ירושלמי סוטה ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת סוטה · פרק ב · הלכה ה | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה ה משנה[עריכה]

ולמה היא אומרת אמן אמן אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא נטמיתי ואם נטמיתי יבואו בי אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ר מאיר אומר אמן שלא נטמיתי אמן שלא אטמא

הלכה ה גמרא[עריכה]

ר לעזר בשם ר יוסי בן זימרה אמן לקבלה אמן לשבועה אמן ייאמנו הדברים אמן לקבלה מסוטה אמן לשבועה (ירמיהו יא) למען הקים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיכם וגו אמן ייאמנו הדברים (מלכים א א) ויען בניהו בן יהוידע הכהן את המלך ויאמר אמן וגו א"ר תנחומא אין מן הדין אמן שבועה לית שמע מינה כלום ויידא אמרה דא (דברים כט) לעברך בברית ה אלהיך ובאלתו ואין אלה אלא שבועה כמה דתימר (במדבר ה) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה מניין למדו לגילגול שבועה מסוטה ואמרה האשה אמן אמן אמן עם איש זה אמן עם איש אחר עד כדון דברים שהוא ראוי להשביע דברים שאינו ראוי להשביע אמר רבי יוסי בי רבי בון נישמעינה מן הדא אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להישבע ותימר מגלגלין והכא מגלגלין אית תניי תני מה זו באלה ובשבועה אף כל הנשבעין באלה ובשבועה ואית תניי תני זו באלה ובשבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה לגילגול את למד לאלה ולשבועה אין את למד אית תניי תני מה זו באמן ואמן אף כל הנשבעין באמן ואמן אית תניי תני זו באמן ואמן ואין כל הנשבעין באמן ואמן הוו בעיי מימר מאן דמר זו באמן אמן אף כל הנשבעין באמן אמן ניחא מאן דמר זו באמן אמן ואין כל הנשבעין באמן אמן כלום למדו גילגול שבועה לא מסוטה לגילגול את למד לאמן ולאמן אין את למד אמר ר בא בר ממל מאן תנא שומרת יבם ר"ע דרבי עקיבה אמר יש ממזר ביבמה אמר ליה רבי אילי מה איכפת ליה ממזר גבי קינוי התורה אמרה וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו א"ר שמי ולא כן א"ר ינאי נמנו שלשים וכמה זקנים מניין שאין קידושין תופסין ביבמה תלמוד לומר (דברים כה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה שלא יהא לה הוויה אצל אחר אמר ליה ר"י ולא מתניתא היא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת והיה רבי יניי מקלס ליה (ישעיהו מו) הזלים זהב מכיס (משלי ג) בני אל יליזו מעיניך (משלי כז) חכם בני ושמח לבי (משלי ט) תן לחכם ויחכם עוד (משלי א) ישמע חכם ויוסיף לקח אמר ליה רבי שמעון בן לקיש בתר כל אילין פסוקי קילוסייא יכיל הוא פתר לה כר"ע דרבי עקיבה אמר יש ממזר ביבמה ויתיביניה מה איכפת לה ממזר גבי קידושין <התורה אמרה וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו> שומרת יבם שזינתה רבי לעזר אמר מותרת לביתה רבי יהושע בן לוי אמר אסורה לביתה רבנין אמרין אמר ר מנא לא כן אמר ר יעקב בר אחא בשם ר לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה בגין דתנינן זה הכלל כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה מה תנא הדא מתניתא לא רבנן ולא רבי עקיבה אלא כיני מאן דמר מותרת לביתה דרבנן דלא כרבי עקיב ומאן דמר אסורה לביתה רבי עקיבה דלא כרבנן אמר רבי ינאי שומרת יבם שזינת מותרת לביתה ותני כן (במדבר ה) ונעלם מעיני אישה ולא מעיני יבמה ר יעקב בר זבדי בשם ר אבהו מעשה היה וכהנת הייתה והתירוה לביתה אמר ר יוסי בר רבי בון אף לא מכות אין בה לא שהיה ר מאיר אומר המים בודקין אותה [מעכשיו אלא המים פקודין בה כשתטמא בודקין אותה] למפרע תורת הקנאות תורת העולמים זו אין האשה שותה ושונה אמר רבי יודה העיד נחמיה איש שיחין את רבי עקיבה האשה שותה ושונה אמר רבי עקיבה אני אפשר מאיש אחד אין האשה שותה ושונה משני אנשים האשה שותה ושונה וחכמים אומרים בין מאיש א בין משני אנשים שותה ושונה כורכמית תוכיח ששתת ושנת ושילשה לפני שמעיה ואבטליון מאיש אחד תמן תנינן אין משקין את הגיורת וכו וחכמים אומרים משקין מה אנן קיימין אם בישראל שנשא גיורת כבר כתיב בני ישראל לא גרים אם בגר שנשא בת ישראל כבר כתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן אלא כן אנן קיימין בגר שנשא גיורת ומה טעמא דר"ע בני ישראל לא גרים מה טעמון דרבנן ואמרת אליהם לרבות כל הכתוב בפרשה ומה כתוב בפרשה (שם) ושכב איש אותה שכיבתה אוסרת בעלה מקנא ומשקה ונעלם מעיני אישה פרט לסומ שאין לו עינים הוא סומה היא סומה מתניתא דרבי יודן פוטרו מכל מצות האמורות בתורה