ספר מכלול (רד"ק)/שמות/משקלים

ועתה אבאר לך על מחלקותם, איש על דגלו באותות לבית אבותם

[שמות ללא תוספת אות]

פָּעָל – דָּבָר, זָכָר, אָבָק, [אָטָד,] קָטָן, חָכָם, עָשָׁן, עָנָן, עָתָר, גָּמָל, שָׁפָן, מָחָר, רָעָב, זָהָב, זָקָן, וָלָד, כָּנָף והדומים להם, כלם קמוצים. "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו" (במדבר יב ג) מזה המשקל, והו"ו תמורת ה"א למ"ד-הפֹעל. ויש שמות שמצאנו המחובר מהם ולא מצאנו הנפרד מהם, ונגזור עליהם אל הקרוב והישר למשקלם. "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" (איכה ג כג), נאמר כי אם היה מחובר מן בֹּקֶר היה אומר בֳּקָרִים בחטף-קמץ, כמו מן חֹדֶשׁ – חֳדָשִׁים, ומן קֹדֶשׁ – קֳדָשִׁים, לכך נאמר כי הנפרד ממנו בָּקָר. וכן "כְּפָרִים עִם נְרָדִים" (שה"ש ד יג), אם היה מ"אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר" (שה"ש א יד) היה אומר כֳּפָרִים בחטף-קמץ. וכן "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי" (שה"ש ה א), אלו היה מחובר מן בֹּשֶׂם היה אומר בֳּשְׂמִי בחטף, ואלו היה מחובר מן בֶּשֶׂם היה אומר בַּשְׂמִי בפתח או בחירק, כמו מן גֶּפֶן – גַּפְנִי ומן שֶׁבֶר – שִׁבְרִי, לכך נאמר כי הנפרד ממנו בָּשָׂם. וכן "וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ" (שמות ז כח), המוכרת ממנו חָדָר, כי חֶדֶר אינו משתנה בסמיכות, כמו גֶּפֶן, אֶרֶץ שלא ישתנו. וכן "וּסְגֹר דְּלָתְךָ" (ישעיהו כו כ) הנפרד ממנו דָּלָת, כי מן דֶּלֶת יאמר דַּלְתְּךָ כמו "וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ" (מ"ב יב י). וכן "הֲבֵל הֲבָלִים" (קהלת א ב) נגזר מן הָבָל, כי הֶבֶל לא ישתנה בסמיכות. ויש אומרים כי השמות כמו שהם, אבל בסמיכות ישתנו, פעם יסמכו כך ופעם יסמכו כך.

וזה המשקל בסמיכות פ"א-הפֹעל בשוא ועי"ן-הפֹעל בפתח: "דְבַר יְיָ" (בראשית טו א), "עֲשַׁן הָעִיר" (יהושע ח כ), "רְחַב נֶפֶשׁ" (משלי כח כה). ויש בצרי, כמו מן חָלָב – "חֲלֵב גּוֹיִם" (ישעיהו ס טז), ומן לָבָן – "וּלְבֶן־שִׁנַּיִם" (בראשית מט יב), והוא בסגול מפני המקף.

ותחבר המשקל הזה עם הכנויים כן, ובהתחברו תשוב פ"א-הפֹעל שואית כמו בסמיכות, ותאמר כנוי הנסתר כן: דְּבָרוֹ – עי"ן-הפֹעל בקמץ, וכן בכל הכנויים, מלבד הנמצאים והנמצאות, שעי"ן-הפֹעל בפתח. ופעמים תבא הה"א בכנוי מקום ו"ו, כמו "אָהֳלֹה" (בראשית ט כא), "וְכֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו עֶזְרהֹ" (יחזקאל יב יד), "כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע… כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר" (ירמיהו ח י) והדומים להם, כמו שכתבנו בשער אהו"י (לעיל פב ע"ב). ופעמים כנוי הנסתר גם בשמות כמו בפעלים בה"א ו"ו: "אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ" (ש"א יד לד), "וְעַל מִי לֹא יָקוּם אוֹרֵהוּ" (איוב כה ג), "אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ" (נחום א יג), "וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ" (משלי כז יג), "וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ" (זכריה יג ג), "אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ" (איוב מא ט), "הִנֵּה בִתִּי (הגדולה) [הַבְּתוּלָה] וּפִילַגְשֵׁהוּ" (שופטים יט כד), "מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ" (תהלים סח כד), "שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (איוב ד יב), "רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא" (חבקוק ג י), "רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי" (בראשית לח יב).

וכנוי הנמצא: דְּבָרְךָ. ואם בהפסק: דְּבָרֶךָ – למ"ד-הפֹעל בסגול. ופעמים כן עם הזקף. ובאו בלי הפסק: "וְלִי אֲנִי עַ֠בְדֶּךָ" (מ"א א כו), "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶ֜ךָ" (דברים כד יט), "וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּ֖ךָ" (ש"א כב יד), "עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּלָה" (תהלים ג ט), "מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם" (תהלים סח ל). ובא בשוא באתנח: "טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּ֑ךָ" (תהלים קיט סה).^[1] ופעמים ה"א המבטא תכתב אחר הכ"ף, כמו "אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה סְפָרִים" (ירמיהו כט כה), "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה" (שמות יג טז) והדומים להם. ובא הכ"ף בצרי עם הה"א: "וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה" (נחום ב יד), כמו מַלְאָכֵכָה.

וכינוי המדבר-בעדו: דְּבָרִי. ויבא כנוי המדבר פעמים בנו"ן ויו"ד, כמו "תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי" (ש"ב כב מ), "וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי" (תהלים קלט יא), "הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם" (דברים לא כז). ודגש שבנו"ן "בְּעוֹדֶנִּי" לתפארת המלה.

וכנוי הנסתרים: דְּבָרָם. ואפשר שיאמר בה"ם-מ"ם, כמו שאמר "אוֹתְהֶם" (יחזקאל כג מה) כמו אוֹתָם, וכן בא "וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם קִינָה" (יחזקאל כז לב), בה"א מ"ם הכנוי, כי אלו היתה הה"א מן השרש היה אומר בְּנִיהָם בקמץ, כמו עִירָם, שִׁירָם. אבל היא לכנוי, לפיכך היא בסגול כמשפט כל ה"א-מ"ם לכנוי. וכן פִּיהֶם, וכן מִנְּהֶם, וכן "שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן" (בראשית כא כח), וכן "וְאִכְלוּ אֶת פְּרִיהֶן" (ירמיהו כט כח) כמו פִּרְיָן, "הַמִּתְנַבְּאוֹת מִלִּבְּהֶן" (יחזקאל יג יז) כמו מִלִּבָּן, וכן "חֶלְבְּהֶן" (ויקרא ח טז), "וּמֵחֶלְבֵהֶן" (בראשית ד ד). ואפשר שיהיה "וּמֵחֶלְבֵהֶן" לרבים, לפי שהבי"ת בצרי, ואף על פי שאין בו יו"ד, הוא חסר יו"ד הרבים, כמו שבא כן במקומות רבים חסר יו"ד הרבים כמו שכתבנו (לעיל יא ע"א). ואפשר שיבא הכנוי הזה במ"ם-ו"ו, כמו שיבא בהדבק ברבים "נְדִיבֵמוֹ… נְסִיכֵמוֹ" (תהלים פג יב), "פָנֵימוֹ" (תהלים יא ז), וכן בא "פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד" (תהלים כא יא), כמו פִּרְיָם.

וכנוי הנמצאים: דְּבַרְכֶם. אבל "עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ" (יחזקאל לו ח) אינו מגזרת עָנָף, כי היה לו לומר עֲנַפְכֶם בשוא-ופתח, אלא מגזרת אֶרֶץ, גֶּפֶן.

וכנוי המדברים-בעדם: דְּבָרֵנוּ.

וכנוי הנקבה הנסתרת: דְּבָרָהּ.

וכנוי הנקבה הנמצאת: דְּבָרֵךְ. ונוספה יו"ד עם הכ"ף והכ"ף בחירק: "הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי" (תהלים קג ג). ואפשר שהוא לשון רבים, אף על פי שאין בו יו"ד. ונכון הוא לומר כן לפי שאמר "לְכָל".

וכנוי הנסתרות: דְּבָרָן. ופעמים ה"א נוספת אחר הנו"ן: "אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה" (בראשית כא כט), "אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה" (שמות לה כו), "עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה" (בראשית מב לו), "וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה" (בראשית מא כא), ובא הבי"ת בסגול שלא כמנהג.

וכנוי הנקבות הנמצאות: דְּבַרְכֶן ונוספה ה"א אחר הנו"ן: "וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה" (יחזקאל כג מח), "הִנְנִי אֶל כִּסְּתוֹתֵיכֶנָה" (יחזקאל יג כ).

והקבוץ: דְּבָרִים. וכשתסמכנו אל מלה אחרת תסור המ"ם ותשאר היו"ד: "אֵת כָּל דִּבְרֵי יְיָ" (שמות ד כח). ומן חֲכָמִים – חַכְמֵי בפתח מפני אות הגרון. וכן בכל השמות ובכל הפעלים כשיסמך קבוץ הרבים תסור המ"ם ותשאר היו"ד. וכבר בארנו דקדוק היו"ד והמ"ם סימן הרבים בחלק הפעלים בטור הראשון במלת פּוֹעֲלִים באר היטב (לעיל י ע"א ואילך). ופעמים יבאו סמוך על סמוך, כמו "חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה" (ישעיהו יט יא), "נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה" (איוב כ יז), "בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל" (דה"ב לב לא), וכן "אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם" (ש"ב כד ט), "וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ" (ישעיהו כה יב), "מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן" (יחזקאל לא טז), "נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל" (יחזקאל לח ב).

ועם הכנויים: דְּבָרָיו – פ"א-הפֹעל בשוא, ועי"ן-הפֹעל ולמ"ד-הפֹעל קמוצים. ופעמים תסור יו"ד הרבים ויהיה הכנוי בה"א-ו"ו מונע בשרק: "מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ" (נחום ב ד) כמו גִּבּוֹרָיו, "וְעֵינֵיהוּ עַל דַּרְכֵיהֶם" (איוב כד כג) כמו וְעֵינָיו, וכן "וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים" (יחזקאל מג יז), "בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ" (איוב מב י), "אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ" (משלי יט ז), "וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ" (משלי כט יח). והטעם כי כאשר הכנוי בה"ו-ו"ו מונעת האות שלפני הה"א בצרי, והוא מבטא היו"ד, ואף על פי שאינה נכתבת נאמר כי יו"ד הרבוי חסרה מהמכתב ונשארה במבטא. ובא בה"א-יו"ד בחירק: "כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהלים קטז יב), ובא על דרך הארמי – יְדוֹהִי, רַגְלוֹהִי, עֲלוֹהִי.

דְּבָרֶיךָ. ופעמים תחסר יו"ד הרבים מהמכתב כמו שכתבנו בטור הראשון במלת פּוֹעֲלִים (לעיל יא ע"א).

דְּבָרָי. ובא זה הכנוי עם נו"ן-יו"ד: "תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי" (ש"ב כב מ), כמו תַּחְתַּי.

דִּבְרֵיהֶם. ובא ה"א נוסף אחר המ"ם: "אֶל הַתָּאִים וְאֶל אֵלֵיהֵמָה" (יחזקאל מ טז). ויבא במ"ם-ו"ו, כי המ"ם סימן הרבים הנסתרים, והו"ו סימן היחיד הנסתר, ויתחברו שניהם לסימן הרבים, כי הם ידברו עליהם בכלל ובפרט: "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ… כָּל נְסִיכֵמוֹ" (תהלים פג יב), "יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" (תהלים יא ז), "תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה" (תהלים קמ ד), "הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ" (תהלים נח ז), "אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ" (תהלים ב ה), "עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג" (איוב ו טז).

דִּבְרֵיכֶם, דְּבָרֵינוּ, דְּבָרֶיהָ, ונכתב בו הנח שאחר הה"א: "וְאַתִּיקֶיהָא מִפּוֹ וּמִפּוֹ" (יחזקאל מא טו). ויבא זה הכנוי בנו"ן-ה"א כמו ביו"ד-ה"א: "וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" (בראשית ב כא), שהוא כמו תַּחְתֶּיהָ. דְּבָרַיִךְ, ונוספה יו"ד עם הכ"ף והכ"ף בחירק: "תַּחֲלֻאָיְכִי" (תהלים קג ג), "חַיָּיְכִי" (תהלים קג ד). דִּבְרֵיהֶן, ונוספה ה"א אחר הנו"ן: "אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה" (יחזקאל א יא). דִּבְרֵיכֶן, ונוספה ה"א אחר הנו"ן: "הִנְנִי אֶל כִּסְּתוֹתֵיכֶנָה" (יחזקאל יג כ).

וכן תחבר כל השמות שהם על משקל זה.

והשנים: כְּנָפַיִם, כְּנָפָיו; "אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם" (ויקרא יא כא) "רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו" (שמות יב ט) – האחד כָּרָע בפלס כָּנָף; "דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ" (דברים ג ה) – האחד דָּלָת; "וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם" (משלי כח יח) – האחד דָּרָךְ; "וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם" (ישעיהו לב יא), "יָדָיו עַל חֲלָצָיו" (ירמיהו ל ו) – האחד חָלָץ. אך גָּמָל ושָׁפָן וקָטָן ישתנו בקבוצם מחבריהם, ונדגש למ"ד-הפֹעל בהם ונאמר שְׁפַנִּים, גְּמַלִּים, קְטַנִּים, בדגש תמורת הנח במלת דְּבָרִים, וכשתסמכם תאמר גְּמַלֵּי, קְטַנֵּי, שְׁפַנֵּי, לקיים הדגש בהם. וכן תאמר עם הכנויים: גְּמַלִּי, גְּמַלְּךָ, גְּמַלֶּיךָ, קְטַנֶּיךָ, שְׁפַנֶּיךָ, כלם בדגש.

ונמצאו מזה המשקל עי"ן-הפֹעל פתוחה: "מִקּוֹל פָּרַשׁ וְגַלְגַּל" (יחזקאל כו י), "פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט" (יחזקאל לח ה), "לְכָל חַרְטֹּם וְאָשַׁף" (דניאל ב י). וכן נמצאו בסוף-פסוק פתוחים: "וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַֽׁר" (ירמיהו כב יד), "חֲקֻקִים בַּשָּׁשַֽׁר" (יחזקאל כג יד).

ויש פעלים נחי האל"ף למ"ד-הפֹעל שלהם נחה על משקל זה, כמו צָבָא, צָמָא, תאמר גם כן צְבָאוֹ, צְבָאֲךָ, צְבָאֲכֶם, צְמָאוֹ, צְמָאָם, צְמַאֲכֶם וכולי.

פְּעָל – כְּתָב, יְקָר, אֱסָר מן "וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ" (במדבר ל ה), "לְיוֹם קְרָב" (איוב לח כג), "וַתַּעַל הַשְּׂלָו" (שמות טז יג), "אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד" (שמות לה יט), "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו" (שה"ש ב יא), "בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ" (יחזקאל כה טו), "אַחֲרֵי הַסְּפָר" (דה"ב ב טז), "כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל" (תהלים פח ה), זְמָן, במוכרת הם קמוצים ובסמוך פתוחים: "יְקָר וּגְדוּלָּה" (אסתר ו ג), "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב" (אסתר ח ח) – קמוצים; "וְאֶת יְקַר תִּפְאֶרֶת" (אסתר א ד), "כְּתַב הַדָּת" (אסתר ד ח עי"ש) – פתוחים. ונמצא בספרים מדויקים "וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת" קמוץ, וכן הביאו בעל המסורת עם הקמוצים סמוכים, וכן "וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ" (יחזקאל יג ט), "בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (דה"ב לה ד), וכן שְׁאָר קמוץ לעולם במוכרת ובסמוך: "שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב" (ישעיהו י כא), "וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ" (ישעיהו י יט), "וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת" (ישעיהו כא יז), "לִשְׁאָר עַמּוֹ" (ישעיהו יא טז).

והקבוץ מהם: יְקָרִים, כְּתָבִים, אֱסָרִים. אבל "וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם" (במדבר יא לא) אינו מחובר מן "וַתַּעַל הַשְּׂלָו" (שמות טז יג), שהיה אומר שְׂלָוִים כמו מן כְּתָב – כְּתָבִים, אבל "שַׂלְוִים" הוא מחובר מן שַׂלֵּו בדגש על משקל מַקֵּל אם המ"ם שרש, וכן מן רַחֵם – רַחֲמִים, וכן קבוץ מַקֵּל – מַקְֿלִים או מַקְֿלוֹת, וכן תאמר מן שַׂלֵּו – שַׂלְֿוִים, והוקל כמו עִוְֿרִים, פִּסְֿחִים. אבל זְמָן ישתנה מהם, כי הוא דגש בקבוצו ובסמיכותו אל הכנוים: זְמַנּוֹ, זְמַנִּים כולי. וכן מְעַט ידגש בקבוצו: "יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה א), אבל הוא מן הפתחים כמו דְּבַשׁ. וכתב רבי יצחק אבן גיאת ז"ל כי דגש טי"ת "מְעַטִּים" לתפארת, כדגש "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי" (שמות טו יז) וזולתו, לפי שלא בא זה הדגש תמורת הנח כמו בזְמָן וכמו בגָּמָל, שָׁפָן, שיאמר גְּמַלִּים, זְמַנִּים, שְׁפַנִּים, כי אלו קמוצים וזה פתח. ובמסורת: שבעה קמוצים זקפין, וסימניהון "וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָ֔ט" (דברים כח סב), "וְאִם מְעָ֔ט וְאֹסִפָה לְּךָ" (ש"ב יב ח), "גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָ֔ט" (הושע ח י), "וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָ֔ט" (זכריה א טו), "זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָ֔ט" (חגי א ו עי"ש), "פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָ֔ט" (חגי א ט), "רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָ֔ט" (דה"ב כט לד), וכל אתנח וסוף-פסוק כוותיה.

ובסמיכות: כִּתְבֵי, יִקְרֵי, אִסְרֵי, או אֱסָרֵי, כי אולי הוא מן הדגושים כמו מן זְמָן – זְמַנֵּי לקיים הדגש כמו שכתבנו בגְּמַלֵּי, שְׁפַנֵּי. ועם הכנויים: כְּתָבוֹ, כְּתָבְךָ, "מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ" (אסתר א כב), "וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם" (אסתר ח ט), "וְאֶת כָּל יְקָרָהּ" (ירמיהו כ ה), יְקָרוֹ, יְקָרְךָ וכולי כחבור המשקל שהקדמנו. וזְמָן בדגש: זְמַנּוֹ, זְמַנֶּךָ. ואולי יְקָר שזכרנו לא יקבץ לרבים ולא נאמר יְקָרִים, כי יְקָר הוא שם כולל, כמו כָּבוֹד שלא מצאנו כְּבוֹדִים. אך נאמר יְקָרִים מן יָקָר שהוא שם-תאר. ואם "אוֹר יְקָרוֹת" (זכריה יד ו) שם-דבר, הנה הוא מקובץ, ואולי הוא שם-תאר.

ויש פְּעַל בפתח ואחד הוא בסמוך ובמוכרת, אבל באתנח וסוף-פסוק קמץ – דְּבַשׁ. וכתב רבי יעקב בן אלעזר כי "גְּבַל וְעַמּוֹן" (תהלים פג ח) פתח, אבל "זִקְנֵי גְבָל" (יחזקאל כז ט) קמץ. ואני מצאתי בספרים מדויקים "זִקְנֵי גְבַל" פתח, והמסורת עליו: לית פתח; "גְּבָל וְעַמּוֹן" קמץ, והמסורת עליו: לית קמץ. וכן מצאתי בספר אכלה ואכלה: כל פְּרָת קמץ. וכן בפתח: דְּדַן, "נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ" (בראשית כב יג), וכן "עֶרֶשׂ דְּוָ֑י" (תהלים מא ד), אלא שהוא קמץ מפני האתנח, "גְּבַר תָּמִים" (תהלים יח כו), "תִּרְאוּ חֲתַת" (איוב ו כא), "תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ" (ישעיהו לג יא), "וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַ֔ם" (ישעיהו לה ז), אף על פי שהוא זקף הוא פתח, וכן "וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַ֑ס" (ישעיהו נה יג) פתח באתנח. ובמסורת: כל אֲגַג דסמיך למ"ם פתח: "אֲגַג מַעֲדַנֹּת" (ש"א טו לב), "אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק" (ש"א טו ח, כ, לב), "מֵאֲגַג מַלְכּוֹ" (במדבר כד ז); ושאר קמצין, וקְנַז פתחין. "וַיָּמָת הֲדָ֑ד" (בראשית לו לו) קמץ באתנח, קְנָת, קְהָת קמצין. צְפַת פתח אף באתנח: "וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַ֑ת" (שופטים א יז), וכן בתוספת ה"א: "בְּגֵיא צְפַתָה" (דה"ב יד ט) בפתח. ודְּדַן וגְּבַר יקבצו לרבים דְּדָנִים, גְּבָרִים. ועם הכנויים מצאנו חבור דְּבַש כחבור משקל פֶּעֶל: "אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי" (שה"ש ה א), וכן תאמר כל הכנויים ממנו, וכן תאמר מן גְּבַר – גִּבְרוֹ, גִּבְרִי. אבל אֲגַם, הֲדַס הם דגושין בקבוצם ובהסמכם: אֲגַמִּים, הֲדַסִּים, אֲגַמֵּי, הֲדַסֵּי, וכן עם הכנויים: אֲגַמֵּיהֶם. אבל "אַגְמֵי נָפֶשׁ" (ישעיהו יט י), "וְעַל אַגְמֵיהֶם" (שמות ז יט) אינם מן הדגושים כי אם מן דֶּרֶךְ – דַּרְכֵיהֶם, או הם משקל אחר. ודְּוַי לא מצאנו קבוצו, ואפשר שיהיה "הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי" (איוב ו ז) קבוצו, ויאמר דְּוָיִם כמו דְּדָנִים גְּבָרִים, ובסמיכות דִּוְיֵי, ולהקל נפל יו"ד השרש ונשארה יו"ד הרבים ונשארה תנועתו על דרך היחיד הדל"ת בשוא. ורבי יהודה כתב כי "כִּדְוֵי" תאר סמוך מן דָּוִים.

פְּעֵל בצרי כמו כְּאֵב, זְאֵב, בְּאֵר, שְׁאֵר, פְּאֵר, זְעֵיר, "אֶל גּוֹי שְׁלֵיו" (ירמיהו מט לא). אחד בסמוך ובמוכרת. ויקבצו לרבים זולתי פְּאֵר שהוא שם כלל, אבל "פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת" (שמות לט כח), "הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת" (ישעיהו ג כ) הוא שם לכובעים שעל הראש לפאר. ובְּאֵר מצאנו אותו מקובץ בקבוץ הנקבות: "וְכָל הַבְּאֵרֹת" (בראשית כו טו), ובסמוך לא נשתנה: "אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם" (בראשית כו יח), ונשתנה "בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר" (בראשית יד י), אולי הוא משקל אחר. והאחרים יקבצו בלשון זכרים: זְאֵבִים, כְּאֵבִים, זְעֵרִים, שְׁאֵרִים, ובסמוך: "זְאֵבֵי עֶרֶב" (צפניה ג ג), וכן כְּאֵבֵי, שְׁאֵרֵי, זְעֵרֵי. וכן עם הכנוים לא ישתנו מתנועתם: בְּאֵרוֹ, בְּאֵרְךָ, זְאֵבֵיהֶם, שְׁאֵרְךָ. אבל "פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת" שנשתנה אולי הוא משקל אחר, או נשתנה כמו "בֶּאֱרֹת חֵמָר".

ויש פְּעֶל שיתחבר עם הכנוים במשקל פֶּעֶל, והוא שְׁכֶם, והוא בסגול: "וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל" (בראשית מט טו), "עַל שִׁכְמָהּ" (בראשית כא יד). ואולי הוא כן בעבור שהוא פעם על משקל פֶּעֶל: "כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם" (תהלים כא יג) וכולו בסגול, וכן בתוספת ה"א: "דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה" (הושע ו ט), כמו מן נֶגֶב – נֶגְבָּה, ומן פֶּתַח – "וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה" (בראשית יט ו), כלם פ"א-הפֹעל בסגול. אבל קֵדְמָה בצרי. אך "וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה" (שופטים ט א) נשאר בשוא כמו שהיה שְׁכֶם טרם התוספת, ונשאר הכ"ף בסגול כמו שהיה, ונשתנה כן לפי שהוא שם עיר, להפריש בינו ובין "דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה".

פֵּעָל – נֵכָר, שֵׂעָר, חֵמָר, עֵנָב, לֵבָב, שֵׁכָר, שֵׁגָל, "צֵלָע אֶל צֵלָע" (יחזקאל מא ו), הֵיכָל. קמצין, וישתנו בסמיכות, כמו שמצאנו "עִם לְבַב דָּוִד אָבִי" (מ"א ח יז), "וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ" (שופטים טז כב). אבל "אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם" (ישעיהו ז כ) הוא משקל אחר. וכן תאמר עֲנַב, חֲמַר, וכן נְכַר, ואף על פי שמצאנו "אֱלֹהֵי נֵֽכַר־הָאָ֗רֶץ" (דברים לא טז) שלא נשתנה בסמיכות, אולי הנסמך חסר,^[2] או בא מלעיל להורות על הסמיכות, [או בפתח להורות על הסמיכות]. ועם הכנוי הפ"א בשוא: לְבַבְכֶם, וכן יאמר שְׂעַרְכֶם, חֲמַרְכֶם, עֲנַבְכֶם, "וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ" (יחזקאל טז ז), "וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (ויקרא יד ח), "וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן" (ויקרא יג ד). אבל "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים" (שה"ש ד א) הוא מחובר מן "וְשַׂעַר". והֵיכָל לא נשתנה בסמיכות – "הֵיכַל יְיָ" (ש"א א ט), אבל נפתח בסמיכות. וכן "וְצֵלַע הָאֶלֶף" (יהושע יח כח) נפתח, אולי הוא סמוך, אלא שנראה שהן שתי ערים במספר, וכן תרגם יונתן: "וְצֵלַע וְאֶלֶף". וכן בקבוץ לא נשתנה: "וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת" (הושע ח יד). ולא נשתנה מפני היו"ד שלא תפול, ואף על פי שאינה עיקרית. ואפשר שהיא עיקרית והוא בן ארבע אותיות.

והקבוץ: עֲנָבִים, נְכָרִים. אבל נָכְרִים הוא מקובץ מן נָכְרִי. והכנוי: עֲנָבָיו, עֲנָבֶיךָ, עֲנָבֵימוֹ. ועם כנוי הנסתרים והנמצאים הפ"א בחירק או בפתח: עַנְבֵיהֶם, עַנְבֵיכֶם, "מְתֹפְפֹת עַל לִבְבֵהֶן" (נחום ב ח) והוא חסר יו"ד הרבים, וכן בסמיכות: "וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ" (ויקרא כה ה), "עִנְּבֵי רוֹשׁ" (דברים לב לב), ודגש הנו"ן לתפארת. ואפשר שיהיה מזה המשקל: "בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת" (תהלים עד ו), "וְאֵלַמּוֹת סָבִיב סָבִיב" (יחזקאל מ ל), יאמר האחד כֵּלָף, אֵלָם, והם דגושים ולא נשתנו בקבוצם. ואפשר שיהיה מזה המשקל אֶחָד, ואף על פי שהאל"ף בסגול, ובסמיכות לא נשתנה מפני החי"ת, אבל נפתח כלו להורות על הסמיכות – "אַחַד הָעָם" (בראשית כו י).^[3] ומן שֵׂעָר הקבוץ שְׂעָרִים, אף על פי שהקבוץ לא מצאנו כי אם בלשון נקבות – שַׂעֲרוֹת, אחר שמצאנו הנפרד בלשון נקבה "אֶל הַשַּׂ֖עֲרָה וְלֹא יַחֲטִא" (שופטים כ טז עי"ש), נאמר כי המקובץ ממנו שְׂעָרוֹת, ובסמוך: "רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי" (תהלים סט ה), אם כן המקבץ מן שֵׂעָר – שְׂעָרִים. גם יש לומר כי "הַשַּׂ֖עֲרָה" הה"א נוספת לפי שהמלה מלעיל, כמו "הַשַּׁ֜עְרָה אֶל הַזְּקֵנִים" (דברים כה ז), ולא נאמר המקובץ רק בלשון נקבות אחר שלא מצאנו אותו בלשון זכר, ואף על פי שהנפרד בלשון זכר, הנה כמוהו אָב שלא נאמר אָבִים אחר שמצאנו המקובץ בלשון נקבות אָבוֹת. וכן הֵיכָל מזה המשקל יקובץ בלשון נקבות: "וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת" (הושע ח, יד), ויקובץ בלשון זכרים גם כן: "בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג" (ישעיהו יג כב). וכן מן לֵבָב – לְבָבוֹת, ומן צֵלָע – צְלָעוֹת. אבל אחר שמצאנו "תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי" (איוב ד טו), כי נהפכה הה"א לתי"ו מפני הסמיכות, נאמר כי הה"א לנקבה ולא נוספת.

והכנוי מן המקובץ בלשון נקבות: שַׂעֲרוֹתָיו, שַׂעֲרוֹתֶיךָ, שַׂעֲרוֹתַי, שַׂעֲרוֹתֵיהֶם, שַׂעֲרוֹתֵיכֶם, שַׂעֲרוֹתֵינוּ, שַׂעֲרוֹתֶיהָ, (שַׂעֲרוֹתֵךְ) [שַׂעֲרוֹתַיִךְ], שַׂעֲרוֹתֵיהֶן, שַׂעֲרוֹתֵיכֶן. ובאה התי"ו בחירק במלת "וּתְפוֹצוֹתִיכֶם" (ירמיהו כה לד) ומשפטה בצרי על המנהג. וכן רוב כנוי שמות הנקבות נכתב בב' סימני רבוי: בו"ו-ותי"ו שהוא רבוי הנקבות, וביו"ד שהוא רבוי הזכרים. ובאה מלת "וְהִפְלָא יְיָ אֶת מַכֹּתְךָ" (דברים כח נט) בסימן רבוי הנקבות לבד, וכן "הָיוּ מַכּוֹתָם" (תהלים סד ח), "בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ" (יחזקאל טז נב), "וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם" (ישעיהו ל ו), "לְדֹרֹתָם" (בראשית יז ט), "וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם" (הושע ד יט), "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם" (דברים יב ג). ובסימן רבוי הזכרים לבד: "וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ" (יחזקאל טז נה),^[4] "נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ" (ישעיהו מז יג), "וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם" (במדבר יד לג), "בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ" (ירמיהו ג ב), "לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ" (תהלים ט טו), "מִשִּׂנְאָתֶיךָ בָּם" (יחזקאל לה יא). אבל בסמיכות בלא כנוי לא יבא כי אם ברבוי אחד: "מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי" (תהלים מ יג), "צִדְקוֹת יְיָ" (שופטים ה יא), "דֹּרוֹת עוֹלָמִים" (ישעיהו נא ט) וכן כלם. ובא אחד בלא כנוי בשני רבוים: "מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל" (ש"א כו יב), יאמר האחד ממנו רְאָשָׁה על משקל קְעָרָה או רַאֲשָׁה על משקל נַעֲרָה, והקבוץ והסמוך באלה שני המשקלים שוה, ובאה זאת המלה בשני סימני הרבוי, כי הו"ו והתי"ו רבוי הנקבות והיו"ד רבוי הזכרים. ואשר באו מהם בסימני הזכרים לבד כמו "אֲחוֹתַיִךְ", "עֲצָתָיִךְ", יאמר גם כן הסמוך בלא כנוי בסימן הזכרים לבד, ויאמר מן "עֲצָתָיִךְ" – עֲצָתֵי, ומן "אֲחוֹתַיִךְ" – אֲחוֹתֵי, ומן "זְנוּתַיִךְ" – זְנוּתֵי. וכן בא מן "לַיַּרְכָתַיִם" (שמות כו כז) שהוא בתי"ו הנקבה ובסימן השנים, בא הסמוך "וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן" (שמות כו כב). וכן יאמר מן שִׁבְעָתַיִם בסמוך שִׁבְעֲתֵי. ובא עם סימן רבוי הנקבות ועם סימן השנים: "אֵת כָּל לֻחֹתָיִם" (יחזקאל כז ה), "רִבֹּתַיִם" (תהלים סח יח).

פֵּעֵל מלרע וכלו צרי, כמו "הֵילֵל בֶּן שָׁחַר" (ישעיהו יד יב), "וַיִּחַן בְּתֵבֵץ" (שופטים ט נ), "וּמִי שָׂם תֵּבֵל כֻּלָּהּ" (איוב לד יג). ולא יקבץ תֵּבֵל לרבים, כי איננו כמו אֶרֶץ, כי אֶרֶץ אף על פי שהוא כלל, לפעמים הוא פרט, ותֵּבֵל לעולם כלל, והוא שם לכל ארצות הישוב. ואולי הוא שם עצם העולם השפל, ואיננו שם-תואר ולא יתחבר עם הכנוים ולא יקבץ, כמו שלא יתחבר ולא יקבץ שם-אדם ושם-עיר.

פִּעֵל בדגש ובצרי. ורוב המשקל הזה הוא תאר: אִטֵּר, עִוֵּר, פִּסֵּח, אִלֵּם, עִקֵּשׁ, עִלֵּג, "וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל" (משלי כג לד), "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים לב לה), "הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר" (ירמיהו מד כא), "וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם" (ירמיהו ה יג), "תְּחִלַּת דִּבֶּר יְיָ בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א ב). חֵרֵשׁ בצרי החי"ת מפני הרי"ש שלא תדגש. ולא ישתנו בסמיכות. ובקיבוץ הרבים עי"ן-הפֹעל בשוא, כמו חֵרְשִׁים, פִּסְחִים, עִוְרִים, עִלְּגִים, עִקְּשִׁים, "כְּלָבִים אִלְּמִים" (ישעיהו נו י), "הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי" (ירמיהו יג י) – האחד מֵאֵן. והוקלו עִוְרִים, פִּסְחִים וְשִׁקְמִים מזה המשקל.

פִּעָל – אִכָּר, כִּכָּר, אִסָּר, קמוצים, וכן "הִנְנִי יִסָּד בְּצִיּוֹן" (ישעיהו כח טז), ובמקצת ספרים מדויקים הוא פתח. ובהסמכם פתוחים. והקבוץ העי"ן בקמץ: "הֹבִישׁוּ אִכָּרִים" (יואל א יא), "אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם" (ישעיהו סא ה), "וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב לְכִכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת" (דה"ב ג ח). ובסמוך העי"ן בשוא: "עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף" (מ"ב ה ה), והשנים: "הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם" (מ"ב ה כג) בקמץ. ובדרך הסמוך: "וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף" (מ"ב ה כג).

ואפשר שיהיה מגזרה זו פֶּחָם, כֶּחָשׁ מן "בָּנִים כֶּחָשִׁים" (ישעיהו ל ט), וכן מן גֶּחָלִים יאמר האחד גֶּחָל, וכן בסמיכות הרבים "גַּחֲלֵי אֵשׁ" (ויקרא טז יב), כמו "כִּכְּרֵי כֶסֶף", לולי שהחי"ת לא תדגש. ובא פ"א-הפֹעל בהם בסגול לקמצות החי"ת, כמו נֶחָמָה, בֶּהָלָה, בֶּהָרָה, נֶאָצָה, מן בֶּהָרוֹת, נֶאָצוֹת. ואֶחָד היינו אומרים שהוא מזה הגזרה לפי שהוא סגול בשקל פֶּחָם, אבל מפני שנשתנה בקבוץ אֲחָדִים, ידמה שהוא מן הקלים לא מן הדגושים.

פָּעֵל – שָׁכֵן, שָׁמֵן, שָׁפֵל, (מָהֵר,) יָבֵשׁ, חָמֵץ, חָפֵץ, חָצֵר, שָׂבֵעַ, שָׂמֵחַ, יָפֵחַ, שָׁכֵחַ, כָּשֵׁר, זָקֵן, עָצֵל, אָבֵל, כָּבֵד, עָרֵל, יָרֵחַ, "מִטִּיט הַיָּוֵן" (תהלים מ ג), "יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח" (איוב יח ט), כלם קמוצים הפ"א והעי"ן בצרי. ובא אחד העי"ן בסגול: "אָז לָחֶם שְׁעָרִים" (שופטים ה ח).

ובסמוך הפ"א בשוא והעי"ן בפתח: "שְׁכַן שֹׁמְרוֹן" (הושע י ה), "זְקַן בֵּיתוֹ" (בראשית כד ב), "שְׁפַל רוּחַ" (משלי טז יט), "כְבַד פֶּה" (שמות ד י), "עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו יב), "חֲצַר הַמִּשְׁכָּן" (שמות כז ט). ויש שיבאו בצרי על עיקרם: "בַּעֲקֵב עֵשָׂו" (בראשית כה כו), "חֲמֵשׁ מֵאוֹת" (בראשית ה לב), "בִּיוֵן מְצוּלָה" (תהלים סט ג), "כַּאֲבֶל־אֵם" (תהלים לה יד) והוא בסגול בעבור הסמכו אל מלה זעירא במקף.

והכנוי בצרי: "אֶת בְּצֵקוֹ" (שמות יב לד), "וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ" (שמות יב ד), "וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם" (יהושע ח יג), "בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת" (דה"א טו טו), "וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ" (ש"ב יז יח), "תַּחַת יְרֵכִי" (בראשית כד ב). ו"עֶרֶל לֵב" (יחזקאל מד ט) אינו מזו הגזרה כי אם מגזרת פֶּעֶל שהוא אחד בסמוך ובמוכרת. "וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף" (ישעיהו ס כ), "וִיפֵחַ חָמָס" (תהלים כז יב) מגזרה זו, אך "יֶרַח יָמִים" (דברים כא יג), "גֶּרֶשׁ יְרָחִים" (דברים לג יד) אינו מגזרה זו כי אם מגזרת אֶרֶץ.

והקבוץ מגזרה זו בצרי: שְׁכֵנִים, שְׁמֵנִים, חֲצֵרִים, חֲפֵצִים, ופעמים יקבץ חָצֵר בלשון נקבות: "מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת" (שמות ח ט), ובסמוך "לְחַצְרוֹת בֵּית יְיָ" (דה"א כח יב), וכן מן גָּדֵר – "וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם" (במדבר לב כד), ובסמוך "גִּדְרֹת צֹאן" (במדבר לב טז). ואפשר שהקבוץ הזה מן "וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה" (דה"א ד כג).

