והרב ראה"ו טעה עוד ביותר וחשב ששני החדשים המה ניסן ותשרי שהמה באמת חדשי השנה העיקרים אשר יעשה בהם מלאכה, בניסן לקצור ובתשרי לאסוף התבואה, אבל כבר ידוע שחדשי הכלה שהיו מתקבצין כל התלמידים לבית המתיבתא ולסדר ספקיהן לפני הריש מתיבתא והוא יבחין אותם אם הצליחו בלמודם כל אחד ואחד בעירו ובישיבתו הפרטית, היה אך ורק חודש אדר ואלול והמה שני החדשים בשנה שבטלין ממלאכתם, וכן מפורש באגרת דרש"ג ח"ג פ"ג שהלשינו עליו על ב' ירחי דכלה אדר ואלול, ולהיפוך חדשי ניסן ותשרי בהם היה הדין שלא לזמן שום איש לדין כדי שלא יבטל ממלאכתו כמפורש ב"ק קיג.
וכן ברכות לה: שא"ל רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומא ניסן ותשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא.
ואיה מצא שהכניס ממאסם לעבוד עבודה בחרו הבטלנות, האם שכח שכמעט כולם היו עובדי אדמה, ואביי בעצמו אמרו גיטין ס: שהיה לומד כל היום ובלילה היה משקה שדותיו, וכן אמרו הוריות י. גבי ר"פ ור"ה בריה דרב יהושע? ואיה מצא בטלנים? הלאנשים היקרים האלו שעבדו עבודתם כשרה וגם קבעו עתים לתורה ובשני חדשי השנה שהיו בטלים ממלאכתם הלכו לראש הדור לקבל ממנו הכרעתו הלזה אדם בטל יקרא?
וכן מה שכתב החכם גרעץ בח"ב צד 409 ויאמר שמספר המקשיבים לקח מרבה הגיע להמספר אלף ומאתים איש, ושם צד 414 יאמר שבימי אביי נתמעטו מספר התלמידים ונשארו אך שני מאות, במחילה טעה בשני דברים, א) שהמספר אלף ומאתים נאמר אך על רב, כמפורש כתובות קו., ב) שכל מה שאמרו שם אין הכונה על כל התלמידים שקבלו תורה מרבם, אך מפורש שם כי הוו מפטרי רבנן מבי רב הוו פיישי אלפא ומאתן, ואצל רבה ורב יוסף ד' מאה, ואצל אביי בי' מאות, ומפורש שבשני חדשי הכלה היו מתקבצין לאלפים להמתיבתא וכאשר הלשינו על רבה שאליו יתקבצו יב' אלף, אבל אח"כ כשעבר חדש אדר ואלול והיו צריכין לילך לבתיהם ולעירם ולעבודתם, גם אז הוו פיישי אצל רב יב מאות ואצל רבה ד' מאות, ואצל אביי ב' מאות, כי בלי שום ספק היו כמה מהן שהקדישו כל ימיהם לתורה ולתעודה, ויש מהן שאבותיהם היו עשירים והספיקו לבניהם די והותר שהיו יכולין לישב תמיד לפני ה', והחכמים האלו לא שמו לב לכל הדברים האמיתים האלה.
והבריוני דפומבדיתא שלא יכלו נשא את מוסר תוכחתו ולכן מסרו אותו למלכות.
ויסופר ב"מ פו. שברח רבה לאקרא, ומאקרא לאגמא ומאגמא לשחין, ומשחין לצריפא, ומצריפא לעינא דמים ומעינא דמים לפומבדיתא, ושם מצאו שליח המלך וערק שנית לאגמא והיה יתיב אגירדא דדקולא וקא גריס, קא מיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קודמת לשער לבן טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק, הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא ואמרי מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני דאמר אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות, שדרו שליחא בתריה, לא הוי מצי מלאך המות למקרב ליה דלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה, אדהכי נשב זיקא והוא סבר שחיל המלך רצין אחריו אמר תינח נפשיה ולא ימסר בידא דמלכותא, כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור, יצאת ב"ק ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך
