משנה סוטה ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ב · משנה ה | >>
על מה היא אומרת "אמן אמן"? "אמן" על האלה, "אמן" על השבועה.
"אמן" מאיש זה, "אמן" מאיש אחר.
"אמן" שלא שטיתי ארוסה י ונשואה ושומרת יבם וכנוסה.
"אמן" שלא נטמאתי, ואם נטמאתי, יבואו בי.
רבי מאיר אומר, "אמן" שלא נטמאתי, "אמן" שלא אטמא.
עַל מָה הִיא אוֹמֶרֶת "אָמֵן, אָמֵן"?
- "אָמֵן" עַל הָאָלָה, "אָמֵן" עַל הַשְּׁבוּעָה.
- "אָמֵן" מֵאִישׁ זֶה, "אָמֵן" מֵאִישׁ אַחֵר.
- "אָמֵן" שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה.
- "אָמֵן", שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי; וְאִם נִטְמֵאתִי, יָבוֹאוּ בִּי.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- "אָמֵן", שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי; "אָמֵן", שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא:
ולמה היא אומרת: "אמן, אמן" (במדבר ה כב)?
- אמן לאלה - אמן לשבועה.
- אמן אם איש זה - אמן אם איש אחר.
- ואמן שלא נטמאתי - ואם נטמאתי יבואו בי.
- אמן שלא סטיתי - ארוסה, ונשואה, שומרת יבם, וכנוסה.
- רבי מאיר אומר:
- אמן שלא נטמאתי - ואמן שלא איטמא.
זאת המשנה לרבי עקיבא שאמר שומרת יבם ערוה, וכבר נתפרסם לו זה הדעת במקומות מיבמות, ולפיכך אם זינתה אסורה על יבמה, ולכך היה צריך שיתנה עמה שלא זינתה שומרת יבם.
ואין הלכה כרבי עקיבא, אלא פסק ההלכה שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה, ולפיכך אין צריך להתנות עליה כשהיתה שומרת יבם.
ורבי מאיר אומר, שהיא נשבעת על העתיד לבא, ולפיכך כל זמן שזינתה מכאן ולהבא תמות, והשם יתברך הוא היודע:
אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה - על ידי גלגול שבועה הוא מגלגל עליה זנות של ארוסין ואף על פי שלא היה בו בקנוי וסתירה. ומכאן לגלגול שבועה מן התורה:
שומרת יבם וכנוסה - ואם היתה יבמתו וכנסה, וקנא לה ונסתרה, מגלגל עליה טומאה שנטמאה כשהיא שומרת יבם. ומתניתין רבי עקיבא היא דאמר שומרת יבם ערוה. ואינה הלכה. אלא שומרת יבם שזנתה מותרת ליבם. לפיכך אינו מתנה עליה אם זנתה שומרת יבם:
אמן שלא נטמאתי וכו' - פירושי קמפרש לאמן על האלה, אמן על השבועה דתנינן לעיל. והכי קאמר, אמן שלא נטמאתי הוא אמן על דשבועה שהשביעה הכהן משביע אני עליך שלא נטמאת:
ואם נטמאתי יבואו בי - היינו קבלת אלה, שאמר לה הכהן ואם נטמאת יבאו ביך כל הקללות הללו:
אמן שלא אטמא - שאם תיטמא לאחר זמן מים מערערים אותה יא. ואין הלכה כר"מ:
שלא שטיתי ארוסה ונשואה. אע"פ שעל הארוסה הוה הגלגול ועיקר שבועה ראוי להקדים מכל מקום הואיל וארוסה קודם בזמן. הקדימה המשנה. והרמב"ם בפ"ד מה"ס. בתחלה העתיק יש לבעל לגלגל וכו' משנתארסה וכו' ולאחר שנשאת וכו' ואח"כ כתב לכך נאמר אמן אמן וכו'. אמן נשואה. אמן ארוסה:
