שולחן ערוך אבן העזר קנט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קנט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

יבמה שנתקדשה לזר אם יש זיקה לאסר בקרובותיו
ובו שבעה סעיפים:
אבגדהוז
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

  • סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו

סעיף א[עריכה]

הזקוקה ליבם שנתקדשה לאחר בשוגג, נותן לה הזר שקדשה גט, ויבמה מיבם או חולץ. אם היה יבמה כהן, שאינו יכול לשא גרושה, תצא מהזר בגט, כדי שלא יהא חוטא נשכר, וחולץ לה יבמה. ואם חזר הזר שגרשה מהארוסין, ונשאה אחר שחלץ לה יבמה, אין מוציאין אותה מידו.

הגה: ויש אומרים דאפלו חזר ונשאה, מוציאין אותה מידו, הואיל ונתקדשה לו באסור. ודוקא אם קדשה במזיד, אבל אם קדשה בשוגג, שלא ידעו שהיה לה יבם, אם רוצה היבם ליבם, צריך המקדש לגרשה; ואם רוצה היבם לחלץ, חולץ לה ונשאת למקדש, וצריך לחזר ולקדש אותה אחר שחלץ לה יבמה (ר"ת); וכן נראה לי עקר. ויש אומרים דוקא בשוגג גמור, שלא ידעו שיש כאן יבם. אבל היה כאן יבם, אלא שהיה סבורה שמת, כי כן יצא הקול, תצא מן המקדש (ת"ה סי' רכ"ב):

סעיף ב[עריכה]

נשאת לזר, אפלו בשוגג, מוציאה בגט, ואפלו היו לו בנים ממנה; ונאסרה עליו ועל יבמה, וי"ג דרכים שנתבארו בסימן י"ז בה, אלא שאין הולד ממזר. ויש אומרים שהוא ממזר מדרבנן. ויבמה חולץ לה, ואחר כך תהיה מתרת לאחרים. ועין לעיל סימן קנ"ז סעיף ד':

סעיף ג[עריכה]

שומרת יבם שזנתה, לא נאסרה על יבמה, אם הוא ישראל. ויש אומרים דאסורה לבועל משום קנסא (נ"י פרק האשה):

סעיף ד[עריכה]

נתיבמה בטעות, כגון ששמעה שמת בעלה, ואחר כך בא; אם היתה נשואתו, אינה צריכה גט מהיבם, ומתרת לבעלה. ואם היתה ארוסתו, צריכה גט מהיבם ואסורה לבעלה (טור):

סעיף ה[עריכה]

היבם אסור בקרובות זקוקתו, אפלו מתה קדם שיבם או יחלץ, בין שהוא יבם אחד, בין שהם שני יבמים. ואפלו ספק אם זקוקה או לא, אזלינן לחמרא (טור). לפיכך, אם קדש אחד מהם אחות זקוקתו, אסור לו לכנסה, מפני שהיא כאחות ארוסתו, עד שייבם אחיו או יחלץ לזקוקה ותפקע הזקה. ויש אומרים דדוקא בקדשה, אבל אם כנסה, פקעה לה זקה ומתר לבא עליה קדם שייבם או יחלץ אחיו.

הגה: ויש אומרים דעכשו בזמן הזה דאכא חרם רבנו גרשם שלא לשאת שתי נשים, אם נפלה לאחד שומרת יבם, אסור לשא אחרת עד שיחלץ ליבמתו (ר"י מינץ). ודוקא שלא היתה משדכת לו כבר, אבל אם היתה משדכת לו כבר, מתר לכנסה (הגהות מרדכי דכתבות):

סעיף ו[עריכה]

קדש אשה, ואחר כך מת אחיו שהיה נשוי אחותה, כונס את אשתו:

סעיף ז[עריכה]

קדש אחות זקוקתו, ואחר כך מת אחיו שהיתה גם כן זקוקה לו, ולא נשארה זקוקה אלא לזה, מוציא ארוסתו בגט ואת היבמה בחליצה; ואם מתה ארוסתו, חוזרת היבמה להתרה, רצה חולץ רצה מיבם: