תוספות הרא"ש על הש"ס/ברכות/פרק ט

על ש"ס: תוספות הרא"ש | ראשונים | אחרונים

פרק תשיעי

דף נ"ד

דף נד.

לצורת הדף ראה כאן

הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל וכו'. בירושלמי מדקדק מתני' בניסי רבים אבל בניסי יחיד אין צריך לברך מהו שיברך אדם על ניסי אביו ורבו, ואם היה מסויים כגון יואב בן צרויה וחביריו ואדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל וחבריו מברך, ועוד אמר בירושלמי נס של שבטים מהו שיברך מ"ד כל שבט ושבט איקרו קהל צריך ומ"ד כל השבטים איקרו קהל א"צ ופלוגתא היא בפ"ק דהוריות {דף ה.}. וכל הברכות השנויות בזה הפרק צריך להזכיר שם ומלכות, והכי איתא נמי בירושלמי דפירקין ר' זירא ורב יהודה בשם רב כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה א"ר תנחומא אנא אמינא טעמא ארוממך אלהי המלך רבה אמר צריך לומר אתה ושמואל אמר אלהינו, וכל הברכות אלו אינן אלא משלשים יום לשלשים יום והכי נמי אמרינן בגמרא {לקמן דף נח:} הרואה את חברו לשלשים יום אומר שהחיינו ותנן נמי ר' יהודה אומר אף הרואה את ים הגדול לפרקים ומפרש בגמרא דהיינו אחת לשלשים יום. ואמרינן נמי בירושלמי דפירקין שמעון קמטקיא שאל את ר' חייא בר אבא כגון אנא דסליק וחמי ירושלים בכל שעה ושעה מהו שאקרע א"ל אין אתה צריך לקרוע וכי תעלה על דעתך שהרואה המלך בכל יום יברך, הילכך נראה שכל אלו הברכות אינו אלא דוקא משלשים לשלשים:

הרואה [מקום שנעשה לו נס אומר ברוך שעשה לי נס במקום הזה]. אבל אחר [כגון] בריה ובר בריה אומר ברוך שעשה נס לאבותי במקום הזה:

על הרוחות אומר. [ירושלמי] מתניתין כשבאין בזעם אבל באין בנחת אומר ברוך עושה מעשה בראשית:

ברוך שעשה לי נס בערבות. לא היה צ"ל אלא שעשה לי נס במקום הזה כדאמרינן במתניתין גבי נסים דרבים וגם רבה לא אמר לההוא גברא דנפל עליה אריה שיזכיר שם הנס אלא אגב שהיה רוצה להזכיר הנס אחר עמו והוצרך להזכיר מקומו הזכיר נמי [מקומו גבי] נס זה, מיהו תימא אמאי לא אמר שעשה לי נסים במים ובגמל או יזכיר ב' המקומות בריסתקא דמחוזא ובערבות, וי"ל דההוא אשיתא דריסתקא [דאתפרקא] ליה לא היתה ממש בריסתקא דמחוזא אלא סמוך לאותו מקום, אי נמי כיון שהזכיר בערבות הדבר ידוע שהוא מחמת צמא כדאמרינן בפ' כל הבשר {חולין דף כז.} אמר להו רבינא לבני פקתא דערבות כגון אתון דלא שכיחי לכו מיא וכן בפ' בתרא דמועד קטן {דף טו.} ועושה לו [חנות] קטנה אמר רב חסדא למייתי מיא לפקתא דערבות.

אבני אלגביש במורד בית חורון. והא דתניא אבני אלגביש מקמי אבן שבקש עוג לזרוק על ישראל אע"ג דהוי אח"כ בימי יהושע משום דדמי להנך דלעיל שנהרגו בהם אויבי' והדר תנא אבן שבקש עוג לזרוק לפי שנהרג בה עוג כמו הני דלעיל אבל אבן של משה לא נעשה בה נס אלא ישב עליה, וה"ה דמצי למיתנא בברייתא מקום שנפל בו סנחריב דלא גרע מנס שנעשה לאדם מסויים כגון יואב בן צרויה וחבריו, אלא שהיה המקום ידוע שנפלו סביבות ירושלים.

דף נד:

לצורת הדף ראה כאן

ארבעה צריכים להודות וכו'. שאלו לרב האי גאון מפני מה אין התלמוד שונה אותן כדרך שהם כתובים במקרא הולכי מדברות ומי שהיה חבוש בבית האסורין ומי שהיה חולה ויורדי הים ובכאן מונה יורדי הים והולכי מדברות וחולה וחבוש, והשיב שהפסוק מונה תחלה המסוכן יותר והתלמוד מונה הרגיל ומצוי יותר מחביריו ונהגו בצרפת ובאשכנז שאינן מברכין ברכת הגומל כשהולכין מעיר לעיר דסבירא להו דלא הצריכו להודות אלא להולכי מדברות דשכיחי בהו חיות רעות ולסטים, והא דאמרינן בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה לא אמרו אלא לענין תפלת הדרך בלבד שכל הדרכים צריך אדם לבקש רחמים על נפשו אבל ברכת הגומל במקום קרבן תודה איתקן וכ"כ ה"ר יוסף דוקא חולה שנפל למטה אבל אם חש בראשו או במעיו אינו צריך לברך, אבל בערוך משמע אפילו חש בראשו או בעיניו.

ואימא בעשרה ובתרי רבנן קשיא. וכיון דלא איפשטא לן לחומרא בעינן תרוייהו.

פטרתן מאודויי. וכגון, שהיתה שם ומלכות דאמר בריך רחמנא מריה דעלמא.

דף נ"ה

דף נה.

לצורת הדף ראה כאן

המוסר דין על חברו. כגון דאיכא דינא בארעא.

שלשה צריכין רחמים. נפקא לן מינה לאפושי ברחמי תמיד ובכל עת.

כל חלום ולא טוות. כל חלום רע שאדם רואה יש לדאוג עליו חוץ מחלום שראה אחר התענית לפי שישב בתענית ונצטער מחמת העינוי יראה חלום רע כדאמרינן לעיל בפרק אין עומדין וכן לחלום טוב שאין אדם רואה חלום טוב אלא מתוך דברי שמחה.

דף נה:

לצורת הדף ראה כאן

יטיבנו בפני ג'. אע"ג דאמרי' לעיל כל חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא [מ"מ] יש לדאוג ממנו וצריך הטבה.

שבע זימנין ליגזרון עלך. כך הוא לשון הלחש שיש לומר שבע זמנין וי"א שאינו מן הלחש אלא קאי אדלעיל ולימא להו ולימרו ליה כלומר שבע פעמים יאמר הוא וישיבו לו, ולא משמע הכי מדכתיב בתר שבע זמנין מן שמיא ליגזרו עלך.

עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים. נראה שהדבר תלוי בשעה ובמזל שנולד בו האדם שפותרין חלומותיו ומתקיימים ולא הכל ברוב חכמתו ואלו נולדו במזל לפתור חלומות.

דף נ"ו

דף נו.

לצורת הדף ראה כאן

אביי ורבא חזו חלמא. אע"פ ששניהם היו רואין פסו' אחד הי' מוצא להם טעם אחר ומראה להם פנים לפותרו לזה לטובה ולזה לרעה.

דף נ"ז

דף נז:

לצורת הדף ראה כאן

הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים וכו'. האי דנקט מרקוליס טפי משאר עבודת כוכבים שמא במקום התנא היו עובדין לה ויש שרוצין לומר שאין מברכין ברכה זו אלא במקום שבונים מחדש [ולכך נקט] מרקוליס שזורקין לה אבנים בכל יום וכל ג' אבנים מהם קרויה עבודת כוכבים א"כ הוי כמו בונה בכל יום עבודת כוכבים, ולא נהירא דבתוספ' קתני הרואה עבודת כוכבים ולא הזכיר מרקוליס, וברכה זו אינה אלא משלשים יום לשלשים יום כדפרשינן לעיל [ולהכי נקט] ראה מרקוליס לפי שעבודת כוכבים זו בבבל היתה.

דף נ"ח

דף נח.

לצורת הדף ראה כאן

אורח טוב מהו אומר כל מה שטרח וכו'. [תימה] הא אמרי' בפ"ק דערכין {דף טז.} מברך רעהו בקול גדול וכו' זהו המשבח אושפיזכן שלו ואמרי' נמי בפ' אלו מציאות {דף כג:} בתלת מילי משנו רבנן בפוריא ובאושפיזא ובמסכת שלא יאמר בעל הבית טרח הרבה בשבילו דילמא שמעי אינשי ואנסי ליה, וי"ל דהתם מיירי ברבים והכא בצינעא יכול לומר כן.

דף נח:

לצורת הדף ראה כאן

הרואה חברו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו. נרא' דהיינו חברו דחביב עליו ושמח בראייתו אבל בענין אחר לא.

וילון הוא דמיקרע ומחזי נהורא דרקיעא. נראה דרב [הונא] בא לפרש דלא עבר כסלא ולא קאי אמתניתין לפרושי מהו זיקין דהא רב אשי בתר הכי קאי אשינוייא דלא עבר כסלא.

