משנה ברכות ו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ו · משנה ה | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ברך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון.

ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון.

ברך על הפת, פטר את הפרפרת.

על הפרפרת, לא פטר את הפת.

בית שמאי אומרים, אף לא מעשה קדרה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן - פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.
בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן - פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.
בֵּרַךְ עַל הַפַּת - פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. עַל הַפַּרְפֶּרֶת - לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון בירך על הפת פטר את הפרפראות על הפרפראות לא פטר את הפת בית שמאי אומרים אף לא מעשה קדירה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

  • בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון כו' – זה שאמר שכל מי שיברך על היין קודם המזון, אינו חובה לִשְנות הברכה על היין שהוא שותה אחר המזון, זה הדבר מיוחד בשבתות וימים טובים, שאדם קובע סעודתו על היין, וכשברך על היין תחילה, היה בליבו לקבוע על היין אחר המזון. אבל מי שאין בליבו לקבוע על היין אחר המזון, ונשלם המזון ונצרך לקבוע על היין, צריך לִשְנות הברכה.
ופרפרת, שם ללפתן ולכל מיני מטעמים שיאכלו בו הלחם. ולשון רבים, פרפראות. ומעשה קדירה, כגון הריפות וגריסים והבריה העשויה מן הקמח והסולת ודומיהן. ובית שמאי אומרים, שאם ברך על שום דבר מן הפרפראות, לא פטר מעשה קדרה, ואין הלכה כבית שמאי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

פטר את היין שלאחר המזון - הני מילי בשבתות וימים טובים שרגילים לקבוע על היין לאחר המזון, וכשברך על היין לפני המזון אדעתא דהכי ברך, אבל בשאר ימים שאין רגילים לקבוע עצמן על היין שלאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר היין שלאחר המזון. וכל לאחר המזון דתנן במתניתין היינו לאחר שסלקו ידיהם מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון:

פרפרת - כל דבר שמלפתים בו את הפת, כגון בשר וביצים ודגים קרויים פרפרת. ופעמים שהיו מביאים פרפראות קודם סעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת:

מעשה קדרה - כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן. ואית דמפרשי פרפרת דמתניתין פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכים עלה בורא מיני מזונות. והשתא ניחא דאיצטריך לאשמעינן ברך על הפרפרת לא פטר את הפת אף על גב דהיא נמי מין פת, אבל מעשה קדרה פטר. ובית שמאי סברי כשם שאם ברך על הפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה. ואין הלכה כב"ש:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מעשה קדירה. מ"ש ר"ב אבל מעשה קדרה וכו' חוזר גם לפי' הראשון:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

.אין פירוש למשנה זו


פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

ברך על היין שלפני המזון וכו' - דווקא בשבתות וימים טובים, ובשעת הקזה, ובשעה שיוצא מבית המרחץ. אבל בשאר ימות השנה, מברך על כל כוס וכוס. גמרא.

בית שמאי אומרים אף לא מעשה קדירה - בגמרא איבעיא להו אי בית שמאי ארישא פליגי, דאמר תנא קמא: ברך על הפת - פטר את הפרפרת, וכל שכן מעשה קדירה, ואמרו בית שמאי: לא מיבעיא פת שאין הפרפרת פוטרת, אלא אף לא מעשה קדירה. או דילמא אסיפא פליגי, דקתני: על הפרפרת לא פטר את הפת, פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה - פטר, ובאו בית שמאי לומר: אף לא מעשה קדירה. וסלקא בתיקו.

ובירושלמי אמרו כלישנא קמא, והיינו דבית שמאי פליגי ארישא. אבל ברך על הפרפרת, לא פטר מעשה קדירה אפילו לתנא קמא. כך מפרש בירושלמי. אבל במשנה משמע יותר דקאי אסיפא.