ושומרת יבם. כתב הר"ב מתניתין רבי עקיבא היא כו' ואינה הלכה אלא שומרת יבם שזנתה מותרת וכו'. ועיין בפירושו ריש פרק ד' ומ"ש שם:
אמן שלא אטמא. כתב הר"ב שאם תטמא לאחר זמן מים מערערים אותה פירש רש"י חוזרין לה לתוך גרונה כאדם הנחנק על ידי משקה נראה כעושה ערער והוא לשון זעקת שבר יעוערו (ישעיה טו) עד כאן. והכי מפרש בברייתא שלא תעלה על דעתך שרבי מאיר אומר שבודקין אותה מעכשיו. אלא לכשתטמא מים מערערים כו':
(י) (על המשנה) ארוסה כו'. אע"פ שעל הארוסה הוה הגלגול ועיקר שבועה ראוי להקדים מכל מקום הואיל וארוסה קודם בזמן הקדימה המשנה:
(יא) (על הברטנורא) חוזרין לה לתוך גרונה כאדם הנתנק ע"י משקה נראה כעושה ערעור. והוא לשון זעקת שבר יעוערו. וכן הוא בגמרא:
ועל מה היא אומרת: וכו'. עד סוף הפרק ביד פרק ד' דהל' סוטה סי' י"ז ושם פסק ג"כ כדברי ר"מ דמתנה עמה על העתיד. וראיתי שהביה ה"ר יהוסף ז"ל ולמה היא אומרת אמן אמן אמן לאלה אמן לשבועה אמן אם איש זה אמן אם איש אחר אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבואו בי אמן שלא שטיתי ארוסה שומרת יבם וכנוסה ר"מ אומר וכו'. וכתבו תוס' ז"ל בפ"ק דקדושין דף כ"ז וז"ל אמן מאיש זה אמן מאיש אחר וא"ת מנלן כל הני הא לא כתיב אלא תרי אמן וי"ל מחד אמן מפיק שפיר אלה ושבועה ואיש זה ואיש אחר שהרי אכל מאי דכתיב בפרשה קאי ואלה ושבועה בהדיא כתיב בפרשה וכתיב נמי תחת אישך דמשמע בין מאיש זה בין מאיש אחר ואידך אמן קאי אארוסה ושומרת יבם דלא כתיבי בפרשה ע"כ. ונלע"ד דאפשר עוד לומר דמש"ה כתיב נמי אם לא שכב איש אותך ולא כתיב אם לא שכב האיש לרמוז בין מאיש זה בין מאיש אחר. ובספר הפרפראות אמן אמן פסיק בין שני אמנים לומר. אמן מאיש זה אמן מאיש אחר ע"כ:
וכנוסה: כנוסה שייך למיתני גבי יבמה כדכתיב לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר אלא יבמה יקחנה לאשה בביתו רש"י ז"ל שם בקדושין:
שומרת יבם וכנוסה: ואם היתה יבמתו וכנסה וקינא לה ונסתרה מיגלגל עליה שבועה שלא נטמאת כשהיא שומרת יבם כך נראה שצ"ל בפי' רע"ב ז"ל. עוד בפי' רע"ב ז"ל ומתני' ר"ע וכו' אמר המלקט הכי אמרי במערבא. ואמרי במערבא הוא ר' ירמיה. עוד בפי' רע"ב ז"ל צ"ל משביע אני עליך שלא נטמאת:
יכין
אמן מאיש אחר: נואף זה או אחר:
אמן שלא שטיתי ארוסה: דע"י גלגול יוכל להשביע גם אזמן ההוא. ומשום דמתחלה ארוסה היתה, לכן מקדימה בשבועתו:
ונשואה ושומרת יבם: מיהו למה דקיי"ל שומרת יבם שזנתה מותרת ליבם [כ(שו"ע אה"ע, קנט)], אינו משביעה על כך:
וכנוסה: ר"ל בשעה שכנסה היבם קודם שבעלה דאז היא דומה לארוסה בעלמא:
ואם נטמאתי יבאו בי: האלות, ופירש קמפרש למאי דקאמר לעיל, אמן על האלה אלה וכו':
אמן שלא אטמא: לא שנשבעה על כך, דהרי מושבעה ועומדת מהר סיני היא. אלא שמקבלת על עצמה שתענש אח"כ כשתזנה שאם תטמא לאחר זמן יבדקוה מים למפרע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
תוספות שאנץ |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש