמא יחנק. ולפיכך נותנין לו כוסו ויברך עליו כשיבלע מה שיש בתוך פיו.

ומוגמר - הוא הקטר בשמים. יאמר שמי שיברך ברכת המזון הוא יברך על המוגמר, ואף על פי שהמוגמר לא יביאוהו אלא לאחר ברכת המזון. וכך היה מנהגם, להביא המוגמר לפני בני הסעודה לאחר הסעודה:

משנה ז

פירוש עקר - הוא השורש.

ופירוש טפלה - הסמוכה אליו.

ודברי זאת המשנה אינה אלא בשומרי גינות, שהם אוכלים הפירות בתכלית מתיקותם, ובשביל כך עושים מאכל מליח, כדי לחתך הליחות המתדבקות הנקבצות באצטומכא. אי אפשר לאכול המליח לבדו, ומפני כך אוכלין אותו בלחם, ואין כוונתם אכילת הלחם, ומפני זה תהיה הפת במקום זה טפילה, והמליח עיקר:

משנה ח

דעת רבן גמליאל, שעל כל אחד ואחד משבעת המינים חייב לברך שלש ברכות, רוצה לומר ברכת המזון. ש"הטוב והמטיב", שהיא הברכה הרביעית, חכמים תקנוה לימים מעטים אחר החורבן.

ומה שאמר לצמאו - רוצה לומר, השותה מים לצורך הצמא. אבל השותה מים כדי לבלוע בו שום דבר, או להטעים מה שיש בפיו, אינו חייב ברכה.

ופירוש שלק - הוא כל דבר שלוק מאיזה מין שיהיה.

ואין הלכה כרבן גמליאל, ולא כרבי עקיבא, ולא כרבי טרפון, שהוא אומר לברך קודם שתיית המים "בורא נפשות רבות".

אבל עניין הברכה לברך אחר שתיית המים, "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא ברוך אל חי העולמים".

ומה שאמרו חכמים לברך אחר שבעת המינים ברכה אחת, צריך להיות בה מעין שלוש ברכות, וכך סידורן:

• "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה, ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שנתת לנו ה' אלהינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה, רחם ה' אלהינו על עמך ועל עירך ועל נחלתך, ותבנה ירושלים בקרוב במהרה בימינו, והעלנו בתוכה בשמחה, ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה, ברוך אתה ה' על הארץ ועל הפירות".

• ואם יהיה בארץ ישראל, יאמר: "על הארץ ועל פירותיה".

• וזאת הברכה בעצמה יברך על היין, אבל יאמר "על הגפן ועל פרי הגפן", במקום "על העץ ועל פרי העץ".
• ואם אכל שום דבר מכל מה שיעשו ממיני התבואה, יאמר במקום "על העץ ועל פרי העץ", "על המחיה ועל הכלכלה", ויחתום: "על הארץ ועל המחיה":

משנה ברכות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב