משנה ברכות ו ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ו · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

היו יושבין לאכול – כל אחד ואחד מברך לעצמו.

הסיבו – אחד מברך לכולן.

בא להם יין בתוך המזון – כל אחד ואחד מברך לעצמו;

לאחר המזון – אחד מברך לכולם.

והוא אומר על המוגמר,

אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכוֹל - כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ.
הֵסַבּוּ - אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם.

בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן - כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ.
לְאַחַר הַמָּזוֹן - אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם.
וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר -- אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעוּדָה:

נוסח הרמב"ם

היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכלם בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכלם ואומר על המוגמר אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה.

פירוש הרמב"ם

  • היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו כו' – פירוש הסבו, היטו, ועניינו שהיתה אכילתם על דרך קיבוץ וחברה.
והטעם להיות כל אחד ואחד מברך לעצמו כשבא היין בתוך סעודה, מפני שבני הסעודה מתעסקים באכילה, ואם יענה אמן יש לחוש שמא יחנק, ולפיכך נותנין לו כוסו ויברך עליו כשיבלע מה שיש בתוך פיו.
ומוגמר – הוא הקטרת בשמים. ואמר שמי שיברך ברכת המזון הוא יברך על המוגמר, ואף על פי שהמוגמר לא יביאוהו אלא לאחר ברכת המזון, שכן היה מנהגם להביא המוגמר לפני בני הסעודה לאחר הסעודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

היו יושבים - בלא הסיבה, וסימן הוא שלא נתוועדו לאכול יחד. שרגילים היו כשמתוועדים חבורות אנשים לאכול, שהיו מסובים על המטות, ואוכלים ושותים בהסבת שמאל:

כל אחד מברך לעצמו - שלא היה להם קבע סעודה בלא הסיבה. ומיהו אם אמרו: ניזיל ניכול נהמא בדוכתא פלן, אף על פי שלא הסיבו - כהסיבו דמי, ואחד מברך לכולם, ומצטרפין נמי לזימון:

בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו - הואיל ואין בית הבליעה פנוי, ואין לב המסובים פונה אל המברך, אלא לבלוע מה שבפיהם. אי נמי, חיישינן שמא יחנק כשבא לענות "אמן":

והוא אומר על המוגמר - המברך ברכת המזון ז הוא מברך על המוגמר "בורא עצי בשמים". ואף על גב דאיכא דעדיף מיניה, אפילו הכי, כיוון דאתחיל בחדא - עביד לאידך:

לאחר הסעודה - לאחר ברכת המזון, דהשתא לאו מצרכי הסעודה הוא, אפילו הכי, כיוון שהתחיל בברכות אחרונות - גומרן:

מוגמר - רגילין היו להביא אחר הסעודה עצי בשמים במחתה על האש ח לריח טוב:

פירוש תוספות יום טוב

והוא אומר על המוגמר. פירש הר"ב המברך ברכת המזון הוא מברך על המוגמר. וכן פירש הרמב"ם ובחבורו פרק ז' מהלכות ברכות פסק כן. ולישנא דוהוא לא דייק לדידהו דהא משמע דאדסליק מיניה קאי שהוא המברך על היין שלאחר המזון וכפירש רש"י. וכתב הר"י בשם רש"י אע"פ שאין מביאין וכו' אלא לאחר הסעודה היינו לאחר ברכת המזון ובאותו שעה כבר עברה הסעודה לגמרי ואין אנו חייבים לתת לזה לברך אפילו הכי עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שברך על היין שלאחר המזון מברך על זה ע"כ. ויש לתמוה על הב"י שכתב בא"ח סימן קע"ד שדעת הרמב"ם כדעת רש"י שהרי מבואר שחלוקים הם [כמו שחלוקים הם הרמב"ם עם הרר"י שבשם הגאונים]:

המוגמר. פי' הר"ב עצי בשמים במחתה על האש וכן לשון רש"י. ובמשנה ז' פ"ב דביצה כתבו לבונה ע"ג גחלים וזה עיקר. ובכאן שכתבו אש לאו דוקא שהדבר ידוע שאין הבל תמרתן עולה מן האש לפי שמתאכלין מיד אלא על גחלים מתמרין ועולין ועל שם הגחלים נקרא מוגמר שתרגום גחלים גומרין. ובשיר השירים מקוטרת מור ולבונה תרגומו מתגמרת מן קטורת בוסמין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) והוא אומר על המוגמר – פירש הר"ב: המברך ברכת המזון הוא מברך על המוגמר, וכן פירש הרמב"ם. ולישנא דוהוא לא דייק לדידהו, דהא משמע כפירוש רש"י דאדסליק מיניה קאי, שהוא המברך על היין שלאחר המזון. ועיין תוספות יום טוב.

(ח) (על הברטנורא) המוגמר – בביצה פרק ב משנה ז כתב הר"ב, לבונה על גבי גחלים, וזה עיקר. שהרי על האש אין הבל תימרתן עולה יפה, לפי שמתאכלין מיד, אלא על גבי גחלים מיתמרין ועולין. ולכך נקרא מוגמר, שתרגום "גחלים" – "גומרין". תוספות יום טוב.


פירושים נוספים