דף נ"ט

דף נט.

לצורת הדף ראה כאן

על הברקים ועל הרעמים ברוך שכחו וגבורתו מ"ע. ירושלמי ר' ירמי' ור' זירא בשם ר"ח דיו פע"א בכל יום א"ר יוסי במה אנן קיימי אי בטורדין דיו פעם א' ואי במופסקין מברך על כל פעם ופע' פי' טורדין שלא נתפזרו עבים בנתי' מופסקי' שנתפזרו עבים בנתים חיליה דר"י מן הדא הי' יושב בחנותו של בושם כל היום אינו מבר' אלא אחת נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם היה יושב בבית הכסא או באספקולרין אם היה יכול לצאת ולברך אם תוך כדי דבור יצא ואם לאו לא יצא ר' ירמיה בעי היה יושב במגדל עצים מהו שיעשה כמו מלבוש ויוציא ראש חוץ לחלון ויברך. מספקא ליה אם לבו רואה את הערוה מותר או אסור.

אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו. ברכה זו אינה חותמת בברוך אלא הכי מברך בא"י אמ"ה נאמן בבריתו וקים במאמרו וזוכר הברית.

רבא אמר התם מברך תרתי שכחו וגבורתו מלא עולם ועושה מעשה בראשית. פי' או האי או האי וכן פסק רב אלפס דאיזה מהם שירצה יברך אבל תרווייהו לא.

דף נט:

לצורת הדף ראה כאן

הילכך נימרינהו לתרווייהו רוב ההודאות ואל ההודאות. שאם היה אומר רוב משמע רוב ולא כל כדאמרינן {מגילה דף טז.} ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו ואם היה אומר אל ההודאות בלבד היה נראה אל מקצת ההודאות ויש לזולתו מקצת האחרות לפיכך הוצרכו שתיהן רוב ההודאות ואל ההודאות.

אלא אידי ואידי דאית ליה לדידיה ולא קשיא הא דאית להו לאחריני בהדיה והא דלית להו לאחריני בהדיה. פי' בית חדש וכלים חדשים דלית להו לאחריני בהדיה מברך שהחיינו אבל גשמים דאית להו לאחריני בהדיה שטובת הגשמים היא לכל בעלי שדות מברך הטוב והמטיב, ודלא כר' אלפס שפי' ה"מ דאית ליה ארעא לדידי' ואיכ' שותפא בהדיה אבל ליכא שותפא בהדיה מבר' שהחיינו דנראה דלא בעינן שיהי' שותפא עמו בטובתו רק שיהי' בו טובה לאחרים בשדות שלהם דהא על מת אביו והוא יורשו מברך הטוב והמטיב משום דאיכא אחי דירתי בהדיה ולא פליג אפילו חילק נכסיו על פיו.

אע"פ שאמרו שינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הטוב והמטיב. שאלו לר' יצחק הלוי למה מברכין על שינוי יין הטוב והמטיב ועל שינוי לחם ובשר אין מברכין והשיב משום דיין משמח ועוד דלא אשכחן שירה אלא על היין כדאמרי' לעיל בפ' כיצד {דף לה.} וגם כיון דחשוב שקובע ברכה לעצמו ראוי לברך הטוב והמטיב. א"נ הטוב והמטיב על הרוגי ביתר תקנוה הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה ולפי שבצרו כרמיהם ז' שנים [מדם הרוגי ישראל] והקיפו כרמיהם מהרוגיהן תקנו לומר על היין [שהוא] כמו הדם.

פרש"י שאינו מברך הטוב והמטיב אלא א"כ השני משובח מן הראשון. וכ"פ רשב"ם בפ' ערבי פסחים, וקצת משמע בירושלמי דסוף כיצד מברכין אבא בר רב הונא אמר יין חדש ויין ישן צריך לברך שינוי יין אין צריך לברך שינוי מקום צריך לברך היסח דעת הוי כמו שינוי מקום, משמע דוקא יין חדש ויין ישן שהישן משובח מן החדש צריך לברך אבל שינוי יין סתם אין צריך [לברך], מיהו קשה מעובדא דמייתי בתר הכי רבי על כל חבית וחבית שהי' פותח היה מברך, ר' יצחק רובא בשם רב אמר ברוך הטוב והמטיב ומסתמא לא היה בכל פעם יותר טוב מאותן שלפניו, ומיהו יש לדחות דמסתמא אם אינו יודע אם הוא יותר טוב או גרוע יש לו לברך אבל אם הוא יודע שהשני גרוע לא, וי"מ דהירושלמי איירי בברכת בורא פרי הגפן דומיא דשינוי מקום והיסח דעת וה"פ יין חדש ויין ישן צריך לברך בפ"ה אבל שינוי יין ששניהם חדשים או שניהם ישנים אין צריך לברך בפ"ה אבל שינוי יין אם שתה יין חדש תחלה ואח"כ ישן צריך לברך בפ"ה ולא מיפטר בבורא פרי הגפן שבירך על החדש דחשיב כמין אחר לגבי חדש לפי דאישתנא טפי לעילויא והשתא ניחא דמייתי בתר הכי [רבי] על כל חבית וחבית היה מברך וקמתמה מאי היה מברך הא אמרי' בשינוי יין אין צריך לברך והשיב לו נהי דאין צריך לברך בפה"ג כששניהם חדשים או ישנים מ"מ הטוב והמטיב צריך לברך.

התם נמי דאיכא בני חבורה דשתו בהדי. ויש שרוצין לומר כיון דהטוב והמטיב אינו מברך ביחיד אע"ג דקיי"ל דיין בתוך הסעודה כל אחד מברך לעצמו מ"מ הטוב ומטיב אחד מברך לכלם דאם הי' כל אחד מברך לעצמו הוי ליה כל אחד ואחד יחיד ולא נהירא דמהאי טעמא דאמרינן דבפ"הג כל אחד מברך לעצמו משום דאין בית הבליעה פנוי האי טעמא נמי שייך בברכת הטוב והמטיב ואע"ג דכל אחד מברך לעצמו כיון דחברו שותה ונהנה גם הוא מיין זה קרינא ביה הטוב לדידיה והמטיב [לאחריני] מידי דהוה אאמרו לו אשתך ילדה זכר מברך הטוב והמטיב משום דאיכא טובה גם לאשתו ומי לא עסקינן שהיה בעלה בעיר אחרת בשעה ששמע.

דף ס'

דף ס.

לצורת הדף ראה כאן

ור' יוחנן אמר אפילו קנה כיוצא בהם צריך לברך. והלכתא כר' יוחנן אליבא דלישנא בתרא דאפילו קנה וחזר וקנה שהיו לו כלים חדשים כיוצא באלו צריך לברך דקיי"ל כר' יוחנן לגבי דרב הונא דאפי' לגבי רב הלכה כר' יוחנן וכ"ש לגבי רב הונא תלמידו, אע"ג דפריך לר' יוחנן ללישנא בתרא הא משני ליה שפיר. ונראה דדוקא בדברים חשובים דכלים חדשים משמע דומיא דבית חדש אבל דבר קטן שאינו חשוב כל כך כמו מנעלים ואנפילאות וחלוק של פשתן וכיוצא בהן אין צריך לברך שהחיינו. גרסי' בירושלמי א"ר חייא בר אבא לא סוף דבר חדשים אלא אפילו הם שחקים והם חדשים לו ר' יעקב בר זבדי משום ר' חייא בר אבא [אמר] קנה אומר שהחיינו ניתנו לו במתנה אומר ברוך הטוב והמטיב לבש אומר ברוך מלביש ערומים. וצ"ע דבתלמוד שלנו לא מצינו הטוב והמטיב אלא היכא דאיכא אחריני בהדיה, וגם משמע מן הירושלמי דבשעת קניה צריך לברך אע"פ שעדיין לא נשתמש בהן שאין הברכה אלא שמחת הלב דהוא שמח בקנייתן כדרך שמברך על הגשמים משעת ירידתן אע"פ שאין הנאה ניכרת מיד.

האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש. פרש"י כל היכא דדרש' ליה להאי קרא מדריש לחדא משמעותא מרישיה לסיפיה מדריש מי שנכון לבו ובטוח בשם משמועה רעה לא יירא, ולא נהירא דלכאורה משמע דבתרי ענייני מדריש כי הך דלקמן עת לעשות לה' וכו', על כן נראה כפי' הראב"ד מרישיה לסיפיה מידרש מה טעם משמועה רעה לא יירא משום דלבו נכון ובטוח בשם (משמועה) והיא הבטחה לצדיק שאינו צריך לירא מדבר רע, מסיפיה לרישיה מדריש אין כאן הבטחה לצדיק אלא כך אמר שלמה אדם שהוא נכון ובטוח בשם אינו ירא משמועה רעה כהלל שבטח בחסידותו. מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. הקשה ה"ר יעקב מאורליינ"ש פשיטא למה לא ירפאו הרופאים הא כתיב והשבות לו ודרשינן זהו השבת גופו וכתיב לא תעמוד על דם רעך. ותירץ שניתן רשות לרפוא' בשכר דסד"א שחייב לעשות בחנם מטעמא דפרישי'. ולי נראה דחולאים הבאים מחמת אדם דין הוא שירפאם אבל חולאים הבאים מעצמן אי לאו קרא הוה אמינא שאין לרפאותם שנראה כמבטל גזרת המלך.

דף ס:

לצורת הדף ראה כאן

ומפליא לעשות. אמרי' בב"ר כי גדול אתה ועושה נפלאות וכו' אדם עושה נוד אפילו עשה בו נקב קטן משהו הרוח יוצא הימנו והקב"ה ברא נקבים נקבים באדם ושומר הרוח שאינו יוצא ממנו הוי גדול אתה ועושה נפלאות לכך תקנו בברכה זו ומפליא לעשות.

אומר משמע [ישראל] עד והיה אם שמוע. היינו פרשה ראשונה, בשם ר"ח אמרו שיש לומר עד פרשת ציצית לפי שיש בפרשה שניה נמי ובשכבך ובקומך ולישנא דתלמודא לא משמע הכי.

ואומר ברוך המפיל חבלי שינה. י"א שצריך לומר ק"ש לבסוף סמוך על מטתו ומביאין ראיה מירושלמי דפרקא קמא ר' שמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורא הוה מתקבל גבי [ר' יעקב] גרוסא והוה [רבי] זעירא מטמר בני קיפיא אמר אשמעיניה היך הוה קרי ק"ש והוה קרי עד דהוה שקע גו שינתיה מילתיה דריב"ל פליגי דריב"ל הוה קרי מזמורים בהדה. ואפשר דגם הוא סובר שהברכה קודמת לשמע אלא שהי' סומך פסוקים לשינה אחר ק"ש מיהו תלמודא דידן לא נקט האי סידרא.

כי מיתער אומר אלהי נשמה. אע"פ שהיא ארוכה אינה פותחת בברוך שאינה אלא הודאה בעלמא כדפרשינן לעיל פרק ג' שאכלו, והראב"ד כ' דהיא סמוכה לברכת המפיל חבלי שינה דשינה לא הוי הפסק.

כי שמע קל תרנגולא לימא ברוך שנתן לשכוי בינה. הלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב מי נתן לשכוי בינה והבינה תלויה בלב וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין ג"כ ובערביא קורין לתרנגול שכוי התקינו ברכה זו לומר בשמיעת קול תרנגול, ונראה דאפילו לא שמע נמי קול תרנגול שהוא מברך ברכה זו שאין הברכה זו אלא על הנאת האורה.

כי פריס סודרא ארישיה. ה"ה על כל כובע שמניח בראשו או מניח טליתו בראשו. וכל הנך ברכות שהם להנאתו כמו מלביש ערומים ועוטר ישראל ושעשה לי כל צרכי אם אינו נהנה כגון אם שכב על מטתו ערום אינו מברך אותם. והאידנא נהיגי לברך אלו ברכות אחר שנטל ידיו וידיו נקיות דכל זמן שאין ידיו נקיות אינו מברך אותם והא דאמרינן {פסחים דף י:} כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן היינו ברכת המצות שאומר בהם וצונו צריך לברך להקב"ה תהלה שלימה שצונו וקרבנו לעבודתו אבל ברכות של שבח כגון אלו יברך אח"כ. כי משי אפיה לימא ברוך המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי יהי רצון וכולי עד גומל חסדים. כולה ברכה אחת היא ופותחת בברוך וחותמת בברוך ויש בה מעין פתיחה סמוך לחתימה כמו שאומר ותגמלני חסדים טובים כדאיתא במדרש בהאי קרא חדשים לבקרים רבה אמונתך שהקב"ה גומל חסדים טובים לאדם לפי שבערב אדם עיף ויגע ממלאכת היום והולך לישן ומפקיד נשמתו ביד הקב"ה ובבוקר מעביר שינה מעיניו ומחזיר לו נשמתו ומחדש כחו בכל בקר ובקר ולכך י"ל ויהי רצון.

דף ס"א

דף סא:

לצורת הדף ראה כאן

ר' עקיבא אוסר בכל מקום. ואפילו בחו"ל כדמסיק ומפרש בירושלמי ובלבד שאין שם כותל. הילכך בתי כסאות שלנו שיש שם מחיצות אין להקפיד.

הדרן עלך פרק הרואה וסליקא לה מסכת ברכות שבח לאל בורא עולם