וכן המקבץ בלשון זכרים בסמוך הפ"א בחירק או בפתח אם היא גרונית: שִׁכְנֵי, שִׁמְנֵי, חַצְרֵי, "כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ" (תהלים כב ל), "שִׂמְחֵי לֵב" (ישעיהו כד ז), "זִקְנֵי מִדְיָן" (במדבר כב ד), "וְכִבְדֵי לָשׁוֹן" (יחזקאל ג ה), "עִקְּבֵי סוּס" (בראשית מט יז), "גִּדְלֵי בָשָׂר" (יחזקאל טז כו), "עַרְלֵי לֵב" (ירמיהו ט כה). ובא "עִקְּבֵי סוּס" הפ"א בחירק אף על פי שהיא גרונית, ודגש הקו"ף לתפארת. ויש שבאו הסמוכים בצרי על עקרם: "שְׂמֵחֵי רָעָתִי" (תהלים לה כו), "חֲפֵצֵי צִדְקִי" (תהלים לה כז), "כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים" (תהלים ט יח), "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן" (ישעיהו סא ג). וכן שהלמ"ד שלו אל"ף: יָרֵא, יְרֵאִים, וסמוך: "יִרְאֵי יְיָ" (מלאכי ג טז). והנקבה: יְרֵאָה כמו שְׁפֵלָה, ובסמוך: "יִרְאַת יְיָ" (משלי לא ל), כמו "שִׁפְלַת קוֹמָה" (יחזקאל יז ו) וכן כלם. אבל טָמֵא שהוא במשקלו מצאנוהו בסמיכות הנקבה נשאר על עיקרו: "טְמֵאַת הַשֵּׁם" (יחזקאל כב ה).

ועם הכנויים: שְׁכֵנָיו, שְׁמֵנָיו, יְרֵאָיו. וכן המקובץ בלשון נקבה: "בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי" (דה"א כח ו), "חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה" (תהלים ק ד), "וְכָל יְתֵדֹתָיו" (שמות כז יט), "פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו" (תהלים פט מא) וכן כלם. אבל עם כנוי הנסתרים והנמצאים ישתנה: "בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם" (בראשית כה טז), "זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם" (דברים כט ט), "אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם" (נחמיה ח טז), "דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם" (תהלים קיא ב) בסגול מפני החי"ת, "לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם" (שמות ה יט). אבל "וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם" (עמוס ד ט) לא נשתנה מפני האל"ף.

ואַחֵר אפשר שיהיה מזו הגזרה, והכלל יוכיח: "בְּגָדִים אֲחֵרִים" (ויקרא ו ד) כמו שְׁמֵנִים, שְׁכֵנִים, ואף על פי שבא פ"א-הפֹעל בפתח, כי כן דרך החי"ת לבוא עליה פתח במקום הקמץ, וזה ימצא בהרבה מקומות, כמו "טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם" (ישעיהו מד יח) פתח ומשפטו קמץ, "וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי" (איוב לא ה) התי"ו פתוחה ומשפטה להיות קמוצה,^[5] "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (במדבר ל ג), "וְלֹא אַחֵל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (יחזקאל לט ז), "כָל עֵץ לַח" (יחזקאל כא ג), "לַחִים וִיבֵשִׁים" (במדבר ו ג) – פתוחים ומשפטם קמוצים. ואפשר שיהיה אַחֵר שתי גזרות, אחד ממשקל זה שזכרנו שהוא קל, והכלל ממנו אֲחֵרִים, אֲחֵרוֹת, ואחד ממשקל הדגושים, והנקבה ממנו "בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (בראשית יז כא), "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ" (שמות כא י), בפלס עַוֶּרֶת, יַבֶּשֶׁת, כי אם היה מן הקל היה אומר אֲחֵרָה או אֲחֶרֶת האל"ף בחטף-פתח.

ויש פָּעֵל שסמיכתו במשקל אחר, כמו גָּזֵל, כָּתֵף, יָרֵךְ, גָּדֵר, שסמיכתו מבלי הכנויים במשקל אֶרֶץ, גֶּפֶן – "אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת" (מ"א ו ח), "יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא א יא) בשש נקודות, "גֵּזֶל אָח" (יחזקאל יח יח), "וְגֵזֶל מִשְׁפָּט" (קהלת ה ז), "וְגֵדֶר אֲבָנָיו" (משלי כד לא עי"ש), שניהם גֵּזֶל וגֵּדֶר בחמש נקודות, ובהסמכם עם הכנויים הם במשקל פָּעֵל שהקדמנו: יְרֵכוֹ, כְּתֵפוֹ, גְּדֵרוֹ. ולא נשתנה בסמיכות: "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים" (ישעיהו יא יד), ויתכן לפרשו בלתי סמוך כמו שאנו עתידים לפרשו בחלק הענין בשרשו בעזרת האל (ספר השרשים ערך כתף). ובן-אשר כתב כי בא כן מפני פ"א "פְּלִשְׁתִּים" לתקן הקריאה.

פֹּעֵל בצרי מלרע – "יוֹצֵר גֹּבַי" (עמוס ז א) ופירושו אסיפת ארבה, "וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק" (ישעיהו ה ב), "עֵין רֹגֵל" (יהושע טו ז), עוֹרֵק מן "וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן" (איוב ל יז), "וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ" (ש"א טו טו), "וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב" (יהושע ח ז), "וְאֵת כָּל עֹרֵב" (דברים יד יד), "יוֹבֵל הִוא" (ויקרא כה י), "כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת" (בראשית ד כב), והתאר: "רַב הַחֹבֵל" (יונה א ו), אוֹיֵב, עוֹלֵל, יוֹנֵק, רוֹזֵן מן "הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן" (ישעיהו מ כג).

ובקבוץ ובכנוי העי"ן בשוא: "שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים" (יהושע ו ד), "וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן" (איוב ל יז), "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים" (תהלים ח ג), "עֹלֲלֵי טִפֻּחִים" (איכה ב כ), "וְעֹלְלֵיהֶם יְרֻטְּשׁוּ" (ישעיהו יג טז), ו"עֹלְלֵי" ו"עֹלְלֵיהֶם" יתכן גם כן שהם ממשקל פּוֹעָל בקמץ, כמו "כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כב יז) מן כּוֹכָב. ויש מזה המשקל שלא ישתנה לנקבה ולרבים: "שָׂמַנִי שֹׁמֵם" (איכה ג יא) – "הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים" (איכה א טז), "נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת" (ישעיהו מט ח), כלם בצרי, וכן "עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (תהלים סח כו). וכן "צִנָּה וְסֹחֵרָה" (תהלים צא ד), נאמר ממנו גם כן סוֹחֵרוֹת.

פֶּעֶל – אֶרֶץ, [אֶבֶן,] תֶּבֶן, אֶרֶךְ, אֶדֶר, גֶּפֶן, צֶדֶק, שֶׁלֶג, מֶלֶךְ, חֶבֶל, חֶרֶס, דֶּבֶר, קֶסֶם, טֶרֶם, זֶבֶד, זֶכֶר, פֶּרֶד, רֶסֶן, מֶתֶג, שֶׁטֶף, עֶשֶׂר, חֶרֶב, גֶּשֶׁם, אֶמֶשׁ, פֶּטֶר, רֶחֶם, פֶּתַח, פֶּרַח, קֶדֶם, אבל קֵדְמָה בצרי הקו"ף, ופֶּתְחָה ונֶגְבָּה בסגול: "לוֹט הַפֶּתְחָה" (בראשית יט ו), "הַנֶּגְבָּה" (בראשית יג א). יֶשַׁע, שֶׂכֶל ה' מהם בסגול: "יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל" (דה"א כו יד), "אִישׁ שֶׂכֶל מִבְּנֵי מַחְלִי" (עזרא ח יח), "וְשׂוֹם שֶׂכֶל" (נחמיה ח ח), "אַךְ יִתֶּן לְךָ יְיָ שֶׂכֶל וּבִינָה" (דה"א כב יב), "וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל" (ש"א כה ג). ובמסורת אחרת מצאתי "נִתַּן הַסֶּכֶל" (קהלת י ו), אבל "אַךְ יִתֶּן לְּךָ יְיָ שֵׂכֶל וּבִינָה" הוא בחמש נקודות, וסימן בלשון ארמית: אתתא יעצת ויהבת לגברא ספרא. שֶׁבַע, צֶלַע, "עֶרֶב וָבֹקֶר" (תהלים נה יח), "וְאֵת כָּל מַלְכֵי הָעֶרֶב" (ירמיהו כה כד), והמסורת: אומייא ורמשא בשלש נקודות, ערוּב ומטוה בשתי נקודות. עֶצֶב, עֶצֶם, שֶׁבֶר, יֶתֶר, נֶתֶק, נֶשֶׁךְ, "נֵבֶל יָיִן" (ש"א י ג), עֶבֶד והדומה להם בסגול הפ"א והעי"ן. ובחלק הענין יתבאר כל אחד ואחד בשרשו, איזה בחמש נקודות ואיזה בשש נקודות. ואשר מהם הפ"א בצרי והעי"ן בסגול, כמו עֵשֶׂב, חֵפֶר, שֵׁבֶט, עֵרֶךְ, עֵדֶר, עֵזֶר, סֵפֶר, סֵתֶר, סֵפֶל, "סֵמֶל הַקִּנְאָה" (יחזקאל ח ג), וכן "זֵבֶד טוֹב" (בראשית ל כ) במקצת ספרים, "נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ" (שמות כט ו), "אֶרֶךְ הָאֵבֶר" (יחזקאל יז ג), אֵפֶר, עֵפֶר, אֵצֶל, אֵצֶר, "וַיָּבֹא הֵלֶךְ" (ש"ב יב ד), "לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה" (זכריה ו יד), "נֵצֶר מַטָּעַי" (ישעיהו ס כא), "לְרֵבֶץ בָּקָר" (ישעיהו סה י), "בְּתֵקַע שׁוֹפָר" (תהלים קנ ג), "בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר" (תהלים קנ ג), "בְּנֵבֶל עָשׂוֹר" (תהלים לג ב) בצרי, אבל "בִכְלִי נֶבֶל" (תהלים עא כב) בסגול, והמסורת עליו: לית סגול, ואחד עם ו"ו: "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל" (ישעיהו ה יב). "גָּדוֹל יֵתֶר מְאֹד" (ישעיהו נו יב עי"ש), עֵקֶב, (עֵפֶר) [עֵבֶר], עֵמֶק, חֵדֶק, עֵדֶן, ויש מהם ארבעה בסגול והם שם עיר, וסימנם בלשון ארמי: אברם אברהם נטר קרתא,^[6] וכן הוא המסורת: ארבעה בסגול, וסימנם "וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן" (מ"ב יט יב) וחברו (ישעיהו לז יב), "חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן" (יחזקאל כז כג), "וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן" (עמוס א ה), אבל אשר הוא שם אדם הוא בצרי: "וְעַל יָדוֹ עֵדֶן" (דה"ב לא טו), "וְעֵדֶן בֶּן יוֹאָח" (דה"ב כט יב). חֵשֶׁב, חֵלֶב, חֵפֶץ, שֵׁבֶט, מֵזַח – "אֵין מֵזַח עוֹד" (ישעיהו כג י), מֵצַח, נֵצַח, והמסורת: ארבעה בלישנא בצרי: "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל" (ש"א טו כט), "לְנֵצַח נְצָחִים" (ישעיהו לד י), "וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד" (דה"א כט יא), "עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר" (תהלים מט כ), והשאר בסגול. חֵלֶק, חֵדֶר, חֵבֶל – "בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ" (ישעיהו סו ז), תֵּשַׁע, "יָצוּדוּ חֵרֶם" (מיכה ז ב), "אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב" (ויקרא יג מח), "וְגַם עֵרֶב רַב" (שמות יב לח), "וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב" (נחמיה יג ג), "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" (תהלים קיט קל), "בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע" (תהלים כ ז), "אָשִׁית בְּיֵשַׁע" (תהלים יב ו), "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ" (חבקוק ג יג), "אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" (תהלים נ כג) בצרי, והשאר בסגול והם חמשה: "וְיִפְרוּ יֶשַׁע" (ישעיהו מה ח), "בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא י), "אַלְבִּישׁ יֶשַׁע" (תהלים קלב טז), "שָׂגְבוּ יֶשַׁע" (איוב ה יא), "יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע" (איוב ה ד). נֵסֶךְ שנים מהם בצרי והשאר בסגול: "וְנֵסֶךְ רְבִיעִת הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד" (שמות כט מ), "וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו" (שמות ל ט), וחד: "וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים" (יחזקאל מה יז). נֵדֶר חמשה מהם בצרי והשאר בסגול, וסימנך בלשון ארמי: נדרא דארמלתא עבדא שלים כספא לא אתקבל – "וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה" (ויקרא כב כג), "וְנֵדֶר אַלְמָנָה" (במדבר ל י), "כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר" (במדבר ל יד), "כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ" (ש"ב טו ח), "וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ" (ישעיהו יט כא). שֵׁבֶר שלשה מהם בצרי והשאר בסגול: "וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים" (ישעיהו ל יד), "וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ" (ישעיהו סה יד), "וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף" (עמוס ו ו).

ורוב המשקל הזה ישתנה באתנח וסוף-פסוק וישוב קמץ-גדול תחת פ"א-הפֹעל. ויש שישתנה גם בזקף, כמו "וְסָפוּן בָּאָ֔רֶז" (ירמיהו כב יד), "הוּא יִהְיֶה לִּי עָ֔בֶד" (בראשית מד יז) שנים בענינא (ראה שם מד י), "לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר" (איכה ג לה) "וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת חָ֔לֶץ" (דה"א ב לט), "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּ֔רֶץ" (רות ד יח), "וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָ֔בֶן" (בראשית יא ג). ויש שלא ישתנו אף באתנח וסוף פסוק: מֶלֶךְ, תֶּבֶן, נֶדֶר, עֶדֶן, חֵפֶץ, אֵפֶר, חֵרֶם, קֶדֶם, נֶגֶב, יֶתֶר, צֶדֶק, חֵלֶק, עֵקֶב, מֶלַח, בֶּטַח, לֶקַח, יֶשַׁע – "בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶ֑לֶךְ" (תהלים כא ב), "כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּֽבֶן" (שמות ה יג), "וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶֽדֶר" (תהלים סה ב), "לְעוֹלָם עֵֽקֶב" (תהלים קיט קיב), "תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁ֑כֶם" (תהלים כא יג), "אֹכֵל עֵֽשֶׂב" (תהלים קו כ), "אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב" (ויקרא יג נו), "יִשְׁכָּן בֶּ֑טַח" (משלי א לג), "וְאָכְלָה אֶת הַחֵֽלֶק" (עמוס ז ד). וכֶּסֶף ישתנה, ונמלט אחד שלא נשתנה: "כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּ֑סֶף" (תהלים סח יד).^[7] רֶשַׁע לא ישתנה – "כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶ֑שַׁע" (משלי ד יז), "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע" (ש"א כד יג), ונשתנה "וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע" (קהלת ג טז). דֶּרֶך ישתנה, ולא נשתנה "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּ֑רֶךְ" (תהלים נ כג). שֶׁקֶר ישתנה, ולא נשתנה "עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁ֑קֶר" (תהלים סט ה), "אַל יִשְׂמְחוּ לִי אֹיְבַי שֶׁ֑קֶר" (תהלים לה יט). חֶסֶד ישתנה, ולא נשתנה "כִּי עִם יְיָ הַחֶ֑סֶד" (תהלים קל ז). לֶחֶם ישתנה, ולא נשתנה "אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶ֑חֶם" (תהלים יד ד). סֵתֶר לא ישתנה – "אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּ֑תֶר" (תהלים קלט טו), ונשתנו "וְשָׂם בַּסָּ֑תֶר" (דברים כז טו), "מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּ֑תֶר" (דברים כז כד), "אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּ֑תֶר" (ש"ב יב יב). אֶרֶץ ישתנה, ולא נשתנה בארבע מקומות: "וְעַל רִגְעֵי אֶ֑רֶץ" (תהלים לה כ), "לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶ֑רֶץ" (משלי ל יד), "כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶ֑רֶץ" (תהלים מח יא), "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶ֑רֶץ" (משלי ל כא). ובאו (עשרה) [י"ד] קמצין בזקף וסגלה. ואֶרֶץ יהיה בקמץ כשיכנסו עליו אותיות השמוש ואות השמוש בקמץ, ואף על פי שאינו בהפסק: הָאָרֶץ, בָּאָרֶץ, לָאָרֶץ, וָאָרֶץ. ובתוספת ה"א האל"ף בפתח: "אַרְצָה כְּנַעַן" (בראשית יא לא). ובאו שנים מזו הגזרה בקמץ בטרחא: "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדוֹ" (במדבר ט ב), "כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּ֗בֶר" (תהלים קכח ד). ומלת "כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן" (שמות יט יח) מזו הגזרה, כי לא תשתנה בין סמוך למוכרת.

וכשלמ"ד-הפֹעל אות גרונית יפתח עי"ן-הפֹעל, כמו פֶּרַח, צֶמַח, שֶׁמַע, פֶּתַח, מֵזַח, מֵצַח, שֶׁלַח, שֶׁבַע, תֵּשַׁע, ופ"א-הפֹעל מהם בצרי ומהם בסגול כמו שזכרנו. ושֵׁמַע חמשה מהם בצרי: "אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ" (בראשית כט יג), "שֵׁמַע שָׁוְא" (שמות כג א), "אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה" (מ"א י א), וחברו דד"ה (דה"ב ט א), "כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר" (ישעיהו כג ה), "כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם" (הושע ז יב), "לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ" (תהלים יח מה). וכשעי"ן-הפֹעל גרונית יפתח כלו פתח-גדול, כמו טַעַם, זַעַם, (בַּעַר) [נַעַר], רַעַל, (נַעַר) [נַעַל], שַׁעַר, בַּעַר, כַּחַשׁ, פַּחַת, שַׁחַת, לַהַב, רַהַב, "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב" (במדבר כג כג), "רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ" (איוב לו טז) והדומים להם כלם פתוחין ומלעיל ולא ישתנו בסמיכות, וכן בתוספת ה"א: "הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים" (דברים כה ז), הפ"א בפתח והעי"ן בשוא ומלעיל, "נַחְלָה מִצְרָיִם" (במדבר לד ה), "נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ" (תהלים קכד ד). ולֶחֶם אע"פ שעי"נו גרונית לא נפתח בפתח-גדול אבל כלו סגול, וכן רֶחֶם במקצת מקומות: "פֶּטֶר רֶחֶם" (שמות יג יב ועוד), "מֵרֶחֶם מִשְׁחָר" (תהלים קי ג). ובהפסק: "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָ֑חֶם" (תהלים נח ד), ונפתח: "רַחַם רַחֲמָתַיִם" (שופטים ה ל). וכן כשבא בהספק: "בְּהַעֲבִיר כָּל פֶּטֶר רָֽחַם" (יחזקאל כ כו), אבל הרי"ש קמוצה מפני ההפסק.

ובסמיכות הרבים ועם הכנוים ישתנה בהם הפתח והחירק והסגול בפ"א-הפֹעל. ואשר פ"א-הפֹעל בסגול: "חֶבְלֵי יוֹלֵדָה" (הושע יג יג), "אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ" (ישעיהו מז טו), "אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי" (תהלים לח ב), "וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ" (תהלים פה ח), "כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד" (איוב כ ז) שהנפרד ממנו גֶּלֶל, כי מן גָּלָל – "כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל" (מ"א יד י), "בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם" (יחזקאל ד יב) – יאמר כִּגְלָלוֹ. "וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ" (ישעיהו מב טו) – בסגול. "חַבְלֵי מְנַשֶּׁה" (יהושע יז ה), "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים" (ישעיהו ב ו), "וְאֶת יַלְדֵיהֶן" (בראשית לג ב), "בְּהַבְלֵי נֵכָר" (ירמיהו ח יט), "נִסְתְּרָה דַרְכִּי" (ישעיהו מ כז), "בְּהַרְרָם שֵׂעִיר" (בראשית יד ו), "גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ" (הושע ב יד) – בפתח. וכן לנקבה: "הַיַּלְדָּה" (בראשית לד ד), "הַמַּלְכָּה" (אסתר א ט) בפתח. "הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע" (ישעיהו נז ד), "סִתְרִי וּמָגִנִּי" (תהלים קיט קיד), "שִׂבְרוֹ עַל יְיָ אֱלֹהָיו" (תהלים קמו ה), "כֶּסֶף שִׁבְרוֹ" (בראשית מד ב), "נֶשֶׁף חִשְׁקִי" (ישעיהו כא ד), "כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ" (ישעיהו ס י) בחירק, שִׁלְחוֹ, מִצְחוֹ בחירק, זַרְחֵךְ בפתח וכן כל הכנויים על זה הדרך. והכלל: מְלָכִים, עֲבָדִים, אֲבָנִים, נְעָרִים, עֲבָדָיו, מַלְכֵיהֶם, וכן כלם.

וכאשר עי"ן-הפֹעל גרונית: נַעְרוֹ, נַעְרִי בשוא העי"ן, וכן נַעֲלוֹ, נַעֲלִי פעמים בשוא-ופתח, כמו "אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי" (תהלים ס י), "גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ" (מ"ב ד יב), "תַּרְחִיב צַעֲדִי" (ש"ב כב לז). או בשוא לבדו: "מוֹאָב סִיר רַחְצִי" (תהלים ס י). ועם כנוי הנמצא: "וּפֻרָה נַעַרְךָ" (שופטים ז י), "שַׁל נַעַלְךָ" (יהושע ה טו) בפתח, וכן יאמר נַחַלְךָ בפתח להקל הקריאה. אבל מן לֶחֶם אמרו לַחְמְךָ ולא נשתנה כמו שלא נשתנה לֶחֶם אף על פי שעיי"נו גרונית. ואם בהפסק העי"ן בשוא ולמ"ד-הפֹעל בסגול: "לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ" (משלי ד יב).

והרבים: נְעָרֶיךָ, נְעָלֶיךָ, נְעָרַי, נְעָרָיו, נְעָרֵינוּ – בשוא הנו"ן, נַעֲרֵיכֶם, נַעֲרֵיהֶם, נַעֲלֵיכֶם, נַעֲלֵיהֶם בפתח. וכשהוא בלשון שנים לבד אמרו קַרְנַיִם, רַגְלַיִם, קַרְנָיו, רַגְלָיו, "עַל הַבִּרְכַּיִם" (דברים כח לה), "עַל בִּרְכָּיו" (שופטים ז ה), כִּפְלַיִם, "וּבֶגֶד כִּלְאַיִם" (ויקרא יט יט) – האחד כֶּלֶא בפלס פֶּלֶא. והנכון שלא יפרד כִּלְאַיִם. "גִּידֵי פַחֲדָיו" (איוב מ יז). אבל "בַּעַל הַקְּרָנַיִם" (דניאל ח ו), "וַיְשַׁבֵּר אֶת שְׁתֵּי קְרָנָיו" (דניאל ח ז), "פְּעָמָיו יִרְחַץ" (תהלים נח יא), "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ" (שה"ש ז ב), אף על פי שהם מן השנים, בא פ"א-הפֹעל בשוא ועי"ן-הפֹעל בקמץ בקבוץ הרבים לא בקבוץ השנים מזה השרש, או הם ממשקל אחר, ממשקל פָּעָל, כמו שנאמר מן כָּנָף – כְּנָפַיִם, כְּנָפָיו, וכן "אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם" (ויקרא יא כא), "רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו" (שמות יב ט), האחד כָּרָע בפלס כָּנָף כמו שזכרנו. ובא בלשון קבוץ הרבות ובלשון השנים כאחד: "אֵת כָּל לֻחֹתָיִם" (יחזקאל כז ה), "רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" (תהלים סח יח), והוא לענין מורה כי הרבוי הוא בתכונת שנים, וכן אמר אחר "רִבֹּתַיִם", "אַלְפֵי שִׁנְאָן", שפירושו אֲלָפִים שְׁנַיִם.

ומזה המשקל נֵרְדְּ, אלא שהוקל.

פֹּ֫עֶל מלעיל – חֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ, גֹּרֶן, אֹפֶל, עֹפֶל, חֹפֶשׁ, "וְחֹרֶשׁ מֵצַל" (יחזקאל לא ג), "הוֹלֶם פָּעַם" (ישעיהו מא ז), "שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה" (ש"ב יח ט). כלם והדומים להם עי"ן-הפֹעל בסגול ולא ישתנו בסמיכות. ובכלל ישוב החולם לקמץ-חטף: חֳדָשִׁים, קֳדָשִׁים. ופעמים יקרא בקמץ-רחב: "כְּצֹאן קָדָשִׁים" (יחזקאל לו לח). ועם הכנויים: קָדְשׁוֹ, קָדְשְׁךָ, קָדְשִׁי, חָדְשׁוֹ, חָדְשִׁי, קֳדָשָׁיו, חֳדָשָׁיו. ופעמים בקמץ-רחב: "קָדָשַׁי בָּזִית" (יחזקאל כב ח), "רַק קָדָשֶׁיךָ" (דברים יב כו), "מִתַּחַת שָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ" (איוב יח טז). ובא בשורק: "הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ" (תהלים קנ ב), "מְלֹא קֻמְצוֹ" (ויקרא ב ב). וכשיהיה בלשון שנים יהיה עי"ן-הפֹעל בשוא, כמו שהוא במשקל הקודם לזה, ונאמר מן חָפְנַיִם – "וּמְלֹא חָפְנָיו" (ויקרא טז יב) שהאחד ממנו חֹפֶן, ובמשקלו "דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו" (משלי כה יא) שהאחד ממנו אֹפֶן, ואָפְנָיו הוא מן השנים, והשניות בו הוא הנסתר והנגלה, פירוש המשל והמליצה.

ואם עי"ן-הפֹעל גרונית יפתח פתח-גדול: תֹּאַר, בֹּהַק, רֹחַב, בֹּחַן, שֹׁחַד, צֹהַר. ובאו שנים מהם בסגול כמו האחרים: "אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות כח מג), "בֹּהֶן יָדוֹ" (ויקרא ח כג). והכלל מן אֹהֶל: "בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ" (ירמיהו לה ז), "הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים" (שופטים ח יא). ובא האל"ף בחולם להאריך על הה"א: "צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים" (בראשית יג ה), "אִישׁ לְאֹהָלָיו" (שופטים ז ח), "וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (דברים לג יח), "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ" (במדבר כד ה). או יהיו משקל אחר: אֹהָל בפלס גּוֹרָל, גּוֹזָל. ומן בֹּהֶן בא בקבוץ הנקבות בְּהוֹנוֹת, כמו מן נוֹגַהּ – "לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ" (ישעיהו נט ט), ומן נוֹכַח – "לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת" (ישעיהו ל י). ויתכן שיהיו משקל אחר, יאמר הנפרד ממנו בְּהוֹנָה, נְגֹהָה, כמו שבא הנפרד מן נְכֹחֹות – "וְלֹא יָדְעוּ עֲשׂוֹת נְכֹחָה" (עמוס ג י). או יהיה הנפרד מן בְּהוֹנוֹת – בָּהֹן, כמו שתאמר מן לְשׁוֹנוֹת – לָשׁוֹן. ובאֹהֶל ובדומה לו שעי"ן-הפֹעל שלו גרונית, ישוב הקמץ-חטף שהוא בפ"א-הפֹעל תחת עי"ן-הפֹעל ויקרא פ"א-הפֹעל בקמץ-רחב, כמו "אָהֳלֵי אֱדוֹם" (תהלים פג ז), "גָּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה" (נחמיה יג כט), "תָּאֳמֵי צְבִיָּה" (שה"ש ז ד). אבל "תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שה"ש ד ה) שהאל"ף בחולם הוא משקל אחר. "וַיֵּט אָהֳלֹה" (בראשית יב ח), "בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי" (יהושע ז כא), "וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם" (מ"א ח סו), "פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ" (חבקוק ג ב), "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים" (תהלים סא ה), "וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ" (תהלים עז יג), "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְיָ בְּפָעֳלֶךָ" (תהלים צב ה). וכבר כתבתי כי "וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ" הוא לשון רבים, אף על פי שהוא חסר יו"ד הרבים כבר כתבנו הדומים לו (לעיל יא ע"א), והצריכתנו לזה מלת "בְּכָל". וכן מן תֹּאַר – "מַה תָּאֳרוֹ" (ש"א כח יד). אבל באו מהם בחולם: "וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם" (ישעיהו נב יד), "וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ" (ירמיהו כב יג) לו וכן כלם שעיי"ניהם גרונית יתחברו בזה או בזה. אבל רֹחַב לא נשתנה עם הכנויים ובא בדמות אשר אין עיי"ניהם גרונית: רָחְבּוֹ, רָחְבָּהּ. וכן "וְעָלָה בָאשׁוֹ" (יואל ב כ עי"ש), "יַעֲלֶה בָאשָׁם" (ישעיהו לד ג עי"ש), והאל"ף נחה בהם, כי הנפרד מהם בֹּאֶשׁ בפלס חֹדֶשׁ. ואפשר שהנפרד הוא משקל אחר: "בְּאֹשׁ מַחֲנֵיכֶם" (עמוס ד י), והיה משפטם בְּאֹשׁוֹ, בְּאֹשָׁם בחולם האל"ף, והניחו האל"ף בתוכם כמנהגם והטילו תנועתה בבי"ת, כי הקמץ-חטף והחולם שוים.

ואשר למ"דיהם גרונית: רֹמַח, נֹגַהּ, אֹרַח, גֹּבַהּ, ולא נקמץ עם הקבוץ: "בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים" (מ"א יח כח), אבל עם הכנוי נקמץ: "חַרְבֹתֵיהֶם רָמְחֵיהֶם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶם" (נחמיה ד ז). וקבוץ אֹרַח בלשון נקבות: "אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת" (שופטים ה ו), ובסמוך: "אָרְחוֹת תֵּמָא" (איוב ו יט). ומזה המשקל "קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת" (משלי כב כא), אלא שהוקל.

פָּ֫עֶל מלעיל, הפ"א קמוצה והעי"ן בסגול – "תַּחַת אָוֶן" (חבקוק ג ז), "אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ" (ישעיהו סו יז), "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל" (ויקרא יט טו), "מָוֶת וְחַיִּים" (משלי יח כא). ובכנוי: "בְּעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יָמוּת" (יחזקאל יח כו), וכן מן מָוֶת עם ה"א הנוספת: "הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו" (תהלים קטז טו), וכן כלם. או שתהיה הו"ו נחה, כמו מן אָוֶן – "מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ" (ירמיהו ד יד), וכן מן תָּוֶךְ – "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ" (ויקרא יא לג), "וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ" (זכריה ב יד), וכל בכל הכנויים בו"ו נחה. וכן יאמר בהסמך בו"ו נחה: "מוֹת יְשָׁרִים" (במדבר כג י), "בְּתוֹךְ הָעִיר" (בראשית יח כד). ונשתנה אחד, בהסמכו לסגול: "בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ" (יחזקאל כח יח). ויתכן שיסמכו כלם גם כן. וכן בקבוץ ו"ו נחה: "מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת" (יחזקאל כח י).

ושָׁוְא מזו הגזרה אלא שהוקל, כמו שהוקל חֵטְא מגזרת פֶּלֶא, כֶּלֶא, וכמו שהוקל "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם" (שה"ש ד יד) מגזרת אֶרֶץ, וקוֹשְׁטְ מגזרת "קֹשֶׁט סֶלָה" (תהלים ס ו). ושי"ן שָׁוְא קמוצה, כמו שהיה משפטה אם לא הוקל. והכנוי: שַׁוְאוֹ, שַׁוְאֲךָ, או בו"ו נחה כמו שכתבנו. ואפשר שיהיה גַּיְא מזו הגזרה גם כן, אף על פי שנכתב פעמים בלא אל"ף והוא פתוח אם לא בהפסק. והטעם כי גַּיְא פתוח ושָׁוְא קמוץ, לפי שיצא אַי על משקל אַי בַי גַי כנוי המדבר-בעדו שהן פתחין כמו שכתבנו בכנוי הפעלים (לעיל ל ע"ב), ושָׁוְא קמץ כמשפטו, ויצא גם כן על משקל אָיו בָיו גָיו כנוי הנסתר שהן קמצין כמו שכתבנו (שם).

פַּעֵל בדגש – "וּבְמַקֵּל יָד" (יחזקאל לט ט), "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים" (קהלת ד ב), "כְּלֵי הַשָּׁרֵת" (במדבר ד יב). אחד בסמוך ובמוכרת. ו"מַקַּל לִבְנֶה" (בראשית ל לז) שנשתנה לפתח בסמיכות הוא משקל אחר. ואפשר שיהיה מזו הגזרה "בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ" (ישעיהו נז ו), האחד ממנו חַלֵּק, וכן "בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר" (חבקוק ג ב).

והקבוץ והכנוי עי"ן-הפֹעל בשוא: רַחֲמִים, רַחֲמָיו, מַקְלוֹת, מַקְלוֹ, ונפל מהם הדגש להקל. ואפשר שיהיה מַקֵּל שרשו נקל, משפטו מַנְקֵל, ועוד נזכרנו. וכן בזו הגזרה "קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד" (צפניה א יד), "וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ" (שמות ז כז), שהם תארים, כמו "וְשַׁבֵּחַ" (קהלת ד ב) מבנין הדגוש. ומַהֵר פתח, ומָאֵן קמץ כל אחד כמשפטו. ושִׁקְמִים מזה המשקל, או ממשקל עִוֵּר כמו שכתבנו (לעיל קמח ע"א).

ויש פַּעָל, הפ"א בפתח בגלל הדגש והעי"ן קמוצה – "נֹשֵׂא סַבָּל" (מ"א ה כט), "שֹׁמֵר שַׁבָּת" (ישעיהו נו ב). והתאר: חָרָשׁ, סַלָּח, דַּיָּן, גַּנָּב, מַלָּח, וכן "לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו" (משלי כו כח), והו"ו תמורת אל"ף דַּכָּא. ולא ישתנו אלו בסמיכות בגלל הדגש, אבל בסמיכות ישוב הקמץ לפתח: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" (שמות לא טו), "שַׁבַּת קֹדֶשׁ" (שמות טז כג), "שַׁבַּת קָדְשְׁךָ" (נחמיה ט יד), "שַׁבַּת הָאָרֶץ" (ויקרא כה ו), וכן "שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ" (במדבר כח י), וכן "לְהָכִין שַׁבַּת שַׁבָּת" (דה"א ט לב), הראשון בפתח אף על פי שלא ידמה סמוך, "חָרַשׁ עֵצִים" (ישעיהו מד יג), "חָרַשׁ בַּרְזֶל" (ישעיהו מד יב), "חָרַשׁ אֶבֶן" (שמות כח יא), וחי"ת "חָרַשׁ" קמוץ לתשלום הדגש, "וְדַיַּן אַלְמָנוֹת" (תהלים סח ו). ומזו הגזרה "רֹבֶה קַשָּׁת" (בראשית כא כ) והוא תאר בפלס גַּנָּב, או הוא שם בפלס שַׁבָּת, שהכלל ממנו "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (שמות לא יג). וכן מזה "וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה" (תהלים לז טו).

ויתכן שיהיה שַׁבָּת ממשקל אחר והראוי שַׁבֶּתֶת בפלס דַּלֶּקֶת, יַבֶּשֶׁת, ונפלה התי"ו למ"ד-הפֹעל להקל מפני פגישת שתי ת"וין כאחת. ואף על פי שפגשו שתי ת"וין כאחת במלת פְּחֶתֶת, זו המלה לרוב השתמשם בה הפילו התי"ו האחת ואמרו שַׁבָּת והראוי שַׁבֶּתֶת. והראיה: "מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ" (ישעיהו סו כג), "חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ" (הושע ב יג), הדגש בהם לחסרון תי"ו למ"ד-הפֹעל, ואלו היה מזה המשקל שַׁבָּת היה הכנוי ברפה – שַׁבָּתוֹ, שַׁבָּתָהּ – התי"ו רפה.

ואפשר שיהיה מזו הגזרה פֶּחָם, כֶּחָשׁ, גֶּחָל, וכבר כתבנום בגזרת פִּעָל הדגוש (לעיל קמח ע"א). וצַוָּאר מזה המשקל והאל"ף נחה למשך. ונפל מהמכתב מן "לֹא הֵבִיאוּ צַוָּרָם" (נחמיה ג ה). ונפל המשך ואף על פי שנכתב האל"ף: "עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן" (בראשית מה יד), "הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם" (ירמיהו כז יב). ובסמוך עי"ן-הפֹעל בפתח: "צַוַּאר יִרְמְיָה" (ירמיהו כח י). ויש שמות בזה המשקל פתחין: "בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג" (יחזקאל כז יז), "וְאַכַּד וְכַלְנֵה" (בראשית י י). ואפשר שיהיה מזו הגזרה שַׁדַּי והיו"ד במקום אות הכפל ובא פתח כמו אלה הפתחין, או לפי שיצא על משקל אַי בַּי גַּי. ואפשר להיות עוד מזו הגזרה "פָּרַשׁ וְגַלְגַּל" (יחזקאל כו י), "פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט" (יחזקאל לח ה) שעי"ן-הפֹעל פתוחה בהם והרי"ש היתה ראויה להדגש לולי שהיא עלולה לקבל דגש, לפיכך פ"א-הפֹעל בהם קמץ. ואַחַר מזו הגזרה, והיה ראוי להיות דגוש לולי החי"ת. והקבוץ העי"ן בשוא: אַחֲרֵי אַחֲרָיו. "מִפַּדַּן אֲרָם" (בראשית כה כ) אפשר שהוא מאלה הפתחין, או הוא פתוח מפני הסמיכות. ובתוספת ה"א: "פַּדֶּנָה אֲרָם" (בראשית כח ב) בפתח-קטן מקום פתח-גדול. והקבוץ מאלה הפתחין העי"ן בשוא כמו שכתבנו: אַחֲרֵי, אַחֲרָיו. אבל הקמוצים לא ישתנו: "חָרָשֵׁי צִירִים" (ישעיהו מה טז), "מַלָּחַיִךְ וְחֹבְלָיִךְ" (יחזקאל כז כז), וכן תאמר גַּנָּבֵי, גַּנָּבָיו. וכן מי שהלמ"ד שלו אל"ף: חַטָּא, חַטָּאִים, "וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה" (ישעיהו יג ט), "כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי" (עמוס ט י), וכן "וְאֶת דַּכָּא" (ישעיהו נז טו), "קַנָּא שְׁמוֹ" (שמות לד יד). ובא בשוא: "וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ" (תהלים לד יט).

פְּעוֹל – שְׂאוֹר, תְּהוֹם, "סְגוֹר לִבָּם" (הושע יג ח), "לֹא יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ" (איוב כח טו), "חֲמוֹר לֶחֶם" (ש"א טז כ), יְקוֹד, גְּדוֹל – "בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ" (שמות טו טז), "וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ" (ש"א טז ז), "וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ" (ישעיהו ס יד). ואפשר להיות מזה המשקל "תְּאוֹמֵי צְבִיָּה" (שה"ש ד ה), האחד ממנו תְּאוֹם, או יהיה האחד ממנו תָּאוֹם בפלס גָּדוֹל. שְׂמֹאל, כי האל"ף תמורת ו"ו המשך, ואף על פי שנכתבה גם הו"ו פעמים.^[8] ואפשר שיהיה מזה המשקל "וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן" (יהושע יא ב), כי אין שם סמיכות. ואלו לא ישתנו בסמיכות ובכנוים.

וכן בשורק: פְּעוּל – זְבוּל, כְּרוּב, אֱשׁוּן – "בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ" (משלי כ כ), יְצוּע – "יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט ד), יְצוּר – "וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם" (איוב יז ז), נְאֻם, "כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ" (במדבר ד ו), "וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלֹשָׁה" (במדבר ג מו), שהאחד פְּדוּי. לא ישתנה בין בסמוך בין בכינוי.

פָּעוֹל – גָּדוֹל, רָחוֹק, קָרוֹב, קָטוֹן, שָׁלוֹם, כָּבוֹד, עָשׁוֹק, עָבוֹת, אָרוֹן, אָדוֹן, אָסוֹן, כלם והדומים להם ישתנו בהרבות התנועות, כי לנקבה נאמר קְרוֹבָה, רְחוֹקָה, ולרבים: קְרוֹבִים, רְחוֹקִים, וכן עם הכנויים: קְרוֹבוֹ, קְרוֹבָיו. ובאה מלה אחת מלעיל שלא כמנהג: "כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן" (שופטים יח כח עי"ש), הטעם בחי"ת והרי"ש מועמדת בגעיא.^[9] ובא על דרך היחיד: "בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה" (ירמיהו ג ז), כי הראוי בְּגוֹדָה בפלס רְחוֹקָה, קְרוֹבָה. וכן "וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפֹ֖צֶת" (ש"ב יח ח), ומשפטו נְפוֹצָה בפלס גְּדוֹלָה, ונהפכה הה"א לתי"ו ושבה המלה מלעיל, או יהיה ממשקל קְטוֹרֶת, אבל הקמץ מקום שוא על כל פנים. ואם הוא מנחי העי"ן והנו"ן לנִפְעַל כמו שכתבנו (לעיל קט ע"א), יהיה הקמץ על מקומו כראוי, כי לפי שהמלה מלעיל נשאר בה הקמץ – נָכוֹן, נָפוֹץ, כפי שכתבנו.

וכן בסמיכות ישתנה: "גְּדֹל הָעֵצָה" (ירמיהו לב יט), "קְטֹן בָּנָיו" (דה"ב כא יז), "אֶת שְׁלוֹם הָעִיר" (ירמיהו כט ז), "וּכְבוֹד יַעְרוֹ" (ישעיהו י יח), "וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה" (ישעיהו ה יח), "אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים" (שמות כה י) וכן כלם. [אבל] "וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד" (מ"ב יב י), (הוא סמוך, והטעם: ארון אִישׁ אחד, כמו שפירש בפירוש מלכים (רד"ק על מלכים ב יב י). אבל) "וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן אֶחָד" (דה"ב כד ח) הוא משקל אחר, כמו שְׂאוֹר, תְּהוֹם, כי איננו סמוך. ובמקף ישוב החולם בזה המשקל לקמץ-חטף: "אֹהֵב טְהָר־לֵב" (משלי כב יא), "אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל־כֹּחַ" (נחום א ג), "גְּדָל־חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ" (משלי יט יט). ובא גם פ"א-הפֹעל בקמץ-חטף: "וּטֳהָר־יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ" (איוב יז ט).

אבל קְטַנִּים, קְטַנָּה אינם מזו הגזרה כי אם מגזרת קָטָן בפלס שָׁפָן גָּמָל, ומן קָטֹן תאמר קְטוֹנָה, קְטוֹנִים, ועם הכנויים: קְטוֹנְךָ, קְטוֹנִי. ומלת "קָטָנִּי" (מ"א יב י) נשאר הקמץ בקו"ף כמו שהיה ביחיד הנפרד כמו שזכרנו במלת "בָּגוֹדָה", ובהתחברו נבלע הו"ו בדגש ושב החולם לקמץ-חטף. וכן נשאר הקמץ בכנוי על דרך הנפרד במלת "אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל" (הושע יג יד), וכן נשאר הקמץ בסמיכות במלת "וַיַּכֵּהוּ קָבָל עָם" (מ"ב טו י), וכן בכנוי: "וּמְחִי קָבָלּוֹ" (יחזקאל כו ט), ונדגש להבלעת הנח, כמו "קָטָנִּי עָבָה" (מ"א יב י).

ויש במשקל הזה שידגש בקבוצם מקום הנח, כמו מן עָרוֹם – עֲרֻמִּים, אָדוֹם – אֲדֻמִּים, נָקוֹד – נְקֻדִּים, וכן מן עָבוֹת – "אֵלָה עֲבֻתָּה" (יחזקאל ו יג), ויקבץ בלא דגש: עֲבוֹתִים, עֲבוֹתוֹת.

ויש במשקל הזה שהוא דגוש: פַּעוֹל – "עֲשֵׂה הָרַתּוֹק" (יחזקאל ז כג), "וְכַמֹּן יִזְרֹק" (ישעיהו כח כה). לא ישתנה בסמוך ובקבוץ ובכנוי מפני הדגש. וקבוץ רַתּוֹק בשורק ובלשון נקבות: "וַיְעַבֵּר בְּרַתּוּקוֹת זָהָב" (מ"א ו כא). אבל "וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף" (ישעיהו מ יט) הוא מן הקלים. וכשהלמ"ד שלו אל"ף: "קַנּוֹא וְנֹקֵם יְיָ" (נחום א ב).

פָּעוּל – שָׁאוּל, חָרוּל, "שָׂרוּעַ וְקָלוּט" (ויקרא כב כג), בָּרוּךְ, עָצוּם, שָׁבוּעַ. וכן לדעת אדוני אבי ז"ל "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם" (ירמיהו ט ז) שם-תאר, ענינו כמו שׁוֹחֵט. וכן במשקלו "אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ" (משלי כח יז), כמו עוֹשֵׁק. וישתנו בסמוך ובקבוץ ובכינוי, כמו שישתנה רָחוֹק, קָרוֹב. ושָׁבוּעַ יקובץ בלשון זכרים ובלשון נקבות, ולא ישתנה בקבוץ ובכנוי: "שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים" (דניאל י ב), "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים" (דניאל ט כד), "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ" (דברים טז ט), "בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם" (במדבר כח כו). והיה כן להפריד בינם ובין "שְׁבֻעֵי שְׁבֻעוֹת לָהֶם" (יחזקאל כא כח) שהוא ענין אחר. ובסמוך נשתנה: "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת" (בראשית כט כז), "חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל" (יחזקאל מה כא). וחָרוּל נדגש בקבוצו, כמו "כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים" (משלי כד לא).

ויש במשקל זה שהוא דגוש: פַּעוּל – "טַבּוּר הָאָרֶץ" (שופטים ט לז), תַּנּוּר, תַּפּוּחַ, עַמּוּד, אַלּוּף, "חַנּוּן וְרַחוּם" (יואל ב יג), שַׁכּוּל, חַלּוּק – "חַלֻּקֵי אֲבָנִים" (ש"א יז מ). ולולי החי"ת היה רַחוּם דגוש, לפיכך הרי"ש פתח, ואלו היה מן הקלים היה קמץ. ולא ישתנה בקבוץ ובכנוי ובסמוך שלא יפול הדגש: תַּפּוּחִים, עַמּוּדִים, וכן "בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת" (תהלים קמח יב), "וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל" (תהלים עח לא). ואשר הוא מן הקלים יאמר בְּחוּרִים, בְּחוּרֵי – "שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל" (ש"א כו ב), "וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל" (ש"ב י ט), והם מן בָּחוּר שהוא קמוץ. אבל "מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו" (במדבר יא כח) הוא שם לא תאר, כמו "מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח כא). ואפשר להיות "לְמוֹרַג חָרוּץ" (ישעיהו מא טו) מזה המשקל או הוא קל, אבל "מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ" (משלי כא ה) הוא מזה, כי לא ישתנה בקבוץ – "וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר" (משלי י ד). ומזה "הֵקִימוּ בַחוּנָיו" (ישעיהו כג יג), פתח הבי"ת לפי שהחי"ת היתה ראויה להדגש.

פִּיעוֹל – "קִיטֹר הָאָרֶץ" (בראשית יט כח), שִׁילוֹח, גִּיחוֹן, פִּישׁוֹן, שִׁיחוֹר, "אֶל הַמַּהְפֶּכֶת וְאֶל הַצִּינֹק" (ירמיהו כט כו). לא ישתנו.

ויש בזה המשקל שהוא דגוש: פִּעוֹל – "צִפּוֹר כָּנָף" (דברים ד יז), "קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ" (ישעיהו לד יג), "הֲרֹב עִם שַׁדַּי יִסּוֹר" (איוב מ ב), שפירושו מוּסָר. גִּבּוֹר, צִנּוֹר, שִׁכּוֹר. כלם והדומים להם לא ישתנו. ובקבוץ צִפּוֹר שב החולם לקמץ-חטף: צִפֳּרִים. ואפשר שיהיה "וְעֵירֹם יְכַסֶּה בָּגֶד" (יחזקאל יח ז) מזו הגזרה; לפי שלא נשתנה בקבוצו – "כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג ז), ידמה כי הוא מן הדגושים.

וכן בשורק: פִּעוּל – צִבּוּר, קִבּוּץ, נִחוּם, נִאוּף, פִּגּוּל, חִתּוּל, שִׁקּוּץ, חִבּוּק, "אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם" (עמוס ה כו), קִשּׁוּא מן "אֵת הַקִּשֻּׁאִים" (במדבר יא ה), שִׁכּוּל מן "בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ" (ישעיהו מט כ), קִבּוּץ – "יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ" (ישעיהו נז יג), גִּדּוּף – "וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים" (ישעיהו מג כח), "וְגִדּוּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן" (צפניה ב ח), בִּכּוּר – "בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם" (במדבר יח יג), צִבּוּר – "שְׁנֵי צִבֻּרִים" (מ"ב י ח), "נִכְמְרוּ נִחוּמָי" (הושע יא ח), "לִמֻּד מִדְבָּר" (ירמיהו ב כד), "לִמּוּדֵי יְיָ" (ישעיהו נד יג), "צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ" (במדבר יז ג), "וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי ג ח) והדומים להם. לא ישתנו. ויתכן להיות מזה המשקל "זֶרַע זֵרוּעַ" (ויקרא יא לז), "זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ" (ישעיהו סא יא), ובא בצרי מפני הרי"ש.

פּוֹעִיל – "וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל" (הושע יא ד), "וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה" (בראשית י כט). לא ישתנו.

פּוֹעָל – אוֹצָר, גּוֹזָל, שׁוֹשָׁן, תּוֹלָע, גּוֹרָל, עוֹלָם, כּוֹכָב, חוֹתָם, "מָגֵן וְכוֹבַע" (יחזקאל כז י), שׁוֹפָר, עוֹלָל, שׁוֹלָל, כלם והדומים להם קמוצי העי"ן. ובהסמכם פתוחים: "שׁוֹפַר תְּרוּעָה" (ויקרא כה ט), "אוֹצַר יְיָ" (יהושע ו יט), "כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם" (עמוס ה כו). ועם הכנוי ועם הקבוץ לא ישתנו: "יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב" (דברים כח יב), "חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ" (בראשית לח יח), "עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי" (שופטים א ג), "גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ" (משלי א יד), "וְאֵת הַכּוֹכָבִים" (בראשית א טז), "דֹּרוֹת עוֹלָמִים" (ישעיהו נא ט), "עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם" (איכה ד ד), "וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִים" (ירמיהו מו ד), "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים" (שמות טז כ), "הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים" (בראשית יג ה) שהאחד ממנו אֹהָל, "כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים" (ירמיהו כט יז), "עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (דברים לב יא), "אִישׁ לְאֹהָלָיו" (שופטים ז ח), "עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי" (איכה א ה), "וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ" (תהלים קלז ט). ובסמוך מבלי הכנוי העי"ן בשוא: "כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כב יז), "עַד עוֹלְמֵי עַד" (ישעיהו מה יז). ויש מהם שבאו בדגש ולא ישתנו בקבוץ ובכנוי: אוֹפַנִּים, שׁוֹשַׁנִּים, "אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת" (מ"א ז ל) "אוֹפַנֵּיהֶם" (יחזקאל י יב). ויש מהם שיקבצו בלשון נקבות: אוֹצָרוֹת, שׁוֹפָרוֹת, גּוֹרָלוֹת, ובסמוך העי"ן בשוא: "שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים" (יהושע ו ד), "אֹצְרוֹת בֵּית יְיָ" (מ"א יד כו), וכן תאמר גּוֹרְלוֹת. וכן עם הכנוי: "כָל אוֹצְרוֹתֶיךָ" (ירמיהו יז ג), "וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא" (משלי ח כא), "וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם" (שופטים ז ח). וכבר באו מהם פתחין זולתי הסמיכות: "כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ" (תהלים סח ג), "מָגֵן וְכוֹבַע תִּלּוּ בָךְ" (יחזקאל כז י), "אוֹפַן אֶחָד" (יחזקאל א טו), "צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַע" (יחזקאל כג כד), ורבי יהודה כתב: כּוֹבָע וקוֹבָע קמצין. ויש ספרים, "כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן" (יחזקאל א טז) פתח.

ויש בשורק: פּוּעָל – עוּגָב, אוּלָם, יוּקָשׁ מן "יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם" (קהלת ט יב), מוּעָד מן "וְרֶגֶל מוּעָדֶת" (משלי כה יט). ובאו פתחין: "לֵב הוּתַל הִטָּהוּ" (ישעיהו מד כ), "וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר֙" (יחזקאל יט ט). ובן-נפתלי קורא "בַסּ֙וּגַר֙" מלעיל בשני פשטין. "מַעֲשֵׂה שׁוּשַׁן בָּאוּלָם" (מ"א ז יט), "וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו" (ירמיהו יז ח), ואוּלָם לעולם קמץ ואפילו בסמיכות: "אוּלָם הָעַמּוּדִים" (מ"א ז ו), "וְאוּלָם הַכִּסֵּא" (מ"א ז ז).

ובזה המשקל בדגש: פֻּעָל בשורק או בקמץ-חטף – "מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן" (שה"ש ז ב), "לֻקָּח מֵאִתָּךְ" (מ"ב ב י), "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג ב), "לַנַּעַר הַיּוּלָּד" (שופטים יג ח). סֻלָּם, גּוּמָּץ. ובאו "הַיּוּלָּד", "גּוּמָּץ" (קהלת י ח) בו"ו עם הדגש.

פֻּעֹל בדגש ובחולם – "אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ" (ישעיהו ט ג), הנפרד ממנו סֻבֹּל. ועם התי"ו בזה המשקל: כֻּתּוֹנֶת "אֶת הַכֻּתֹּנֶת" (בראשית לז לא). וכן מזה המשקל "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ" (ירמיהו ד ז), הנפרד ממנו סֻבֹּךְ, והיה לו לומר סֻבֳּכוֹ הבי"ת בקמץ-חטף, אלא שהספיק לו בשוא לבדו להקל, כמו שאמרו מכֻּתֳּנוֹת: "וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתְּנֹתָם" (ויקרא י ה עי"ש) התי"ו בשוא לבדו בלא קמץ-חטף. ואפשר שיהיה הנפרד מן "סֻבְּכוֹ" – "תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה" (ש"ב יח ט), כמו מן גּוֹדֶל – גֻּדְלוֹ, ומן קוֹמֶץ – קֻמְצוֹ, ודגש הבי"ת לתפארת.

פָּעִיל – נָזִיר, נָזִיד, חָרִישׁ, קָצִיר, בָּצִיר, גָּדִישׁ, שָׁמִיר, שָׁלִישׁ, שָׂכִיר, אָבִיר, כי הסמוך "אֲבִיר יַעֲקֹב" (בראשית מט כד), נָדִיב, פָּתִיל, סָרִיס. ובדברי רז"ל מָלִיחַ שם-תאר לדבר הנמלח: "בָּשָׂר הַמָּלִיחַ", וכן אמרו שם תאר למוֹלֵח: מֵלִיחַ, באמרם "מֵדִיחַ וּמֵלִיחַ" (חולין קיג א עי"ש). ונהגו לקרוא "מֵלִיחַ" המ"ם בצרי כמו "מֵדִיחַ" לזוג המלות, או להפריד בין הנמלח והמולח. כלם קמוצים הפ"א. ובסמוך הפ"א בשוא: "סְרִיס פַּרְעֹה" (בראשית לז לו), "כִּשְׂכִיר שָׁנָה" (ויקרא כה נג). וכן עם הכנויים ובקבוץ הפ"א בשוא: "חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ" (בראשית לח יח), "גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ" (ירמיהו מו כא), "אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה" (בראשית מ ז), "זַכּוּ נְזִירֶיהָ" (איכה ד ז) וכן כלם. ובאו מהם בקמץ עם הכנוים שלא כמשפט: "בִּדְקַר שָׁלִשׁהֹ" (מ"ב ט כה), "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות יד ז), "וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו" (שמות טו ד), והיה זה השנוי להבדיל ביניהם ובין "וַיִּשְׁלַח שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים" (מ"ב א יג), "יוֹם שְׁלִישִׁי" (בראשית א יג) שהוא תאר למספר השְׁלֹשָׁה. ויש במשקל הזה שהוא דגוש בקבוצו: שְׂעִפִּים (איוב ד יג), נְחִתִּים (מ"ב ו ט), חֲבִתִּים (דה"א ט לא), והדגש בהם תמורת הנח.

ויש על המשקל הסמוך הזה: פְּעִיל – מְחִיר, אֱוִיל, כְּסִיל, יְדִיד, כְּלִיל, עֲוִיל, שְׁחִין, רְצִין, כְּפִיר, דְּבִיר, גְּבִיר, חֲסִין. אחד בסמוך ובמוכרת. ולנקבה כמו מן גְּבִיר – גְּבִירָה או גְּבֶרֶת.

ויש פַּעִיל בדגש – אַבִּיר, כַּבִּיר, אַמִּיץ, אַדִּיר, פַּטִּישׁ, שַׁלִּיט, לַפִּיד, סַפִּיר, "בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת" (תהלים עד ו), צַדִּיק, סָרִיס – לולי הרי"ש היה דגש. כלם לא ישתנו בסמוך ובמוכרת ובכנוי: "וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו יד), "עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו" (בראשית מ ב). וכן עָרִיץ מזו הגזרה, כי לא נשתנה: עָרִיצִים. ושלמ"ד שלו אל"ף: "שַׂגִּיא כֹחַ" (איוב לז כג). ולנקבה כמו מן אַדִּיר – אַדִּירָה או אַדֶּרֶת, ומן שַׁלִּיט – שַׁלִּיטָה או שַׁלֶּטֶת.

פֵּעוֹל – אֵזוֹר, אֵזוֹב, אֵפוֹד. ונכתב הנח אשר אחר הצרי: "כִּי עֵירֹם אָנֹכִי" (בראשית ג י); "וְעֵירֹם (כִּסָּה) [יְכַסֶּה] בָּגֶד" (יחזקאל יח ז), "בִּהְיוֹתֵךְ עֵרֹם וְעֶרְיָה" (יחזקאל טז כב), "כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג ז) – אלו תאר, וכן השם: "וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל" (דברים כח מח). זה המשקל הוא אחד עם אשר הוא בשורק: פֵּעוּל – אֵהוּד, "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (דברים לב כ), "אֵטוּן מִצְרָיִם" (משלי ז טז), "אֵבוּס בְּעָלָיו" (ישעיהו א ג), "בֵּית הָאֵסוּר" (ירמיהו לז טו). כלם שוים בסמוך ובמוכרת: "וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו" (ישעיהו ה כז), "אֵפוֹד בָּד" (ש"א ב יח). אבל "אִם יָלִין עַל אֲבוּסֶךָ" (איוב לט ט) אינו מזו הגזרה. ואפשר שיהיה מזו הגזרה וישתנה בכנוי לרוב התנועות ולא ישתנה בסמיכות, ואפשר כי כן ישתנה בקבוץ: אֱבוּסִים, אֱזוֹבִים, אֱפוֹדִים, אֱזוֹרִים. וכן אמר בעל השיר:^[10] "אֵיכָה אֱזוֹבֵי קִיר בְּיָם נִנְעָרוּ". ובדברי רז"ל: "אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה אֵשׁ, מַה יַּעֲשׂוּ אֵיפֹה אֱזוֹבֵי קִיר" (מועד קטן כה ב). וכן "עֵד אֱמוּנִים" (משלי יד ה) מן "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם", "וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו" (שופטים טו יד) מן אֵסוּר. ועֵרוֹם לא נשתנה בקבוץ: "כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג ז), לקיים הנח, אף על פי שאיננו יסודי, כמו אם היה בחירק שלא תפול היו"ד בקבוץ ובכנוי, או יהיה מן הדגושים כמו שכתבנו (לעיל קנה ע"א).

פּוֹעֹל – "בֵית חֹרוֹן" (יהושע יח יד).

פּוּעֵל – "וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם" (מ"ב ד ח), וסמיכות היחשׂ ממנו: "הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז" (מ"ב ד כה). ובדגש: "וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה" (דה"א ז כד). ואפשר שיאמר במשקלו האחד מן כֻּסְּמִים (יחזקאל ד ט) – כֻּסֵּם, או יהיה מקובץ מן כֻּסֶּמֶת.

[שמות עם תוספת בסוף]

פּוֹעְלוּ – "עַזְרִיקָם בֹּכְרוּ" (דה"א ח לח). ואמר רבי יונה כי "תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א ב) הנכון בהם תֹּהְיוּ, בֹּהְיוּ.

פְּעוּלִי – יְהוּדִי, ולרבים יְהוּדִים, והנכון יְהוּדִיִּים, ולהקל נפל יו"ד-היחשׂ ברבים. פָּעְלִי – חָפְשִׁי, נָכְרִי, "וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי" (ש"ב כד ו). ולרבים: נָכְרִים, חָפְשִׁים. ונָעֳמִי מזו הגזרה, ולהקל על העי"ן הוסב הקמץ-חטף תחת העי"ן, והנו"ן בקמץ-רחב כמשפט. וכן בחירק הפ"א: פִּעְלִי – עִבְרִי, מִצְרִי, תַּחְתִּי בפתח מפני החי"ת. ובסגול: "מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" (איוב לח לו). וממשקל זה "וְהוּא פֶלִאי" (שופטים יג יח), אלא שנח האל"ף. ובשוא: פְּנִימִי, אֲדוֹמִי, עֲרִירִי.

ולרבים: עִבְרִים, מִצְרִים. ובכלם נפל יו"ד-היחשׂ מהם לפגישת שני יו"דין כאחת לכובד קריאתם, והיו ראויים יְהוּדִיִּים, חָפְשִׁיִים, נָכְרִיִּים, עִבְרִיִּים, מִצְרִיִּים, פְּנִימִיִּים, עַרִירִיִּים, אֱדוֹמִיִּים, כמו שבאו גם כן "אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ" (שמות ג יח), "וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר" (עמוס ט ז), "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי" (עמוס ט ז), "תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם" (בראשית ו טז) – עם יו"ד-היחשׂ. אבל ב"תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם" נפלה יו"ד הרבים. [והנקבה:] "אוֹ הָעִבְרִיָּה" (דברים טו יב), "רוּת הַמֹּאֲבִיָּה" (רות ד י). או יאמר בתי"ו בנוח היו"ד, כמו "בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית" (ויקרא כד יא), "נַעֲמָה הָעַמֹּנִית" (מ"א יד כא). והרבות: "הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת" (שמות א יט), "מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת" (מ"א יא א), ומ"ם "עַמֳּנִיּוֹת" בקמץ-חטף מקום חולם עַמּוֹן להקל מפני אריכות המלה.

וכן "אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי" (שמות ד יד) מזו הגזרה, כי משפטו בתשלום למ"ד-הפֹעל לִוְיִי בפלס עִבְרִי או לְוִיִּי בפלס עֲרִירִי, אֲדוֹמִי, כי הקבוץ בשוא, והפילו היו"ד למ"ד-הפֹעל לכובד קריאתם כמו שעשו גם כן באמרם "לְכַרְמִי מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי" (במדבר כו ו), "לְגוּנִי מִשְׁפַּחַת הַגּוּנִי" (במדבר כו מח), הספיקו ביו"ד אחד והפילו האחרת, כי משפטם בשני יו"דין. וכן כשהשם סופו ה"א נחה יפילוה בלא תמורה פעמים להקל, ואמר מן תִּמְנָה – "חֲתַן הַתִּמְנִי" (שופטים טו ו), ומן בְּרִיעָה – "מִשְׁפַּחַת הַבְּרִיעִי" (במדבר כו מד). ופעמים ימירוה בתי"ו ואמרו מן צָרְעָה – "הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי" (דה"א ב נג). ופעמים ימירוה בנו"ן ואמרו "לְפֻוָה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי" (במדבר כו כג), "לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי" (במדבר כו כ), ואמרו מן שִׁלֹה – "אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי" (מ"א יא כט), ומן גִּלֹה – "אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי" (ש"ב טו יב). ופעמים ישאירוהו עם הה"א מבלי יו"ד-היחשׂ – "לְיִמְנָה מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנָה" (במדבר כו מד), לִמְנַשֶּׁה מִשְׁפַּחַת הַמְנַשֶּׁה. וכן הפילו הנו"ן שבאחרית המלה ואמרו "לְנַעֲמָן מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי" (במדבר כו מ). והרבים: לְוִיִּם ביו"ד השרש לבד, והיה ראוי על המנהג לְוִיִּים בשני יו"דין, ועל התשלום לְוִיִּיִּים בשלש יו"דין.^[11] וזה היו"ד שהוא יו"ד-היחשׂ ברוב השמות שתבא בהן לא יתכן המלה זולתה כמו אלה שזכרנו. ויש שיאמר גם כן עם היו"ד וזולתה, כמו אַכְזָרִי שיאמר גם כן אַכְזָר. וכן שֵׁנִי מזו הגזרה, והיה ראוי שְׁנִיִּי כמו שְׁלִישִׁי, רְבִיעִי, חֲמִשִׁי. וכן שִׁשִּׁי היה ראוי שִׁשִּׁיִּי, ולהקל נפל יו"ד למ"ד-הפֹעל. ובקבוץ מן שֵׁנִי – שְׁנִיִּים, ומן שִׁשִּׁי – שִׁשִּׁיִּים עם יו"ד השרש ויו"ד היחס, ואם היה על התשלום עם יו"ד הרבים: שְׁנִיִּיִּים, שִׁשִּׁיִּיִּים – בשלש יו"דין.

פַּעְלַי – "נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי" (ש"ב כג לז), "פַּעֲרַי הָאַרְבִּי" (ש"ב כג לה), "מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי" (ש"ב כג כח), "אַלְלַי לִי" (מיכה ז א). וכתב אדוני אבי ז"ל, "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא" (משלי כח כג) תאר בזה המשקל, והוא תאר לאדם הנסוג אחור, והיו"ד נוספת על שם-התאר כיו"ד "וַחֲשׂוּפַי שֵׁת" (ישעיהו כ ד) אם הוא יחיד. וכבר כתבנו (לעיל יא ע"א) שהוא רבים, משפטו וַחֲשׂוּפִים. ומזה המשקל עוד שַׁדַּי, בתשלומו שַׁדְדַּי.

פִּעְלָה – אִמְרָה, שִׂמְלָה, שִׁפְחָה, מִשְׁחָה, שִׁכְבָה, אִבְחָה, כִּבְשָׂה, כִּשְׂבָּה, כִּלְיָה מן "כִּלְיוֹת חִטָּה" (דברים לב יד), שִׁבְיָה, בִּרְיָה מן "הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר" (ש"ב יג י), קִרְיָה, פִּשְׁתָּה, שִׂמְחָה, וכן חִטָּה הראוי חִנְטָה. ונמשך פ"א-הפֹעל בטעם במלת "לְשִֽׁמְמָה וּשְׁמָמָה" (יחזקאל לה ז). וכן אַהֲבָה, אַחֲוָה, פַּחְדָה, שַׁאֲרָה, נַעֲרָה, רַחְצָה, אַמְצָה, עַלְוָה, עַוְלָה, "וְעַנְוָה צֶדֶק" (תהלים מה ה) בפתח מפני אות גרונית, וכן בלא אות גרונית בפתח: שַׂלְמָה, שַׂמְלָה, שַׁלְוָה, "וְכַבְשָׂה אַחַת" (ויקרא יד י). ובסמוך תשוב הה"א לתי"ו ולמ"ד-הפֹעל בפתח: "שִׁפְחַת שָׂרַי" (בראשית טז ח), "וְאַהֲבַת עוֹלָם" (ירמיהו לא ב), "כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה" (משלי ל ה), "אִבְחַת חָרֶב" (יחזקאל כא כ). וכן בסגול הפ"א עם אות גרונית: חֶלְקָה, חֶלְיָה, עֶדְנָה, עֶרְיָה, עֶרְוָה, חֶרְפָּה. וממשקל זה: "מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי" (איוב ו ח), "וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם" (תהלים קו טו). ובסמוך: "חֶלְקַת הַשָּׂדֶה" (בראשית לג יט), "חֶרְפַּת עוֹלָם" (ירמיהו כג מ), "עֶרְוַת אָבִיךָ" (ויקרא יח ז).

ובקבוץ: כְּבָשׂוֹת, שְׂמָלוֹת, שְׁפָחוֹת, כְּלָיוֹת, "וְרוּחַ סְעָרוֹת" (יחזקאל יג יא), קְעָרוֹת, "וּנְעָלוֹת בָּלוֹת" (יהושע ט ה), אפשר שהנפרד ממנו נַעֲלָה בפלס נַעֲרָה, או יהיה הנפרד נַעַל, ויקובץ בלשון זכרים ובלשון נקבות. ובסמוך: "כִּבְשֹׂת הַצֹּאן" (בראשית כא כח), "כִּלְיוֹת חִטָּה" (דברים לב יד), "נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר" (אסתר ד ד). ומזה המשקל: "וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם" (יחזקאל לו יא). ובא "נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת" (ירמיהו מח מא) בחירק הרי"ש ודגש היו"ד תמורת הנח, כי היה דינו בשקל כְּלָיוֹת, או הוא משקל אחר.

ובכנוי: "וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ" (דברים כד יג), "הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ" (תהלים קמז טו), ובסגול: "בִּצַּע אֶמְרָתוֹ" (איכה ב יז), אף על פי שהנפרד בחירק, כי הכל שוה במשקל. "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה" (דברים ח ד) – הלמ"ד בקמץ, וכן בכל השמות, אבל בפעלים הלמ"ד בפתח: "חִבְּלָה יְלָדַתְךָ" (שה"ש ח ה), כמו שכתבנו (לעיל כח ע"ב). "הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ" (בראשית טז ג), "וְתַעְלֹזְנָה כִלְיוֹתָי" (משלי כג טז), "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ" (בראשית כד סא), וכן כל הכנויים בזה הדרך. וכן כל שם שסופו ה"א הנקבה תשוב תי"ו בסמוך ובכנוי, וכן בקבוץ ו"ו-תי"ו, זולתי מעטים כמו שכתבנו (לעיל יא ע"א).

ופִּשְׁתָּה יקבץ בלשון זכרים – פִּשְׁתִּים, וכן מן חִטָּה – חִטִּים, ובכנוי נגרעה ממנו הה"א הנקבה ולא הומרה תי"ו כמשפט משקלו ואמרו "צַמְרִי וּפִשְׁתִּי" (הושע ב ז), והיה לו לומר וּפִשְׁתָּתִי על המנהג, ונהגו בו מנהג סֻכֹּה כמו "וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ" (איכה ב ו), "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה" (תהלים כז ה). וכן אמרו מן תְּבוּנָה "כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים" (הושע יג ב). ורז"ל נשתמשו בו עם נו"ן בסוף באמרם "כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן" (משנה שבת ב ג). וכן נשתמשו בו עם הכנוי בנו"ן: "גָּמָל הָעוֹבֵר וְהִדְלִיק פִּשְׁתָּנוֹ אֶת הַבִּירָה" (משנה בבא קמא ו ו). או יהיה "פִּשְׁתִּים", "פִּשְׁתִּי" משקל אחר: פִּשְׁתֶּה בסגול, על משקל לִבְנֶה, אִשֶּׁה, והה"א בזה המשקל תפול בקבוץ ובכנוי.

ויתכן להיות מזו הגזרה מִנְחָה, והראיה מה שנהגו לקרוא במשנה "מְנָחוֹת" המ"ם בשוא, להורות כי שרשו מנח כמו שִׁפְחָה ששרשו שפח. ואלו היה שרשו נחה והמ"ם נוספת, היה ראוי לקרוא מִנְחוֹת המ"ם בחירק, כמו מִצְוֹת, או בפתח כמו מַרְאוֹת. ויתכן להיות מזאת הגזרת "וְיַעֲלַת חֵן" (משלי ה יט), יאמר במוכרת יַעֲלָה ובפלס נַעֲרָה, וכן נהגו בעלי השיר בשיריהם לקרוא יַעֲלָה. גם יתכן להיות "וְיַעֲלַת חֵן" מן יְעֵלִים, והסמוך "יַעֲלֵי סָלַע" (איוב לט א), כמו מן לְבֵנִים – לִבְנֵי, "לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם" (שמות ה יט), "לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד י), ואם כן יהיה המוכרת מן "יַעֲלַת חֵן" יְעֵלָה בפלס לְבֵנָה, וזהו דעת רבי יעקב בן אלעזר, ותפש על הראשונים בעלי השיר שאמרו יַעֲלָה בפלס נַעֲרָה. והנשיא הרופא רבי יצחק בן באן בנשת חזק דברי הראשונים בעלי השיר שאמרו יַעֲלָה, כי כמוהו "בְּנוֹת יַעֲנָה" (ישעיהו יג כא), "כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר" (איכה ד ג).

פָּעְלָה – עָצְמָה, עָרְמָה, חָכְמָה, קָרְחָה, חָרְבָּה, עָרְלָה, שָׁפְכָה, כָּתְנָה מן "וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ" (שמות לט כז), מָשְׁחָה מן "לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם" (שמות מ טו). והסמוך: "חָכְמַת חֲכָמָיו" (ישעיהו כט יד), "בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ" (ישעיהו מז ט). והכנוי: עָצְמָתִי, "וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי" (ישעיהו י יג). וכן הקבוץ: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה" (משלי א כ), "עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים" (ש"א יח כה) אחד בסמוך ובמוכרת. אבל "אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת" (יהושע ה ג) הוא משקל אחר. ובשורק: טֻמְאָה – "וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו" (ויקרא ז כ), "אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ" (ויקרא יט כ), חֻמְצָה – "מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ" (הושע ז ד), או הוא מקור. ובתי"ו מקום ה"א בזה המשקל: מָחֳרָת, ומפני החי"ת שהיא גרונית הוסב הקמץ-חטף תחתיה, "וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת" (במדבר יא לב), "וַיְהִי מִמָּחֳרָת" (בראשית יט לד). והוא קמץ אלא אם כן הוא סמוך – "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח" (במדבר לג ג).^[12] ובא שהעי"ן שלו גרונית ולא הוסב הקמץ תחתיה: "וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה" (איוב לא מ) והאל"ף נחה. והָלְאָה מזה המשקל, אלא ששב הקמץ-חטף לקמץ-רחב כמו שבא גם כן בצווי הקל "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי" (תהלים פו ב) בקמץ-רחב תחת קמץ-חטף ב"שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם" (דה"א כט יח).

פְּעָלָה – גְּעָרָה, קְעָרָה, צְדָקָה, בְּרָכָה. ובא הפ"א בקמץ-חטף: "בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מ"ב ב א). וכן הוא האחד מן "כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת" (יחזקאל יג ד) – חֳרָבָה, כי מן חָרְבָּה יאמר חָרְבּוֹת בסמוך ובמוכרת. ובסמוך הפ"א בחירק: "צִדְקַת הַצַּדִּיק" (יחזקאל יח כ), "בִּרְכַּת יְיָ" (בראשית לט ה).^[13] וכן בכנוי ובקבוץ הפ"א בשוא: "הֹלֵךְ צְדָקוֹת" (ישעיהו לג טו), "כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד" (תהלים כא ז), ובסמוך: "אֵת כָּל צִדְקוֹת יְיָ" (ש"א יב ז), "בִּרְכֹת אָבִיךָ" (בראשית מט כו) – הפ"א בחירק. וכן בכנוי: "וְלֹא תִזָּכַרְןָ צִדְקֹתָו" (יחזקאל ג כ). ואם עי"ן-הפֹעל אות גרונית פ"א-הפֹעל בפתח: "גַּעֲרַת חָכָם" (קהלת ז ה), "קַעֲרַת כֶּסֶף" (במדבר ז יג), "קַעֲרֹת כֶּסֶף" (במדבר ז פד). ומזה המשקל: "מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל" (ש"א כו יב) – רְאָשׁוֹת בפלס קְעָרוֹת, אלא שזה בא בשני סימני רבוי, כמו שכתבנו במשקל פֵּעָל (לעיל קמז ע"ב). ומזו הגזרה "וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ" (ויקרא יא ח) "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ" (דברים כא כג), הנפרד נְבָלָה בקמץ, ואלו היה נְבֵלָה בצרי היה עם הכנוי(נבלות נבלותם) [נְבֵלָתוֹ, נְבֵלָתָם] בצרי, כמו שיתבאר במשקלו (לקמן קנט ע"א). ומצאנו בזו הגזרה מלה שלא נשתנית בסמיכות: מְעָרָה, והקבוץ: מְעָרוֹת, ובסמיכות כמו כן: "וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים" (ישעיהו ב יט), "אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג ט), "אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם" (ש"א כב א), "בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה" (מ"ב יח יז), וכן "מְצָדוֹת סְלָעִים" (ישעיהו לג טז), "בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי" (ש"א כג כט). ואפשר כי מְצָדוֹת לא נשתנה מפני כובד הקריאה אם היה אומר מִצְדוֹת הפ"א בחירק ושוא הצד"י, וכן "וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו" (שמות כה כט), והיה דינם להשתנות בפתח פ"א-הפֹעל מפני האות הגרונית – מַעֲרָה, מַעֲרוֹת, קַעֲרוֹתָיו, כמו "מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה" (ישעיהו ל יז), "סַעֲרַת יְיָ" (ירמיהו כג יט), "קַעֲרֹת כֶּסֶף", וכן היה ראוי לומר מִצְדוֹת הפ"א בחירק. וכן לא נשתנה "מְנָיוֹת הַלְוִיִּם" (נחמיה יג י), "מְנָאוֹת הַתּוֹרָה" (נחמיה יב מד), ואולי אלה באו כן להקל על היו"ד ועל האל"ף כי תכבד קריאתם אם היה פ"א-הפֹעל בחירק, וכן מְצָדוֹת תכבד קריאתה אם היה פ"א-הפֹעל בחירק כמו שכתבנו.

פֶּעָלָה, הפ"א בסגול כי היה ראוי להדגש העי"ן והיה הפ"א פתח, ובא פתח-קטן תחת פתח-גדול לתקון הקריאה מפני קמץ העי"ן – נֶחָמָה – "זֹאת נֶחָמָתִי" (תהלים קיט נ), והקבוץ: נֶחָמוֹת, "וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה" (ישעיהו סה כג) – "עִיר וּבֶהָלוֹת" (ירמיהו טו ח), בֶּהָרָה – בֶּהָרוֹת, נֶאָצָה – נֶאָצוֹת, "לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן" (במדבר כא כח). וכן כֵּהוֹת הראוי להיות כֵּהָיוֹת כמו "וּבְכָל גֵּאָיוֹת" (יחזקאל לא יב), אלא שבכֵּהָיוֹת ובגֵּאָיוֹת פ"א-הפֹעל בצרי. וכל אלה מהדגושים אלא שאין אות הגרון מקבלת דגש. ובסמיכות ובכנוי ובקבוץ לא ישתנו. ובא פ"א-הפֹעל בקמץ: "שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל נָאָצוֹתֶיךָ" (יחזקאל לה יב), או הוא משקל כַּפָּרָה. ו"לַהֲבוֹת אֵשׁ" (תהלים כט ז) אינו מזו הגזרה כי אם מגזרת לָהֶבֶת כמו שאנו עתידים לבאר (לקמן קס ע"ב), כי מזה המשקל יאמר לֶהָבוֹת במוכרת ובסמוך. ואפשר שיהיה "לַהֲבוֹת אֵשׁ" מזו הגזרה ונשתנה בסמיכות, כמו "בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת" (איוב כד יז) מן בַּלָּהָה, בַּלָּהוֹת.

פְּעֵלָה – אֲבֵדָה, גְּזֵלָה, אֲפֵלָה, חֲשֵׁכָה, שְׁאֵלָה, בְּהֵמָה, נְבֵלָה, לְבֵנָה, תְּאֵנָה, בְּרֵכָה. זה המשקל הוא קרוב אל משקל פֶּעָלָה שזכרנו, ולא ישתנו בו התנועות גם כן בסמוך ובכנוי ובקבוץ: "לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ" (דברים כב ג), "טְמֵאַת הַשֵּׁם" (יחזקאל כב ה), "שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי" (אסתר ה ז), "מַה שְּׁאֵלָתֵךְ" (אסתר ה ו), "נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" (ישעיהו כו יט), "גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ" (הושע ב יד), "בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח" (נחמיה ג טו). ויש שנשתנה: "אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה" (ויקרא ה ב), "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ" (דברים כא כג), "וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם… בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ג מא), "מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי" (איוב ו ח), או הם משקל אחר כמו שכתבנו. אבל "תַּחַת בְּהֶמְתָּם" (במדבר ג מה), "וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ" (דברים ה יד), אינו נגזר מן בְּהֵמָה, כי אם מן בְּהֶמֶת ואם לא נמצא יאמר על משקל דְּבֶלֶת, כי הה"א תהפך לתי"ו רפה לא לדגושה כאשר הודעתיך (לעיל כח ע"ב). והקבוץ פעמים ישתנה בסמיכות, כמו מן חֲצֵרוֹת – "בְּחַצְרוֹת בֵּית יְיָ" (תהלים קטז יט), ומן בְּאֵרוֹת – "בֶּאֱרֹת חֵמָר" (בראשית יד י). ופעמים לא ישתנה, כמו "בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי" (דה"א כח ו), "בְּרֵכוֹת מָיִם" (קהלת ב ו), "בְּאֵרֹת הַמַּיִם" (בראשית כו יח), כמו שהודעתיך בשקל פָּעֵל (לעיל קמח ע"ב). ולְבֵנָה יקובץ בלשון זכרים: לְבֵנִים, אף על פי שהמלה בלשון נקבה, כמו מן חִטָּה – חִטִּים, נְמָלָה – נְמָלִים, ובסמוך לִבְנֵי, וכן בכנוי: "לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם" (שמות ה יט). וכן סמיכות היחידה: "לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד י). או יאמר לְבֵנַת, כמו "אֲבֵדַת אָחִיךָ" (דברים כב ג), כי ישתנה כמו שהודעתיך [במשקל פָּעֵל, פעם כך ופעם כך]. ואפשר שיהיה "לִבְנַת הַסַּפִּיר" המוכרת ממנו לְבָנָה בקמץ כמו צְדָקָה, לפיכך נשתנה. אבל תְּאֵנָה לא נשתנית תנועתה בסמיכות הקבוץ מפני האל"ף, "כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת" (ירמיהו כד ב), "וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם" (עמוס ד ט).

פִּעְלֶה – "מַקַּל לִבְנֶה" (בראשית ל לז), "תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה" (הושע ד יג), בא בסגול עם הה"א כמו עֻלְפֶּה, תָּפְתֶּה. "צִחֵה צָמָא" (ישעיהו ה יג) צרי מפני הסמיכות. וכן כל המשקל לא ישתנה בסמיכות כי אם מסגול לצרי. וכן "אִשֶּׁה לַייָ" (שמות כט יח) סגול, "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ" (ויקרא א ט) צרי. ואִשֶּׁה בתשלומו אִשְׁשֶה, וכן צִחֶה – צִחְחֶה על משקל לִבְנֶה. ובקבוצם יפול הה"א ויאמר לִבְנִים, אִשִּׁים, עֻלְפִּים, צִחִים. ובסמוך: לִבְנֵי, עֻלְפֵּי, צִחֵי, "אִשֵּׁי יְיָ" (ויקרא ד לה). וכן עם הכנוים: לִבְנָיו, לִבְנֶיךָ וכן כלם בחירק.

פַּעָלָה בדגש – כַּפָּרָה, יַבָּשָׁה, חַטָּאָה, בַּקָּשָׁה, בַּקָּרָה – "כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ" (יחזקאל לד יב), פָּרָשָׁה – "וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי" (אסתר י ב), והפ"א קמוצה לתשלום הדגש. ויתכן מזה "אֶת כָּל נָאָצוֹתֶיךָ" (יחזקאל לה יב), וכבר כתבנוהו עם נֶחָמָה (לעיל קנט ע"א). בַּצָּרָה – "עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת" (ירמיהו יד א), וי"מ כן "לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (תהלים ט י), בַּלָּהָה, בַּלָּהוֹת, וכן כלם. ובסמיכות הקבוץ העי"ן בשוא – "כִּי יַכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת" (איוב כד יז), והוא קל. ומזה המשקל: "וְנָתַתִּי יְאֹרִים חָרָבָה" (יחזקאל ל יב), "מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה" (בראשית ז כב) ולולי הרי"ש היה דגש. וכן מזה המשקל "יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ" (דברים לג ג), האחד דַּבָּרָה, והקבוץ דַּבָּרוֹת, ובסמוך דַּבְּרוֹת על משקל "בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת", אלא שהוא קל. ועם הכנוי: דַּבְּרוֹתָיו, דַּבְּרוֹתֶיךָ.

פַּעוּלָה בפתח ובשורק – חַבּוּרָה, בַּכּוּרָה מן "כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת" (ירמיהו כד ב), בַּטּוּחָה מן "וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל" (איוב יב ו), קַשּׁוּבָה מן "תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת" (תהלים קל ב), רַתּוּקָה מן "בְּרַתּוּקוֹת זָהָב" (מ"א ו כא), "וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה" (ישעיהו ה כה), "וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם" (שה"ש ד ב).

ובחירק פ"א-הפֹעל: "כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ" (הושע ט י), גִּדּוּפָה מן "וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ" (ישעיהו נא ז), מִלּוּאָה – "מִלֻּאַת אֶבֶן" (שמות כח יז).

פּוֹעֵלָה – תּוֹעֵבָה, שׂוֹרֵקָה, סוֹחֵרָה, שׁוֹמֵמָה, ובשוא עי"ן-הפֹעל: סוֹלְלָה, בּוֹגְדָה. והקבוץ: תּוֹעֵבוֹת, שׁוֹמֵמוֹת לא תשתנה תנועתם – "תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת" (יחזקאל ח ו), "נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת" (ישעיהו מט ח). והסמוך ישתנה: "תּוֹעֲבַת יְיָ" (דברים יב לא), "שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר" (ישעיהו סא ד). ובכנוי: תּוֹעֲבָתוֹ, תּוֹעֲבָתְךָ וכולי, תּוֹעֲבוֹתָיו וכולי, "וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ" (דניאל ט יח). וקבוץ סוֹלְלָה: "הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר" (ירמיהו לב כד). וקבוץ בּוֹגְדָה: "אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת" (צפניה ג ד).

פְּעוֹלָה – בְּשׂוֹרָה, עֲבוֹדָה, חֲגוֹרָה, אֲגוֹרָה – "לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף" (ש"א ב לו). לא ישתנו.

פְּעִילָה – אֲכִילָה, שְׁנִינָה, נְגִינָה. ומן הדגושים והם שנבלע בהם הנח בדגש: "תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה" (ישעיהו כט ב), כְּלִמָּה, שְׁמִטָּה, קְהִלָּה, "אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי" (מ"א יא כט), עֲנִיָּה, "שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן" (ישעיהו נב ב), עֲלִיָּה, שְׁתִיָּה, "מָה אִמְּךָ לְבִיָּא" (יחזקאל יט ב), צְדִיָּה, צְבִיָּה, גְּדִיָּה, שְׂכִיָּה, נְשִׁיָּה, טְרִיָּה. לא ישתנו. והקבוץ: "שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה" (ישעיהו ב טז), "וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים" (ירמיהו כב יד), שְׁבִיּוֹת, צְדִיּוֹת, גְּדִיּוֹת – "וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ" (שה"ש א ח). ואפשר שיהיה מזה המשקל "נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת" (ירמיהו מח מא), יאמר האחד ממנו קְרִיָּה בשוא הקו"ף.

פִּעִלָּה – עִלִּיָּה, צִפִּיָּה – "בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ" (איכה ד יז), "גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת" (יהושע טו יט). ואפשר שיהיה הנפרד מן עִלִּיּוֹת – עִלִּית. היו"ד בהם למ"ד-הפֹעל תמורת הה"א. ויתכן שהיו"ד יו"ד-היחשׂ כיו"ד תְּרוּמִיָּה, שְׁלִשִׁיָּה, והיו"ד למ"ד-הפֹעל נבלעת ביו"ד-היחש הדגושה.

פּוּעִלָה – דֻּמִיָּה.

פּוּעָלָה – אֻרָוָה אחד מן "וְאֻרָוֹת לְכָל בְּהֵמָה" (דה"ב לב כח). ובסמוך: "אֻרְוֹת סוּסִים" (מ"א ה ו). ובמשקל הזה שם בדברי רבותינו ז"ל חֻתָלָה – "נְתָנָן (מחתלות) [בְּחֻתָלוֹת]" (שבת כ א).

פְּעֻלָּה – סְגֻלָּה, אֲדֻמָּה, חֲתֻלָּה – "וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ" (איוב לח ט), אֲלֻמָּה, הֲמֻלָּה, רְכֻלָּה, עֲגֻלָּה, כְּבֻדָּה, עֲבֻדָּה, כלם לא ישתנו.^[14]

פְּעוּלָה – אֲרוּכָה, מְלוּכָה, נְחוּשָׁה, גְּדוּפָה, שְׁמוּעָה, "וְרַבָּה הָעֲזוּבָה" (ישעיהו ו יב), גְּבוּרָה, יְצוּקָה מן "יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ" (מ"א ז כד), חֲלוּשָׁה, יְשׁוּעָה. לא ישתנו.

פְּעֶלֶת – דְּבֶלֶת, עֲטֶרֶת, גְּבֶרֶת, עֲקֶרֶת, עֲשֶׂרֶת עֲצֶרֶת, "בְּרֶדֶת הַיָּעַר" (ישעיהו לב יט), פְּחֶתֶת, כלו בסגול. ויש מהם בצרי עי"ן-הפֹעל: תְּכֵלֶת, חֲמֵשֶׁת, "נָטָף וּשְׁחֵלֶת" (שמות ל לד), וכן אֵשֶׁת, שֵׁשֶת צרי וסגול. וכן יאמר בְּהֶמֶת, יְבֶמֶת, ואם לא נמצאו חבורם אל הכנוים יוכיח: בְּהֶמְתְּךָ, בְּהֶמְתָּם, יְבִמְתּוֹ, יְבִמְתְּךָ. כי אם היו מחוברים מן בְּהֵמָה, יְבָמָה, היתה התי"ו רפה כמו שכתבנו (לעיל קס ע"ב). וכן "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ" (שמות ג כב) חובר מן שְׁכֶנֶת, וכן "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ" (מלאכי ב יד) מן חֲבֶרֶת. ובכנוי ישאר בסגול כמו אלה שזכרנו, או ישוב חירק כמו אלה שזכרנו. וכן "שָׂרַי גְּבִרְתִּי" (בראשית טז ח), "כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ" (ישעיהו כד ב) בחירק. ובקבוץ: עֲקָרוֹת, עֲטָרוֹת, ובסמוך: עַקְרוֹת, עַטְרוֹת. וכן בכנוי: עַטְרוֹתָיו, עַקְרוֹתָיו. ומזו הגזרה: "וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ" (ש"ב ו כב), "וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו" (בראשית כ יז), "וְאַמְהֹתֶיהָ מְנַהֲגוֹת" (נחום ב ח), היחידה מהם אֲמֶהֶת בפלס גְּבֶרֶת, ולהקל על הלשון אמרו אָמָה ולא אמרו אֲמָהָה ולא אֲמֶהֶת, והפילו הה"א והתי"ו והונחה הה"א כמשפט. ועשו כנוי היחיד מן אָמָה – אֲמָתוֹ, אֲמָתְךָ, וכנוי הרבות מן אֲמֶהֶת, אמרו אֲמָהוֹת ולא אמרו אָמוֹת.

פַּעֶלֶת – אַדֶּרֶת, צַמֶּרֶת, דַּלֶּקֶת, יַבֶּשֶׁת, שַׁחֶפֶת, שַׁלֶּטֶת, לַהֶבֶת, בַּהֶרֶת, גַּחֶלֶת. ואלה שעיי"ניהם ה"א וחי"ת פ"א-הפֹעל פתוחה כי לא יבא עליהם תשלום הדגש כמו שכתבנו, אבל קָרַחַת פ"א-הפֹעל בקמץ, כי על הרי"ש יבא תשלום הדגש. עַוֶּרֶת,^[15] יַבֶּלֶת, ובחירק פ"א-הפֹעל: כִּנֶּרֶת, אִגֶּרֶת כלם בסגול. וכשהלמ"ד גרונית: סַפַּחַת, קַדַּחַת, גַּבַּחַת, כלו פתח. והכנוי: "וְכִבּוּ אֶת גַּחַלְתִּי" (ש"ב יד ז), "וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ" (יונה ג ו), "בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ" (ויקרא יג מב), וכן כלם לא ישתנו. ונשתנה עַצֶּבֶת בסמיכות: "וּבְעַצְּבַת לֵב" (משלי טו יג). ואפשר שהוא משקל אחר, והדגש לתפארת. והקבוץ: אַדָּרוֹת, צַמָּרוֹת. ואשר עיי"ניהם גרונית: לֶהָבוֹת, בֶּהָרוֹת, גֶּחָלוֹת – פ"א-הפֹעל בסגול. ובסמוך עי"ן-הפֹעל בשוא ודגש: סַפְּחוֹת, דַּלְּקוֹת, גַּבְּחוֹת, (קָרְחוֹת) [קַדְּחוֹת], "לַהֲבוֹת אֵשׁ" (תהלים כט ז). ובא בשוא בלא סמיכות: "וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה" (דה"ב ל א), וכן "כָּל כִּֽנְרוֹת" (מ"א טו כ עי"ש) והוא קל, והכ"ף מעמדת בגעיא.^[16]

פִּעֹלֶת – בִּקֹּרֶת, שִׁבֹּלֶת, ובשורק פ"א-הפֹעל: כֻּתֹּנֶת, והכנוי: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי" (שה"ש ה ג), "וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ" (בראשית לז כג). והקבוץ: בִּקֹּרוֹת, כֻּתֹּנוֹת בחולם או בקמץ-חטף. וכן בסמוך ובכנוי: "וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתְּנֹתָם" (ויקרא י ה) בשוא לבדו ודינו בקמץ-חטף, ובספר אחד מדוייק מצאתיו בקמץ-חטף. וקבוץ שִׁבֹּלֶת בלשון זכרים: "שֶׁבַע שִׁבֳּלִים" (בראשית מא ה).

פַּעֹלֶת – כַּפֹּרֶת, בַּצֹּרֶת. ואולי פָּרֹכֶת בדגש גם כן, אלא שלא נדגש מפני הרי"ש, והפ"א קמוצה לתשלומו. אלה לא ישתנו. והקבוץ: כַּפֹּרֹת, בַּצֹּרוֹת. ורז"ל אמרו קבוץ פָּרֹכֶת – "פַּרְכִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת" (פרקי דרבי אליעזר פרק מא), חברו אותו כחבור מַלְכֻיוֹת או תַּחְתִּיּוֹת, כמו שיתבאר. וכן אמרו קבוץ פַּרְפֶּרֶת – "פַּרְפְּרִיּוֹת" (משנה אבות ג יח עי"ש).

פּוֹעֶלֶת כלו בסגול – "לְמִי הַחֹתֶמֶת" (בראשית לח כה), "וְאֵת הַיֹּתֶרֶת" (שמות כט יג), עוֹפֶרֶת, כּוֹתֶרֶת, תּוֹלַעַת נפתח מפני העי"ן. והקבוץ: "גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת" (מ"א ז מא).

פְּעֹלֶת – קְטוֹרֶת, כְּתוֹבֶת, נְחֹשֶׁת, "יְבֹשֶׁת הַמַּיִם" (בראשית ח ז), שְׁכֹבֶת מן "וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ" (במדבר ה כ), "לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ" (ויקרא יח כ), "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת" (במדבר יד טז), "וְשַׁמְנִי וּקְטָרְתִּי" (יחזקאל טז יח), ובשורק: "וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ" (יחזקאל כד יא), "הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי" (איכה ג ז), "יַעַן הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ" (יחזקאל טז לו) וכן כלם על זה הדרך.

וכן כל שם שהוא בתי"ו נוספת בסוף שהוא מלעיל, התי"ו דגוש בהתחבר, והקבוץ כמו שכתבנו. וכשתהיה המלה שנוספה בה תי"ו מלרע, התי"ו רפה בהתחברות.

פֻּעֶלֶת – "וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת" (שמות ט לב), "אֶת קֻבַּעַת" (ישעיהו נא יז) נפתח מפני העי"ן. וקבוץ כֻּסֶּמֶת בלשון זכרים: "וְדֹחַן וְכֻסְּמִים" (יחזקאל ד ט). אולי כן הוא קבוץ קוּבַּעַת, או יהיה בלשון נקבות – קֻבָּעוֹת. ואפשר שיהיה קבוץ כֻּסֶּמֶת – כֻּסָּמוֹת, והאחד מן כֻּסְּמִים – כֻּסֵּם.

ואשר הם בתוספת תי"ו ומלרע אלה הם

פַּעְלוּת – שַׁחֲרוּת, גַּבְהוּת, יַלְדוּת, מַרְדוּת, מַלְכוּת, פַּחֲזוּת, "אַלְמְנוּת חַיּוּת" (ש"ב כ ג), הראוי בתשלומו חַיְיוּת. ואַלְמְנוּת מזה המשקל, אלא שנוספה בו נו"ן, ומפני זה ישתנה בסמיכות, שיאמר במוכרת אַלְמָנוּת בקמץ, ובסמוך "אַלְמְנוּת חַיּוּת". וכן נהגו לומר רַחֲמָנוּת (סוכה יד א). אבל משקל פַּעְלוּת לא ישתנה. ובקבוץ: "אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת" (דניאל ח כב). ולפי שפעמים רבות התי"ו תמורת ה"א, באה היו"ד תמורת תי"ו, כמו שדרכה לבא תמורת ה"א. וכן אמר במשנה מן אוּמָנוּת: "שָׁלֹשׁ אוּמָנֻיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְּסָחִים עַד חֲצוֹת" (משנה פסחים ד ו). ובשורק פ"א-הפֹעל: "כְּרֻם זֻלּוּת" (תהלים יב ט), הראוי בתשלומו זֻלְלוּת. ובחירק פ"א-הפֹעל: רִפְאוּת, סִכְלוּת, שִׁפְלוּת, "עִקְּשׁוּת פֶּה" (משלי ד כד), ונדגשה הקו"ף לתפארת הקריאה כמו שכתבנו (לעיל ג ע"א). ובחולם: "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (ש"א ב ח), ובמשקלו אָחוֹת, חָמוֹת, ושם נכתבנו (לקמן קעח ע"א).

פְּעָלוּת – אֱיָלוּת – "אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" (תהלים כב כ). ובדגש: "פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה" (משלי ט יג). והקבוץ כקבוץ מַלְכוּת.

פְּעִילוּת – "יְדִדוּת נַפְשִׁי" (ירמיהו יב ז), שְׁרִירוּת, כְּסִילוּת, צְמִיתוּת, מְרִירוּת, "וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת" (ירמיהו לז יג), כְּרִיתוּת, הֲרִיסוּת – "וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ" (ישעיהו מט יט), עֲלִיצוּת – "עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר" (חבקוק ג יד). ובדגש: "וּכְלִמּוּת עוֹלָם" (ירמיהו כג מ). וקבוצם כקבוץ המשקלים שהקדמנו, אבל מצאנו קבוץ כְּרִיתוּת בלשון זכרים: "וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ" (ירמיהו ג ח).

פְּעֵלוּת – "וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת" (שמות יד כה). וקבוץ כל אלה השרוקים כקבוץ מַלְכוּת שכתבנו.

ויש במשקל אלה השורקים שיכפל בהם למ"ד-הפֹעל: פַּעְלִילוּת – "חַכְלִלוּת עֵינָיִם" (משלי כג כט).

וכן פֹּעְלְלִיּוּת – "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו יג), אבל עי"ן-הפֹעל נחה כמשפט.

פָּעְלִית – גָּפְרִית, "חוֹתֵם תָּכְנִית" (יחזקאל כח יב). ובזה המשקל "וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית" (ירמיהו ב כב), הראוי בתשלומו בָּרְרִית. ואפשר שיהיה מזה המשקל גָּזִית, והיה ראוי גָּזִּית – הפ"א בקמץ-חטף והזי"ן בדגש, אלא שהוקל והנח תמורת הדגש, ובתשלומו גָּזְזִית בשקל גָּפְרִית.

ובפתח פ"א-הפֹעל: פַּעְלִית – אַחֲרִית, תַּחְתִּית. וכן מזה המשקל בחירק פ"א-הפֹעל חִתִּית, הראוי בתשלומו חִתְתִּית.

וכן בשוא פ"א-הפֹעל וצרי עי"ן-הפֹעל: פְּעֵלִית – שְׁאֵרִית. ומזה המשקל רֵאשִׁית, היה ראוי רְאֵשִׁית אלא שנחה האל"ף כמשפט, או יהיה במשקל אַחֲרִית.

וקבוץ אלה שלשת המשקלים בהנעת היו"ד – חִתִּיּוֹת, תָּכְנִיּוֹת, רֵאשִׁיּוֹת, תַּחְתִּיּוֹת – "בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ" (תהלים קלט טו).

וכן פַּעִילִית – צַפִּיחִית.

פְּעִילִית – "וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית" (בראשית מז כד), והקבוץ: חֲמִשִׁיּוֹת. וכן בדברי רז"ל: ""וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו" (ויקרא ה כד) – לרבות הרבה חֲמִישִׁיּוֹת על קרן אחד" (בבא קמא קח א). והיה ראוי חֲמִישִׁיּותָיו בשני קבוצים, בקבוץ הנקבות ובקבוץ הזכרים כמנהג, אלא שפעמים יספיק באחד, כמו שכתבנו במשקל פֵּעָל. או יהיה חֲמִישִׁית מקובץ בלשון זכרים: חֲמִישִׁיתִים, וממנו "וַחֲמִשִׁתָיו".

פִּעֶלֶת – "וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת" (משלי יג טז), בשקל "יָם כִּנֶּרֶת" (במדבר לד יא), וכן עַוֶּרֶת, ונפתח מפני העי"ן. וכבר כתבנום בשקל פַּעֶלֶת (לעיל קס ע"ב).

פָּעֳלַת – "וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת" (במדבר יא לב). ובסמוך הרי"ש פתוחה: "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כג יא). וכבר כתבנוהו בשער פַּעְלָה (לעיל קנח ע"ב).

פִּעְלֹם – שִׁלְשׁם, פִּתְאֹם, פִּדְיוֹם. ואפשר שיהיה במשקלם מְתוֹם, בתשלומו מִתְיוֹם.^[17]

פָּעְלָם בקמץ-חטף או בשורק – "וְאֶת הַסָּלְעָם" (ויקרא יא כב), אָמְנָם, הַאֻמְנָם (במדבר כב לז). ומן המשקל הזה יוֹמָם, אלא שהוא נח העי"ן. וכן דּוּמָם אפשר שהוא מזה המשקל, אלא שנחה עי"ן-הפֹעל.

פִּעְלוֹן – ישתוה בהם [ב]פ"א-הפֹעל החירק והסגול והפתח: שִׁמְעוֹן, שִׁלְטוֹן, זִכְרוֹן, צִקְלוֹן, פַּעֲמוֹן, אַחֲרוֹן, יִתְרוֹן, חֶסְרוֹן, עֶלְיוֹן, אֶבְיוֹן, חֶשְׁבּוֹן. ורִאשׁוֹן מזו הגזרה, אלא שנחה האל"ף.^[18] וכן "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כח כד) הראוי סִלְלוֹן. וכן רִמּוֹן, הדגש לחסרון מ"ם רִמְמוֹן, או יהיה דגש רִמּוֹן מקום נח. וכן חַלּוֹן הראוי חַלְלוֹן, כמו "בְּחַצְצֹן תָּמָר" (בראשית יד ז). וכן חַרְבּוֹן מן "בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ" (תהלים לב ד). ואפשר שיהיה אַרְמוֹן מזה המשקל שתהיה בו האל"ף שרש. והקבוץ אַרְמֹנוֹת כמו זִכְרוֹנוֹת. אבל "אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד" (ירמיהו מט כז), "וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ" (הושע ח יד), הוא משקל אחר, כי לא ישתנה זה המשקל בסמיכות ובכנוי. ויתכן לומר כי "אַרְמְנוֹת", "אַרְמְנוֹתֶיהָ" מזה המשקל, והיתה ראויה המ"ם בקמץ-חטף שהוא במקום החולם, ולהקל הפילוהו ונשאר השוא. וכן "וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם" (ויקרא י ה) וזולתו מן החטופים.

פִּעְלָן – פִּשְׁתָּן, חַרְצָן, כִּבְשָׁן, אַלְמָן, אַבְדָן, קִנְיָן, בִּנְיָן, רַעֲנָן, וכן בִּיתָן, אבל הוא נח העי"ן. והם קמוצים ובסמוך פתוחים. ורבי יהודה כתב כי קִנְיָן, בִּנְיָן, משקלם פִּעְלַע. וקבוץ חַרְצָן בדגש – "מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג" (במדבר ו ד). וכן קבוץ רַעֲנָן: "דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ" (תהלים צב טו). וקבוץ כִּבְשָׁן מצאנו בדברי רז"ל בלשון נקבות: "לְפִי שֶׁאֵין כּוֹבְשִׁין כִּבְשׁוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם" (חגיגה כו א). ונהגו לקרוא כִּבְשׁוֹנוֹת בחולם השי"ן, כמו שנאמר מן דָּרְבָן – דָּרְבוֹנוֹת (קהלת יב א). ומִגְדָּנוֹת, אם המ"ם שרש, יהיה מזה המשקל, ותאמר האחד מִגְדָּן. ויש אומרים כי המ"ם נוספת, והוא בפלס מִשְׁמָרוֹת, מִשְׁכָּנוֹת.^[19]

פָּעְלָן – קָרְבָּן בחטף. ובשורק: "הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים" (נחמיה י לה), "וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים" (נחמיה יג לא), "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן" (שמות כה כג). ובמוכרת הם קמוצים ובסמוך הם פתוחים. והקבוץ בלשון נקבות: קָרְבָּנוֹת, שֻׁלְחָנוֹת. ובא פ"א-הפֹעל בקמץ-רחב: "בְּשַׂר הַקָּרְבָן" (יחזקאל מ מג), "וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן" (ש"א יג כא), "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת" (קהלת יב יא). ומלת "הַדָּרְבָן" בפתח הבי"ת לבן-אשר ולבן-נפתלי בקמץ. ובי"ת "כַּדָּרְבֹנוֹת" בחולם, אולי היחיד ממנו דָּרְבוֹן בחולם.

פְּעָלוֹן – "וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ" (תהלים לז יט), "הִיא כְסָלוֹן" (יהושע טו י), לְבָנוֹן, פְּרָזוֹן. ובסמוך ובכנוי ישתנה: "וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם" (בראשית מב לג), "צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ" (שופטים ה יא).

פִּעָלוֹן בדגש – בִּצָּרוֹן, כִּלָּיוֹן, קִנָּמוֹן, עִוָּרוֹן, שִׁבָּרוֹן, שִׁכָּרוֹן, צִמָּאוֹן, זִכָּרוֹן, תִּמָּהוֹן, שִׁדָּפוֹן. ובצרי פ"א-הפֹעל דֵּרָאוֹן מפני הרי"ש שאיננה מקבלת דגש, יֵרָקוֹן, הֵרָיוֹן. ובפתח הפ"א: שַׁבָּתוֹן, אַיָּלוֹן, צַוָּארוֹן. ובסמוך יפול קמץ העי"ן וישוב שוא ויפול הדגש. ולא נפל ב"קִנְּמָן בֶּשֶׂם" (שמות ל כג), וכן "בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ" (שה"ש ד ט). ובלא הכנוי יאמר צַוְּארוֹנַיִם בלשון שנים, כמו עֵינַיִם, אָזְנַיִם, כי הוא שני צדדים.

ובשוא העי"ן עם הדגש: פִּעְלוֹן – "צָרִים עַל גִּבְּתוֹן" (מ"א טו כז), "וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן" (ש"א יג כא), שִׁכְּרוֹן – "וְתָאַר הַגְּבוּל שִׁכְּרוֹנָה" (יהושע טו יא), קִמְּשׁוֹן – "וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים" (משלי כד לא). ועם יו"ד-היחשׂ: "אוֹב וְיִדְּעֹנִי" (דברים יח יא). וקבוץ זִכָּרוֹן שכתבנו בלשון נקבות: "סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת" (אסתר ו א). ואפשר שהוא מקובץ מן זִכְרוֹן הקל שהקדמנו.

פְּעַלּוֹן – אֲבַדּוֹן ונפל הנו"ן מן "שְׁאוֹל וַאֲבַדֹּה" (משלי כז כ) ונכתב בה"א. ובחירק עי"ן-הפֹעל: "בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" (זכריה יב יא), אֲבִיּוֹן מן "וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה" (קהלת יב ה).

פְּעִילוֹן – יְשִׁימוֹן, שְׁפִיפוֹן, אֲמִינוֹן.

פַּעְלֶן – גַּרְזֶן, ועוד נזכרנו במשקל המרובעים (לקמן קפד ע"א), אלא שאין זה מרובע לפי דעתי ודעת רוב המדקדקים, כי שרשו גרז מן "נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ" (תהלים לא כג).

(פִּיעָלוֹן) [פִּעְלָיוֹן] – קִיקָיוֹן עי"ן-הפֹעל נחה בו כי הוא קִיק הנזכר במשנה: "וְלֹא בְּשֶׁמֶן קִיק" (משנה שבת ב ג).

פְּעַלָּתוֹן – "נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן" (ישעיהו כז א).

פְּעֹלַנִּית – "וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית" (בראשית ט כג), "וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית" (מלאכי ג יד).

[שמות עם תוספת אות כפולה]

פִּעְלָל – "פִּרְחַח יָקוּמוּ" (איוב ל יב), ובפתח פ"א-הפֹעל: "לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן" (איוב יב ה), "נָוֶה שַׁאֲנָן" (ישעיהו לג כ). ויש פתחין הנו"ן והם פעלים עוברים, והם על פי המסורת ארבעה: "וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן" (ירמיהו ל י), "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו" (ירמיהו מח יא), "וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד" (ירמיהו ל י), "וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה" (משלי א לג). רַעֲנָן פתח פ"א-הפֹעל והנו"ן קמוצה, "וְרַעְנַן בְּהֵיכְלִי" (דניאל ד א) גם הנו"ן פתוחה.

פַּעְלוּל – נַאֲפוּף, נַאֲפוּפִים, "וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ" (הושע ב ד), גַּבְנוּן, ובקבוץ דגש הנו"ן: "הָרִים גַּבְנֻנִּים" (תהלים סח יז), ובדגש העי"ן: "כְּמוֹ שַׁבְּלוּל" (תהלים נח ט).

פְּעַלּול – "חֲבַקּוּק הַנָּבִיא" (חבקוק א א).

פִּעְלוֹל – נִיחוֹח, נִיצוֹץ, כי היו"ד בהם עי"ן-הפֹעל.

פַּעְלִיל – בַּעֲלִיל, סַגְרִיר. ועם יו"ד-היחשׂ: חַכְלִילִי.

פַּעְפּוּל – בַּקְבּוּק, "וּבַחַרְחֻר" (דברים כח כב), כי שרשו חרר מן "וְשָׁכַן חֲרֵרִים" (ירמיהו יז ו).

פְּעֹפֵל בחולם ובצרי – "הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה).

פַּעְפַּל כלו פתוח – גַּלְגַּל, אַרְאַל, אַרְאַלִּים, דַּרְדַּע, דַּרְדַּר, חַתְחַת, עַפְעַף. וכן בהפסק: "שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּ֑ל" (תהלים פג יד) פתח.

פַּעְפֹּל – כַּרְכֹּם, כַּרְכֹּב.

פָּעְפֹּל – קָדְקֹד.

פִּעְפַּל – "וּבְצִלְצַל דָּגִים" (איוב מ לא) פ"א-הפֹעל בחירק והצד"י השניה בפתח. "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע" (ויקרא יט כח) כלו פתח.

פַּעְפִּיל – "זַרְזִיף אָרֶץ" (תהלים עב ו).

פְּעָפַל – "הַצְּלָצַֽל" (דברים כח מב) פתח בסוף-פסוק, או הוא פְּעָפַע.

פִּעְפֶּלֶת – צִנְצֶנֶת, קַשְׂקֶשֶׂת. או משקלם פִּעְפֶּעֶת.

פִּעְלַע – על דעת רבי יהודה הוא משקל בִּנְיַן, קִנְיַן, עִנְיַן, כי עי"ן-הפֹעל שהוא הנח כפול בהם. וכבר כתבנו אותם שהנו"ן בהם נוספת (לעיל קסב ע"ב).

פַּעֲלוּלִיָּה – שַׁעֲרוּרִיָּה.

פַּעֲלוּלִית – שַׁעֲרוּרִית.

פְּעַלְעַל – יְרַקְרַק פתח, אֲדַמְדָּם קמץ, "לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת" (ויקרא יג יט), עֲקַלְקַל, "אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת" (שופטים ה ו), חֲלַקְלַק, "כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה" (ירמיהו כג יב), "הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר" (משלי כא ח).

פְּעַלְעוּל בשורק או בחולם – "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ" (במדבר יא ד), ובחולם שְׁחַרְחֹר – "שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת" (שה"ש א ו), "עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (דברים לב ה). וכן "פְּקַח קוֹחַ" (ישעיהו סא א) מזה המשקל, ואף על פי שהוא כתוב שתי מלות, ענינו ענין מלה אחת.

וכן מאשר למ"ד-הפֹעל שלו נחה: פְּעֵלְעִיל – יְפֵה פִי, ולנקבה: "יְפֵה פִיָּה" (ירמיהו מו כ). ואף על פי שהוא כתוב שתי מלות ענינו ענין מלה אחת.

פְּעֹעְלָה – חֲצֹצְרָה, "חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף" (במדבר י ב).

ומהשמות אשר נוספה בהם אות בראש

מַפְעִיל – "וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ" (הושע ו ד), "מַשְׁכִּים הָיוּ" (ירמיהו ה ח), "יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר" (איוב לו לא), "לְדָוִד מַשְׂכִּיל" (תהלים לב א), "וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית" (דניאל י ח). ועם ה"א הנקבה: מַנְגִּינָה – "אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג סג). ובחירק המ"ם: "יָצָא קֶרֶן אַחַת מִצְּעִירָה" (דניאל ח ט), ודגש הצד"י לתפארת.

מִפְעָל – מִשְׁקָל, מִקְטָר, מִשְׁכָּן, מִזְרָק, מִשְׁפָּט, מִבְחָר, מִשְׁעָן. קמוצים, ובהסמכם פתוחים. ובאו בסמיכות בקמץ: "מִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים" (עזרא ח ל), "מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ" (משלי יח טז), "מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחֹקִים" (תהלים סה ו), "מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה" (משלי כה יט). אבל "בְּיִרְאַת יְיָ מִבְטַח עֹז" (משלי יד כו) פתח. ובאו פתוחים מבלי הסמיכות: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כד כב), "מִזְרַק אֶחָד" (במדבר ז יג), "וּמִקְסַם חָלָק" (יחזקאל יב כד), "וּלְשׂוּמוֹ מִרְמַס" (ישעיהו י ו עי"ש), "וַיְהִי הַמֶּלְצַר" (דניאל א טז). וכן אף באתנח: "וַיֹּאמֶר דָּנִיֵּאל אֶל הַמֶּלְצַ֑ר" (דניאל א יא). וכן מַחֲבַת פתח אף באתנח: "וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַ֑ת" (ויקרא ז ט). ‍ובספר ירושלמי: "מִזְרַק אֶחָד" קמץ. ואשר למ"דיהם אל"ף יהיו גם כן קמוצים בסמיכות מפני הנח השוכן: "מִקְרָא קֹדֶשׁ" (שמות יב טז). ובאו "מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן" (יהושע יח יב), "מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק" (מ"א יט טו) הבי"ת בפתח אף על פי שאחריהן נח, באו כן לפי שהם סמוכים. והמסורת: דמשק שקרתא. ונשתנה "מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ" (דברים ד מא) לשוא מפני הסמיכות שלא כדרך חבריו, כי פתח הרי"ש היה מורה על הסמיכות, ונשתנה כמו שנשתנה "אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ" (במדבר יח כט). ובקבוץ ובכנוי לא ישתנו: "מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהלים קלב ה), "וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת" (נחמיה יג ל), "בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ" (בראשית כד כב), "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי" (ויקרא כו יא), "עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם" (דניאל ט יז). ונשתנה "אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ" (במדבר יח כט), אולי בא כן להפריש בינו ובין "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט ל), כי זה הוא שם למקום המקדש וזה שם לקדש. וסמיכות הקבוץ ישתנה: "מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן" (תהלים מו ה), "מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה" (איכה ב ב). אבל עם הכנוי יעמד על תנועתו: "כָּל מִבְצָרֶיךָ" (מיכה ה י), "שִׁחֵת מִבְצָרָיו" (איכה ב ה), "כִּי מָאַס יְיָ בְּמִבְטַחַיִךְ" (ירמיהו ב לז). אלא שעם כנוי הרבים ישתנה מפני רוב התנועות: מִבְצְרֵיהֶם, מִבְצְרֵיכֶם, וכן הכנוי עם קבוץ הנקבות ישתנו כל הכנוים מפני רוב התנועות: "וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה" (איוב לט ו).

ובקמץ-חטף המ"ם: מָפְעָל – "כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם" (ויקרא כב כה).

מִפְעָל, אשר בחבורו ידגש למ"ד-הפֹעל והמ"ם בפתח או בחירק – מַטְעָם, מַשְׁאָב, מַרְבָד, מַחְמָד, מַחְמָל, מִכְמָן, מַחְשַקךְ, מַנְעָם, מִשְׁעָן, מִשְׂגָּב, "וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם" (תהלים קמא ד), "מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי" (משלי ז טז), "אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים" (נחמיה ח י) בפתח המ"ם, "מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ" (בראשית כז לט) בחירק, מַחֲשַׁכִּים – "מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ" (תהלים עד כ), "בֵּין מַשְׁאַבִּים" (שופטים ה יא), "נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם" (איכה א יא), "בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב" (דניאל יא מג), "מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי" (ש"ב כב ג). ומזה "וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ" (ירמיהו יז ז), "מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי" (תהלים עא ה), לפיכך הטי"ת פתוחה, לפי שהיתה החי"ת ראויה להדגש לולי שהיא גרונית. ואלו היה שם מן הקלים היה קמץ. ובאו בסגול: "וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה" (משלי כא כב), "מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם" (ירמיהו מח יג). ובאו פתחין מבלי הסמיכות אלא שהם סמוכים על אות השמוש: "מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (תהלים ט י), "מַחְמַד לְכַסְפָּם" (הושע ט ו). והאחד מן "מַאֲוַיֵּי רָשָׁע" (תהלים קמ ט) – מַאֲוַי. ויש תאר בזה המשקל: "וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם" (תהלים עח לא). כלם בהתחברם דגושי למ"ד-הפֹעל. ואפשר להיות מַלְמַד כמוהם, וכן מַחְמַל. ורבי יונה כתב כי "מַאֲוָיֵי רָשָׁע" רפה, ולא מצאנוהו אנחנו כן, אלא בספר אחד ירושלמי ראיתיו רפה קמץ הו"ו, והוא הספר אשר סמך עליו רבי יונה כי הוא מביא ראיה תמיד ממקרא ירושלמי, וזהו שהיה בסרקוסטא זה שנים רבות.

מַפְעֵל בצרי והמ"ם בפתח או בחירק – מַמְזֵר, מַשְׁבֵּר, ואפשר שיהיה מַקֵּל מזו הגזרה משפטו מַנְקֵל, מַקְהֵל, מַרְבֵּץ, מַחְצֵב, מַשְׁעֵן, מַעֲשֵׂר, מַרְזֵחַ, מַפְתֵּחַ. ובחירק: מִסְכֵּן, מִזְבֵּח, ובסמוך בפתח והמ"ם בחירק: "מִזְבַּח אֲדָמָה" (שמות כ כא), "מִרְזַח סְרוּחִים" (עמוס ו ז), "מִשְׁעַן לֶחֶם" (ישעיהו ג א), "לְמִרְבַּץ צֹאן" (יחזקאל כה ה), "מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן" (ויקרא כז לב), המ"ם פתוחה מפני העי"ן, "וּמִפְתַּח שְׂפָתַי" (משלי ח ו). אבל "מַקַּל לִבְנֶה" (בראשית ל לז) נשאר המ"ם בפתח. ולא נשתנה בסמיכות "מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד" (ישעיהו כב כב), להבדיל בינו ובין "וּמִפְתַּח שְׂפָתַי" (משלי ח ו). וכן לא נשתנו "מַקֵּל שָׁקֵד" (ירמיהו א יא), "וּבְמַקֵּל יָד" (יחזקאל לט ט). ובקבוץ ובכנוי העי"ן בשוא: "הָיוּ לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא" (הושע ח יא), "עָרֵי מִסְכְּנוֹת" (שמות א יא), "עַל הַמַּעְבְּרוֹת" (יהושע ב ז), "מֵעִם מִזְבְּחִי" (שמות כא יד), "זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ" (איכה ב ז), וכן "וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶֽךָ" (דברים לג י), מפני ההפסק הבי"ת בשוא כי החי"ת בסגול. אבל "וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ" (מ"א ח לא) והדומים לו הבי"ת בפתח מפני שוא החי"ת, שלא יפגשו שני שואים נעים כאחת. "וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים" (ישעיהו מא ז), "וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים" (קהלת יב יא). ומזו הגזרה: "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים" (זכריה ג ז). ומן מַקְהֵל יאמר מַקְהֵלוֹ בצרי שלא ישתנה מפני הה"א, וכן בקבוץ: "בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְיָ" (תהלים כו יב).^[20] ואפשר להיות מזו הגזרה "אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ" (במדבר יח כט). ואפשר כי ב' המשקלים האלה שזכרנו – מִפְעָל ומַפְעֵל – יהיה הזכרים חבורם אחד, אף על פי שמצאנו הבדל ביניהם ברוב. "וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ" (ויקרא כז לא), היתה ראויה העי"ן בשוא, אלא שנפתחה מפני שהיא גרונית.

מְפַעֵל – "לִמְתָעֵב גּוֹי" (ישעיהו מט ז), "וּמְבַשְּׁלוֹת עָשׂוּי מִתַּחַת הַטִּירוֹת" (יחזקאל מו כג), האחד ממנו מְבַשֵּׁל או מְבַשְּׁלָה. וכן "מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת" (מ"ב יב יד), "וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ" (דה"ב ל יד). ומזו המשקל "וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" (בראשית כח יא), האחד מְרַאֲשָׁה בפלס מְבַשְּׁלָה, מְזַמְּרָה, מְקַטְּרָה. ומאשר למ"ד שלהם נחה: "מְמַלֵּא עַל כָּל גְּדוֹתָיו" (דה"א יב טז), וכן "וְלִמְכַסֶּה עָתִיק" (ישעיהו כג יח), שהוא כמו מִכְסֶה, "יִמַּךְ הַמְּקָרֶה" (קהלת י יח). ויתכן להיות מזו הגזרה "וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם" (יחזקאל ז כד), יאמר האחד מְקַדֵּשׁ והרבים מְקַדְּשִׁים, מְקַדְּשֵׁיהֶם, והוקל זה כמו רבים מהדגושים. וכן יאמר מְנַקֶּה, ועם ה"א הנקבה מְנַקִּיָּה בדגש היו"ד ובחירק הקו"ף מן "וּמְנַקִּיֹּתָיו" (שמות כה כט).

ובתוספת תי"ו: מִפְעֵלוּת – "אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת" (דברים ח ט).

מִפְעוֹל – מִזְמוֹר, "וְכָל עִיר מִבְחוֹר" (מ"ב ג יט), "בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל" (יחזקאל ד י), "כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים" (בראשית לח כד), "בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים" (במדבר כב כד), "בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר" (יחזקאל מו כא), "מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ" (ש"ב כב נא). ובפתח המ"ם: מַכְאוֹב, מַטְמוֹן, מַשְׁקוֹף, מַרְגּוֹעַ. כלם לא ישתנו. ומִקְצוֹעַ יקובץ גם בלשון נקבות: "לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת" (שמות כו כד). וכן בסמוך: "בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעוֹת הֶחָצֵר" (יחזקאל מו כב). אבל "לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן" (שמות כו כג) אינו מזה המשקל, ויאמר האחד ממנו מְקֻצַּע.

מַפְעוּל בשורק – "מַסְלוּל וָדֶרֶךְ" (ישעיהו לה ח), "כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל" (שה"ש ה ה), ומַכְלוּל מן "הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים" (יחזקאל כז כד), מַעְרוּם מן "וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ" (דה"ב כח טו). ואפשר שיהיה מַעְרוֹם בחולם, כמו מן עֵרוֹם – עֵרֻמִּים. ואפשר שיהיה מן "וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים" (ישעיהו מה ג) – מַטְמוּן בשורק. ומזה המשקל "מָצוּק מִצָּפוֹן" (ש"א יד ה) הראוי מַיְצוּק או מַצְיוּק.^[21] וכן מַבּוּל הראוי מַנְבּוּל. וכן מַחְלוּי, והקבוץ: "כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים" (דה"ב כד כה).

מַפְעֵלָה – מַכְשֵׁלָה, מַשְׁעֵנָה, מַחֲרֵשָׁה, מַדְמֵנָה, מַהְפֵּכָה. ובקבוץ ובכנוי ובסמוך לא ישתנו, אלא שתשוב הה"א תי"ו רפה: "וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ" (ש"א יג כ), "כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים" (ישעיהו יג יט) סמוך אל הפועל, "כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם" (דברים כט כב) סמוך אל הפעול.

מִפְעָלָה – הפתח והחירק והסגול שוים בזה המשקל מֶמְשָׁלָה, מַמְלָכָה, מֶרְכָּבָה, מֶלְתָּחָה, מִלְחָמָה, מִשְׁפָּחָה, ומְלָאכָה מזה המשקל אלא שנחה בו האל"ף, והראוי מַלְאָכָה. ומזה המשקל "כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם" (ירמיהו יג יח) בפלס מַמְלְכוֹתֵיכֶם, מַרְאָשָׁה בפלס מַמְלָכָה. ומזה המשקל עוד, אלא שהוא דגוש הלמ"ד, "חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת" (ישעיהו ל י), האחד מַהֲתַלָּה. ובסמוך: מִלְחֶמֶת, "מַמְלֶכֶת סִיחֹן" (במדבר לב לג). "וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת" (ש"א יג כב) אפשר שחסר הנסמך, או יהיה משקל אחר והוא העקר, כי מִלְחֶמֶת אחד בסמוך ובמוכרת, וחבורו יוכיח: מִלְחֶמֶת – מִלְחַמְתִּי, וכן מִשְׁמֶרֶת – מִשְׁמַרְתִּי, וכן מֶמְשֶׁלֶת – "לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית א טז), וכן "לְמִשְׁפַּחַת לִבְנֵי קְהָת" (דה"א ו נה), וכן מַמְלֶכֶת אחד בסמוך ובמוכרת, ואלו היה החבור מן מִלְחָמָה, מַמְלָכָה, היתה התי"ו רפה כדרך כל ה"א הנקבה שתהפך תי"ו. ועשו החבור מן מִלְחֶמֶת לא מן מִלְחָמָה, לפי שהוא נקל בלשון, כשם שעשו מן פּוֹקֶדֶת לא מן פּוֹקְדָה כמו שכתבנו (לעיל לא ע"א).

ובקבוץ: מַמְלָכוֹת, מִלְחָמוֹת, ובסמוך בשוא: "מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ" (דברים כח כה), "מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן" (שופטים ג א), "מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי" (במדבר ג כז). ובא בקמץ בסמוך: "וּמִשְׁפָּחוֹת קִרְיַת יְעָרִים הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי" (דה"א ב נג), ובמקצת ספרים ראיתיו בשוא. ובא בשוא זולתי בסמוך: "לְמִשְׁפְּחוֹת לִבְנֵי קְהָת" (ראה יהושע כא כו, דה"א ו נה), "לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה" (תהלים קלו ט). ומזה המשקל מַתָּנָה הראוי מַנְתָּנָה.

מַפְעַלָּה בדגש הלמ"ד – מַהֲתַלָּה, מַעֲדַנָּה, מַעֲשַׁקָּה, "חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת" (ישעיהו ל י), "אֲגַג מַעֲדַנֹּת" (ש"א טו לב), "בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת" (ישעיהו לג טו).

מִפְעוֹלֶת – מִשְׁקֹלֶת, מַחֲגוֹרֶת, מִכְמֹרֶת, מַלְכֹּדֶת, מַשְׂכֹּרֶת, "מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ" (מ"א ה כה) הראוי מַאֲכֹלֶת, "בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית" (יחזקאל כ לז) הראוי בְּמַאֲסוֹרֶת. ובכנוי ישוב החולם לקמץ-חטף: מִשְׁקָלְתּוֹ, מַחְגָּרְתּוֹ, או בשורק: "הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ" (בראשית כט טו), "וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף" (דה"א כז ב), "וּמַלְכֻּדְתּוֹ עֲלֵי נָתִיב" (איוב יח י). והקבוץ: מִשְׁקוֹלוֹת, מַחֲגֹרוֹת. אבל "וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ" (חבקוק א טז) אינו מחובר מן "וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת" (ישעיהו יט ח), כי אם מן מִכְמֶרֶת בסגול.

מִפְעֶלֶת – מִגְעֶרֶת, מַחְמֶצֶת, מַרְחֶשֶׁת, "מַחֲשֶׁבֶת רָעָה" (יחזקאל לח י), מַחְבֶּרֶת, מִרְקַחַת, מִשְׁלַחַת. ויתכן לפרש מַחְמֶצֶת שם-תאר לעסה, וכן מוֹלֶדֶת שם-תאר והוא במשקלו. ובהפסק ישוב הסגול לקמץ כמשפט: "וּצְדָקָה לְמִשְׁקָ֑לֶת" (ישעיהו כח יז). ונשאר עם הסגול: "אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת" (בראשית כב ו). ומְלֶאכֶת מזה המשקל, אלא שנחה בו האל"ף כמשפט. מַחְבַּרְתּוֹ, "אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ" (ש"א יג כ), מִשְׁמַרְתּוֹ, מְלַאכְתּוֹ בנוח האל"ף. והקבוץ: מַחְבָּרוֹת, מִשְׁמָרוֹת, מְלָאכוֹת בנוח האל"ף. ובסמוך ובכנוי תנוע האל"ף: "כֹּל מַלְאֲכוֹת" (דה"א כח יט), "לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ" (תהלים עג כח). מִשְׁמְרוֹתָיו, מִשְׁמְרוֹתֶיךָ וכן כלם.

תִּפְעֶלֶת – תִּפְאֶרֶת, תִּפְלֶצֶת.

תִּפְעֹלֶת – תִּלְבּוֹשֶׁת.

תִּפְעָלָה – תִּפְאָרָה, וכן תִּשְׁבָּחָה שנאמר בתפלות, וכן תִּשְׁבָּחוֹת התי"ו בחירק.^[22]

תַּפְעוּלָה – "וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר" (איוב כח יא), והמפיק לתפארת הקריאה, וכן במפיק "וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ" (זכריה ד ב), "כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ" (ישעיהו כח ד), "לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם" (יחזקאל כב כד). וכן יאמר תַּעֲצוּמָה מן "עֹז וְתַעֲצֻמוֹת" (תהלים סח לו), תַּנְחוּמָה מן "תַּנְחֻמוֹת אֵל" (איוב טו יא), תַּהֲפוּכָה מן "דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה" (דברים לב כ), תַּהֲלוּכָה מן "וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה" (נחמיה יב לא), תַּעֲרוּבָה מן "בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת" (מ"ב יד יד), תַּלְאוּבָה מן "בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת" (הושע יג ה), תַּחֲנוּנָה מן "בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי" (תהלים פו ו).

תַּפְעוּל – תַּמְרוּק, תַּעֲנוּג, תַּמְרוּר, תַּנְחוּם, תַּחֲלוּא, תַּעֲלוּל, "תַּמְרוּקֵיהֶן" (אסתר ב ג), "אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" (שה"ש ז ז), "כּוֹס תַּנְחוּמִים" (ירמיהו טז ז), "תַּמְרוּרִים" (ירמיהו ו כו), "וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים" (דה"ב כא יט), "וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ" (דברים כט כא), "תַּחֲלוּאֵי רָעָב" (ירמיהו יד יח), "וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם" (ישעיהו ג ד).

תַּפְעֵל – "וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ" (שמות כח ד), ובדברי חז"ל: "תַּרְבֵּץ הַוֵּשֶׁט" (חולין מג ב עי"ש).

תַּפְעִיל – תַּרְשִׁישׁ, תַּכְרִיךְ, תַּלְמִיד.

תַּפְעְלוֹנִי – תַּחְכְּמֹנִי.

תַּפְעֵלָה – תַּרְדֵּמָה, תַּבְעֵרָה.

תַּפְעִלָה – "תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה" (ישעיהו כט ב), ודגש הנו"ן לחסרון המשך.

תִּפְעָל – "תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר" (ישעיהו מא יט), תִּדְעָל, "וְאֶת הַתַּחְמָס" (ויקרא יא טז).

תְּפַעוּל – "תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ" (ויקרא כא כ), "וּתְאַשּׁוּר" (ישעיהו מא יט).

תְּפַעָל – "אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר" (ישעיהו לז יב).

תְּפוֹעְלֵל – תְּקוֹמֵם ועי"ן-הפֹעל בו נחה, "וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" (תהלים קלט כא).

נַפְעוּל – נַפְתּוּל מן "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי" (בראשית ל ח).

נִפְעוֹל – נִמְרוֹד הנו"ן בחירק, נֶפְתּוֹח הנו"ן בסגול.

יַפְעָל – יִפְתָּח, יִצְחָק, יִדְלָף, יִצְהָר, יִגְאָל, יִשְׁבָּק.

יַפְעוֹל – יַעֲקֹב.

יַפְעוּל – "וּבַיַּלְקוּט" (ש"א יז מ).

יַפְעֵל – "אֶרֶץ יַעְזֵר" (במדבר לב א).

אֶפְעָל – אֶשְׁכָּר, אֶשְׁנָב, אֶצְבָּע, אֶשְׁפָּר קמוצים, ובהסמכם פתוחים. ובפתח האל"ף: אַרְבַּע, גם הבי"ת פתוחה, גם באתנח וסוף פסוק, אַשְׁמַן מן "בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים" (ישעיהו נט י), אַכְזָר, אַכְזָב.

אֶפְעוֹל – אֶגְרוֹף, אֶזְרוֹעַ, אֶפְרוֹחַ, אֶשְׁכֹּל, אֶתְמֹל, ובשורק: "וְאֶתְמוּל עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם" (מיכה ב ח), ונדגשה התי"ו והאל"ף בחירק: "כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (ש"א י יא). וקבוץ אֶשְׁכּוֹל בלשון נקבות: "לְאַשְׁכֹּלוֹת" (שה"ש ז ח) ובפתח האל"ף. ובסמוך ובכנוי הכ"ף בשוא: "כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן" (שה"ש ז ט) האל"ף בסגול, "הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ" (בראשית מ י) האל"ף בפתח. ויתכן להיות משקל אחר, כי אַשְׁכּוֹלוֹת לא ישתנו בסמוך. וכמוהו מן אַרְמוֹן – אַרְמוֹנוֹת, ובסמוך: "אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד" (ירמיהו מט כז), ויתכן שהוא משקל אחר. ואף על פי שאַרְמוֹן אינו מזה המשקל כי הנו"ן בו נוספת. ואפשר שגם בו האל"ף נוספת.

אַפְעֵל – אַבְנֵט. לא ישתנה בסמוך ובכנוי ובקבוץ: "וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ" (ישעיהו כב כא), "וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים" (שמות כח מ). ואפשר שהוא מן ארבע אותיות.

אַפְעִיל – "בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב" (מיכה א יד), כי מצאנוהו בלא אל"ף: "וְהָיָה בִכְזִיב" (בראשית לח ה). ובתוספת ה"א: "אַכְזִיבָה" (יהושע יט כט), "וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר" (משלי יב יט) שם כמו רֶגַע.

אֲפַעִיל בדגש – אֲבַטִּיחַ, "וְאֵת הָאֲבַטִּחִים" (במדבר יא ה).

אַפָּעַל – אַפָּדַן הדל"ת בפתח או בצרי מן "וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ" (דניאל יא מה). ויתכן שיהיה האל"ף שרש והנו"ן נוספת.

אַפִּלְעוֹן – אַפִּרְיוֹן.

אֲפַלְעוֹן – אֲדַרְכוֹן, "לַאֲדַרְכֹנִים אָלֶף" (עזרא ח כז), אפשר כי האל"ף נוספת כי נמצא בלא אל"ף עם מ"ם בסוף: "דַּרְכְּמוֹנִים שֵׁשׁ רִבֹּאות" (עזרא ב סט).

אֶפְעָלָה – אֶצְעָדָה, ובפתח: אַזְכָּרָה, "אַזְכָּרָתָהּ לַייָ" (ויקרא ו ח).

אַפְעוּלָה – "וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה" (תהלים צ ד), ועם תי"ו: "בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר" (שמות יד כד) בחולם.

אַפְעֲלִיּוּת – "אַכְזְרִיּוּת חֵמָה" (משלי כז ד).

אֲפַעְפּוּעָה – אֲבַעְבּוּעָה, "לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת" (שמות ט ט), נכפלה בו הפ"א והעי"ן ונפל למ"ד-הפֹעל והיא הה"א, כי שרשו בעה מענין "נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה" (ישעיהו ל יג).

הִפְעוֹל – "כְּהִנְדֹּף עָשָׁן" (תהלים סח ג), הִמּוֹל,^[23] ובשורק "כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף" (יחזקאל כב כב).

הַפְעָלָה – "רֶוַח וְהַצָּלָה" (אסתר ד יד), הַכָּרָה – "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם" (ישעיהו ג ט), ראויים בתשלומם: הַנְצָלָה, הַנְכָּרָה.

הַפְעָלוּת – "לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם" (יחזקאל כד כו).

ומחסרי הפ"א

מַעוֹל – מַשּׂוֹר בחולם ובדגש, ובשורק: מַבּוּל, מַבּוּעַ, מַדּוּחַ מן "מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים" (איכה ב יד).

ובקמץ: מַעָל – מַבָּט, מַטָּע, מַפָּל, מַפָּח, מַפָּץ, מַצָּב, מַתָּן, והתאר מַכָּר – "אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ" (מ"ב יב ו), קמוצים. ובהסמכם פתוחים: "וּמַפַּל בַּר" (עמוס ח ו), "מַטַּע יְיָ" (ישעיהו סא ג), "מַפַּח נָפֶשׁ" (איוב יא כ). אבל עם הכנוים יהיו קמוצים כעיקרם: "וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ" (יחזקאל ט ב), "נֵצֶר מַטָּעַי" (ישעיהו ס כא), "תְּרוּמַת מַתָּנָם" (במדבר יח יא). ובסמיכות הרבים בשוא: "מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ" (איוב מא טו). ובא קמץ בסמיכות: "מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ" (משלי יח טז), "מַצַּב פְּלִשְׁתִּים" (ש"א יג כג). ובא פתח במוכרת: "לֵךְ לְמַסַּע לִפְנֵי הָעָם" (דברים י יא), "וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת" (במדבר י ב), "וּמִמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת" (מ"א ז ט). ובצרי: "מַפֵּץ אַתָּה לִי" (ירמיהו נא כ).

ובה"א הנקבה: מַעָלָה – מַטָּרָה, מַפָּלָה – "מְעִי מַפָּלָה" (ישעיהו יז א), מַתָּנָה. ובצרי: מַגֵּפָה, מַסֵּכָה, מַפֵּלָה – "שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה" (ישעיהו כג יג), "קִרְיָה בְצוּרָה לְמַפֵּלָה" (ישעיהו כה ב), מַצֵּבָה. ובסמוך: "מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה" (שופטים יד ח), "מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל" (בראשית לה כ). ויתכן שיאמר גם כן במוכרת, כמו מַמְלָכָה – מַמְלֶכֶת, מִלְחָמָה – מִלְחֶמֶת, כמו שכתבנו (לעיל קסה ע"ב). וכן בא במוכרת: "וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ" (שופטים ד כא). ונשתנו בסמיכות ובאו על דרך המוכרת מלרע ובפתח למ"ד-הפֹעל: "מַגֵּפַת הַסּוּס" (זכריה יד טו), "מַסֵּכַת זְהָבֶךָ" (ישעיהו ל כב). ונשתנה עוד ובא עי"ן-הפֹעל בשוא: "מַצְּבַת הַבַּעַל" (מ"ב ג ב). והקבוץ: מַטָּרוֹת, "וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן" (מ"א ו ז), מַפֵּלוֹת, מַגֵּפוֹת, מַצֵּבוֹת, מַפָּלוֹת.

ומחסרי הפ"א עוד: שִׂיא, שִׂיג, עקרם נְשִׂיא, נְשִׂיג – "אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ" (איוב כ ו), "וְכִי שִׂיג לוֹ" (מ"א יח כז).

ומנחי הפ"א

מוֹעָל בחולם או בשורק – מוֹלָד, מוֹשָׁב, מוֹדָע, מוֹרָד בחולם, "מוּסָד מוּסָּד" (ישעיהו כח טז)^[24] בשורק. קמוצי העי"ן. ובסמוך פתוחין: "לְמוֹרַשׁ קִפֹּד" (ישעיהו יד כג), "אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר" (ש"א כ כה), "מוּסַר יְיָ" (דברים יא ב), "מוּסַר הֲבָלִים" (ירמיהו י ח), "מוּסַר אַכְזָרִי" (ירמיהו ל יד), "מוּסַר הַשְׂכֵּל" (משלי א ג). ובא בלי סמיכות פתח: "וְהָיִיתָ מֻצַק" (איוב יא טו) במקצת ספרים, ובמסורה אין פתח כי אם "מֻצַק נְחֹשֶׁת" (מ"א ז טז). ובכנוי: "וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ" (ש"א כ כה), "וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא" (בראשית י ל). ובקבוץ: מוֹלָדִים, מוֹשָׁבִים העי"ן בקמץ. ובסמוך העי"ן בשוא: "וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (יחזקאל לד יג), "הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר" (איוב כד יג). ויש אומרים כי "מוֹשְׁבֵי", "מֹרְדֵי" משקל אחר: מוֹשֵׁב, מוֹרֵד בצרי; כי מזה המשקל יהיה גם הסמוך בקמץ, כמו "מוֹרָשֵׁי לְבָבִי" (איוב יז יא), "מוֹצָאֵי בֹקֶר" (תהלים סה ט), "כְּמוֹצָאֵי גּוֹלָה" (יחזקאל יב ד), כי מזה המשקל הם שהלמ"ד שלהם אל"ף: מוֹרָא, מוֹצָא, "וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ" (ישעיהו ח יב), "וְהוּא מוֹרַאֲכֶם" (ישעיהו ח יג), אבל בסמיכות הוא גם כן בקמץ מפני האל"ף הנחה: "וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם" (מ"ב ב כא).

ובה"א הנקבה: מוֹעָלָה בחולם או בשורק – מוֹרָשָׁה ובסמוך "מוֹרֶשֶׁת גַּת" (מיכה א יד) בחולם; ובשורק: "עָרֵי הַמּוּעָדָה" (יהושע כ ט), "מַטֵּה מוּסָדָה" (ישעיהו ל לב), "מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת" (יחזקאל מא ח).

וכן במשפט הזה מוֹעֵל בצרי – מוֹעֵד, מוֹקֵד, מוֹפֵת. אלה לא ישתנו בסמוך. ובקבוץ ובסמוך ובכנוי העי"ן בשוא: מוֹפְתִים, מוֹעֲדִים, "מוֹקְדֵי עוֹלָם" (ישעיהו לג יד), "מוֹעֲדֵי יְיָ" (ויקרא כג ב), "וְאֶת מוֹפְתַי" (שמות ז ג), "אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי" (ויקרא כג ב). וכן בכנוי היחיד: "עַל מוֹקְדָה" (ויקרא ו ב), "אֶת קָרְבַּן יְיָ בְּמֹעֲדוֹ" (במדבר ט ז). ובכנוי הנמצא העי"ן בפתח או בסגול כמו שכתבנו בכנוי פּוֹעֵל (לעיל כט ע"ב) – מוֹעֲדֶךָ, וכן היחיד בכנוי הנמצאים: מוֹעַדְכֶם בפתח העי"ן, או בסגול: "אֲנִי מוֹפֶתְכֶם" (יחזקאל יב יא). והקבוץ בכנוי העי"ן בשוא. אבל "וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו" (ישעיהו יד לא) שהוא קמוץ, אמרו שהוא משקל אחר: מוֹעָד בקמץ בפלס מוֹלָד, כי אם היה ממוֹעֵד בצרי היה (מועדו) [מוֹעֲדָיו] העי"ן בשוא. והנה מצאנו "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי" (תהלים קטז טז) בצרי, ואם הנפרד מוֹסֵר בצרי היה לו לומר מוֹסְרָי בשוא, אך נאמר כי הנפרד מוֹסָר בקמץ, ועם הרבים: מוֹסָרִים, מוֹסָרַי, ובא קמץ-קטן תחת קמץ-גדול.

ובה"א הנקבה: מוֹעֵלָה בצרי – מוֹעֵצָה, מוֹסֵרָה, וכן הקבוץ בצרי: "וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת" (ירמיהו ז כד), "מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת" (ירמיהו כז ב). והסמוך בשוא: מוֹעֲצוֹת, "וּמֹסְרוֹת עָרוֹד" (איוב לט ה). וכן הכנוי: "וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק" (ירמיהו ל ח), "וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ" (משלי א לא).

ובתי"ו הנקבה: "מוֹלֶדֶת בַּיִת" (ויקרא יח ט), "מוֹרֶשֶׁת גַּת" (מיכה א יד), וכבר כתבנוהו למעלה (קסח ע"א), מוֹדַעַת פתח מפני העי"ן, מוֹלַדְתְּךָ, מוֹלַדְתֵּנוּ, מוֹדַעְתֵּנו בצרי, ובא בקמץ: "הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ" (רות ג ב) ומשפטו בצרי. וכן יאמר מוֹשַׁעַת, והקבוץ ממנו: "הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת" (תהלים סח כא).

מֵיעָל – מֵיטָב, מֵישָׁר בצרי המ"ם. ובחירק: "עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם" (ש"ב יז כ). והם קמוצים. ובסמוך פתוחים: "מֵיטַב שָׂדֵהוּ" (שמות כב ד). והקבוץ: "מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ" (שה"ש א ד).

מִיעוֹל – מִישׁוֹר.

תֵּיעָל – תֵּימָן.

תִּיעוֹל – תִּירוֹשׁ, תִּינוֹק. וקבוץ תִּינוֹק בלשון נקבות: "תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן", כי תִּינוֹק ותִּנוֹקוֹת לא נמצא כי אם בדברי רבותינו ז"ל, ואמרו לנקבה תִּנוֹקֶת.

תּוֹעָל – תּוֹשָׁב – "כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב" (ויקרא כה מ), קמץ, ובסמוך פתח: "תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר" (ויקרא כב י).

ועם ה"א הנקבה: תּוֹעָלָה – תּוֹלָדָה. ובסמוך תּוֹלֶדֶת, וכן יאמר גם כן במוכרת תּוֹלֶדֶת, כמו שזכרנו במִשְׁמֶרֶת, תִּפְאֶרֶת. וכן יאמר תּוֹכָחָה, תּוֹעָפָה או תּוֹעֶפֶת, תּוֹכַחַת – "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה" (משלי כז ה), והקבוץ: "בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן" (תהלים לט יב), "וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ" (איוב כב כה). ובצרי: "בְּיוֹם תּוֹכֵחָה" (הושע ה ט). והקבוץ: "תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים" (תהלים קמט ז). וסמיכות הקבוץ: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב" (בראשית לז ב), "תּוֹכְחוֹת מוּסָר" (משלי ו כג), "בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה" (יחזקאל כה יז), "כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ" (במדבר כג כב).

עֵלָה – שֵׁנָה, דֵּעָה, עֵצָה, לֵדָה, צֵאָה, עֵדָה, חֵמָה. ובסמוך: שְׁנַת, עֲצַת, עֲדַת, חֲמַת – עי"ן-הפֹעל בשוא. אבל צֵאָה לא ישתנה מפני האל"ף – "צֵאַת הָאָדָם" (יחזקאל ד יב). וכן דֵּעָה, דַּעַת פתח כלו מפני שהוא מלעיל, והכנוים: דַּעְתּוֹ, דַּעְתְּךָ, דַּעְתִּי, והם מחוברים מן דַּעַת שהוא אחד בסמוך ובמוכרת, לא מן דֵּעָה, כי אלו היה מחובר מן דֵּעָה היתה התי"ו רפה כמו שזכרנו במִלְחֶמֶת. ויתכן שסמיכות דֵּעָה – דֵּעַת, עי"ן-הפֹעל בצרי ומלרע, כמו צֵאָה – צֵאַת. והכנוים: צֵאָתוֹ, צֵאָתְךָ, דֵּעָתוֹ, דֵּעָתְךָ. אבל להקל על הקריאה עשו החבור מן דַּעַת לא מן דֵּעָה. ובמשקל דַּעַת: שַׁחַת, נַחַת, שרשם ישׁח, ינח. שֵׁנָה, שְׁנָתִי, שְׁנָתוֹ וכן כלם עי"ן-הפֹעל בשוא, אבל בלֵדָה נהגו בקריאתו מנהג צֵאָה לקיים הצרי: לֵדָתוֹ, לֵדָתְךָ. ואולי נהגו כן מפני שהלמ"ד והדל"ת ממוצא אחד, שלא לחטף האחת על חברתה. ובאו בתי"ו ובפתח שלא בסמיכות: "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי" (תהלים קלב ד),^[25] "חֲמַת לָמוֹ" (תהלים נח ה). אבל הם סמוכים סמיכות אותיות השמוש. והקבוץ בצרי: שֵׁנוֹת, דֵּעוֹת, עֵצוֹת, לֵדוֹת, צֵאוֹת, עֵדוֹת, חֵמוֹת, ובסמוך בשוא: שְׁנוֹת, חֲמוֹת, עֲדוֹת, עֲצוֹת. אבל דֵּעוֹת צֵאוֹת לא ישתנו, וכן לֵדוֹת. והכנוי: שְׁנוֹתָיו, חֲמוֹתָיו, עֲדוֹתָיו, עֲצוֹתָיו בשוא, "נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ" (ישעיהו מז יג) והפייט אשר אמר "וְסַבּוֹתָ לְעֵצוֹתָיו" העי"ן בצרי, תפשו עליו ואמרו כי הישר לַעֲצוֹתָיו. ודומה לי כי הִשְׁגָּהוּ משקל עֵדוֹתָיו – "אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו" (תהלים קיט ב), ואותו הוא בצרי לקיים בו הנח שהוא מנחי העי"ן.

עוֹלָה – צוֹאָה, ובסמוך: "צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן" (ישעיהו ד ד), "וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ" (משלי ל יב). ובתשלומו היה יְצוֹאָה על משקל בְּשׂוֹרָה.

עֵל – דֵּעַ – "אֶשָּׂא דֵעִי" (איוב לו ג), "צֵא תֹּאמַר לוֹ" (ישעיהו ל כב).

עוֹל בחולם ובשורק – צֹא – "הַבְּגָדִים הַצֹּאִים" (זכריה ג ד). ובתשלומו יְצוֹאִים על משקל גְּדוֹלִים. ובשורק: "כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ" (איוב מ כ), "לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד" (ישעיהו מד יט), "אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ" (איוב ל כד).

עֶלְעָל – צֶאֱצָא, "הַצֶּאֱצָאִים" (ישעיהו כב כד), "וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ" (ישעיהו מח יט), שרשם יצא.

ומנחי העי"ן

מָפוֹל – מָקוֹם, מָלוֹן, מָכוֹן, מָאוֹר, מָגוֹר, מָזוֹר, מָצוֹר, מָקוֹר, מָשׂוֹשׂ, מָנוֹס, המ"ם בקמץ. ובצרי: "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" (קהלת ט יא). הו"וין עיי"ני הפעלים. ובהסמכם תשוב המ"ם שואית: "מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי" (שמות ג ח), "מְקוֹם שָׁם קֶבֶר" (יחזקאל לט יא), "מְלוֹן אֹרְחִים" (ירמיהו ט א), "מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים" (ישעיהו לב יד), "וְאֶל מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם" (יחזקאל ד ז), "מְקוֹר מַיִם חַיִּים" (ירמיהו ב יג), "לִמְאוֹר פָּנֶיךָ" (תהלים צ ח). וכן בכנוי: "אֶל מְקוֹמִי" (בראשית ל כה), "אֶת מְזֹרוֹ" (הושע ה יג), "אֶת מְקֹרָהּ" (ויקרא כ יח). ובקבוץ: מְלוֹנִים, מְכוֹנִים, מְאוֹרִים, "כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם" (יחזקאל לב ח), "כִּמְבוֹאֵי עִיר מְבֻקָּעָה" (יחזקאל כו י), "מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים" (ירמיהו טז ד). ובקבוץ הנקבות: "אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת" (בראשית א טז). וכן קבוץ מָקוֹם בלשון נקבות: מְקוֹמוֹת, מְקוֹמוֹתָיו, מְקוֹמוֹתֶיךָ. וכן בשורק: מָעוּף, ובסמוך: "מְעוּף צוּקָה" (ישעיהו ח כב), "וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף" (איוב יט ו). מָרוּד מן "וַעֲנִיִּים מְרוּדִים" (ישעיהו נח ז), מָבוּשׁ, מְבוּשִׁים, "וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו" (דברים כה יא), "מָצוּק מִצָּפוֹן" (ש"א יד ה), "מְצֻקֵי אֶרֶץ" (ש"א ב ח), מָגוּר, "מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב" (יחזקאל כא יז). ובא במשקל הזה "עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ" (יחזקאל כז ו), כי הוא מן "כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט" (יחזקאל כז כט), שהוא במשקל מָכוֹן, מָקוֹם, ויאמר האחד אם היה קל מָשׁוֹט, והרבים מְשׁוֹטִים, מְשׁוֹטַיִךְ. ומן הדגוש יאמר האחד מִשּׁוֹט בחירק המ"ם, והרבים מִשּׁוֹטִים, מִשּׁוֹטַיִךְ. והמשקל הזה בתשלומו בשקל מִזְמוֹר, מִגְדוֹל.

