ברכות נט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
תנו רבנן אהרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית ואימת הוי אמר אביי כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע:
ר' יהודה אומר הרואה הים וכו':
לפרקים עד כמה אמר רמי בר אבא א"ר יצחק בעד שלשים יום ואמר רמי בר אבא א"ר יצחק הרואה פרת אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית גוהאידנא דשניוה פרסאי מבי שבור ולעיל רב יוסף אמר מאיהי דקירא ולעיל ואמר רמי בר אבא הרואה דגלת אגשרא דשביסתנא אומר ברוך עושה בראשית מאי (בראשית ב, יד) חדקל א"ר אשי שמימיו חדין וקלין מאי פרת שמימיו פרין ורבין ואמר רבא האי דחריפי בני מחוזא משום דשתו מיא דדגלת האי דגיחורי משום דמשמשי ביממא והאי דניידי עינייהו משום דדיירו בבית אפל:
על הגשמים כו':
ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך והא"ר אבהו ואמרי לה במתניתא תנא דמאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה מאי מברכין אמר רב יהודה המודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו ורבי יוחנן מסיים בה הכי אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו עד תשתחוה בא"י רוב ההודאות רוב ההודאות ולא כל ההודאות אמר רבא אימא האל ההודאות א"ר פפא והלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות והאל ההודאות ואלא קשיא ל"ק הא דשמע משמע הא דחזא מחזי דשמע משמע היינו בשורות טובות ותנן על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב אלא אידי ואידי דחזי מחזי ולא קשיא הא דאתא פורתא הא דאתא טובא ואב"א הא והא דאתא טובא ולא קשיא זהא דאית ליה ארעא הא דלית ליה ארעא אית ליה ארעא הטוב והמטיב מברך והא (תנן) בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה שלו ושל אחרים אומר הטוב והמטיב לא קשיא חהא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות והתניא טקצרו של דבר על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו על שלו ועל של חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה לא מברך הטוב והמטיב והתניא אמרו ליה יילדה אשתו זכר אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה בזכר ת"ש כמת אביו והוא יורשו בתחלה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה ת"ש שינוי יין א"צ לברך לשינוי מקום צריך לברך וא"ר יוסף בר אבא א"ר יוחנן מאע"פ שאמרו שינוי יין א"צ לברך אבל אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי נדאיכא בני חבורה דשתו בהדיה:
סבנה בית חדש וקנה כלים חדשים וכו':
א"ר הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן אבל יש לו כיוצא בהן א"צ לברך ור' יוחנן אמר (ע)אפילו יש לו כיוצא בהן צריך לברך
רש"י
[עריכה]
בתקופתה - מקום שהיא חוזרת שם לתחלת היקפה היא שעת תליית המאורות ומאז התחילה להקיף ולשמש:
אימת הוי - אחמה בתקופתה קאי:
כל כ"ח שנים - של תקופת ניסן שבסוף כ"ח כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תליית המאורות בשבתאי היא שעה תחלת ליל ד':
באורתא דתלת נגהי ד' - שהעריב שמשו של ג' בשבת ויתחיל ליל ד':
נגהי - ליל כדאמר בפסחים בשמעתא קמייתא (דף ג.) דאיכא דוכתא דקרו לליליא נגהי:
שבתאי - שם שעה ראשונה של ליל ד' שבאותה שעה נתלו מאורות ושבע שעות הן וחוזרות חלילה שצ"ם חנכ"ל תמצא בהקף סדרן של עולם סימני שעות תחלת הלילות כצנ"ש חל"ם מוצאי שבת כוכב. תחלת ליל ב' צדק. תחלת ליל ג' נוגה. תחלת ליל רביעי שבתאי. תחלת ליל ה' חמה. תחלת ליל ששי לבנה. תחלת ליל שבת מאדים. וסדר תחלת הימים כעלות השחר חל"ם כצנ"ש ותקופה מושכת מחברתה ז' שעות ומחצה כלומר מתאחרת אחר היום והשעה שנפלה בה חברתה ז' שעות ומחצה הרי שלשים שעות לארבע תקופות הרי יום ורביע לשנה. לד' שנים חמשה ימים למדת שאין תקופה נופלת בתחלת הלילה אלא לסוף ד' שנים שהוא מחזור קטן וז' מחזורים קטנים למחזור גדול וסימניך דב"ז הגא"ו הרי שאינה באה לתחלת ליל ד' אלא מכ"ח שנים לכ"ח שנים בראש כל מחזור קטן באה לתחלת הלילה ובראש מחזור הגדול באה לתקופה הראשונה שהוא תחלת ליל ד':
אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית - קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו ע"י אדם משם ולמעלה אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת:
והאידנא דשניוה פרסאי - מלמעלה לגשר אין מברך עליו עושה בראשית אלא מאיהי דקירא ולעיל איהי דקירי שם מחוז שהוא על הפרת:
חדין - חריפין מיא וקלין לשקול במאזנים וטובים לשתות שאין מכבידין את הגוף: ה"ג והאי דגיחורי משום דמשמשי ביממא לפיכך בניהן אדומין כאדמומית היום רו"ש (אדמוני) בלעז:
דניידי עינייהו - עיניהם נדים ונעים:
משיצא חתן לקראת כלה - שהמים קבוצין על הארץ וכשהטפה נופלת עליהן טפה תחתונה בולטת לקראתה:
שמע משמע - שבשרוהו לאמר ירדו גשמים בלילה אומר הטוב והמטיב:
אתה פורתא - מודים אנחנו לך:
אתא טובא - הטוב והמטיב:
אית ליה ארעא - הטוב והמטיב שהטיב לו:
בנה בית חדש - שכולו שלו אומר שהחיינו:
שלו ושל אחרים - הטוב והמטיב: ה"ג (והתנן) בנה בית חדש וכו' לא קשיא הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות ול"ג אלא הא והא דאית ליה ארעא וה"פ תירוצא דשנינן קאי בדוכתיה מודים אנחנו לך בדלית ליה ארעא הטוב והמטיב בדאית ליה ודקא קשיא לך בנה בית חדש אומר שהחיינו לא קשיא ההוא דבנה בית חדש שאין לו שותפות בה ועליה מברך שהחיינו אבל גשמים בדאית ליה ארעא טובה שיש לו שותפות בה היא שהרי כל מי שיש לו קרקע שותף עמו בטובה זו:
והתניא - בניחותא:
קצרו של דבר - כלומר כללו של דבר:
ולבסוף הוא אומר הטוב והמטיב - על בשורות הירושה שנשארה לו ירושה מאביו שכן בשרוהו מת אביו ויורשו כלומר הניח נכסים:
שינוי יין - שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון אין צריך לברך בורא פרי הגפן:
שינוי מקום - יצא מכאן והלך לבית אחר והביאו לו יין:
ר"י אמר אפילו יש לו כיוצא בהן - מירושה הואיל ולענין קניה חדש היא אצלו צריך לברך:
תוספות
[עריכה]
הטוב והמטיב. אבל אשינוי לחם ואשינוי בשר אין מברכין הטוב והמטיב דדווקא איין דאית ביה תרתי דסעיד ומשמח מברכין הטוב והמטיב אבל בשר ולחם לא ופרשב"ם בערבי פסחים (דף קא. ושם) דדוקא כשהאחרון משובח מברכים הטוב והמטיב אבל בכיוצא בו לא אך[1] בירושלמי דכיצד מברכין א"ר אבא בר רב הונא צריך לברך על יין חדש וישן שינוי יין א"צ לברך שינוי מקום צריך לברך היסח הדעת כשינוי מקום משמע דוקא כשהאחרון ישן דעדיף טפי ור"ת פי' דאפי' אין האחרון חשיב רק שלא ישתנה לגריעותא יותר מדאי ומסיים בה רבי על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך הטוב והמטיב ומשמע דלא קפיד אם האחרון משובח אם לאו אע"ג דישן אידכר בסוף מ"מ נימא דרבי פליג עליה ולפרשב"ם יעמידנה להך דרבי במסופק אם האחרון טוב ומספק היה מברך על כל אחד שמא משובח הוא אך ר"ת מפרש דעובדא דרבי בא לחלק כדפי' וי"מ דההוא דחדש וישן מיירי בברכת בורא פרי הגפן דומיא דשינוי מקום דבתר הכי אבל לא מצינו כן בגמרא שלנו:
התם דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה. וה"ה אם אשתו ובניו עמו אבל יחיד לא ואפילו שהחיינו אין מברך יחיד על שינוי יין דלא אשכחן יחיד שמברך שהחיינו רק אחדתא וכן כל פרי חדש כשאכלו מברך שהחיינו כדאמרינן בסוף בכל מערבין (עירובין מ:):
ורבי יוחנן אמר אפי' קנה כיוצא בהם. והלכתא כר' יוחנן אליבא דלישנא בתרא אפילו קנה והדר קנה שהיו לו כלים חדשים כיוצא באלו צריך לברך דקי"ל כרבי יוחנן לגבי דרב מכ"ש דלגבי רב הלכתא כוותיה ואומר ר"י דוקא בבגדים חשובים דומיא דבית חדש נקט כלים חדשים אבל שאינם חשובין כ"כ כמו מנעלים ואנפליאות וחלוק וכיוצא בהן אין צריך לברך בירושלמי א"ר חייא בר אבא לא סוף דברים חדשים אלא אפי' שחקים כאילו חדשים הן ר' יעקב בשם רבי חייא בר אבא אמר קנה אומר שהחיינו ניתן לו אומר הטוב והמטיב לבש בגדים אומר מלביש ערומים וצ"ע בגמרא שלנו דלא אשכחן הטוב והמטיב אלא בדאיכא אחרינא בהדיה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט (עריכה)
מג א מיי' פ"י מהל' ברכות הלכה י"ח, סמ"ג עשין כז, טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ט סעיף ב':
מד ב מיי' פ"י מהל' ברכות הלכה ט"ו, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' רי"ח סעיף ג', וטור ושו"ע או"ח סי' רכ"ד סעיף י"ג:
מה ג טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ח סעיף ב':
מו ד מיי' פ"י מהל' ברכות הלכה ו', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' רכ"א סעיף א':
מז ה ו ז ח מיי' פ"י מהל' ברכות הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' רכ"א סעיף ב':
מח ט מיי' פ"י מהל' ברכות הלכה ז', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ב סעיף א':
מט י טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ג סעיף א':
נ כ מיי' וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ג סעיף ב':
נא ל מיי' פ"ד מהל' ברכות הלכה ג', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קע"ח סעיף א':
נב מ מיי' פ"ד מהל' ברכות הלכה ט', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קע"ח סעיף א':
נג נ מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' קע"ח סעיף ד':
נד ס מיי' פ"י מהל' ברכות הלכה א', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ג סעיף ג':
(ע) [מיי' שם]:
ראשונים נוספים
על הגשמי' ועל בשורו' טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב. גרסי' בגמ' דבני מערבא מה ראו לסמוך בשורות טובות לירידת גשמים ר' ברכיה בשם ר' לוי על שם מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה וגו' ועיקרה בבראשית דר' אושעיא והכין אמר התם מה שמועה ב' הטוב והמטיב:
אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו: הגאונים ז"ל פירשו דא"רוב ההודאות" ו"אל ההודאות" קאי. כלומר, דנימא "רוב ההודאות אל ההודאות" כמו שאנו אומרים בחתימת ישתבח. ואיכא מאן דמפרש דאדרב יהודה ואדרבי יוחנן קאי, כלומר מתחיל "מודים אנחנו לך" כרבי יהודה ומסיים בה כרב יוחנן דאמר "ואילו פינו וכולי" - ואינו מחוור בעיני כלל דאף ר' יוחנן הכי הוי אמר דהא ר' יוחנן אוסופי מוסיף ומססים בה הכין, וכדאמרינן "ור' יוחנן מסיים בה הכין ואילו פינו וכולי" ולעולם רב פפא לא אמר "הלכך נימרינהו לתרוייהו" אלא במה שיש מחלוקת שזה אומר כך וזה אומר אינו כך אלא כך והוא אומר נאמר כזה וכזה; אבל הכא לא הוי למימר הכין אלא "הלכך נימא כר' יוחנן" או "רב פפא אמר הלכה כר' יוחנן".
אלא אידי ואידי דחזי מיחזא: אפשר לומר דמכל מקום היכי דשמע ולא חזאמברך הטוב והמטיב כפירוקא קמא וכדתנן "על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב" דהשתא אפילו לתרוצא בתירוצא אחרינא היינו משום דאילו מתניתין בשמע משמע פשיטא דהטוב והמטיב מברך וכבר תנינן לה בכלל בשורות טובות דאלמא מילתא פשיטא היא דבשמע משמע מברך הטוב והמטיב. אבל לפירוקא בתרא דאמרינן "הא דאיכא אחרינא בתריה הא דלית להו אחריני בתריה" הוא דמחדית(?) דאפילו אבשורות טובות לא מברך הטוב והמטיב אלא בדאיכא שותפים בהדיה.
והא דאמרינן הא דאית להו לאחריני בהדיה - הרב אלפסי ז"ל פירש דאית לאחריני שותפתא בההיא ארעא בהדיה. -ואינו נכון דעל שיתוף הטובה הוא מברך הטוב והמטיב והלכך כיון שיש שיתוף לעולם עמו בטובת הגשמים שהמטר יורד בשדות אחרים- אף הוא מברך הטוב והמטיב שהוא וכל העולם שותפין באותה טובה. וכן נראה מ-"אמרו לו מת אביו והוא יורשו" דקאמרינין בדאית ליה אחי, והתם ודאי אפילו בדפקיד האב והניח שדות מוחלקות זה לזה. והא דאית להו לאחריני בהדי לא קאי אגשמים דהתם לעולם אית להו לאחריני בהדיה אלא אמאי דאקשינן "והתנן בית חדש וכולי" קאי, כלומר לא תיקשי לך מירידת גשמים בדאית ליה לדידיה ארעא או בנה בית חדש דקצבו של דבר כך הוא דכל טובה דאית להו לאחריני בהדי- הטוב והמטיב; הא דלית להו אחריני בהדיה- שהחיינו.
שינוי יין אינו צריך לברך: אבל מברך הוא הטוב והמטיב ואסיקנא דוקא בדאיכא בני חבורא דשתו בהדיה, והוא הדין אשתו ובניו. והא דמברך על שינוי יין, בין דבתרא עדיף מקמא בין דקמא עדיף מבתרא, דאינו מברך אלא אריבוי היין כר' דהוה מברך אכל חביתא וחביתא. אבל רבינו שלמה ז"ל כתב "שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון..". והראשון נראה עיקר.
בנה בית חדש וקנה כלים חדשים: ירושלמי: "לא סוף דבר חדשים אלא אפילו שחקים - חדשים הן לו". וכתב הראב"ד ז"ל דחדשים דנקט למעוטי מכרן וחזר וקנה אותן כמו שאמרו באשה חדשה למעוטי מחזיר גרושתו שאינו חוזר עליה מעורכי המלחמה. וברכה זו מברך אותה משעת קנייה אף על פי שעדיין לא נשתמש בהן, שאין הברכות אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן או בבנינן כדרך שהוא מברך על הגשמים משעת ירידתן אף על פי שאין הנאתן ניכרת מיד. וכן נראה מן הירושלמי דגרסינן התם: "קנה- אומר שהחיינו. ניתן לו במתנה- אומר ברוך הטוב והמטב. לבש- אומר ברוך מלביש ערומים". ואף על פי שיש בירושלמי זה קצת שאין כן מן הגמרא, שאין חילוק בין קונה לבין שנתן לו במתנה אלא בין היכא דאית ליה שותפא לדלית ליה שותפא. וכן דעת הראב"ד ז"ל.
אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו: יש מפרשים דאמאי דמסיים בה ר' יוחנן קאי כלומר דנימא דרב יהודה ור' יוחנן. ולא נהיר דכיון דלא פליג ר' יוחנן אלא סיומי מסיים ליכא למימר הכי, לכך נראה דאחתימה קאי כלומר דנימא רוב ההודאות ואל ההודאות. ורוב ההודאות ריבוי ההודאות קאמר וכעין זה אנו עושין שאומרים מהולל ברוב התשבחות ואל ההודאות. ומ"מ תמיה היא שנזכיר רוב ההודאות כלל ועוד כיון דרבא דחי לה ליכא למימר הילכך נימרינהו וכו':
אי בעית אידי ואידי דחזא מחזא ולא קשיא הא דאית ליה ארעא לדידיה הא דלית ליה ארעא לדידיה: אית ליה ארעא הטוב והמטיב לית ליה מודים אנחנו לך. ומיהו כל היכא דשמע משמע מברך הטוב והמטיב דהיינו על בשורות טובות דלא נדי מאוקימתא דמעיקרא אלא משום דהיינו על בשורות טובות אבל ודאי פשיטא מילתא דמברך על הגשמים כדשמע הטוב והמטיב:
וכל היכא דאית ליה ארעא לדידיה הטוב והמטיב מברך וכו' והתנן וכו': אלמא אהנאתיה דנפשיה שהחיינו מברך וה"נ דכותה היא:
ה"נ הא דלית ליה שותפא בהדיה כלל כדתניא קצרו של דבר על שלו וכו': הילכך גבי גשמים לעולם חשיב כדאית ליה שותפא שהכל שותפין באותה הנאה שהרי המטר יורד אף בשדות אחרים ומש"ה מברך הטוב והמטיב וכן נמי גבי מת אביו וירשו דאוקי בדאית ליה אחי דירתי בהדיה אפי' כשהניח אביו שדות מוחלקות עסקינן ואפ"ה קאמר הטוב והמטיב כיון דבעיקר אותה טובה יש לו בה שותפין הילכך לעולם לא משכחת לה בגשמים שיברך שהחייט וכן עיקר.
אישתכח השתא גבי גשמים אית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב חזא מחזא ולית ליה ארעא לדידיה ואלו פינו מלא וכו' שמע משמע בין אית ליה ארעא בין לית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב דהא מתמהינן ואמרינן שמע משמע היינו בשורות טובות ולא משוי הפרישא בין אית ליה ארעא ללית ליה דמ"מ כל גבי גשמים לכל אחד יש בהם תועלת ואיפשר דכל דלית ליה ארעא לדידיה לא מברך הטוב והמטיב דכיון דלית ליה ארעא מאי טוב ומטיב איכא גביה הילכך לעולם באית ליה מברך הטוב והמטיב דלית ליה ואלו פינו כו' ואפי' בדשמע מברך ואלו פינו וכן נראה מן הרב אלפסי ז"ל דלא חילק בין חזא מחזא לשמע משמע וכן הרמב"ם ז"ל. ונראה דדוקא דאתא טובא כדאמר אידי ואידי דאתא טובא. ומודים אנחנו לך פשיטא דליתה אלא בדאתא טובא כדאמרינן כדי שיצא חתן לקראת כלה וכן כתב הרמב"ם ז"ל. וא"ת והא אמרינן בתענית דהלל הגדול צריך למימר והיכי סגי בהנך ברכות יש לומר התם כשהתענו עליהם הכא בשלא התענו ומדאמרינן דעל שלו אומר שהחיינו משמע דליכא הטוב והמטיב ומש"ה אקשינן ממת אביו וירשו דמברך הטוב והמטיב. ואסיקנא דלעולם ליכא הטוב והמטיב אלא בדאיכא אחריני חלק באותה טובה בהדיה וכי מברכינן אשינוי יין הטוב והמטיב דוקא דאיכא אחר דשתי בהדיה וה"ה לאשתו ובניו הא לאו הכי לא מברך מידי ולא שייך שהחיינו גבי יין כלל:
ושינוי יין פירש"י ז"ל יין אחר טוב מן הראשון ור"ת ז"ל סובר אפי' גרוע דעל רבוי הטובה הוא מברך הטוב והמטיב. ובירושלמי פ' כיצד מברכין נמי אמרינן רבי על כל חבית שהיה פותח היה אומר הטוב והמטיב. ואעפ"י שעדיין אינו יודע אם טוב הוא אם לאו [וכן כשבא] לו רבוי יין בסעודה על דעת לשתות אעפ"י שאינו שותה עכשו לאלתר. וכתב הראב"ד ז"ל בפ' כיצד דה"ה לפת יפה מן הראשונה ועל כל משקה טוב מן הראשון מברך הטוב והמטיב וכן דעתו בבירך על היין ובאו לו משקין אחרים. אבל בתוספות כתבו בפירוש דבפת ליכא הטוב והמטיב:
שינוי מקום צריך לברך: פירש בירושלמי פ' כיצד אפי' התחיל לאכול בצד מזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לברך לכתחלה:
בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר שהחיינו: פירוש לאו דוקא חדשים דה"ה לקונה שחקים דחדשים הם לו ונקט חדשים לאפוקי מכרה וקנאה וכדאמרינן נמי גבי עורכי המלחמה כי יקח איש אשה חדשה למעוטי גרשה והחזירה והכי איתא בהדיא בירושלמי. וברכה זו יש אומרים שאינו מברך אותה עד שישתמש בדבר עד שידור בבית וילבוש הכלים:
הכי גרסינן אמר רב הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן אבל יש לו כיוצא בהן אין צריך לברך מפני שהנאתו מועטת. ור' יוחנן אמר אפילו יש לו צריך לברך: דאעפ"י שיש לו בירושה מ"מ הנאתו גדולה על אלו שהוא קונה. מכלל דכי קנה וחזר וקנה כיון שיש לו כלי אחר שקנה הוא עצמו אינו צריך לברך דאפי' ר' יוחנן לא אמרה אלא מפני הקניה. לישנא אחרינא אמרי לה לא שאנו אלא שלא קנה וחזר וקנה כיוצא בזה אבל קנה וחזר וקנה כיוצא בזה והוא עדיין בידו אין צריך לברך ור' יוחנן אמר אפי' קנה וחזר וקנה צריך לברך דעל כל כלי שקונה מחדש הנאתו מתרבית. מכלל דכי יש לו כיוצא בו שלא קנאה דברי הכל ואפי' רב הונא מודה דמברך. וקיי"ל כלישנא בתרא וכר' יוחנן דאפי' קנה וחזר וקנה צריך לברך וכן פסקו התוספות והראב"ד ז"ל. בדר' מאיר גרסינן ויש לו כיוצא בהן אין צריך ובדר' יהודה בין כך ובין כך צריך:
אלא ר' יוחנן דאמר כמאן. דהאר' יהודה דוקא יש לו קאמר ולא בקנה וחזר וקנה:
הילכך נימרינהו לתרווייהו רוב ההודאות ואל ההודאות. שאם היה אומר רוב משמע רוב ולא כל כדאמרינן {מגילה דף טז.} ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו ואם היה אומר אל ההודאות בלבד היה נראה אל מקצת ההודאות ויש לזולתו מקצת האחרות לפיכך הוצרכו שתיהן רוב ההודאות ואל ההודאות.
אלא אידי ואידי דאית ליה לדידיה ולא קשיא הא דאית להו לאחריני בהדיה והא דלית להו לאחריני בהדיה. פי' בית חדש וכלים חדשים דלית להו לאחריני בהדיה מברך שהחיינו אבל גשמים דאית להו לאחריני בהדיה שטובת הגשמים היא לכל בעלי שדות מברך הטוב והמטיב, ודלא כר' אלפס שפי' ה"מ דאית ליה ארעא לדידי' ואיכ' שותפא בהדיה אבל ליכא שותפא בהדיה מבר' שהחיינו דנראה דלא בעינן שיהי' שותפא עמו בטובתו רק שיהי' בו טובה לאחרים בשדות שלהם דהא על מת אביו והוא יורשו מברך הטוב והמטיב משום דאיכא אחי דירתי בהדיה ולא פליג אפילו חילק נכסיו על פיו.
אע"פ שאמרו שינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הטוב והמטיב. שאלו לר' יצחק הלוי למה מברכין על שינוי יין הטוב והמטיב ועל שינוי לחם ובשר אין מברכין והשיב משום דיין משמח ועוד דלא אשכחן שירה אלא על היין כדאמרי' לעיל בפ' כיצד {דף לה.} וגם כיון דחשוב שקובע ברכה לעצמו ראוי לברך הטוב והמטיב. א"נ הטוב והמטיב על הרוגי ביתר תקנוה הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה ולפי שבצרו כרמיהם ז' שנים [מדם הרוגי ישראל] והקיפו כרמיהם מהרוגיהן תקנו לומר על היין [שהוא] כמו הדם.
פרש"י שאינו מברך הטוב והמטיב אלא א"כ השני משובח מן הראשון. וכ"פ רשב"ם בפ' ערבי פסחים, וקצת משמע בירושלמי דסוף כיצד מברכין אבא בר רב הונא אמר יין חדש ויין ישן צריך לברך שינוי יין אין צריך לברך שינוי מקום צריך לברך היסח דעת הוי כמו שינוי מקום, משמע דוקא יין חדש ויין ישן שהישן משובח מן החדש צריך לברך אבל שינוי יין סתם אין צריך [לברך], מיהו קשה מעובדא דמייתי בתר הכי רבי על כל חבית וחבית שהי' פותח היה מברך, ר' יצחק רובא בשם רב אמר ברוך הטוב והמטיב ומסתמא לא היה בכל פעם יותר טוב מאותן שלפניו, ומיהו יש לדחות דמסתמא אם אינו יודע אם הוא יותר טוב או גרוע יש לו לברך אבל אם הוא יודע שהשני גרוע לא, וי"מ דהירושלמי איירי בברכת בורא פרי הגפן דומיא דשינוי מקום והיסח דעת וה"פ יין חדש ויין ישן צריך לברך בפ"ה אבל שינוי יין ששניהם חדשים או שניהם ישנים אין צריך לברך בפ"ה אבל שינוי יין אם שתה יין חדש תחלה ואח"כ ישן צריך לברך בפ"ה ולא מיפטר בבורא פרי הגפן שבירך על החדש דחשיב כמין אחר לגבי חדש לפי דאישתנא טפי לעילויא והשתא ניחא דמייתי בתר הכי [רבי] על כל חבית וחבית היה מברך וקמתמה מאי היה מברך הא אמרי' בשינוי יין אין צריך לברך והשיב לו נהי דאין צריך לברך בפה"ג כששניהם חדשים או ישנים מ"מ הטוב והמטיב צריך לברך.
התם נמי דאיכא בני חבורה דשתו בהדי. ויש שרוצין לומר כיון דהטוב והמטיב אינו מברך ביחיד אע"ג דקיי"ל דיין בתוך הסעודה כל אחד מברך לעצמו מ"מ הטוב ומטיב אחד מברך לכלם דאם הי' כל אחד מברך לעצמו הוי ליה כל אחד ואחד יחיד ולא נהירא דמהאי טעמא דאמרינן דבפ"הג כל אחד מברך לעצמו משום דאין בית הבליעה פנוי האי טעמא נמי שייך בברכת הטוב והמטיב ואע"ג דכל אחד מברך לעצמו כיון דחברו שותה ונהנה גם הוא מיין זה קרינא ביה הטוב לדידיה והמטיב [לאחריני] מידי דהוה אאמרו לו אשתך ילדה זכר מברך הטוב והמטיב משום דאיכא טובה גם לאשתו ומי לא עסקינן שהיה בעלה בעיר אחרת בשעה ששמע.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ט (עריכה)
הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופתה כוכבים במשמרותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית, וענין חמה בתקופתה הוא שרואה ביום תקופת ניסן של תחלת מחזור של כ"ח שנה והוא הנקרא מחזור גדול שבשעה זו ר"ל בסוף מחזור גדול חמה חוזרת לנקודה ראשונה שבה נתלו המאורות מתחלה והוא בתחלת ליל ד' והדבר ידוע שבכל ד' תקופות מג' לג' חדשים וכל תקופה נדחית אחר חברתה ז' שעות ומחצה, נמצאת דחייתה בכל שנה ל' שעות ונמצאת לד' שנים שהוא מחזור קטן של שמש ק"כ שעות שהם ה' ימים ונקרא מחזור קטן מפני שבכל מד' שנים לד' שנים באה תקופתו בתחלת הלילה ואם תחשוב שהיא באה תחלה בתחלת מהלך שבתאי שהוא משמש בתחלת רביעי, ותדע חשבון כצנ"ש חל"ם ראשי לילות וחל"ם כשנ"ץ לראשי ימים, וסדור מהלכן כל"ש צמח"ן יעלה בידך חשבון זה במכוון ומחזור גדול של כ"ח שנים יש בו ז' מחזורים קטנים ואם הראשון היתה בנקודתה בתחלת ד' תחלת השני בתחלת יום ב' ושלישי בתחלת יום ז' ורביעי בתחלת יום ה' וחמשי בתחלת יום ג' וששי בתחלת יום א', ושביעי בתחלת יום ו', ושמיני שהוא סוף כ"ח בתחלת יום ד' שהיא הנקודה הראשונה, וי"מ בתקופתה בבהירותה, וענין לבנה בתקופתה כשחוזרת בכל חדש וחדש בנקודתה לתחלת מזל טלה שאינו נוטה עדיין לצפון או לדברים וכוכבים במשמרותם כשהשלימו כל כוכב מה' כוכבים הנשארים מהלכן, וחזרו כנגד תחלת מזל טלה למי שמכיר את דרכיהן ומזלות בעתם הוא בנקודה שטלה עולה מצד המזרח שהוא המצוייר בשכל בראש העגלה:
המשנה הרביעית על הגשמים וכו' זהו ענין המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן, מה שאמר במשנה זו שעל הגשמים הוא אומר הטוב והמטיב דרכים חלוקות יש בה, ופסק הדברים כך הוא ירדו גשמים ויש לו לזה קרקע שמקבל תועלת בגשמים אלו ואין לו שותף באותו קרקע אלא שהוא שלו לבדו מברך שהחיינו ואם אין לו קרקע לבדואלא שיש לו קרקע בשתוף אחרים מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו קרקע כלל לא ביחוד ולא בשתוף מברך מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואלו פינו מלא שירה וכו', אין אנו מספיקים וכו', על הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו בא"י אל ההודאות, ואע"פ שהוזכר בגמ' רוב ההודאות והק' בה רוב ההודאות ולא כל ההודאות ותירץ בה אלא אימא אל ההודאות, ואמר רב פפא הילכך נמרינהו לתרויהו, לא על רוב ההודאות ואל ההודאות אמרה, שמאחר שהוא אומר אל ההודאות רוב ההודאות מה טיבו אלא שהוא חוזר על מה שאמר תחלה מודים אנחנו לך וכו' ור' יוחנן מסיים בה ואלו פינו וכו' ועל אלואמר נימרינהו לתרוויהו וי"מ רוב ההודאות ואל ההודאות, ואע"פ שהסוגיא מוכחת כן שאין לומר נימרינהו לתרוייהו אלא במה שיש בו מחלוקת מ"מ הדברים זרים, ויש גורסים נימרינהו לכלהו, ומפרשים כפי' הראשון, וי"מ נמרינהו לתרוייהו רוב ההודאות ואל התשבחות, וכן י"מ אל ההודאות ברוב ההודאות, ופירושו בחשיבות ההודאות כלומר בהודאות נכבדות ומשובחות, ויש לפרש רוב כמו תאר על גזרת לחם חום, ופי' נמרינהו לתרוייהו כלומר ולא כמו שאתה מבין רוב ההודאות ולא כל ההודאות אלא שהוא תואר כמו רוב ההודעות:
היה לו קרקע בשתוף, יש מי שאומר שאם אין השותפים במקום אחד אין אחד מהם מברך הטוב והמטיב, לא היה הוא במקום שהגשמים יורדים אלא שנתבשר מפי השמועה שירדו גשמים במקומו הרי הוא כשאר בשורות טובות ומברך הטוב והמטיב, דברים אלו כלן יראה דוקא בגשמים שמגיע מהם הנאה ותועלת, יש מחדשים בסוגיא זו במה שתירצו בה הא דאיכא אחריני בהדיא הד דליכא וכו', אינו חוזר על הגשמים אלא על בנה בית חדש וכלים חדשים אבל הגשמים הרי תועלת מגיע לכל העולם ועל כל פנים איכא אחריני בהדיה, ואין בהם שהחיינו לעולם ודומיא דמת אביו והוא יורשו דאי איכא אחי מברך הטוב והמטיב אך בשהניח להם שדות מחלקות:
מאימתי מברך על הגשמים, משיצא חתן לקראת כלה ר"ל שבשטיפת המים יורדת נופלת על המים ומבעבעתה:
אחר שביארנו שעל טובה הבאה לו בשתוף מברך הטוב והמטיב ועל הבאה בייחוד מברך שהחיינו אמרו לו מת אביו והוא יורשו מברך על מיתתו דיין האמת ועל ירושתו אם יש לו אחים מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו אחים מברך שהחיינו, אמרו לו ילדה אשתו זכר הואיל ואף אשתו נהנית בזה מברך הטוב והמטיב:
היו בסעודה ובא להם שנוי יין הואיל ויש שם בני חבורה או אשתו ובניו מברך הטוב והמטיב ואם אין אדם עמו אינו מברך כלום, היה יין הראשון חדש ר"ל תוך מ' יום והשני ישן יתבאר בתלמוד המערב שמברך על השני ב"פ הגפן והטוב והמטיב, יש מי שאומר וכן אף בשנוי פת שצריך לברך הטוב והמטיב, וחכמים הצרפתים חולקים בכך הואיל ותקונו ביד אדם:
ברכה זו של שנוי יין אחרוני הרבנים פי' בה שאף אם היה השני פחות מהראשון מברך הטוב והמטיב של השפעת הטוב הוא מברך, ומביאים ראיה ממה שאמרו על ר' אכל חביתא וחביתא מברך וודאי אי אפשר לכל החביות להיות זו אחר זו מעולה משלפניה, ויש חולקים בדבר וזוה שהביאוה ממה שאמרו אכל חביתא וחביתא וכו' פירושו אכל חביתא שהיא מעולה מחברתה ועל הרוב כל שאדם בא משולי חבית להתחלתה ודאי מעולה הוא מן האחר וכן נראה לי, הביאו לו שכר וכבר ברכו על היין שנפטר השכר בברכתו יש אומר שאף על זה מברך הטוב והמטיב ואין הדברים נראין, שכר ואחר כך יין הואיל ואין ברכת שכר פוטרת את של יין יש אומר שאין מברך הטוב והמטיב על היין, וכן יראה לי (חסר):
צריך שתדע שזה שביארנו שהבונה בית אומר שהחיינו לא סוף דבר בבונה בית חדש אלא אף בקונה בית ישן הואיל וחדש הוא לו, וכן בקנה כלים לאו דוקא חדשים אלא אפילו ישנים הואיל וחדשים הם לו, וכן פי' בתלמוד המערב, ונסח דבריהם לא סוף דבר חדשים אלא אפילו הם שחקים חדשים הם לו, וכתבו גדולי המפרשים שלא תפס לשון חדשים אלא ללמד שמ"מ היו כלים אלו שלו ומכרן ואחר כך חזר ולקחן אין כאן ברכה ודוגמת מה שאמרו בעורכי מלחמה אשה חדשה למעוטי מחזיר גרושתו שאין חזור עליה אבל אם לא היו כלים אלו או בית זה שלו אלא שלקחן הן חדשים הן ישנים מברך, ולפי מה שיתבאר בגמ' אפילו יש לו כיוצא בהן ולא סוף דבר שיש לו כיוצא בהם מתורת ירושה וחזר וקנה לו כיוצא בהן מברך שהחיינו, והנסחא המיושרת בגמ' אמר רב הונא לא שאין לו כיוצא בהן ר"ל מתורת ירושה אבל אם יש לו כיוצא בהן אין צריך לברך ור' יוחנן אמר אפילו יש לו כיוצא בהן מברך מכלל דכי קנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ט (עריכה)
(כוכבים במשמרותם ומזלות בעתם - והראב"ד ז"ל גריס כוכבים כסדרן ומזלות במסלותם):
ואסיקנא דלא מברך אנהרות עושה בראשית אלא במה שידוע שלא נשתנה מברייתו:
אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו - יש מפרשים דאמאי דמסיים בה ר' יוחנן קאי כלומר דנימא דרב יהודה ור' יוחנן. ולא נהיר דכיון דלא פליג ר' יוחנן אלא סיומי מסיים ליכא למימר הכי. לכך נראה דאחתימה קאי כלומר דנימא רוב ההודאות ואל ההודאות. ורוב ההודאות ריבוי ההודאות קאמר. וכעין זה אנו עושין שאומרים מהולל ברוב התשבחות ואל ההודאות. ומכל מקום תמיה היא שנזכיר רוב ההודאות כלל. ועוד כיון דרבא דחי לה ליכא למימר הילכך נימרינהו וכו':
- בכדי שלא להוציא הנייר חלק אמרתי להעיר על מה שהקשה רבינו לעיל [דף נ"ט ע"ב על הך דרוב ההודאות ואל ההודאות דלמה נזכיר רוב ההודאות ועוד כיון דרבא דחי לה להך דרוב ההודאות למה נימרינהו. עיין תלמיד רבינו יונה שיישב הדבר בטוב טעם ודעת וז"ל: ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות. נראה למורי שהטעם שהוצרכו שניהם מפני שאם היה אומר רוב הודאות בלבד היינו אומרים מרובן אבל לא מכולן כדאמרינן ורצוי לרוב אחיו ולא כל אחיו לפיכך הוצרך לומר אל ההודאות להורות שהוא על כולן. ואם היה אומר אל ההודאות בלבד היה נראה אל מקצת ההודאות ויש זולתו למקצת האחרות לפיכך הוצרכו שתיהן רוב ההודאות להורות על הרוב ואל ההודאות להורות על המיעוט הנשאר שלא היה מובן מהלשון הראשון. עד כאן לשון תלמיד רבינו יונה ז"ל. ונתישבו קושיות רבינו דרבא לאו לדחויי לרוב ההודאות אתא אלא דלא סגי בזה לחודיה עד שיאמר גם אל ההודאות:
אי בעית [אימא] אידי ואידי דחזא מחזא ולא קשיא הא דאית ליה ארעא לדידיה הא דלית ליה ארעא לדידיה - אית ליה ארעא הטוב והמטיב. לית ליה מודים אנחנו לך. ומיהו כל היכא דשמע משמע מברך הטוב והמטיב דהיינו על בשורות טובות דלא נדי מאוקימתא דמעיקרא אלא משום דהיינו על בשורות טובות אבל ודאי פשיטא מילתא דמברך על הגשמים כדשמע הטוב והמטיב:
וכל היכא דאית ליה ארעא לדידיה הטוב והמטיב מברך וכו' והתנן וכו' - אלמא אהנאתיה דנפשיה שהחיינו מברך והכא נמי דכותה היא:
הכי גרסינן הא דלית ליה שותפא בהדיה כלל כדתניא קצרו של דבר על שלו וכו' - הילכך גבי גשמים לעולם חשיב כדאית ליה שותפא שהכל שותפין באותה הנאה שהרי המטר יורד אף בשדות אחרים ומשום הכי מברך הטוב והמטיב. וכן נמי גבי מת אביו וירשו דאוקי בדאית ליה אחי דירתי בהדיה אפילו כשהניח אביו שדות מוחלקות עסקינן ואפילו הכי קאמר הטוב והמטיב כיון דבעיקר אותה טובה יש לו בה שותפין. הילכך לעולם לא משכחת לה בגשמים שיברך שהחיינו וכן עיקר. אישתכח השתא גבי גשמים אית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב. חזא מחזא ולית ליה ארעא לדידיה ואילו פינו מלא וכו'. שמע משמע בין אית ליה ארעא בין לית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב דהא מתמהינן ואמרינן שמע משמע היינו בשורות טובות ולא משוי הפרישא בין אית ליה ארעא ללית ליה דמכל מקום כל גבי גשמים לכל אחד יש בהם תועלת. ואיפשר דכל דלית ליה ארעא לדידיה לא מברך הטוב והמטיב דכיון דלית ליה ארעא מאי טוב ומטיב איכא גביה. הילכך לעולם באית ליה מברך הטוב והמטיב. דלית ליה ואילו פינו וכו' ואפילו בדשמע מברך ואילו פינו. וכן נראה מן הרב אלפסי ז"ל דלא חילק בין חזא מחזא לשמע משמע וכן הרמב"ם ז"ל. ונראה דדוקא דאתא טובא כדאמר אידי ואידי דאתא טובא ומודים אנחנו לך פשיטא דליתה אלא בדאתא טובא כדאמרינן כדי שיצא חתן לקראת כלה וכן כתב הרמב"ם ז"ל. וא"ת והא אמרינן בתענית דהלל הגדול צריך למימר והיכי סגי בהנך ברכות. יש לומר התם כשהתענו עליהם הכא בשלא התענו. ומדאמרינן דעל שלו אומר שהחיינו משמע דליכא הטוב והמטיב ומשום הכי אקשינן ממת אביו וירשו דמברך הטוב והמטיב. ואסיקנא דלעולם ליכא הטוב והמטיב אלא בדאיכא לאחריני חלק באותה טובה בהדיה. וכי מברכינן אשינוי יין הטוב והמטיב דוקא דאיכא אחר דשתי בהדיה והוא הדין לאשתו ובניו. הא לאו הכי לא מברך מידי ולא שייך שהחיינו גבי יין כלל:
ושינוי יין - פירש רש"י ז"ל יין אחר טוב מן הראשון. ור"ת ז"ל סובר אפילו גרוע דעל רבוי הטובה הוא מברך הטוב והמטיב. ובירושלמי פרק כיצד מברכין נמי אמרינן רבי על כל חבית שהיה פותח היה אומר הטוב והמטיב ואף על פי שעדיין אינו יודע אם טוב הוא אם לאו. [וכן כשבא] לו רבוי יין בסעודה על דעת לשתות אף על פי שאינו שותה עכשו לאלתר. וכתב הראב"ד ז"ל בפרק כיצד דהוא הדין לפת יפה מן הראשונה ועל כל משקה טוב מן הראשון מברך הטוב והמטיב. וכן דעתו בבירך על היין ובאו לו משקין אחרים. אבל בתוספות כתבו בפירוש דבפת ליכא הטוב והמטיב:
שינוי מקום צריך לברך - פירש בירושלמי פרק כיצד אפילו התחיל לאכול בצד מזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לברך לכתחלה:
בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר שהחיינו - פירוש לאו דוקא חדשים דהוא הדין לקונה שחקים דחדשים הם לו. ונקט חדשים לאפוקי מכרה וקנאה וכדאמרינן נמי גבי עורכי המלחמה כי יקח איש אשה חדשה למעוטי גרשה והחזירה. והכי איתא בהדיא בירושלמי. וברכה זו יש אומרים שאינו מברך אותה עד שישתמש בדבר עד שידור בבית וילבוש הכלים:
הכי גרסינן אמר רב הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן אבל יש לו כיוצא בהן אין צריך לברך - מפני שהנאתו מועטת:
ור' יוחנן אמר אפילו יש לו צריך לברך. דאף על פי שיש לו בירושה מכל מקום הנאתו גדולה על אלו שהוא קונה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- ^ ויש גורסים: וכן משמע