שולחן ערוך אבן העזר קנט
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קנט | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אבן העזר ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
- סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו
הזקוקה ליבם שנתקדשה לאחר בשוגג, נותן לה הזר שקדשה גט, ויבמה מיבם או חולץ. אם היה יבמה כהן, שאינו יכול לשא גרושה, תצא מהזר בגט, כדי שלא יהא חוטא נשכר, וחולץ לה יבמה. ואם חזר הזר שגרשה מהארוסין, ונשאה אחר שחלץ לה יבמה, אין מוציאין אותה מידו.
- הגה: ויש אומרים דאפילו חזר ונשאה, מוציאין אותה מידו, הואיל ונתקדשה לו באסור. ודוקא אם קדשה במזיד, אבל אם קדשה בשוגג, שלא ידעו שהיה לה יבם, אם רוצה היבם ליבם, צריך המקדש לגרשה; ואם רוצה היבם לחלוץ, חולץ לה ונשאת למקדש, וצריך לחזר ולקדש אותה אחר שחלץ לה יבמה (ר"ת); וכן נראה לי עיקר. ויש אומרים דוקא בשוגג גמור, שלא ידעו שיש כאן יבם. אבל היה כאן יבם, אלא שהיה סבורה שמת, כי כן יצא הקול, תצא מן המקדש (ת"ה סי' רכ"ב):
נשאת לזר, אפלו בשוגג, מוציאה בגט, ואפלו היו לו בנים ממנה; ונאסרה עליו ועל יבמה, וי"ג דרכים שנתבארו בסימן י"ז בה, אלא שאין הולד ממזר. ויש אומרים שהוא ממזר מדרבנן. ויבמה חולץ לה, ואחר כך תהיה מותרת לאחרים. ועין לעיל סימן קנ"ז סעיף ד':
שומרת יבם שזנתה, לא נאסרה על יבמה, אם הוא ישראל. ויש אומרים דאסורה לבועל משום קנסא (נ"י פרק האשה):
נתיבמה בטעות, כגון ששמעה שמת בעלה, ואחר כך בא; אם היתה נשואתו, אינה צריכה גט מהיבם, ומותרת לבעלה. ואם היתה ארוסתו, צריכה גט מהיבם ואסורה לבעלה (טור):
היבם אסור בקרובות זקוקתו, אפילו מתה קודם שיבם או יחלץ, בין שהוא יבם אחד, בין שהם שני יבמים. ואפילו ספק אם זקוקה או לא, אזלינן לחומרא (טור). לפיכך, אם קדש אחד מהם אחות זקוקתו, אסור לו לכנסה, מפני שהיא כאחות ארוסתו, עד שייבם אחיו או יחלץ לזקוקה ותפקע הזיקה. ויש אומרים דדוקא בקדשה, אבל אם כנסה, פקעה לה זיקה ומותר לבא עליה קודם שייבם או יחלץ אחיו.
- הגה: ויש אומרים דעכשו בזמן הזה דאיכא חרם רבנו גרשם שלא לשאת שתי נשים, אם נפלה לאחד שומרת יבם, אסור לשא אחרת עד שיחלץ ליבמתו (ר"י מינץ). ודוקא שלא היתה משודכת לו כבר, אבל אם היתה משודכת לו כבר, מותר לכנסה (הגהות מרדכי דכתבות):
קדש אשה, ואחר כך מת אחיו שהיה נשוי אחותה, כונס את אשתו:
קדש אחות זקוקתו, ואחר כך מת אחיו שהיתה גם כן זקוקה לו, ולא נשארה זקוקה אלא לזה, מוציא ארוסתו בגט ואת היבמה בחליצה; ואם מתה ארוסתו, חוזרת היבמה להתרה, רצה חולץ רצה מיבם: