ומה מאוד צדקו דברי רבינו הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה שמונה את ר' יוחנן בין תלמידי דרבי, ובפירוש אמר שר"י היה קטן שבתלמידיו ואח"כ היה תלמיד ר' ינאי. ואין כונת הרמב"ם כאשר חשב עליו הראב"ד שהיה מב"ר, ולכן השיג עליו, וכונתו היה אך לומר שהיה בישיבתו, וזה אמת וכמפורש לעיל.
וכאשר זכינו לבאר כל זה א"כ בלי ספק נולד בציפורי (כי רבי היה יז שנים האחרונים בימי חייו בציפורי) והיה בפטירת רבינו הקדוש כבן טו שנה, וכבר בארנו שרבי נפטר תק"ה לשטרות א"ב זכינו לידע שר' יוחנן נולד לערך ת"צ לשטרות.
וכפי הנראה היה מקום זקנו בעיר טבריא כאשר יספר ר' יוחנן ב"ב צא: ואמר נהירנא בר הוו קייטין ד' סאין בסלע והיה נפישי נפיחי כפן "בטבריא" מדלית איסר, ומכל מאמריו שם משמע שיספר מה שהיה בילדותו, וכדמצינו ב"ב ז: שרבי פתח אוצרות בשני בצורת.
ואבותיו הניחו לו נחלאות רבות שדות וכרמים בין טבריא לציפורי אך הוא מכר הכל כדי שיכול ללמוד תורה כמפורש שהש"ר פ"חז ר' יוחנן הוה מטייל וסליק מטבריא לציפורין והוה רחב"א סמך ליה מטון חד בית חקלא אר"י הדין בית חקלא הוה דידי וזבינתיה בגין מלעי באורייתא, מטון חד בית זיתא ואמר כמו כן מטון חד בית כרם, והתחיל רחב"א לבכות וא"ל בכי אנא דלא שבקית לסבותיך כלום, א"ל חייא בני ונקלה זו בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לששה ימים — אבל התורה ניתנה לארבעים יום.
ועמלו בתורה גדלה כ"כ עד שאמרו ברכות פ"ה ה"א שר' יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבל בציפורין עבר ארכוגא (שר) ולא קם מקמיה ובעי (עבדי השר) להכותו, אמר להם הרפו ממנו בנימוסיא דבוראו הוא עסיק.
וכשהיה בישיבת רבי זכה להכיר את ר' חייא כחולין נד, .ובירושלמי סנהדרין פ"א ה"א ר' יוחנן אזל מיתן קומי ר' חייא רבה אייתיכ גבי חד תלמיד. וב"ט מ. אר"י א"ר חייא.
וכן קבל מרב כברכות מה: דקאמר הגמרא דשמיע להו מרב מקמי דגחית לבבל. ובסנהדרין פ"ג ה"ו רב נפק למיתרי משכין לר' חייא רבה עבי בחד אתר ואשכח ר' יוחנן יתיב ומקשת וכו', ולכן היה כותב ר' יותנן לרב גם בהיותו כבר גדול הדור, "לקדם רבינו שבבבל" כחולין צה:.
וכן ראה את אבוה דשמואל בפסחים פ"ה סה"ב שאר"י על דא אמר לי אבא בר אבא.
אבל רבותיו המובהקין אשר קבל רובו תורתו מהם המה ר' אושעיא תלמידו הגדול דר' חייא כעירובין גג. אר"י יח ימים גידלתי אצל ר' אושעיא בריבי — כשהיינו למדין תורה אצל ר' אושעיא. היינו יושבין ד' ד' באמה. ור' יוחנן אמר עליו שהוא כר"מ בדורו שלא יכלו חבריו לעמיד על סוף דעתו, ולבו כפתחו של היכל. ובחגיגה ז. אר"י עד שבא ר' אושעיא בריבי ולימד. ובן פסחים פא. שאל לר' אושעיא. וביבמות נז. בעי מרי אושעיא — אישתיק ואח"ב בא ר"ל ובעי מיגיה והשיב לו, א"ל ר' יהודה גשיאה לר' אושעיא אטו ר' יוחנן לאו גברא רבה הוא וכן מובא ביבמות פ"ח סה"ב ובזה אנו רואין שגם בהיות ר"י ור"ל כבר גדולי הדור גם אז למד אצלו. ובנזיר טו: הקשה לר' אושעיא.
וגם כשיסד ר' יוחנן ישיבתו בטבדיא, והיה מנדולי הדור אעפ"כ היה הולך לר' אושעיא להתיר לו ספיקותיו כירושלמי עירובין רפ"ה ר' יוחנן בשם ר' הושעיא מוסיפין — תלת עשר שנין עביר עליל