מֻפָּל – מוּעָף, מוּצָק. והוא בתשלומו ממשקל מָשְׁחָת מן "כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם" (ויקרא כב כה). ובה"א הנקבה: "שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ" (תהלים סו יא).

תּוּפַל – אפשר שיהיה תאר במשקלו "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ" (שה"ש א ג), ובא פתח לפי שבא במשקל אית"ן. וכן מצינו תאר פתח: "הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן" (ישעיהו כח טז), "לֵב הוּתַל" (ישעיהו מד כ).

פִּילוֹן – פִּישׁוֹן, גִּיחוֹן, כי ענין פִּישׁוֹן מן "וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם" (מלאכי ג כ), וכן גִּיחוֹן מן "יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ" (איוב מ כג). תִּיכוֹן, חִיצוֹן, קִיצוֹן מן "הַקִּיצוֹנָה" (שמות כו ד), ובצרי: זֵדוֹן, "הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים" (תהלים קכד ה).

ובקמץ: פָּלוֹן – "בָּא זָדוֹן" (משלי יא ב), "אַנְשֵׁי לָצוֹן" (ישעיהו כח יד), "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה" (ישעיהו כב יג), קמצות הפ"א לעי"ן-הפֹעל והו"וין והנו"נין נוספות, ובסמוך הפ"א בשוא: "זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ" (עובדיה א ג), "כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה" (תהלים קיט קיא). וכן בכנוי ובקבוץ. ובצרי: זֵדוֹן מן "הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים" (תהלים קכד ה), ונכתבה בו היו"ד עי"ן-הפֹעל. ובמשקלו: "עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם" (שופטים ט ו), "בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (בראשית יג יח).

פִּיל – שִׁיר, קִיר, עִיר, צִיר, צִיץ, גִּיר, נִיר. אחד בסמוך ובמוכרת. והקבוץ: שִׁירִים, צִירִים. ונבלע הנח בדגש במלת "וּפְטוּרֵי צִצִּים" (מ"א ו יח). וקִיר בקבוץ נקבות: "קִירוֹת הַבַּיִת" (מ"א ו ה). ועִיר בקבוץ הפ"א קמוצה: עָרִים. ויש בהראות עי"ן-הפֹעל: "וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם" (שופטים י ד). וסִיר יקובץ בלשון זכרים: "כִּי עַד סִירִים סְבֻכִים" (נחום א י). וסִיר אחר יקובץ בלשון נקבות: "וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו" (שמות כז ג).

ויש פַּיִל שעיי"ן שלו נראית – בַּיִת, חַיִל, עַיִר, עַיִן, יַיִן, שַׁיִת, בַּיִר. ובסמוך תנוח עי"ן-הפֹעל בצרי: "בֵּית יְיָ" (שמות כג יט), "עֵין יְיָ" (תהלים לג יח), "עֵין הַקּוֹרֵא" (שופטים טו יט), "זֵית שֶׁמֶן" (דברים ח ח), "כְּיֵין לְבָנוֹן" (הושע יד ח), "חֵיל פַּרְעֹה" (שמות יד כח). ובאו במוכרת על דרך הסמיכות: "כְּיֵין הַטּוֹב" (שה"ש ז י), "בְּחֵיל כָּבֵד" (מ"ב יח יז). ובאו בסמוך על דרך המוכרת: "מִיַּיִן הָרֶקַח" (שה"ש ח ב), "הַיַּיִן הַחֵמָה" (ירמיהו כה טו), "יַיִן תַּרְעֵלָה" (תהלים ס ה), "וְעַיִר פֶּרֶא" (איוב יא יב). והקבוץ: זֵתִים בצרי, בָּתִּים בקמץ, וקבוץ עַיִר בהראות עי"ן-הפֹעל: "וַעְיָרִם עֲשָׂרָה" (בראשית לב טז). וכן קבוץ חַיִל בהראות עי"ן-הפֹעל: "שָׂרֵי הַחֲיָלִים" (מ"א טו כ). ובסמיכות תנוח. וקבוץ עַיִן – עֵינַיִם. ובלשון נקבות בהראות עי"ן-הפֹעל: "עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת" (דברים ח ז). ובסמוך נחה: "עֵינֹת מַיִם" (שמות טו כז). ובחירק: "מַעְיְנֹת תְּהוֹם" (בראשית ז יא). ובכנוי: עֵינוֹ, בֵּיתוֹ בצרי, ובחירק: "שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ" (ישעיהו י יז), "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה" (בראשית מט יא). וכן תאמר יֵינוֹ, זֵיתוֹ, בֵּירוֹ בצרי או בחירק, וכן שאר הכנויים. וקבוץ בַּיִר לא מצאנו, ואולי יקובץ בלשון נקבות כי הוא לשון נקבה "כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֵיהָ" (ירמיהו ו ז), ונאמר בְּיָרוֹת כמו עֲיָנוֹת. ואולי נאמר בֵּרִים כמו זֵתִים. וקבוץ יַיִן מצאנו בדברי רז"ל: "יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת" (משנה ביצה א ט). ואפשר שיהיה מזה המשקל: "וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא" (דברים ג כט), והיה ראוי להיות גַּיִא על משקל בַּיִת, זַיִת, אלא שהוקל.

פֵּל בצרי – אֵל, גֵּר, כֵּן, נֵר, זֵר, נֵד, עֵד, עֵר, רֵק, רֵשׁ. "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי" (תהלים יח כט), "כִּי אַתָּה נֵירִי יְיָ" ונכתבה בו עי"ן-הפֹעל בשירת ספר שמואל (ש"ב כב כט). "בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ" (דברים א טז), "בַשָּׁמַיִם עֵדִי" (איוב טז יט), "וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ" (משלי ו יא), "מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם" (משלי י טו). וקבוצם: אֵלִים, גֵּרִים, כֵּנִים. ונֵר יקובץ בלשון נקבות: "יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח ב). ובסמוך: "אֵילֵי מוֹאָב" (שמות טו טו). וכן בכנוי: "יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם" (ישעיהו מג ט).

פָּל בקמץ – זָר, רָע, רָשׁ, שָׁב, עָב. קמוצים, ובהסמכם פתוחים. ובאו קמוצים בסמיכות: "כְּעָב טַל" (ישעיהו יח ד), "כְּעָב מַלְקוֹשׁ" (משלי טז טו), "וְעָב עֵץ" (יחזקאל מא כה). ורַע הרבה ממנו פתוחים, והן ידועין על פי המסורת. וכן צַר הרבה פתוחין. ויש שבעה קמצין: "לוֹ צָר" (ישעיהו סג ט), "יָדוֹ פָּרַשׂ צָר" (איכה א י), "נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר" (איכה ב ד), "לִפְנֵי צָר" (איכה א ה), "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי" (תהלים ד ב), "אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר" (זכריה ח י), "כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה" (אסתר ז ד) – קמוצין. "עַל הַצַּר הַצֹּרֵר" (במדבר י ט), "בַּצַּר לִי" (ש"ב כב ז) – פתחין. "בַּפַּשׁ מְאֹד" (איוב לה טו) פתח. פַּח, פַּחֵי, פַּחִים, פתח, וכן חַח, חַחֵי, חַחִים. וכל עַד פתח, וכל וָעֶד סגול. אבל "הַיּוֹדֵעַ וָעֵד" (ירמיהו כט כג) צרי, שהוא ענין עדות.

ובקבוצם: זָרִים, רָעִים, ובסמוך זָרֵי, רָעֵי, עָבֵי, "וְשָׂטֵי כָזָב" (תהלים מ ה), לא יפול הקמץ לקיים הנח בהם, וכן הנקבות: רָעוֹת, עָבוֹת, וכן בסמיכות רָעוֹת – "רָעוֹת מַרְאֶה" (בראשית מא ג). אבל מנחי הלמ"ד שהנח בהם איננו עיקר יפול הקמץ, כמו מן בָּנִים – בְּנֵי, ומן שָׁנִים – שְׁנֵי, ומן פָּנִים – פְּנֵי, דָּוִים – דְּוֵי, יָדַיִם – יְדֵי. וכן בשנִיִם, מן דָּם – דָּמִים, דְּמֵי, ומן שָׁמַיִם – "שְׁמֵי יְיָ" (איכה ג סו). ובכנוי לא יפול הקמץ ביחיד: דָּמוֹ, דָּמְךָ, דָּמִי, יָדוֹ, יָדְךָ, יָדִי, ולנקבה: דָּמֵךְ, יָדֵךְ. ועם כנוי הרבים הנמצאים ישוב תנועה-קטנה: "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם" (בראשית ט ה), "מִלְאוּ יֶדְכֶם" (שמות לב כט). והרבים: דָּמֶיךָ, יָדֶיךָ, יָדֵינוּ. ועם הנסתרים והנמצאים: יְדֵיהֶם, יְדֵיכֶם, דְּמֵיהֶם, דְּמֵיכֶם הפ"א בשוא. אבל בנחי העי"ן לא יפול הקמץ בכל הכנוים.

פּוֹל בחולם – אוֹר, בּוֹר, סוֹד, כּוֹס, יוֹם, שׁוֹר, כּוֹר, אוֹי, גּוֹי, עוֹר, חוֹר, כֹּחַ, שׁוֹעַ, לוֹג, לוֹל מן "וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ" (מ"א ו ח), ובקבוץ נדגשת תמורת הנח, וכן נהגו בקבוץ לוֹג – לֻגִּים, כמו שבא גם כן בשלמים מן עָרוֹם – עֲרֻמִּים, ומן אָדֹם – אֲדֻמִּים, ומן עָבוֹת – עֲבֻתָּה – "אֵלָה עֲבֻתָּה" (יחזקאל ו יג). או יהיה הנפרד מן "וּבְלוּלִּים" – לוּל בשורק. וקבוץ בּוֹר, עוֹר בלשון נקבות: בּוֹרוֹת, עוֹרוֹת. וכן כּוֹס – "גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת" (ירמיהו לה ה). וכן בכנוי לא ישתנו בסמיכות. וכן בהחטפם במקף לא ישובו לקמץ-חטף כמו שישובו הכפולים אשר בזה המשקל, אלא ישאר החולם במקומו לקיים הנח שהוא עי"ן-הפֹעל, כמו "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים" (משלי טז טו), "אוֹי לְךָ מוֹאָב" (במדבר כא כט), "יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא" (מ"ב ז ט) וזולתם. ושׁוֹר בקבוץ בתנועת הו"ו: "שְׁוָרִים זִבֵּחוּ" (הושע יב יב). ומן אוֹר, כּוֹר, חוֹר, גּוֹי – אוֹרִים, כּוֹרִים, חוֹרִים, גּוֹיִם. ובּוֹשׁ וטוֹב שהם תאר – בּוֹשִׁים, טוֹבִים. אבל טוּב בשורק הוא שם, ואפשר שיהיה טוֹב בחולם במוכרת וטוּב בשורק בסמוך: "טוּב הָאָרֶץ" (ישעיהו א יט). וכן בכל מקום הוא על הסמיכות, "וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו סג ז) היינו אומרים כי נסמך על אות השמוש כמנהג. וכן חוֹר בחולם, ובסמוך "עַל חֻר פָּתֶן" (ישעיהו יא ח) בשורק. כיוצא בו מצאנו מלת מְצוֹלוֹת שהוא בחולם במוכרת, כמו "יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת" (שמות טו ה) וחבריו, וסמוך בשורק: "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם" (מיכה ז יט), "כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר" (זכריה י יא). אלא שמצאנו "וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב" (דברים ו יא) שהוא מוכרת והוא בשורק, "מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן" (יחזקאל לא טז) שהוא סמוך והוא בחולם.

וקבוץ יוֹם נשתנה מבני משקלו, כי בקבוצו ישוב החולם לקמץ: יָמִים. וכן במשקלו רֹאשׁ – רָאשִׁים. ובסמיכות ובכנוי קיים הנח ברֹאשׁ: "רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יג ג), "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם" (דברים כט ט), מפני שהנח כתוב. אבל יָמִים שאין הנח כתוב, נפל הנח בסמיכות: "כָּל יְמֵי אָדָם" (בראשית ה ה). וכן בכנוי הנסתרים והנמצאים: יְמֵיהֶם. אבל בשאר הכנויים קיים הנח: יָמֶיךָ, יָמַי, יָמָיו, יָמֶיהָ, יָמֵינוּ. ויתכן כי שוא יְמֵי מקום קמץ-חטף, כי משפטו יֳמֵי חטף בקמץ מקום החולם יוֹם, ולהקל בא בשוא לבדו כמו שכתבנו באשר דינם להיות בקמץ-חטף (לעיל יז ע"ב), ולהקל בא בשוא לבדו בפעלים ובשמות. וכן "יָמִים אוֹ עָשׂוֹר" (בראשית כד נה), "מִיָּמִים יָמִימָה" (שמות יג י), "יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ" (ויקרא כה כט), ואף על פי שענינו שָׁנָה הוא לשון רבים, כי משפטו 'ימים שלמים', והם ימי השנה ששלמו ימי תקופת השמש במסיבתו וחוזר חלילה, לפיכך קורא השנה יָמִים סתם. וקבוץ השנַים בחולם: יוֹמַיִם.

פּוּל בשורק – אוּר, שׁוּם, שׁוּק, פּוּר, חוּר, לוּחַ, כּוּר, טוּר, דּוּד, רוּחַ. והקבוץ: אוּרִים, שׁוּמִים, חוּרִים, פּוּרִים, טוּרִים. ולא ישתנו לא בסמוך ולא בכנוי, אלא שתסור מ"ם הרבים כמשפט. אבל לוּחַ, רוּחַ, קבוצם בלשון נקבות: לוּחוֹת, רוּחוֹת. וקבוץ שׁוּק, דּוּד בהנעת הו"ו: "בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת" (שה"ש ג ב), "בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים" (דה"ב לה יג), כמו קבוץ שׁוֹר – שְׁוָרִים בהנעת הו"ו.

פּוּלָה בשורק – צוּרָה, "בְּסִירוֹת דּוּגָה" (עמוס ד ב), שׁוּבָה, בּוּשָׁה, דּוּמָה. ובחולם: "וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה" (מיכה ב ג), "בְּבֹא כְשׁוֹאָה" (משלי א כז). ובסמוך ובכנוי: "צוּרַת הַבַּיִת" (יחזקאל מג יא), "אֶת כָּל צוּרָתוֹ" (שם) וכן כלם.

פֵּלָה – "צֵדָה לַדָּרֶךְ" (בראשית מב כה), "יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה" (דברים לב כה).^[26] לא ישתנו, אלא שתהפך הה"א לתי"ו בסמוך ובכנוי – עֵדָה, וקבוצו "הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים" (דברים ד מה). "כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ" (מ"א יד ד) ראוי מִשֵּׂיבָתוֹ, כמו "וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל" (תהלים מט טו) כמו וְצוּרָתָם. או יהיה הנפרד ממנו שַׂיִב על משקל בַּיִת, זַיִת.

ויש במשקל הזה שהוא בתי"ו ומלעיל, כמו שזכרנו מְלָאכָה ומְלֶאכֶת דְּבֵלָה ודְּבֶלֶת, תּוֹכֵחָה ותּוֹכַחַת, והיה ראוי על משקל פֶּלֶת, אלא מה שמצאנו מהם הם פתחים בעבור שעי"נם גרונית, והם נַחַת, שַׁחַת, רַחַת. והם אחד בסמוך ובמוכרת, ובכנוי: נַחְתּוֹ, נַחְתִּי, רַחְתּוֹ, רַחְתִּי, "בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ" (יחזקאל יט ד). ובקבוצם: נָחוֹת, רָחוֹת, שָׁחוֹת. ואפשר שיהיה "זֶרֶת אָרְכּוֹ" (שמות כח טז) מזה המשקל, או תהיה התי"ו שרש.

פָּלָה – קָמָה, בָּמָה, צָרָה, עָלָה, רָעָה, נָפָה. ובסמוך: "לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָ֣פַת שָׁ֑וְא" (ישעיהו ל כח), ובא מלעיל מפני מלה זעירא שבצדה, "בְּבָבַת עֵינוֹ" (זכריה ב יב), "בְּקָמַת רֵעֶךָ" (דברים כג כו), "בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים" (שופטים טו ה). "עָלוֹת יְנַהֵל" (ישעיהו מ יא), "וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה" (יחזקאל לו ב). ובא "בָּמֳתֵי עָב" (ישעיהו יד יד), "בָּמֳתֵי אָרֶץ" (דברים לב יג) בשני סימני הרבוי, ברבוי הזכרים וברבוי הנקבות, כמו שהמשפט לבא כן בשני סימנים עם הכנויים. אבל זולתי הכנויים אין המנהג ברוב. וחולם בָּמוֹת נהפך ב"בָּמֳתֵי" לקמץ-חטף להקל. ואפשר שיהיה מזה השער "עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וְשַׁחֵתוּ" (ירמיהו ה י), יאמר האחד שָׁרָה, והרבות: שָׁרוֹת, שָׁרוֹתֶיךָ. וכן "הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן" (תהלים יא ג), "וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים" (ישעיהו יט י). אבל "עַד שְׁתוֹתֵיהֶם" (ש"ב י ד) יצא מדרך המשפט, כי משפטו בקמץ כמו "שָׁתֹתֶיהָ". ואפשר שיהיה "שְׁתוֹתֵיהֶם" מנחי הלמ"ד.

פִּילָה – חִידָה, שִׁירָה, בִּינָה. וכל אשר על המשקל הזה לא ישתנו אלא שתהפך הה"א לתי"ו, "לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי" (שופטים יד יח), "וְרוּחַ מִבִּינָתִי" (איוב כ ג). והקבוץ: "שִׁירוֹת הֵיכָל" (עמוס ח ג) וכן כלם. ומזה המשקל: "וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם" (יחזקאל לו יא) על משקל שִׁירוֹתֵיכֶם, חִידוֹתֵיכֶם. כי באה הרי"ש בחירק בתנועת היו"ד אף על פי שעי"ן-הפֹעל אל"ף. וכבר כתבנוהו בשלמים בשקל פִּעְלָה (לעיל קנז ע"ב).

פֵּלוּת – "אֲרוֹן הָעֵדֻת" (שמות כה כב), "בְּגֵרוּת כִּמְהָם" (ירמיהו מא יז). ובכנוי לא נשתנית תנועתו אלא שהוא בחולם, כי השורק והחולם מתחלפים – "וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם" (תהלים קלב יב). או יאמר מן עֵדוֹתִי בלא כנוי עֵדוֹת בחולם. והקבוץ: עֵדֻיּוֹת, גֵּרֻיּוֹת. אבל קבוץ "הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים" (דברים ד מה), "גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי" (תהלים קיט כד), הוא קבוץ עֵדָה – "תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה" (בראשית כא ל). אבל "בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי" (תהלים קיט יד) וזולתו שנראית בהם הו"ו בקריאה, נהפכה בהם עי"ן-הפֹעל ללמ"ד-הפֹעל, כמו עַלְוָה – עַוְלָה.^[27]

פֹּלֶת – "וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי" (תהלים מד טז), "וְנֹפֶת צוּפִים" (תהלים יט יא). ובכנוי בקמץ-חטף: בָּשְׁתִּי, בָּשְׁתּוֹ, נָפְתִּי, נָפְתְּךָ. והקבוץ: בּוֹשׁוֹת, נוֹפוֹת.

פֵּילָם – רֵיקָם.

פָּלְנָה – "בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח" (הושע י ו).

תְּפוּלָה – תְּבוּנָה, תְּכוּנָה, תְּשׂוּמָה, תְּמוּנָה. ובסמוך: "תְּמוּנַת כֹּל" (דברים ד כג). ובא פתח-קטן תחת פתח-גדול: "אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד" (ויקרא ה כא). ובכנוי: "וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה" (ש"א ז יז) וכן כלם. והקבוץ: תְּבוּנוֹת, תְּמוּנוֹת, תְּשׁוּבוֹת, תְּמוּנוֹתֵיכֶם, "וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל" (איוב כא לד). ובאה מלת "וּתְפוֹצוֹתִיכֶם" (ירמיהו כה לד) התי"ו בחירק ומשפטה בצרי. ובאה גם כן הפ"א בחולם ומשפטה בשורק. אבל בא כן הפ"א בחולם לזווג התנועות, כמו "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות טו ה). והתי"ו שבאה בחירק הוא במקום צרי. וכן "אִם לֹא שֵׁרִיתִיךָ" (ירמיהו טו יא) בחירק התי"ו, והנכון בסגול. ומלת "כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים" (הושע יג ב) חסרת תי"ו הכנוי ומשפטה כִּתְבוּנָתָם, כי לא יתכן לומר תְּבוּן, כי לא מצאנו ממשקלו. וכן "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ" (איוב יא ט) משפטה מִדָּתָהּ, וכן "עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ" (משלי ז ח) משפטה פִּנָּתָהּ. וממשקל הזה "תְּאֻנִים הֶלְאָת" (יחזקאל כד יב), הנפרד תְּאוּנָה בפלס תְּבוּנָה, ונאמר הקבוץ בלשון זכרים כמו מן חִטָּה – חִטִּים, עֲרֵמָה – עֲרֵמִים (ירמיהו נ כו). ויש אומרים כי הה"א הנוספת תחסר בכנוים, ונאמר תְּבוּן, תְּבוּנִי, תְּבוּנוֹ, תְּבוּנָם, וכן "וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל" (תהלים מט טו) יאמר ממנו צוּרוֹ, צוּרִי וכן כלם. ומן מִדָּהּ, פִּנָּהּ, נאמר מֵד, פֵּן.

מְפוּלָה – מְבוּכָה, מְשׂוּכָה, מְלוּנָה, מְרוּצָה, מְרוּדָה מן "וַעֲנִיִּים מְרוּדִים" (ישעיהו נח ז). ובחולם: "בִּמְצוֹדָה רָעָה" (קהלת ט יב).

מַמְּפוּלָה – "נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת" (יואל א יז).

הֲפָלָה – "וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה" (אסתר ב יח). והמקור במשקלו: "לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא" (ישעיהו ל כח).

הֲפוּלָה – הֲפוּגָה, "מֵאֵין הֲפֻגוֹת" (איכה ג מט).

מְפָלָה – מְצָדָה מן "יְבִאֻהוּ בַּמְּצֹדוֹת" (יחזקאל יט ט). ואפשר שהמ"ם שרש.

ומנחי הלמ"ד

תָּפְעָה והה"א לנקבה – "בְּתָרְמָה לֵאמֹר" (שופטים ט לא). ויש אומרים כי התי"ו שרש והוא שם מקום. "וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה" (איוב ד יח). ומפני הה"א שהיא אות גרונית נקדו התי"ו בקמץ-רחב והפכו הקמץ-חטף אל הה"א כמשפט. וכן ממשקל זה "כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ" (שופטים יד ד), והושב הקמץ לחולם להרחיב על האל"ף. וכן עשו במלת "זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג ז), כי הראוי זָעְמָה לולי שהעי"ן גרונית. ועוד נכתוב תָּהֳלָה בכפולים ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קפא ב.

תִּפְעָה – תַּאֲוָה, תַּאֲנָה, תַּאֲלָה, לולי האל"ף היתה התי"ו בחירק כמו תִּגְרָה – "מִתִּגְרַת יָדְךָ" (תהלים לט יא). "תַּאֲלָתְךָ לָהֶם" (איכה ג סה), "תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה" (ירמיהו ב כד).

תְּפָעָה והה"א לנקבה – "וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה" (מ"א יח לח), "רְפֻאוֹת תְּעָלָה" (ירמיהו ל יג), תְּלָאָה, ובסמוך תְּלָאַת, "בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה" (מ"ב יח יז). וכן יאמר בכנוי תְּלָאָתְךָ, תְּעָלָתוֹ וכן כלם התי"ו בשוא. ובקבוץ תְּלָאוֹת, תְּעָלוֹת – "וְאֶת תְּעָלֹתֶיהָ שִׁלְחָה" (יחזקאל לא ד).

מַתְּפָעָה והה"א לנקבה – "הִנֵּה מַתְּלָאָה" (מלאכי א יג).

תַּפְעִית והיו"ד והתי"ו נוספות כמו אַחֲרִית, והראוי תַּפְעִיִּית. תַּכְלִית, תַּבְנִית. והקבוץ: תַּכְלִיּוֹת, תַּבְנִיּוֹת, וכן אמרו במשנה תַּעֲנִיּוֹת מן תַּעֲנִית: "סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת" (משנה תענית ב א).

תַּפְעוּת – "תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים" (במדבר לב יד), תַּזְנוּת, ובחולם: תַחֲנוֹת – "אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי" (מ"ב ו ח). והו"ו והתי"ו בהם נוספות כו"ו ותי"ו מַלְכוּת, יְדִידוּת, שְׁרִירוּת, והראוי בתשלומו תַּרְבִּיּוּת. והקבוץ תַּרְבּוּיוֹת. וכן קבוץ תַּחֲנוֹת – תַּחֲנוּיוֹת, אף על פי שהנפרד בחולם. או הקבוץ ביו"ד-מ"ם: תַּרְבּוּתִים, תַּזְנוּתִים – "וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנוּתָיִךְ" (יחזקאל טז כה).

מַפְעִית – "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית" (ויקרא כו א), "וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ" (ש"א ב לג), "וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ" (ויקרא כה לז). היו"ד והתי"ו נוספות, והראוי מַרְבִּיִּית, מַשְׂכִּיִּת. והקבוץ: מַרְבִּיּוֹת, מַשְׂכִּיּוֹת – "אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם" (במדבר לג נב).

מַפְעוּת – מַצּוּת, הראוי מַנְצוּת – "אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ" (ישעיהו מא יב). ובמשקלו בדברי רז"ל: מַלְקוּת.

מִפְעֶה והה"א למ"ד-הפֹעל – מִקְנֶה, מִבְנֶה, מִשְׁנֶה, מִקְרֶה. ואם פ"א-הפֹעל גרונית המ"ם בפתח: מַעֲנֶה, מַעֲדֶה, מַחְסֶה, מַחֲנֶה, מַעֲשֶׂה. ויש בפתח גם בלא אות גרונית: מַרְאֶה, מַדְוֶה, מַשְׁקֶה, מַטְוֶה, "עַד שָׁלָל מַרְבֶּה" (ישעיהו לג כג), כלם במוכרת ועי"ן-הפֹעל בהם בסגול. ובהסמכם בצרי: "מַחֲנֵה דָן" (במדבר ב כה), "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה" (ישעיהו ט ו), "מַחְסֵה כָזָב" (ישעיהו כח יז), "וּמַשְׁקֵה צָמֵא" (ישעיהו לב ו עי"ש), "וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְיָ" (שמות כד יז), "מִרְעֵה עֲדָרִים" (ישעיהו לב יד), "כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל" (קהלת ב טו). וכתב אדוני אבי ז"ל כי "מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם" (קהלת ג יט) שלשתם בסגול והם מוכרתים, וכן נמצא בספרים מדוייקים, ופירושו כי בני האדם מקרה הם בעולם, וכן הבהמה, ומקרה אחד להם במיתתם. ובא "יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר" (מ"א י כח) בצרי ואף על פי שאינו סמוך. ובדברי הימים הוא באל"ף: "מִקְוֵא יִקְחוּ בִמְחִיר" (דה"ב א טז). וכן היוצאים על משקל זה אף על פי שאינם מן השרש הזה הם בסגול: "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה" (ישעיהו ל לג), "אִשֶּׁה לַייָ" (שמות כט יח), "צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם" (תהלים ח ח), "וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ" (יחזקאל כה יג), "עָלָיו עֻלְפֶּה" (יחזקאל לא טו). אלו והדומים להם בסגול, ואם בסמוך בצרי: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַייָ" (ויקרא א ט), "וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא" (ישעיהו ה יג). ואַרְיֵה לעולם צרי על העיקר, לפי שלא יבא כן בסמיכות כי אם בחסרון הה"א – אֲרִי, ואף על פי שיאמר גם כן אֲרִי במוכרת. והכנוי: מִקְנִי, מַחֲנִי, מַעֲשִׂי, מִשְׁנִי, "וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר" (שמות לד יט), מִשְׁנֵהוּ, מִקְנֵהוּ, מַעֲשֵׂהוּ, מַעֲשֶׂהָ, מִקְרֶהָ. "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ" (רות ב ג) אף על פי שהוא יחיד כי אין בו יו"ד, הוא בסגול, ועוד שאמר וַיִּקֶר, ואלו היה לרבים היה אומר מִקְרֶיהָ ביו"ד, והיה אומר וַיִּקְרוּ. מַרְאֶהָ. ואולי נאמר כן מַרְאוֹ, מַרְאָהּ, מִקְרָהּ ואם לא נמצא, כי הנה שָׂדֶה, הה"א גם כן למ"ד-הפֹעל, ומצאנו "אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ" (מ"ב ח ג),^[28]

וכן במשקל זה בה"א: הַפְעֶה – "אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה" (ישעיהו ל לג), "וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה" (קהלת א טז), "כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ" (קהלת יא ח). והם בצרי כלם כי אין בהם סמיכות. והמסורת: כל הַרְבֵּה בשתי נקודות, וכל אַרְבֶּה בשלש נקדות.

והקבוץ במִפְעֶה שהקדמנו: מַחֲנִים, מִשְׁנִים, מַעֲשִׂים, מַעֲנִים, מַעֲנָיו, מַעֲשָׂיו, מַחֲנָיו, מִשְׁנֵיהֶם, מַעֲשֵׂיהֶם. ומַחֲנֶה יקובץ גם בלשון נקבות: "מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים" (ש"א יז ד). והַרְבֶּה אין בו קבוץ כי הוא עצמו קבוץ.

ובנפול למ"ד-הפֹעל: מַ֫פַע ומלעיל ופתח כלו מפני הפ"א שהיא גרונית מאשר מצאנו במשקלו – "כְּמַֽעַר־אִישׁ וְלֹיוֹת" (מ"א ז לו), "מִמַּ֣עַל לְרַגְלָיו" (ויקרא יא כא), מַ֫עְלָה, מִלְמַ֫עְלָה – הה"א נוספת וה"א השרש נגרעה, לפיכך המילה מלעיל. ומן המשקל הזה מַ֫טָּה, מִלְּמַ֫טָּה והמ"ם פתוחה, אף על פי שהוא מלעיל לא נקמץ כמו לָ֫מָּה, שָׁ֫מָּה, יָ֫מָּה שנקמצו, כי משפטו מַנְטָה כי הוא מחסרי הפ"א, ואם היה שלם היתה המ"ם פתוחה מפני נח נראה שאחריו כמ"ם מַעְלָה, כן עתה גם כן המ"ם פתוחה אם לא בהפסק. והיה מלעיל מפני שהיא נוספת בה"א, שהה"א נוספת כה"א מַ֫עְלָה. וכן לַ֫יְלָה. ואפשר להיות מן המשקל הזה "וּ֝מֶ֗מֶר לְיוֹלַדְתּוֹ" (משלי יז כה) בא בסגול כמשפטו. ועוד נכתוב מֶמֶר בכפולים (לקמן קפא ע"ב).

מְפַעֶה – "וְלִמְכַסֶּה עָתִיק" (ישעיהו כג יח), "יִמַּךְ הַמְּקָרֶה" (קהלת י יח).

מַפְעָה – המ"ם בפתח או בסגול או בחירק: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע" (במדבר יב ו), "וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה" (במדבר לא לו), "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה" (ישעיהו ט ו), "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה" (בראשית כז לה), "מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה" (בראשית לב יט), "קַח אֶת הַמַּחְתָּה" (במדבר יז יא), "שׁוֹמֵר מִצְוָה" (קהלת ח ה). והה"א בהם לנקבה ולמ"ד-הפֹעל נפלה. ובסמיכות ועם הכנויים תשוב הה"א תי"ו כמשפט כל ה"א הנקבה כמו שכתבנו (לעיל כח ע"ב). והקבוץ: מַחְתּוֹת, מִרְמוֹת, מִצְוֹת, מִשְׂרוֹת, שוים בסמוך ובמוכרת. אבל מִנְחָה, אף על פי שכתבנוהו פה, כבר כתבנוהו בשלמים במשקל שִׂמְלָה (לעיל קנז ע"ב), והוא הנכון.

נְמִפְעָה – "נְמִבְזָה וְנָמֵס" (ש"א טו ט).

אֶפְעָה – "אֶתְנָה הֵמָּה לִי" (הושע ב יד), אַחֲוָה – "וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם" (איוב יג יז) – האל"ף נפתחה מפני החי"ת.

אֶפְעָן – אֶתְנָן. ואמרו הכנוי והקבוץ מאֶתְנָן לא מן אֶתְנָה להקל: "וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה" (ישעיהו כג יז), "וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ" (מיכה א ז). וכמו כן באו שִׁרְיָה ושִׁרְיָן, והקבוץ והכנוי נאמן מן שִׁרְיָן. "וּבְתִתֵּךְ אֶתְנָן" (יחזקאל טז לד) קמץ. ובסמוך פתוחים: "אֶתְנַן זוֹנָה" (דברים כג יט), "כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה" (מיכה א ז). ובאו פתחין מבלי סמיכות: "וְאֶתְנַן לֹא נִתַּן לָךְ" (יחזקאל טז לד), "וְגַם אֶתְנַן לֹא תִתְּנִי עוֹד" (יחזקאל טז מא).

פְּעוֹ – "לֶשֶׁם שְׁבוֹ" (שמות כח יט), "וּתְאוֹ וָזָמֶר" (דברים יד ה), "וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ" (ירמיהו לו יח). והקבוץ והכנוי אפשר שיתחלף בהם למ"ד-הפֹעל באל"ף או ביו"ד ויאמר שְׁבוֹאִים, תְּאוֹאִים, שְׁבוֹאֲךָ, תְּאוֹאֲךָ, דְּיוֹאֲךָ וכן כלם, או שְׁבוֹיִים, תְּאוֹיִים. ואפשר שיהיה תאר על משקל זה: "לִבְזֹה נֶפֶשׁ" (ישעיהו מט ז).

פָּ֫עוּ מלעיל – "יִשְׂגֶּה־אָ֖חוּ" (איוב ח יא), "מֵי שָׂ֔חוּ" (יחזקאל מז ה).

פָּעִי מלרע – צָלִי, קָלִי, עָנִי, נָקִי, שָׁנִי. ובסמוך: "צְלִי אֵשׁ" (שמות יב ח), "שְׁנִי תוֹלַעַת" (ויקרא יד ד), "נְקִי כַפַּיִם" (תהלים כד ד). ומזה המשקל: "רָֽזִי־לִ֥י רָֽזִי־לִ֖י" (ישעיהו כד טז), ובא מלעיל מפני "לִי" שהיא מלה זעירא. ובכנוי: צְלִיִּי, קְלִיִּי, צְלִיּוֹ, קְלִיּוֹ, קְלִיְּךָ, עֲנִיּוֹ, עֲנִיְּךָ, ובהפסק: "לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ" (דברים טו יא) וכן כלם. וכן הקבוץ: צְלִיִּים, קְלִיִּים, עֲנִיִּים, נְקִיִּים, וכלם בדגש היו"ד בשקל נְחִתִּים, שְׂעִפִּים. ורבותינו ז"ל נשתמשו קבוץ קָלִי בלשון נקבות: "קְלִיּוֹת וֶאֱגוֹזִים" (ברכות נ ב).

פְּעִי – שְׁבִי, מְרִי, פְּרִי, צְבִי, דְּלִי, כְּלִי, חֲלִי, לְחִי, מְעִי, גְּדִי, רְעִי. ובהפסק ובזקף פ"א-הפֹעל בסגול: "הוּא בָא עַד־לֶ֔חִי" (שופטים טו יד), "מַיִם חַיִּים אֶל־כֶּֽלִי" (במדבר יט יז), "וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶֽׁבִי" (חבקוק א ט), "כְּבֵית הַמֶּ֑רִי" (יחזקאל ב ח), "רָמַת לֶֽחִי" (שופטים טו יז), "עֵֽין־גֶּֽדִי" (ש"א כג כט), "וְאֶל הַמִּזְרָח וְאֶל־הַצֶּֽבִי" (דניאל ח ט). ובא בטרחא כמו בהפסק: "אַל־תְּהִי־מֶ֖רִי" (יחזקאל ב ח), לפי שהטרחא יש לו העמדה, ומפני זה יבא פעמים בדרך ההפסק. וכן בא בפשט בסגול: "וְאָמַרְתָּ אֶל־מֶ֙רִי֙ אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל מד ו). ופעמים לא ישתנו בזקף: "יַכּוּ עַֽל־הַלְּחִ֔י" (מיכה ד יד), "וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִ֔י" (דניאל יא מא), "וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִ֔י" (שופטים יד ו).

וחֲצִי, אף על פי שהוא מזה המשקל, כי בלא הפסק יאמר בשוא: "וּתְנוּ אֶֽת־הַחֲצִי֙ לְאַחַת וְאֶֽת־הַחֲצִ֖י לְאֶחָת" (מ"א ג כה), ובהפסק הוא בצרי: "אָז יֵחָלֵק הָעָם יִשְׂרָאֵל לַחֵ֑צִי" (מ"א טז כא). וכן בהעמדת טעם: "אַמָּתַיִם וָחֵ֜צִי… וְאַמָּה וָחֵ֙צִי֙" (שמות כה י); אבל "הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה" (ש"א כ לז) אינו מזה המשקל כי היו"ד בו נוספת והראוי הַחֵץ.

וחבורם עם הכנויים: שֶׁבְיְךָ, פֶּרְיְךָ, כֶּלְיְךָ, תֶּלְיְךָ, מֶרְיְךָ, עֶדְיְךָ, "עֶדְיוֹ לִבְלוֹם" (תהלים לב ט) – בסגול, או בחירק: "בְּמִרְיָם" (נחמיה ט יז), "שִׁבְיוֹ" (דברים כא י), "פִּרְיוֹ" (ויקרא יט כג), "נִשְׁיֵךְ" (מ"ב ד ז). וכן עם כנוי הרבים במ"ם לבדה, יאמר כֶּלְיָם, פִּרְיָם, עֶדְיָם בסגול או בחירק. ועם הה"א והמ"ם פ"א-הפֹעל בשוא ולמ"ד-הפֹעל נחה: לְחִיהֶם, "פְּרִיהֶם" (עמוס ט יד), כְּלִיהֶם, עֲדִיהֶם, שְׁבִיהֶם. וכן עם הכ"ף והמ"ם: שְׁבִיכֶם, פְּרִיכֶם, וכן שְׁבִיכֶן, פְּרִיכֶן. ובא גם בתנועת היו"ד ובסגול הפ"א: "עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ" (יחזקאל לו ח).

וקבוצם אינו אחד, כי גְּדִי, צְבִי, עֲדִי חֲלִי אֲרִי, קבוצם אֲרָיִים, צְבָיִם, עֲדָיִים, חֲלָיִים, או באל"ף תמורת ה"א למ"ד-הפֹעל: "כְּמוֹ חֲלָאִים" (שה"ש ז ב). אבל "וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר" (דה"א יב ט), האל"ף נחה למשך והיו"ד נעה והיא למ"ד-הפֹעל, יו"ד הרבים חסרה. וכן כל "פְּתָאיִם" האל"ף נחה והיו"ד נעה והיא למ"ד-הפֹעל ויו"ד הרבים חסרה. וכן "מִבֵּין עֳפָאיִם" (תהלים קד יב), "אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם" (הושע יא ח), "וּמְכָרוּם לִשְׁבָאיִם" (יואל ד ח), "יְהוּדָאיִן" (דניאל ג יב) מפיק יו"ד, "כַּשְׂדָּאִין" (דניאל ג ח; שם ה יא) מפיק אל"ף. ולְחִי חבורו בלשון שנים: לְחָיַיִם (דברים יח ג). ואֲרִי קבוצו גם בלשון נקבות: אֲרָיוֹת (שופטים יד ה). ובסמוך: "וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים" (ישעיהו ל כח), "שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים" (בראשית כז ט). וכְּלִי קבוצו כֵּלִים בצרי פ"א-הפֹעל. ובא עם כנוי היחיד: "שָׂא נָא כֵלֶיךָ" (בראשית כז ג), "וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים" (ישעיהו לב ז), "כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי" (בראשית לא לז), "תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ" (ישעיהו סא י). וסמוך: "כְּלֵי בֵּית יְיָ" (ירמיהו כח ג). אולי כן הוא קבוץ דְּלִי, או בקבוץ צְבִי, עֲדִי, חֲלִי. ועם כנוי הרבים בנוח היו"ד ובצרי עי"ן-הפֹעל: לְחֵיהֶם, כְּלֵיהֶם, צְבֵיהֶם, גְּדֵיהֶם. ואולי נאמר גם כן גְּדָיֵיהֶם, לְחָיֵיהֶם בהראות למ"ד-הפֹעל כמו שנראתה ב"לְחָיֵי", "גְּדָיֵי".

וכן מזו הגזרה "הָמוּ מֵעַי לוֹ" (ירמיהו לא יט), "הֲמוֹן מֵעֶיךָ" (ישעיהו סג טו), יאמר האחד מְעִי בפלס כְּלִי, ובסמיכות הרבים: "מִמְּעֵי הַדָּגָה" (יונה ב ב).

פֹּ֫עִי – קֹשִׁי, דֹּמִי, חֹרִי, צֹרִי, חֹלִי, כן יאמר בהפסק, כמו "וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹ֔רִי" (יחזקאל כז יז). ולהקל קריאתם הוסב החולם לקמץ-חטף בלא הפסק: "מֶה חֳרִי הָאַף" (דברים כט כג), "אַל דֳּמִי לָךְ" (תהלים פג ב), "גַּם כָּל חֳלִי" (דברים כח סא). וכן בסמוך. ופעמים בשוא לבדו: "וּצְרִי וָלֹט" (בראשית לז כה), "אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה" (דברים ט כז), "עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ" (יחזקאל כח ז). ובא בהפסק בקמץ-חטף: "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִ֔י" (איכה ג א). וחבורם כחבור שְׁבִי אלא שהם בקמץ-חטף: "וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק" (מ"א יז יז).

מִפְעִי – "וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי" (יחזקאל טז ד).

פְּעִיע – הֲגִיג – "בִּינָה הֲגִיגִי" (תהלים ה ב), "לַחֲזִיז קֹלוֹת" (איוב כח כו), שרשם חזה, הגה. וכן "צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים" (שופטים ז יג) שרשו צלה.

וכן פְּעוּע – זְנוּן – "מֵרֹב זְנוּנֵי זוֹנָה" (נחום ג ד).

פְּעִיעוֹן – שְׁפִיפוֹן. ואפשר ששרשו שפף, וכבר זכרנוהו (לעיל קסג ע"א).

פָּעוֹן – יָגוֹן, חָזוֹן, חָרוֹן, שָׁאוֹן, רָזוֹן, רָצוֹן והדומים להם. ובסמוך בשוא: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ" (ישעיהו א א), "חֲרוֹן אַפּוֹ" (ש"א כח יח), "רְצוֹן יְרֵאָיו" (תהלים קמה יט). וכן בכנויים ובקבוץ: חֲרוֹנִים, יְגוֹנִים, הו"וין למ"די-הפעלים והנו"נין נוספות. ובצרי פ"א-הפֹעל והנו"ן: "עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ" (בראשית ג טז), ולא נשתנית תנועת הה"א עם הכנוי, ואף על פי שדינה להשתנות עשו כן להקל קריאת הה"א, או הוא מן הדגושים לפיכך לא נשתנה.

וכן פְּעִית בחירק – שְׁבִית, שְׁחִית מן "נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם" (איכה ד כ), בְּכִית מן "וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ" (בראשית נ ד), בְּרִית, כְּרִית, חֲנִית. והקבוץ בכלם שְׁבִיתוֹת, שְׁחִיתוֹת, בְּרִיתוֹת, בְּכִיתוֹת, כְּרִיתוֹת, חֲנִיתוֹת, "וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת" (ישעיהו ב ד). וגם יתכן שיתקבצו גם בלשון זכרים כמו חֲנִית שמצאנוהו גם כן מקובץ בלשון זכרים "אֶת הַחֲנִיתִים" (דה"ב כג ט), כמו כן נאמר שְׁבִיתִים, שְׁחִיתִים, בְּרִיתִים. וכן מצאנו קבוץ שְׁבוּת בלשון זכרים: "וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה" (יחזקאל טז נג). וכן יהיה קבוץ שְׁבוּת, רְאוּת, פְּדוּת. או יהיה קבוצם כקבוץ חָנוּת, גָּלוּת בהראות למ"ד-הפֹעל.

פָּעוּת הפ"א בקמץ – "וְגָלֻת הַחֵל" (עובדיה א כ), "וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם" (ישעיהו ל ג), "חָזוּת קָשָׁה" (ישעיהו כא ב). וכן בדברי רז"ל טָעוּת, חָנוּת. כלם אחד בסמוך ובמוכרת: "לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין" (יחזקאל א ב), "וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם" (עובדיה א כ), "וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת" (תהלים מט ד). וכן עם הכנוי: "וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ" (ישעיהו מה יג), "וְחָזוּתְכֶם אֶת שְׁאוֹל" (ישעיהו כח יח), "וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ" (תהלים סט כב), "וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת רָמוּתֶךָ" (יחזקאל לב ה). והיה זה שלא נשתנה בסמיכות ובכנוי להורות כי הם ממשקל מַלְכוּת, כי כן יהיה בתשלומו גַּלְיוּת.

ובקבוץ תשוב הפ"א שואית ותראה למ"ד-הפֹעל כמו שמצאנו "וְאֶל הַחֲנֻיוֹת" (ירמיהו לז טז) שהוא קבוץ מן חָנוּת, כך גְּלֻיוֹת, חֲזֻיוֹת, חֲסֻיוֹת, טְעֻיוֹת, כמו שנאמר מן מַלְכוּת "אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת" (דניאל ח כב) אף על פי שב"מַלְכֻיוֹת" לא נשתנית תנועתה וב"חֲנֻיוֹת" נשתנית תנועתה, מפני שמ"ם "מַלְכֻיוֹת" בתנועה-קטנה, וחי"ת "חֲנֻיוֹת" היה בתנועה-גדולה אם לא היה שלם, לפיכך שבה החי"ת לשוא לרוב התנועות. גם יתכן כי "חֲנֻיוֹת" מקובץ מן חֲנוּת בשוא-ופתח החי"ת, כי לא נמצא חנוּת במקרא כי אם בדברי רבותינו זכרם לברכה, ולפיכך לא נתבררה קריאתו אם בקמץ אם בשוא. ויהיה חֲנוּת בשקל פְּדוּת, שְׁבוּת, רְאוּת. אבל מן גָּלוּת יאמר גָּלֻיוֹת בקמץ הפ"א. גם יתכן שתי"ו גָּלוּת, חָנוּת, נהפכה יו"ד לטעם שזכרנו במלת מַלְכוּת במשקלו (לעיל קסא ע"ב).

פֵּעוּת הפ"א בצרי – "וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת" (מ"ב יא יב), "גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג א). והחבור והקבוץ כמו גָּלוּת כי היו ראויים בתשלומים עֵדְיוּת, גַּלְיוּת, גֵּאְיוּת על משקל סִכְלוּת.

פּוֹעֶה – "וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה" (ישעיהו כח טו), "בְּיַד כָּל נְבִיאֵי כָל חֹזֶה" (מ"ב יז יג), "שָׁגוּ בָּרֹאֶה" (ישעיהו כח ז), "יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ" (דברים יא יד), שׁוֹאֶה מן "הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם" (תהלים לה יז), האחד שׁוֹאֶה והרבים שׁוֹאִים, ועם הכנוי: שׁוֹאָיו, שׁוֹאֶיךָ, שׁוֹאֵיהֶם וכולי.

פּוֹעָה – "וּלְדַבֵּר אֶל יְיָ תּוֹעָה" (ישעיהו לב ו), "שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה" (צפניה א טו). והה"א לנקבה ולמ"ד-הפֹעל נפלה. וקבוציו וכנויו ידוע.

פֶּ֫עֶה מלעיל וכלו סגול והה"א למ"ד-הפֹעל – "הַרְבֵּה בֶכֶה" (עזרא י א), "וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא" (איוב לז ב), "יִתְּנוּ נֵדֶה" (יחזקאל טז לג), "בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (תהלים פא ד), וכן "וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו" (ישעיהו ב ז), ואפשר שהוא כמו קֵץ מן קצץ והה"א נוספת.

פֵּעֶ֫ה מלרע פ"א-הפֹעל בצרי ועי"ן-הפֹעל בסגול – "גֵּאֶה וָרָם" (ישעיהו ב יב), "רֵעֶה דָוִד" (ש"ב טו לז), "אֳנִיּוֹת אֵבֶה" (איוב ט כו). אבל "רֵעֶה דָוִד" היה ראוי העי"ן בצרי מפני הסמיכות, אלא שנמצא בספרים כן. וכן "רֵעֶה הַמֶּלֶךְ" (מ"א ד ה), ומזה "גֵּא מְאֹד" (ישעיהו טז ו), משפטו גֵּאֶה כמו "גֵּאֶה וָרָם" (ישעיהו ב יב), ונפל הה"א כמו רֵעַ מן "רֵעֶה הַמֶּלֶךְ".

והכנוי והקבוץ בשני המשקלים האלה: רֵעוֹ, רֵעִי, רֵעֶךָ, כֵּסוֹ, כֵּסִי, כֵּסֶךָ, קֵצוֹ, קֵצִי, קֵצֶךָ וכולי. בֵּכִים, גֵּאִים, הֵגִים, נֵדִים, כֵּסִים, רֵעִים, אֵבִים, גֵּאָיו, כֵּסָיו, רֵעָיו, רֵעֶיךָ בצרי. והרבים בשוא: כְּסֵיהֶם, אֲבֵיהֶם, רְעֵיהֶם וכן כלם. ואולי נאמר רֵעֵיהֶם, רֵעֵיכֶם בצרי, כי כן נמצאו: "וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם" (ירמיהו כט כג), וזה כדי שלא לחטוף על העי"ן. ואולי נאמר אותם שהם מלעיל בקבוץ עם נו"ן תמורת ה"א, כמו "יִתְּנוּ נֵדֶה וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת נְדָנַיִךְ" (יחזקאל טז לג).

פָּעֶה הפ"א בקמץ והעי"ן בסגול והה"א למ"ד-הפֹעל – קָנֶה, קָצֶה, שָׂדֶה, עָלֶה, חָזֶה, והתאר: בָּלֶה, דָּוֶה, רָוֶה, נָכֶה, רָזֶה, (באה) [נָאֶה], והנקבה בלא יו"ד: בָּלָה, דָּוָה, רָוָה, רָזָה, ובהראות למ"ד-הפֹעל: "כּוֹסִי רְוָיָה" (תהלים כג ה). ובסמוך: "בִּקְנֵה הַמִּדָּה" (יחזקאל מב טז), "עֲלֵה זַיִת" (בראשית ח יא), "חֲזֵה הַתְּנוּפָה" (שמות כט כז), "עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ" (במדבר כ טז), "וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם" (ויקרא כה לד), וכן יאמר בְּלֵה, דְּוֵה, וכן "נְכֵה רַגְלָיִם" (ש"ב ד ד) סמוך מן נָכֶה בפלס דָּוֶה. והכינוי: קָנֵהוּ או קָנוֹ, קָצֵהוּ או קָצוֹ, קָצִי, קָנִי, קָנֶהָ או קָנָהּ, קָצֶהָ או קָצָהּ. "אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת" (ירמיהו לב ז), "אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ" (מ"ב ח ג). והקבוץ: קָצִים, קָנִים, שָׂדִים, בָּלִים, דָּוִים, (באים) [נָאִים]. ובא קבוץ נָכֵה בצרי פ"א-הפֹעל: "נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים" (תהלים לה טו), וכן שֵׂטִים. אבל "וְשָׂטֵי כָזָב" (תהלים מ ה) הוא מנחי העי"ן. ובסמוך: "שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה" (שמות כה לב), "עַל שְׂדֵי חֶמֶד" (ישעיהו לב יב). וכן נאמר קְצֵי, בְּלֵי, דְּוֵי. אבל "כִּדְוֵי לַחְמִי" (איוב ו ז) נאמר כי אינו מזה המשקל לפי שהוא שם לא תאר, ולא מצאנו מזה השרש שם בזה המשקל, אבל הוא מקובץ מן "עֶרֶשׂ דְּוָי" (תהלים מא ד), והראוי בו דִּוְיֵי, כמו שכתבנו בשקל פְּעַל, סְבַךְ (לעיל קמא ע"א). ואפשר שיהיה מזה המשקל, ויהיו השם והתאר במשקל אחד, כמו שבאו רבים במשקל אחד. וכנוי הקבוץ: שָׂדָיו, שָׂדֶיךָ, שָׂדֵינוּ, "לְשׁוֹבֵב שָׂדֵינוּ" (מיכה ב ד). ולנמצאים ולנסתרים בשוא: שְׂדֵיהֶם, שְׂדֵיכֶם. וכן פָּנָיו, פָּנֶיךָ, פָּנֵינוּ, פְּנֵיהֶם, פְּנֵיכֶם, שהאחד פָּנֶה ואם לא נמצא. ושָׂדֶה יקובץ גם בלשון נקבות: שָׂדוֹת. והכנוי בשוא: שְׁדוֹתָיו, שְׂדוֹתֶיךָ, שְׂדוֹתֵינוּ, שְׂדוֹתֵיכֶם, שְׂדוֹתֵיהֶם. וסְנֶה מזה השער אף על פי שהוא בשוא, כמו שכתבנו שְׁכֶם משער אֶרֶץ (לעיל קמו ע"ב).

פָּעָה והה"א לנקבה – שָׂפָה, קָצָה, שָׁנָה, קָנָה, מָנָה, אָלָה, הָרָה, קָשָׁה. וכן שהפ"א בצרי: מֵאָה, פֵּאָה, גֵּאָה, גֵּוָה. ומזה המשקל: "כִּרְתוּ עֵצָה" (ירמיהו ו ו). ובסמוך: שְׁנַת, קְצַת, עֲצַת, שְׂפַת, מְנַת, "הֲרַת עוֹלָם" (ירמיהו כ יז). ואפשר כי אָלָה לא תשתנה בסמיכות כמו שלא נשתנה בכנוי: "אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה" (יחזקאל יז יט). "מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ" (תהלים סג יא) בקמץ בסמיכות, וכבר זכרנוהו עם הדומים לו בטור הראשון במלת פְּעוּלָה (לעיל יג ע"ב). "מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף" (שמות לח כז), "פְּאַת רֹאשְׁכֶם" (ויקרא יט כז). וקֵבָה אפשר שיהיה ממשקל זה, אבל למה שנהגו לקרוא במשנה המלה בסמיכות הקו"ף בצרי: "קֵבַת הנכרי" (משנה חולין ח ה), וכן בכנוי: "כשרה שינקה מן הטרפה קֵבָתָהּ אסורה" (שם), ידמה שהוא מנחי העי"ן. והכנוי: שְׂפָתִי, קְצָתִי, מְנָתִי, שְׁנָתִי וכן כלם. והקבוץ: שָׁנוֹת, קָצוֹת, קָנוֹת, אָלוֹת, הָרוֹת, מָנוֹת, קָשׁוֹת. וכן מֵאָה, פֵּאָה, גֵּאָה, גֵּוָה – מֵאוֹת, פֵּאוֹת, גֵּאוֹת, גֵּווֹת. והשנים: שְׁנָתַיִם, שְׂפָתַיִם. ונאמר מָאתַיִם להניח האל"ף. והכנוי מן השנים: שְׁנָתָיו, שְׂפָתָיו וכן כלם, פ"א-הפֹעל בשוא לבד כנוי הנסתרים והנמצאים שהם פ"א-הפֹעל בחירק: שִׁנְתֵיהֶם, שִׂפְתֵיהֶם – "וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה" (משלי כד ב). וכן בסמוך: שִׁנְתֵי, שִׂפְתֵי – "בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן" (משלי י יג). ובסמיכות הקבוץ: "שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן" (תהלים עז יא), "קְצוֹת דְּרָכָיו" (איוב כו יד), "קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ" (במדבר ד ז). וכן יאמר מְנוֹת. אבל אָלוֹת לא נשתנה מפני האל"ף – "אָלוֹת הַבְּרִית" (דברים כט כ), וכן "הָרוֹת הַגִּלְעָד" (עמוס א יג). וכן מֵאוֹת, פֵּאוֹת, לא ישתנו מפני האל"ף. והכנוי: שְׁנוֹתָיו, שְׁנוֹתַי, "וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו" (שמות כה כט). וכן מזה המשקל "עַל כָּל גְּדוֹתָיו" (יהושע ג טו), האחד ממנו גָּדָה, "כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם" (שמות כה לו), וכן יאמר בשני הקבוצים קְנוֹתֵיהֶם, שְׁנוֹתֵיהֶם. ובא שלא כמשפט "אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ" (אסתר ב ט) המ"ם בקמץ. ובא בשוא עם אות הגרון: "וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו" (ישעיהו מח יט), האחד ממנו מָעָה. אבל אָלוֹת לא ישתנה מפני האל"ף. וכן הָרוֹת לא נשתנה: "הָרוֹת הַגִּלְעָד" (עמוס א יג), "כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ" (מ"ב טו טז), "וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ" (מ"ב ח יב). ואם "הָרוֹת הַגִּלְעָד", "הֶהָרוֹתֶיהָ", "וְהָרֹתֵיהֶם" מענין הַר משרש הרר, משפטם שלא ישתנו, כי משפטם להדגש לולי הרי"ש העלולה לקבל דגש. וכנוי מֵאוֹת, פֵּאוֹת לא ישתנה מפני האל"ף [ונאמר מֵאוֹתָיו, פֵּאוֹתָיו וכן כלם. והשנים מהם: מָאתַיִם, פָּאתַיִם]. וכן נאמר מָאתָיו, פָּאתָיו וכן כלם בנוח האל"ף, או בתנועת האל"ף: מְאָתָיו, פְּאָתָיו, ובסמוך: פַּאֲתֵי, כמו שנאמר "פַּאֲתֵי מוֹאָב" (במדבר כד יז), שהוא לקוח מן פָּאתַיִם. וכן "סְאָה סֹלֶת" (מ"ב ז א) מזה השער אף על פי שפ"א-הפֹעל שוא כמו שכתבנו סְנֶה מהשער הקודם לזה. ופָּרָה מן הדגושים שלא נשתנה בסמיכות הקבוץ: "פָּרוֹת הַבָּשָׁן" (עמוס ד א), וכן לא ישתנה בסמיכות היחיד, וכן בכנוי: פָּרָתוֹ, פָּרָתְךָ וכן כלם, פ"א-הפֹעל קמוצה. והקבוץ השלם בזה המשקל ויבא תמורת למ"ד-הפֹעל תי"ו או ו"ו או יו"ד או הה"א עצמה, כמו מן שָׂפָה – שְׂפָתוֹת, ובסמוך "וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל" (קהלת י יב), והכנוי "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים" (שה"ש ה יג). ומן קָצָה – "וַיִּירְאוּ יֹשְׁבֵי קְצָוֹת מֵאוֹתֹתֶיךָ" (תהלים סה ט), ומן קָשָׂה – "וְאֶת הַקְּשָׂוֹת אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן" (שמות לז טז), ומן הָרָה – "וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ" (הושע יד א), ומן אָמָה – "וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ" (ש"ב ו כב), "אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו" (בראשית כ יז), כן היה משפט "וְהָרִיּוֹתָיו" בפתח – הַרְיוֹתָיו בפלס אַמְהוֹתָיו. והנכון אצלי כי הנפרד מן אֲמָהוֹת, אַמְהוֹתָיו – אֲמֶהֶת בפלס עֲקֶרֶת כמו שכתבנו במשקלו (לעיל קס ע"ב), וקבוץ אָמָה – אָמוֹת, אלא שלא נהגו לומר כן. וכן יהיה "הָרִיּוֹתָיו" משקל אחר בפלס "דָּלִיּוֹתָיו" (ירמיהו יא טז), ויהיה הנפרד מהם הָרִיָּה, דָּלִיָּה, וכן זָוִיָּה מן "כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ" (זכריה ט טו). או יהיה הנפרד מן זָוִיּוֹתָיו – זָוִית ומשקלו פָּעִית. וכן הוא בדברי רז"ל: "אדם מניחו בְּזָוִית זו ומוצאו בְּזָוִית אחרת" (ברכות לא א). וכן הנפרד מן "דָּלִיּוֹתָיו" – דָּלִית, וכן זכרוהו במשנה: "וּבְדָלִית (הדקל) [ובדקל] בעל הבית מוריד ומחלק" (משנה פאה ד א). וכן יאמרו מן "הָרִיּוֹתָיו" – הָרִית. וכן מזה המשקל "צָפֹה הַצָּפִית" (ישעיהו כא ה), וכן עָמִית – "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה יז). ואפשר שיהיה שרש עָמִית – עמת.

פֵּעָה – מֵאָה, פֵּאָה בצרי הפ"א. כבר כתבנו אותם בשער פָּעָה הקודם, ונאמר כי "לֶחֶם הַפֶּחָה" (נחמיה ה יד) אינו מזה המשקל כי הוא מן הדגושים, לפיכך הפ"א בסגול, כי כן המנהג כמו שכתבנו כשתהיה החי"ת ראויה להדגש והיא קמוצה, האות שלפניה בסגול במקום אשר בזולתה בצרי. וכן הה"א כמו החי"ת. והסמוך פתוח כלו ומלרע כמשפט: "פַּחַ֣ת יְהוּדָה" (חגי א א), "פַּחַ֣ת מוֹאָב" (עזרא ח ד). ובא אחד מלעיל: "אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּֽחַת־יְהוּדָ֖ה" (חגי ב כא). והכנוי: "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ" (מלאכי א ח). והקבוץ בפתח: "פַּחוֹת וּסְגָנִים" (ירמיהו נא כג) וכן כלם. וכן בסמוך: "וּפַחוֹת הָאָרֶץ" (מ"א י טו). וכן יאמר עם הכנוים: פַּחוֹתָיו, פַּחוֹתֶיךָ וכן כלם. כמו שאמרו "אֶת פַּחוֹתֶיהָ וְאֶת כָּל סְגָנֶיהָ" (ירמיהו נא כח). והקבוץ בלמ"ד-הפֹעל נראית: "עַל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר" (נחמיה ב ז), והוא סמוך. והמוכרת: פֶּחָווֹת הפ"א בסגול והחי"ת בקמץ.

פֹּ֫עֶת – "אֶל הַשֹּׁקֶת" (בראשית כד כ), וכן יאמר קוֹבֶת מן "וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ" (במדבר כה ח). וכן כנוי שֹׁקֶת על זה הדרך. והקבוץ: שֳׁקָתוֹת, קֳבָתוֹת. והסמוך: שָׁקְתוֹת, קָבְתוֹת. אבל "בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם" (בראשית ל לח) אינו מזה המשקל.

פֶּ֫עֶת – "וְהַצֶּפֶת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ אַמּוֹת חָמֵשׁ" (דה"ב ג טו), וכן יאמר שֶׁקֶת מן "בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם" (בראשית ל לח). כי אלה שני המשקלים, אף על פי שהם מלעיל, אין התי"ו דגושה בהתחבר עם הכנוים, ולא תפול בקבוץ כמו המשקלים שהקדמנו בשלמים, כי אותם אין התי"ו בהם שרש, ואלה התי"ו בהם שרש מקום ה"א למ"ד-הפֹעל. לפיכך התי"ו רפה בהתחבר עם הכנויים ולא תפול בקבוץ. ובכנוי: צֶפֶת – צִפְתִי, צִפְתוֹ פ"א-הפֹעל בחירק או בפתח, כמו שֶׁקֶל, אֶרֶץ וכן כלם. וכן כנוי שֶׁקֶת. והקבוץ צְפָתוֹת, שְׁקָתוֹת, ובסמוך צִפְתוֹת, שִׁקְתוֹת, וכן הכנוי: צִפְתוֹתָיו, שִׁקְתוֹתָיו וכן כלם. ואפשר שיהיה "שִׁקְתוֹת הַמָּיִם" מן שָׁקָה בפלס שָׂפָה, יאמר שְׁקָתוֹת ובסמוך שִקְתוֹת, כמו מן שָׂפָה – שְׂפָתוֹת, ובסמוך "וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל" (קהלת י יב).

פָּעוֹת – "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה" (שה"ש ח ח), וכן חָמוֹת, ובצרי ובשורק: "אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת" (מ"ב יא יב), ובסמוך: "אֲחוֹת אָבִיךָ" (ויקרא יח יב), וכן יאמר חֲמוֹת, וכן יאמר עם הכנוי "אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא" (בראשית כ יב), "נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ" (רות ג א), "וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה" (ויקרא כא ג). ובא אחד האל"ף בפתח לבדו: "לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ" (במדבר ו ז). ואפשר שיהיה זה השם בשני פנים – רפה ודגוש, כמו שמצאנו בזולתו מן השמות כמו שכתבנו. והנה יהיה "וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה" (ויקרא כא ג) מן הרפה, ויהיה "לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ" מן הדגוש, ולפיכך לא נשתנה תנועתו, לפיכך האל"ף פתוחה כמשפטה על החי"ת הראויה להדגש ואל"ף אָחוֹת קמוצה לפי שהוא רפה בעיקרו, וזה היא עלת פתח "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה" (במדבר לב ו), "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כה מו), ופתח אַחִים, אַחַי, אַחֶיךָ הרבים, וסגול אל"ף אֶחָי, אֶחָיו כי הם מן הדגושים, וזה הטעם עד נאמן למבין לפי הכללים שהקדמנו והטעמים שכתבנו. ונאמר כי הו"ו אשר באָחוֹת ובחָמוֹת למ"ד-הפֹעל והתי"ו לנקבה, ובתשלומו אַחְיוֹת, חַמְיוֹת, בפלס "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (ש"א ב ח), שהוא שם ליחידה לפי דעתי, והיה ראוי הקבוץ אַשְׁפֹּתוֹת, אלא שקל עליהם להמיר הנח בדגש ואמרו "חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת" (איכה ד ה). והמקובץ מן אָחוֹת וחָמוֹת – אֲחָיוֹת, חֲמָיוֹת, והסמוך: אַחְיוֹת, חַמְיוֹת, היו"ד למ"ד-הפֹעל והו"ו והתי"ו סימן הרבות. ועם הכנוי: "וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי" (יהושע ב יג). ובא בסימן רבוי הנקבות לבד: "בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ" (יחזקאל טז נב), ובסימן רבוי הזכרים לבד: "וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ" (יחזקאל טז נה), "וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה" (הושע ב ג).

פִּע שהעי"ן שלו יו"ד נחה – "אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב" (איוב לז יא), ששרשו רוה, וכן נִי מן "וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם קִינָה" (יחזקאל כז לב), "וְצִי אַדִּיר" (ישעיהו לג כא), "אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד" (איוב ל כד), "קִנִים וָהֶגֶה וָהִי" (יחזקאל ב י), אִי – "אִיֵּי כִתִּיִּים" (ירמיהו ב י), וכן "כִּי תַחַת יֹפִי" (ישעיהו ג כד) ששרשו כוה לדעת קצת המפרשים, וכן פִּי, אלא שנשתנה מחבריו כי זה במוכרת פֶּה ובסמוך פִּי, וחבריו בקבוץ עִיִּים, צִיִּים, בהראות היו"ד, וכן בכנוי, ופֶּה נרפה בקבוץ: פִּים – "הַפְּצִירָה פִים" (ש"א יג כא), וכן נרפה "וְצִים מִיַּד כִּתִּים" (במדבר כד כד), וכן בכנוי: פִּיו או פִּיהוּ או פִּיךָ, פִּי, ויו"ד פִּי יו"ד הכנוי, ויו"ד השרש נגרעה, והראוי פִּיִּי, וכן פִּיּוֹ, פִּיְּךָ. ובכנוי הרבים: פִּיהֶם, פִּיכֶם, פִּינוּ. וכן "בְּנִיהֶם" הה"א והמ"ם כנוי הנסתרים, ואלו היתה הה"א למ"ד-הפֹעל היתה קמוצה כמו שִׁירָם. וכאשר קובץ בלשון נקבות נראית היו"ד: "וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת" (שופטים ג טז), והפ"א בצרי, והבליעו הנח בדגש והפ"א בחירק ואמרו "חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה ד). וכן תאמר בכנוי: פִּיּוֹתָיו, פִּיּוֹתֶיךָ וכן כלם. ובהכפל הפ"א: "וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת" (תהלים קמט ו). ובמשקל פֶּה – שֶׂה, היה משפטם בהראות עי"ן-הפֹעל – פָּיֶה, שָׂיֶה, בפלס דָּוֶה, רָוֶה, או פֵּיֶה, שֵׂיֶה, על משקל גֵּאֶה. וסמיכות שֵׂה בצרי: "שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים" (דברים יד ד), ועם הכנויים בהראות עי"ן-הפֹעל: "אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים" (דברים כב א) בצרי, "אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ" (ש"א יד לד) בשוא.

פַּע – "יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא" (תהלים עו יב), "וְהַגַּי בֵּינָו וּבֵין הָעָי" (יהושע ח יא) פתוחים, וגַּי פעמים יכתב בו למ"ד-הפֹעל: "וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא" (דברים ג כט) וזולתו, "וְהִתְוִיתָ תָּו" (יחזקאל ט ד), "קָו הַמִּדָּה" (ירמיהו לא לח), "אֵת קָו שֹׁמְרוֹן" (מ"ב כא יג), "קַו תֹהוּ" (ישעיהו לד יא) קמוצים, "צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו" (ישעיהו כח י) הראשונים פתוחים, "הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָֽו" (הושע ה יא) קמץ בסוף-פסוק, "לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָֽׁי" (תהלים סח ל) קמץ בסוף-פסוק. "בְּעַב הֶעָנָן" (שמות יט ט) פתח, "וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל" (ש"ב ו ז) פתח באתנח.

וכן מזה המשקל אָב, אָח, יָד, גָּב, דָּג, מָן, "אַל יַאֲמֵן בַּשָּׁו נִתְעָה" (איוב טו לא), "הֻקַם עָל" (ש"ב כג א) קמוצים ובהסמכם פתוחים. ובא סמיכות אָב בפתיחות האל"ף: "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ה), ובא גם כן עם למ"ד-הפֹעל האל"ף בשוא-ופתח: "אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר" (בראשית י כא). וסמיכות אָח לא בא אלא עם למ"ד-הפֹעל: "אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל" (שם). וכן יתכן דָּם מזה השער, והקבוץ דָּמִים, דָּמָיו, דָּמֶיהָ, ובסמוך דְּמֵי כמו מן עַל – עֲלֵי וכבר כתבנוהו בשער פָּל (לעיל קע ע"ב).

וכנוי אָב, אָח, בהראות למ"ד-הפֹעל במכתב: אָבִיו, אָחִיו, או אָבִיהוּ, אָחִיהוּ, אָבִיךָ, אָחִיךָ, אָבִינוּ, אָחִינוּ. והנסתרים והנמצאים האל"ף בשוא-ופתח – אֲבִיהֶם, אֲחִיהֶם, אֲחִיכֶם. אבל למדבר-בעדו לא נכתבה בו יו"ד למ"ד-הפֹעל מפני יו"ד הכנוי: אָחִי, אָבִי. וקבוץ אָב בלשון נקבות: "רָאשֵׁי אָבוֹת" (במדבר לו א), ובסמוך "אֲבוֹת הַמַּטּוֹת" (במדבר לב כח). וכן עם הכנויים אֲבוֹתָיו, אֲבוֹתֶיךָ וכן כלם. וקבוץ אָח – אַחִים והאל"ף בפתח, והכנוי: אַחֶיךָ, אַחַי, אַחֵינוּ האל"ף בפתח, ואַחַי בהפסק האל"ף בסגול: "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי" (תהלים כב כג), והוא בסגול מפני קמץ החי"ת. וכן אֶחָיו לעולם בסגול האל"ף מפני קמץ החי"ת. ובכנוי הרבים: אֲחֵיהֶם, אֲחֵיכֶם האל"ף בשוא-ופתח. ובא בפתח לבדו: "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כה מו), "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה" (במדבר לב ו). וכבר כתבנו טעם הפתח והסגול באלה בשער פָּעוֹת (לעיל קעח ע"א).

וכנוי צָו, קָו, תָּו, יָד, דָּג: צָוִי, קָוִי, תָּוִי, צָווֹ, קָווֹ, צָוְךָ, קָוְךָ, יָדוֹ, יָדְךָ, תָּווֹ, תָּוְךָ וכן כלם על זה הדרך. וקבוצם: צָוִים, קָוִים, תָּוִים, דָּגִים. אבל יָד יקובץ בלשון שנים – יָדַיִם, והכנוי: יָדָיו, יָדֶיךָ, קָוָיו, צָוָיו, צָוֶיךָ, קָוֶיךָ, יָדֵינוּ, קָוֵינוּ, צָוֵינוּ, יְדֵיהֶם, יְדֵיכֶם, קְוֵיהֶם, צְוֵיכֶם, תְּוֵיכֶם. וכנוי גַּי, שַׁי: גָּיִי, גָּיוֹ, שָׁיוֹ, גָּיְךָ, שָׁיְךָ. והקבוץ: גָּיִים, שָׁיִים. והכנוי: גָּיֵינוּ, שָׁיֵינוּ, גָּיָיו, שָׁיָיו, גְּיֵיהֶם, שְׁיֵיהֶם, כמו יְדֵיהֶם, וכן כלם. אבל "לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת" (יחזקאל לו ד) אינו מחובר מן גַּיְא, כי אם מן "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא" (ישעיהו מ ד), כמו שזכרנו בשערו (לקמן קעט ע"ב). ויָד יקובץ גם בלשון נקבות: "שְׁתֵּי יָדוֹת" (שמות כו יז). ומָן ידגש בכנויו ובקבוצו: מַנּוֹ, מַנְּךָ, מַנִּי. והראיה מה שמצאנו "וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם" (נחמיה ט כ), שהמ"ם פתוחה, ידמה כי הנו"ן תדגש אלא שהוקלה, כמו הרבה מן הדגושים כמו שכתבנו. ואולי היה מַן רפה בכנויו היה מ"ם של "וּמַנְךָ" בקמץ כיו"ד יָדְךָ.

פֵּע – "בֵּן חָכָם" (מ"א ה כא) בצרי, ובסמוך בסגול כשהוא סמוך סמיכות ענין, כמו "בֶּן אַבְרָהָם" (בראשית כה יב), "בֶּן אָדָם" (ירמיהו מט יח), "בֶּן בְּלִיַּעַל" (ש"א כה יז). ואם איננו סמוך סמיכות ענין, אף על פי שהוא במקף הוא בצרי, כמו "וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי" (בראשית ל יט), "וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד" (ש"א כב כ), "וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן" (ש"ב ט יב), "וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ" (יחזקאל יח י). ואם סמוך סמיכות ענין אף על פי שאינו במקף הוא בסגול, כמו "וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר" (ויקרא א ה), "בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית" (ויקרא כד י), "וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ" (ישעיהו ח ב), "זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה" (דה"א ט כא), "אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה" (נחמיה ו יח), "בֶּ֣ן יָאִיר" (אסתר ב ה), וחד "הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד" (בראשית יז יז).^[29] והכנוי: בְּנוֹ, בִּנְךָ ואם בהפסק בְּנֶךָ – "וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ" (ישעיהו ז ג). בְּנִי, בְּנָם או בִּנְהֶם, בִּנְכֶם, בְּנֵנוּ, בְּנָהּ, בְּנֵךְ, בְּנֵן או בִּנְהֶן, בִּנְכֶן. והקבוץ: בָּנִים. והכנוי: בָּנָיו, בָּנֶיךָ, בָּנַי, בְּנֵיהֶם, בְּנֵיכֶם, בָּנֵינוּ, בָּנֶיהָ, בָּנַיִךְ, בְּנֵיהֶן, בְּנֵיכֶן. ואפשר שיהיו מזה המשקל "זֵר זָהָב" (שמות כה יא), "עֵץ פְּרִי" (בראשית א יא). גֵּו, יֵשׁ, כֵּס, עֵט, עֵץ, שֵׁם, ואף על פי שלא נשתנו בכנוי: "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים" (ישעיהו נ ו), "עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל" (הושע ד יב), "מִתַּחַת לְזֵרוֹ" (שמות ל ד), אפשר שישתנה בסמיכות הרבים, כמו תָּו, דָּם, קָו שלא נשתנה בכנוי, [ונשתנה בסמיכות הרבים: דְּמֵי, כמו שזכרנו (לעיל קע ע"ב). וכן מצאנו עֵץ שלא נשתנה בכנוי:] "בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל", ובסמיכות הרבים נשתנה: "עֲצֵי הָעֹלָה" (בראשית כב ו). אבל שֵׁם הוא על משקל בֵּן ועל תכונתו שישתנה גם בכנוי: שְׁמוֹ, שִׁמְךָ. אבל קבוץ שֵׁם בלשון נקבות: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת" (בראשית ב כ). ובסמוך: "שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל" (בראשית כה יג), ושֵׁם במקף וסמוך למלה זעירא או למלה מלעיל בסגול. וכן יֵשׁ הוא מזו הגזרה באמת, כי הוא נבנה על תכונת בֵּן בהתחבר לכנויים בתנועה-קטנה. יֶשׁוֹ, יֶשְׁכֶם בסגול או בחירק: "הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים" (דברים יג ד). ואולי יאמר גם כן יְשׁוֹ, יְשִׁי בשוא, כמו בְּנִי, בְּנוֹ. וכן בנו"ן-ו"ו: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד" (אסתר ג ח), ורֵעַ כבר נזכר בשער פֵּעֶה (לעיל קעו ע"א), ובתוספת מ"ם: "לְמֵרֵעֵהוּ אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ" (שופטים יד כ), "שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים" (שופטים יד יא) המ"ם בצרי, ובא בשוא: "אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ" (משלי יט ז).

מְפִע שהעי"ן שלו יו"ד נחה – "מְעִי מַפָּלָה" (ישעיהו יז א).

ושהלמ"ד שלו אל"ף

פָּעָא – צָמָא, צָבָא, וכבר כתבנום בשער פָּעָל (לעיל קמה ע"א).

פֶּעֶא כלו סגול ומלעיל – "וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא" (ישעיהו ל יד), "מִבֵּית כֶּלֶא" (מ"ב כה כז), דֶּשֶׁא, טֶנֶא, "עֹשֵׂה פֶלֶא" (שמות טו יא), אבל "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֵּלֶא" (ישעיהו ט ה עי"ש) הפ"א בצרי, וכל שאר פֶּלֶא סגול. והתאר עם יו"ד-היחשׂ: "וְהוּא פֶלִאי" (שופטים יג יח). וכן "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא" (ישעיהו מ ד) מזה המשקל, והיה ראוי להיות גֶּיֶא על משקל פֶּלֶא, כֶּלֶא, אלא שהוקל ונחה היו"ד. ואף על פי ששאר גֵּיא בצרי לבד, "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא" בא בסגול להורות כי המשפט היה גֶּיֶא בפלס פֶּלֶא, כֶּלֶא, גֶּבֶא. ואשר באו מהם בצרי כמשפט מפני הנח הנסתר או הם מאשר פ"א שלהם צרי. ואפשר שיהיה "וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא" (דברים ג כט) מזה המשקל אלא שרצו להראות עי"ן-הפֹעל בשוא כמו שעשו בחֵטְא ונקל עליהם להראותה עם פתחות הגימ"ל מהיותה סגול. ומלת "לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת" (יחזקאל לו ד) אינה מקובצת מן גֵּיְא כי אם מן גֵּאָה בה"א הנקבה, או מן גֵּאַת בתי"ו. ובקבוצו בא היו"ד תמורת הה"א או התי"ו כמו שכתבנו בקבוץ מַלְכוּת. או יהיה "וְלַגֵּאָיוֹת" מקובץ מן גֵּיְא ויהיה מקובץ מלשון נקבות והאל"ף עי"ן-הפֹעל תמורת היו"ד אשר בגֵּיְא, והיו"ד הנראית תמורת האל"ף. וחֵטְא היה ראוי להיות על משקל פֶּלֶא אלא שהוקל, וחֵטְא בצרי כמו שיש במשקל אֶרֶץ רבים הפ"א בצרי. והכנוי: פִּלְאוֹ, גִּבְאוֹ, כִּלְאוֹ, פִּלְאֲךָ בחירק, או בפתח: "בָּרוּךְ טַנְאֲךָ" (דברים כח ה), או בסגול: חֶטְאוֹ. והקבוץ: חֲטָאִים, גְּבָאִים, פְּלָאִים, כְּלָאִים. והכנוי: חֲטָאָיו, "בִּצֹּאתָיו וּגְבָאָיו" (יחזקאל מז יא), כְּלָאֵיהֶם, פְּלָאֵיהֶם, דִּשְׁאֵיהֶם, גְּבָאֵיהֶם. וכן הסמיכות בלא כנוי: פִּלְאֵי, כִּלְאֵי. ונשתנה סמיכות הרבים בחֲטָאֵי – "רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם" (מ"ב י כט), "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים" (ישעיהו א יח). ויורה עליו שהוא דגוש בקבוצו לולי האל"ף.

פֹּעֶא – "וּבִכְלֵי גֹמֶא" (ישעיהו יח ב), וכן סֹבֶא מן "סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם" (ישעיהו א כב), "סָר סָבְאָם" (הושע ד יח). וכן עֹפֶא, וכן יאמר גָּמְאוֹ, עָפְאוֹ, גָּמְאִי, גָּמְאָם, וכן הקבוץ: גֳּמָאִים, סֳבָאִים בקמץ-חטף, "מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל" (תהלים קד יב).

פִּעֵא בדגש הני"ן ובצרי – כִּסֵּא. ובהתחברו אל הכנויים ובקבוץ העי"ן בשוא ויפול הדגש: כִּסְאוֹ, כִּסְאֲךָ. וכן הקבוץ והוא בלשון נקבות: "כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט" (תהלים קכב ה).

פַּעָא – "וְאֶת דַּכָּא" (ישעיהו נז טו), "קַנָּא שְׁמוֹ" (שמות לד יד), חַטָּא. והקבוץ: דַּכָּאִים, חַטָּאִים, קַנָּאִים. והסמוך והכנוי נשאר בקמץ כמשפט: "חַטָּאֵי עַמִּי" (עמוס ט י), "וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה" (ישעיהו יג ט). ובא בשוא: "וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ" (תהלים לד יט), אולי הוא מן דַּכֵּא בצרי, לפיכך בא בשוא.

פַּעֹא – "קַנּוֹא וְנֹקֵם יְיָ" (נחום א ב).

וכבר זכרנו אלה השנים עם השלמים (לעיל קנג ע"ב, קנד ע"ב).

פָּעִיא – נָשִׂיא, נָבִיא, קָרִיא, "קְרִאֵי מוֹעֵד" (במדבר טז ב). ובשוא הפ"א: מְרִיא.

פְּעֹא – "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו ג), "לְעֵת מְצֹא" (תהלים לב ו).

פְּעָאת – "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" (שמות יט יז). לא נמצא כי אם בסמוך, לפיכך הוא פתח בסמוך, ויהיה במוכרת קמץ, אף על פי שהתי"ו תי"ו הסמיכות כמו מָחֳרָת כמו שכתבנו (לעיל קנח ע"ב). וכן בכינו הוא קמוץ: "הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ" (שמות ד יד), "וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ" (משלי ז י).

(פַּעָת) [פַּעָאת] העי"ן בקמץ ובדגש – חַטָּאת. ובסמוך פתח: "חַטַּאת יְהוּדָה" (ירמיהו יז א). ובא בפתח שלא בסמיכות: "לְחַטַּאת וּלְנִדָּה" (זכריה יג א). והקבוץ: "וַיַּרְא אֶת כָּל חַטֹּאת אָבִיו" (יחזקאל יח יד) אחד בסמוך ובמוכרת. וכן עם הכנוי: "וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי" (תהלים כה יח) וכן כלם.

פִּעֵאת בצרי – "אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ" (ש"ב יט מג), "יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת" (שה"ש ה יב). והוא אחד בסמוך ובמוכרת. והכנוי: נִשֵּׂאתִי, מִלֵּאתִי, מִלֵּאתוֹ וכן כלם בצרי עי"ן-הפֹעל ובנוח האל"ף. והקבוץ עי"ן-הפֹעל בשוא: נִשְׂאוֹת, מִלְאוֹת. וכן הכנוי: נִשְׂאוֹתָיו, נִשְׂאוֹתֶיךָ, מִלְאוֹתָיו, מִלְאוֹתֶיךָ וכן כלם. או בנוח האל"ף ועי"ן-הפֹעל בחולם כמו חַטֹּאת כמו שכתבנו.

ומחסרי הפ"א ונחי הלמ"ד

מַעָה – מַצָּה, מַסָּה, מַכָּה. וכן בדברי חז"ל: מַפָּה. כלם חסרי נו"ן פ"א-הפֹעל והה"א לנקבה וה"א השרש נגרעה. והם בתשלומם עם פ"א-הפֹעל: מַנְצָה, מַנְסָה, מַנְכָּה, בפלס מַרְאָה, מִרְמָה, מִשְׂרָה. ובתשלומם כלם בלמ"ד-הפֹעל מומרת ביו"ד: מַנְסָיָה, מַנְפָּיָה, מַנְכָּיָה, מַנְצָיָה, בפלס מַמְלָכָה, מִשְׁמָרָה. ובסמוך: "מַכַּת אוֹיֵב" (ירמיהו ל יד), "לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג" (איוב ט כג)

ושהלמ"ד שלהם אל"ף

מַעָא – מַשָּׂא. וכן בסמוך גם כן קמץ: "מַשָּׂא דְבַר יְיָ" (זכריה ט א), "וּמַשָּׁא כָל יָד" (נחמיה י לב).

מַעֶה והה"א למ"ד-הפֹעל – מַכֶּה, מַטֶּה. וקבוץ מַטֶּה: מַטִּים – "נָקַבְתָּ בְמַטָּיו" (חבקוק ג יד), או מַטּוֹת. וקבוץ מַכֶּה: "מִן הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ" (מ"ב ח כט). ומשפטם עם פ"א-הפֹעל: מַנְטֶה, מַנְכֶּה בפלס מַרְאֶה, מִקְנֶה, מִשְׁנֶה, וכנויים וקבוצם וסמיכותם כמוהם.

מַעוּת – מַצּוּת – "אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ" (ישעיהו מא יב).

נחי הקצוות

תּוֹעָה בחולם או בשורק – תּוֹרָה, תּוֹדָה בחולם, ובשורק: תּוּגָה. והם על דרך השלמות במשקל תִּפְאָרָה, ובהראות היו"ד במקום למ"ד-הפֹעל: תּוּשִׁיָּה.

תּוּעִין – תּוּפִין, והקבוץ: תּוּפִינִים, ובסמוך: "תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים" (ויקרא ו יד), שרשו אפה. ונהפכה האל"ף בתנועת הו"ו השרוקה ואף על פי שאינה נכתבת, והונחו שתי קצותיו.

ושהלמ"ד שלו אל"ף: מוֹצָא, מוֹרָא. כתבנום בנחי הפ"א במשקלם (לעיל קסח ע"א).

פעלי הכפל

מָפֹל – מָעוֹז, מָחוֹל. ומָחוֹל נשתנה בסמיכות: "בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים" (ירמיהו לא ג), וכן בקבוץ לא נדגש: "וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת" (שמות לב יט). וכן עם תי"ו הנקבה: "כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם" (שה"ש ז א). והיו ראויים מְחוֹלַּת, מְחוֹלּוֹת בדגש, אלא שבא בהם הנח תמורת הכפל להבדיל בינם ובין "וּבִמְחִלּוֹת עָפָר" (ישעיהו ב יט). ואפשר שיהיה מָחוֹל, מְחוֹלוֹת, מנחי העי"ן. ומָעוֹז לא נשתנה בסמיכות ובכנוי, אולי הוא מן הדגושים, או עמד בו הנח תמורת אות הכפל הנופלת, ואף על פי שנדגש גם כן הזי"ן בכנוי: "בְּמָעוֹז פַּרְעֹה" (ישעיהו ל ב) – "עָרֵי מָעֻזּוֹ" (ישעיהו יז ט), "עֻזִּי וּמָעֻזִּי" (ירמיהו טז יט). "לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ" (ישעיהו כג יא) קל הזי"ן והנו"ן נוספת, או היא במקום אות הכפל. ובא שם בזה המשקל בשוא שלא בסמיכות: "אֵין בּוֹ מְתֹם" (ישעיהו א ו), "אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי" (תהלים לח ד), ששרשם תמם. וכבר כתבנום בשאר פִּעְלוֹם (לעיל קסב ע"א).

מָפֵל – מָגֵן. ולא נשתנה בסמיכות ובכנוי כי עמד בו הנח תמורת אות הכפל הנופלת: "מָגֵן שָׁאוּל" (ש"ב א כא), "מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים" (תהלים פד י).

מָפָל – "וְאֶת הַמָּסָךְ לְשַׁעַר הֶחָצֵר" (שמות לט מ). קמץ, ובסמוך פ"א-הפֹעל פתח: "אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח" (שמות מ ה).

מֵפַל בפתח – "מֵסַב קָלַע" (מ"א ו כט), "וְחֹרֶשׁ מֵצַל" (יחזקאל לא ג), "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ" (תהלים קיח ה). ואפשר שיהיה מֵצַל – מַפְעֵל, כמו מֵחֵל, מֵצֵל, והפתח מקום צרי.

מֶ֫פֶל – "וַיְהִי הַמֶּכֶס" (במדבר לא לז), "וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ" (משלי יז כה), "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי" (בראשית טו ב). משפטם: מִכְסָס, מִמְרָר, מִשְׁקָק, בפלס מִשְׁקָל.

מֹ֫פֶל – "וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם" (ויקרא כו לו), "בְּמֹעַל יְדֵיהֶם" (נחמיה ח ו) בפתח מפני העי"ן, משפטם מָרְכָּךְ, מָעְלָל – מָשְׁחָת.

מוֹפָל – "מַעֲשֵׂה מוֹרָד" (מ"א ז כט) בחולם, "מוּסַךְ הַשַּׁבָּת" (מ"ב טז יח) בשורק ובפתח מפני הסמיכות.

מַפָּל – מַשָּׁק – "כְּמַשַּׁק גֵּבִים" (ישעיהו לג ד) פתח מפני הסמיכות הראוי בתשלומו מִשְׁקָק בפלס מִשְׁקָל. ואף על פי שהדגש בפ"א-הפֹעל, הוא סימן לחסרון הכפל, כמו "מָה אֶקֹּב" (במדבר כג ח) שמשפטו אֶקְבּוֹב כמו שכתבנו (לעיל קכח א).

מְפִלָּה – מְגִלָּה, מְחִתָּה, מְגִנָּה, "בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה" (שופטים ג כ), ולולי הרי"ש היה דגש, ובא צרי הקו"ף לתשלום הדגש כמו שכתבנו (לעיל נז א). ובא אחד מוקל מזה המשקל והוא "בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת" (שמות יב ד), הראוי מְכִסַּת בפלס "מְגִנַּת לֵב" (איכה ג סה).

תְּפִלָּה – תְּהִלָּה, תְּפִלָּה, והוקל "וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה" (איוב כד יב) שהיה ראוי תְּפִלָּה מן "וְנָתַן בִּפְלִלִים" (שמות כא כב), ונשתנה להבדיל בינו ובין "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה" (תהלים צ א). והוקל "וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה" (איוב ד יח) הראוי תְּהִלָּה מן "הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת" (קהלת א יז) או מן "יָהֵלּוּ אוֹרָם" (ישעיהו יג י), ונשתנה להבדיל בינו ובין "תְּהִלָּה לְדָוִד" (תהלים קמה א).

תֶּ֫פֶל וכלו סגול – "תֶּבֶל עָשׂוּ" (ויקרא כ יב), "תֶּמֶס יַהֲלֹךְ" (תהלים נח ט).

הָפָל – הָמָס מן "כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים" (ישעיהו סד א). ובא בו הנח תמורת הדגש, כי הראוי הֲמַסִּים בדגש, כי שרשו מסס.

הֲפֻלָּה – "לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה" (ירמיהו יא טז), שרשו מלל והוא כמו מִלָּה.

פִּלָּה – בִּצָּה, גִּזָּה, נִדָּה, חִבָּה, זִמָּה, חִתָּה – "חִתַּת אֱלֹהִים" (בראשית לה ה), מִלָּה. ויתכן להיות ממשקל זה גֵּרָה. ואפשר להיות ממשקל זה כֶּהָה, פֶּחָה, אלא שיותר נכון שיהיו מנחי הלמ"ד יהיו קלים או דגושים. אבל פֶּחָה הוא מן הדגושים, וסגול הפ"א יורה עליו כמו שכתבנו (לעיל קעז ע"א), ואלו היה מן הקלים היה הפ"א בצרי. ואפשר להיות ממשקל זה חִטָּה, אלא שבארמית מצאנו חִנְטִין (עזרא ו ט), ידמה ששרשו חנט.

פַּלָּה – שַׁמָּה, קָרָה – "וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה" (איוב כד ז).

פֻּלּוּת – "כְּרֻם זֻלּוּת" (תהלים יב ט). וכבר זכרנוהו במשקל פַּעְלוּת (לעיל קסא ע"ב).

פֻּלָּה – סֻכָּה, גֻּלָּה, חֻקָּה, קֻבָּה, חֻפָּה. ובקמץ-חטף: "אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא" (ישעיהו יט יז), "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" (משלי יד י) והוא סמוך, ובמוכרת מׇרָּה. "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה" (תהלים כז ה) הראוי בְּסֻכָּתוֹ, כי הנפרד סֻכָּה. או יהיה הנפרד ממנו סֹךְ.

פֹּל – תֹּם, עֹז, קֹר, חֹם, עֹל. כלם בהתחברם עם הכנויים דגושים כמו עֻזּוֹ, קֻרוֹ, חֻמּוֹ, עֻלּוֹ, תֻּמּוֹ וכן כלם, פ"א-הפֹעל בשרק או בקמץ-חטף. וכן ממשקל זה: "וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ" (ירמיהו ג ט), ופירוש מִקַּלּוּת. וכן מזו הגזרה כֹּל. ובמקף ישוב החולם לקמץ-חטף, חוץ משנים שיקראו בלא מקף בקמץ-רחב: "כָּ֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ תֹּאמַרְנָה" (תהלים לה י), "כָּ֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ׀ שְׂנֵאֻהוּ" (משלי יט ז).

וכמו שמלת כָּל הקמוצה היא חטופה במקף, כן כל אות קמוצה באחרית המלה ובצדה אות נחה-נראית ובמקף, היא חטופה לעולם, כמו "זְכָר־נָא" (מ"ב כ ג), "שְׁמָר־תָּם" (תהלים לז לז), "כִּי תֹאמְרוּ מַה־נִּרְדָּף־לוֹ" (איוב יט כח), "מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר־בָּךְ" (ישעיהו נד ט), "אִם חָטָאתָ מַה־תִּפְעָל־בּוֹ" (איוב לה ו). חוץ משתי מלות: יָם, עָם, כמו "יָם־כִּנֶּרֶת" (במדבר לד יא), "יָם־הַמֶּלַח" (במדבר לד ג), וכן "הָעָם־הַזֶּה" (שמות ג כא) וזולתו, כי הם קמוצים והם במקף, ונקראים בקמץ-רחב. אך בהסמכם אל מלה אחרת סמיכות ענין תשובנה פתח, כמו "יַם סוּף" (שמות יג יח), "עַם יְיָ" (במדבר יא כט). אך "יָם כִּנֶּרֶת", "יָם הַמֶּלַח" הם קמוצים אף על פי שהם סמוכים סמיכות ענין. וכן כל יָם זולתי "יַם סוּף".

פַּל – דַּל, קַל, עַז, חַם, תָּם והדומים להם מן התארים. היה מן הדין להיותם קמוצים כלם, כמו חָכָם, רָשָׁע, אלא שמצאנום מקצתם פתוחים. ונאמר כי הטעם כי אשר הם בפתח בתשלומם ממשקל אֶרֶץ, גֶּפֶן שהם פתחין, ואשר הם קמוצים הם ממשקל חָכָם, או ממשקל סֵפֶר, סֵתֶר שהפ"א שלהם קמץ-קטן.

ואשר הם קמוצים ואשר הם פתוחים אנחנו סומכים על פי המסורת. וכן השמות שאינן תארים יש מהם קמצים ופתחים ידועים על פי המסורת, יהיו כפולים או נחים או שניים.

דַּל – שנים עשר פתחין בלישנא, וכל "דַּל וְאֶבְיוֹן" (תהלים עב יג) כותיה.

"זֶה לַחְמֵנוּ חָם" (יהושע ט יב) – קמץ ולית כותיה, וכל שם בר-נש כותיה.

"שֶׁמֶן זַיִת זָךְ" – שנים קמצין (שמות כז כ; שמות כד ב), "אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה" (איוב ח ו) – פתח, וכן כל שאר זַךְ.

"תָּם וְיָשָׁר" (איוב א א; א ח; ב ג) – קמוץ, ושאר פתחין.

דַּק, כַּדַּק – פתח.

הַר – פתח, הָהָר, בָּהָר, לָהָר – קמץ.

חַי, הַחַי – פתח, אם לא יהיה באתנח וסוף-פסוק.

קַל, הַקַּל – פתח.

גַּל, הַגַּל – פתח, אם לא יהיה בהפסק.

גַּן – פתח, הַגָּן, בַּגָּן – קמץ.

טַל, הַטַּל – פתח, "וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּ֑ל" (שמות טז יד) – קמץ באתנח, וכן בסוף-פסוק: "וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּֽל" (שופטים ו לט), "יַעַרְפוּ טָֽל" (דברים לג כח). ובזקף קמץ: "מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּ֔ל" (דברים לג יג), "שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָ֔ל" (שה"ש ה ב).

טַף, הַטַּף – פתח, "לֶחֶם לְפִי הַטָּֽף" (בראשית מז יב) – קמץ בסוף-פסוק.

סַף, הַסַּף, בַּסַּף – פתח, "מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּ֑ף" (שמות יב כב) – קמץ באתנח, "וְיָדֶיהָ עַל הַסַּֽף" (שופטים יט כז) – פתח בסוף-פסוק, וכן "שֹׁמֵר הַסַּֽף" (ירמיהו לה ד).

סַל, הַסַּל, בַּסַּל – פתחין.

כַּף – פתח, ובהפסק קמץ. ובא בזקף קמץ: "וַיַּכּוּ כָ֔ף וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ" (מ"ב יא יב).

חַג – פתח, הֶחָג, בֶּחָג – קמץ.

"רָךְ וָטוֹב" (בראשית יח ז עי"ש) – קמץ, "רַךְ וְיָחִיד" (משלי ד ג), "רַךְ וּמָשׁוּחַ" (ש"ב ג לט) – פתח.

"צַח וְאָדוֹם" (שה"ש ה י), "וְשַׁח עֵינַיִם" (איוב כב כט) – פתח.

צַר – פתח, הַצָּר – שנים קמצין: "כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים" (זכריה ח י), "כִּי נִמְכַּרְנוּ" (אסתר ז ד). "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי" (תהלים ד ב) קמץ.

שַׂר – פתח (שר ונגיד), ושנים קמצין בזקף: "אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר" (הושע ג ד), "וְנָגִיד וְשָׂר" (דה"ב לב כא). הַשַּׂר ארבעה פתחין: "הַשַּׂר שֹׁאֵל" (מיכה ז ג), "מִיכָאֵל הַשַּׂר" (דניאל יב א), "הַשַּׂר שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח" (דה"א כז ח), "וּכְנַנְיָה הַשַּׂר" (דה"א טו כז).

דָּם קמץ ובהסמכו פתח: "דַּם הַפָּר" (ויקרא ד ז), "דָּם נָקִי" (דברים יט י) – קמץ, "דַם הַנָּקִי" (דברים יט יג) – פתח, "דַּם נְקִיִּם" (ירמיהו יט ד) – פתח. ולא כתבנוהו בזה השער אלא להורות על נקודו, כי אין לנו בו ראיה שיהיה מן הכפולים, והקרוב להיותו מן השניים. וכבר כתבנוהו בשער פָּל (לעיל קע ע"ב) ובשער פַּע (לעיל קעט ע"א).

פַּר – פתח, ופרי דבלק קמצין (במדבר כג ב, ד, יד, ל), וכל הַפָּר, לַפָּר – קמצין.

"מֹנֵעַ בָּר" (משלי יא כו) – קמץ, והמסורת: לית כותיה קמוץ, וכל בָּר דיוסף קמוצין כלם (בראשית מא לה, מט; מב ג, כה; מה כג).

בַּז, הַבַּז בפתח, "יֶתֶר הַבָּ֔ז" (במדבר לא לב) – קמץ בזקף, והמסורת: לית כותיה קמץ, וכל בָּז דמשלי כותיה קמץ (משלי יא יב; יג יג; יד כא).

פַּח, פַּחִים – פתח.

"מִשְׂגָּב לַדָּךְ" (תהלים ט י), "יָתוֹם וָדָךְ" (תהלים י יח) – קמצין, "דַּךְ נִכְלָם" (תהלים עד כא) – פתח.

שָׂק ארבעה קמצין: "חִגְרִי שָׂק֙" (ירמיהו ו כו), "לְבוּשִׁי שָׂ֗ק" (תהלים לה יג), "אוֹ עוֹר אוֹ שָׂ֔ק" (ויקרא יא לב), "וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂ֔ק" (עמוס ח י), וכל הַשָּׂק, בַּשָׂק באתנח וסוף-פסוק כותיה קמץ.

"תֵּלְדוּ קַ֑שׁ" (ישעיהו לג יא) – פתח באתנח, "יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ" (שמות טו ז) – פתח בסוף-פסוק, "לַהַב אֵשׁ אֹכְלָה קָ֑שׁ" (יואל ב ה) – קמץ באתנח.

כל גַּת, בַּגַּת, מִגַּת – פתח באתנח וסוף-פסוק, וכן בתוספת ה"א: "וַיֵּלֶךְ גַּ֙תָה֙" (מ"א ב מ). וכן "יוֹשֵׁב צְפַ֑ת" (שופטים א יז) – פתח באתנח, וכן בתוספת ה"א: "בְּגֵיא צְפַ֖תָה" (דה"ב יד ט).

וכל דָּת, כַּדָּת, הַדָּת, בַּדָּת – קמץ.

"וּמִפַּז רָב" (תהלים יט יא) פתח, וכל שאר פָּז – קמץ.

וכל אַט, לְאַט – פתח באתנח וסוף-פסוק, "דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָֽט" (איוב כג יא) – קמץ בסוף פסוק, שהוא ענין אחר.

גָּג, הַגָּג – קמוץ, "עַל גָּג בֵּית הַמֶּלֶךְ" (ש"ב יא ב עי"ש) – קמץ בסמוך, "עַל גַּג הַמִּגְדָּל" (שופטים ט נא), "אֶל גַּג הַשַּׁעַר" (ש"ב יח כד) – פתח בסמוך. והקבוץ בלשון נקבות וידגש: "כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת" (ישעיהו כב א). וכן בכנוי: "אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו" (שמות ל ג).

גָּד, לַגָּד – קמץ; "כְּזֶרַע גַּד" (שמות טז לא), "אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַגַּד" (ש"ב כד ה) – פתח. ויש ספרים הַגָּד קמץ.

מַס, לָמַס, הַמַּס – פתח באתנח וסוף-פסוק, "לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד" (איוב ו יד) – קמץ, לפי שהוא ענין אחר.

מַר, הַמַּר – פתח.

בַּד – פתח, "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָ֔ד" (שמות כח מב) – קמץ בזקף, והמסורת עליו: לית כותיה קמץ, וכל הַבָּד כותיה קמץ. "בַּד בְּבַד" (שמות ל לד) פתח, לְבָד – קמץ, והמסורת: כל ואלה שמות (שמות כו ט; לו טז. וראה שמות יב לז) ותרי עשר (זכריה יב יב-יד) לְבָד קמץ, וכל שאר קריה פתח, בר מן חד: "כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד" (שופטים ז ה), וכל סוף-פסוק דכוותיה.

כל בַּת, הַבַּת – פתח.

וכן כל אַף הַאַף – פתח לעולם, ועיקרו אֶנֶף כלו בסגול, וחסרה עי"ן-הפֹעל ממנו, ונבלעה בדגש עם הכנויים: אַפּוֹ, אַפְּךָ, אַפִּי'.

כל עַד, לָעַד – פתח.

עָם שמנה עשר קמוצין ידועים על פי המסורת; וְעָם שלשה קמצין: "וְעָם כַּחוֹל" (ש"א יג ה), "וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט" (הושע ד יד), "וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ" (עמוס ג ו). "לְעָם אֶחָד" (בראשית לד כב עי"ש), "יִהְיֶה לְּעָם" (בראשית מח יט) – קמוצין. "לְעַם נָכְרִי" (שמות כא ח), "לְעַם אַחֵר" (דברים כח לב) – פתוחין, שהם בסמוכים. בְּעַם שנים פתחין וסימנם: "וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד" (במדבר כ כ), "אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ" (תהלים לה יח). וכל הָעָם, בָּעָם, כָּעָם קמוצין.

רָב – שבעה ועשרים קמוצין, ועם החטופים שלשה ושלשים, והם ידועים על פי המסורת. וכל וָרָב – קמץ, וְרַב – שבעה פתחין, וסימנם: "יַעֲבֹד" (בראשית כה כג), "הַעְתִּירוּ" (שמות ט כח), "עַם גָּדוֹל" (דברים ב י; שם פסוק כא), "וְכָל בָּנַיִךְ" (ישעיהו נד יג), "חַסְדֵי יְיָ אַזְכִּיר" (ישעיהו סג ז), "גְּדֹל הָעֵצָה" (ירמיהו לב יט), "שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו" (קהלת ו ג), וכל "וְרַב חֶסֶד" דכותיה; הָרַב, לָרַב – שנים פתחין: "מֵאֵת הָרַב" (במדבר לה ח), "לָרַב תַּרְבֶּה" (במדבר כו נד).

והכנוי והקבוץ: רַבִּים בפתח פ"א-הפֹעל, כמו עַמִּים, קַלִּים, חַמִּים, תַּמִּים, עַמּוֹ, עַמְּךָ, שַׂקּוֹ, "מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת" (ש"ב יז כח) וכן רבים. ויש בחירק: פִּתִּים, פִּתּוֹ, פִּתְּךָ, מִסִּים, צִדִּים, שִׂכִּים, "אַמּוֹת הַסִּפִּים" (ישעיהו ו ד), "סִפּוֹת כֶּסֶף" (מ"ב יב יד).

פֵּל בצרי – קֵן, חֵן, שֵׁן, (עֵץ, נֵץ) [מֵץ], נֵס, לֵב, עֵת, קֵץ, תֵּל, חֵץ, ובמקף בסגול: "עַל־שֶׁן־סֶלַע" (איוב לט כח), "וְשֶׁן־בְּהֵמֹת" (דברים לב כד), "בְּלֹא עֶת־נִדָּתָהּ" (ויקרא טו כה), "לֹא עֶת־בֹּא עֶת־בֵּית יְיָ" (חגי א ב). אבל לֵב לא ישוב סגול כי אם בהיותו סמוך למלה זעירא או למלה מלעיל, כמו "בְּלֶב־יָם" (שמות טו ח), "בְלֶב־נָ֑עַר" (משלי כב טו). אבל "וַיַּךְ לֵב־דָּוִד אֹתוֹ" (ש"א כד ה; שם פסוק י), "וְחִזַּקְתִּי אֶת־לֵב־פַּרְעֹה" (שמות יד ד) צרי אף על פי שהם במקף, לפי שאינם סמוכים למלה זעירא ולמלה מלעיל. כל "עוֹלָם וָעֶד" סגול להפריד בינו ובין "הַיּוֹדֵעַ וָעֵד" (ירמיהו כט כג) שהוא ענין עדות. וכן ממשקל זה בתוספת ה"א: סֶלָה, והוא נקוד סגול. וכן "הֶרָה נָּסוּ" (בראשית יד י). וקֵן נשתנה בסמיכות: "קַן צִפּוֹר" (דברים כב ו) בפתח, אולי הוא משקל אחר. והקבוץ והכנוי בכלם פ"א-הפֹעל בחירק ובדגש למ"ד-הפֹעל.

פִּלָּם – "חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם" (ישעיהו נב ג) בתשלומו חִנְנָם מן "חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ" (בראשית לג ה).

ויש שמות שהם בני ארבע אותיות

אין להם משקל בפעל, כי אם נשקלם בפעלל הנה הוא כפול הלמ"ד, והם לא יכפל בהם אות בארבע מאותיותיהם ואין אות מהם דומה לחברתה, לכך נביאם כמו שהם.

פִּלְדָּשׁ, סִרְפַּד, שִׁנְעָר, טִפְסָר, גִּזְבָּר, "פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ" (אסתר א כ), והוא קמץ בסמיכות ובכנוי. טִפְסָר נשתנו תנועותיו בכנוי – הטי"ת בפתח והסמ"ך בשוא – "וְטַפְסְרַיִךְ" (נחום ג יז), אולי הוא ממשקל אחר, טַפְסֵר בצרי.

וביו"ד נחה אחרי החירק: פִּינְחָס.

ושהאות השלישי בצרי: כִּסְלֵו.

ואשר הם פתוחים האות הראשונה והשלישית: גַּנְזַךְ, שַׂרְעַף. ובקבוץ ובכנוי תדגש האות הרביעית: "וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו" (דה"א כח יא), "בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי" (תהלים צד יט). ובקמץ הראשונה ובפתח השלישית: צָרְתַן, צָרְפַת. כַּרְפַּס, אַרְגַּז פתוחים, ואפשר שיהיה אַרְגַּז בן שלש אותיות והאל"ף נוספת כמו אל"ף אַרְבַּע. דַּרְדַּר, וכן חַשְׁמַל וחַשְׁמַ֫לָה (יחזקאל ח ב) פתחין.

דַּרְכְּמוֹן מן "דַּרְכְּמוֹנִים" (עזרא ב סט) הנו"ן נוספת וארבע אותיות השרש הם דרכם.

ואשר האות הראשונה בפתח והשלישית בסגול: בַּרְזֶל, כַּרְמֶל, גַּרְזֶן, וכן "הַכַּרְמֶלָה" (ש"א טו יב). ובהסמכם לכנוי או לקבוץ ידגשו, כמו שמצאנו "וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ" (ישעיהו י יח). וכן יאמר בַּרְזִלִּי, בַּרְזִלּוֹ, "וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי" (ש"ב יז כז) נאמר ממנו. וכן יאמר גַּרְזִנּוֹ, גַּרְזִנִּי, גַּרְזִנָּם בדגש. וגַּרְזֶן כבר כתבנוהו במשקל פַּעְלֶן (לעיל קסג א), כי הנו"ן נוספת.

ואשר אות השלישי צרי בזה המשקל: חֶרְמֵשׁ, אַבְנֵט, יַרְדֵּן, פַּרְדֵּס. וכן בכנוי ובקבוץ: "וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים" (שמות כח מ), "וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ" (ישעיהו כב כא), וכן חֶרְמֵשׁוֹ, חֶרְמֵשִׁים, פַּרְדֵּסִים, פַּרְדֵּסוֹ. וכן עֲזָאזֵל בצרי.

ובחירק וביו"ד נחה: שַׁרְבִיט, כַּרְמִיל.

סְפָרַד, סְמָדַר, חֲנָמַל, האות השלישית בפתח. ואף בהפסק: "אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד" (עובדיה א כ), "וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַֽל" (תהלים עח מז), "מַמְלְכוֹת אֲרָרַט" (ירמיהו נא כז) פתח, ושאר "אֲרָרָט" קמצין.

עֲמָלֵק בצרי, עֲרָפֶל בסגול, ובקבוץ ובכנוי תדגש הלמ"ד. וכן בָּבֶל, בָּבֶלָה, יִזְרְעֶאל, יִזְרְעֶאלָה בסגול, וכן אַמְרָפֶל שם אדם, "וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן" (יהושע יט ו) שם-עיר בסגול.

עֲטַלֵּף בצרי.

ועם התי"ו בזה המשקל חֲבַצֶּלֶת בסגול.

שְׁקַעֲרוּר, ולנקבה שְׁקַעֲרוּרָה, ולרבות שְׁקַעֲרוּרוֹת, ונכפלה בו האות הרביעית.

פְּתִיגִיל.

עַכָּבִישׁ, חַלָּמִישׁ.

כַּפְתּוֹר, חַרְצוֹב, חַרְגּוֹל, קַרְסוֹל, רַפְסוֹד, פַּרְעוֹשׁ, גִּבְעוֹל, ובשורק: גַּלְמוּד. וחבור כַּפְתּוֹר – כַּפְתּוֹרִים. רַפְסוֹד – רַפְסוֹדוֹת. או יהיה האחד מן רַפְסוֹדוֹת – רַפְסוֹדָה. וחבור קַרְסוֹל, חַרְצוֹב בדגש האות הרביעית – "וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי" (ש"ב כב לז), "כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם" (תהלים עג ד) או יהיה האחד מן חַרְצֻבּוֹת – חַרְצֻבָּה.

פִּלֶגֶש בסגול.

בְּד֫וֹלַח היה הלמ"ד בסגול לולי החי"ת, ובעבורה נפתח, כמו ר֫וֹמַח, כי המלה מלעיל. וכן שׁוּתֶ֫לַח, ויהיה קבוץ בְּדוֹלַח – בְּדוֹלָחִים הלמ"ד בקמץ, ובכנוי ישוב החולם לקמץ-חטף בעבור שהמלה מלעיל: בְּדׇלְחִי, בְּדׇלְחוֹ, והרבים: בְּדוֹלָחִים הלמ"ד בקמץ, בְּדוֹלָחַי, בְּדוֹלָחָיו.

ויש בני חמש אותיות

אַרְגָּמָן, אַרְגְּוָן מן "אַרְגְּוָנָא" (דניאל ה ז), אֲגַרְטָל מן "אֲגַרְטְלֵי כֶסֶף" (עזרא א ט), אַדַּרְכּוֹן מן "וַאֲדַרְכֹנִים רִבּוֹ" (דה"א כט ז), ואפשר שהאל"פין נוספות, ואפשר גם כן שהנו"נין באַרְגָּמָן, אַרְגְּוָן, אֲדַרְכֹּן נוספות. ואם יקובץ אַרְגָּמָן יהיה הגימ"ל בשוא, וכן בכנויים.

תַּחְפְּנֵס – "וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס" (מ"א יא כ), שם אשה. ובהכפל בו החי"ת נשתנו תנועותיו והא שם מקום: "וּבִתְחַפְנְחֵס חָשַׂךְ הַיּוֹם" (יחזקאל ל יח), ומשקל אחר: "גַּם בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס" (ירמיהו ב טז).

צְפַרְדֵּע, ובכנוי צְפַרְדֵּעוֹ בצרי, ובקבוץ ישוב הצרי לשוא: צְפַרְדְּעִים. ויתכן גם כן בכנוים ישוב לשוא כמשפט השמות השלישיים שהם בצרי כמו שכתבנו.

שַׁעַטְנֵז, ויהיה על משקלו רַעַמְסֵס, אלא שרַעַמְסֵס בן ארבע אותיות נכפלה בו האות הרביעית, ושַׁעַטְנֵז בן חמש אותיות. ואמרו רז"ל כי היא מלה מורכבת: שׁוּעַ, טָווּי ונוּז (משנה כלאים ט ח).

ויש שמות שהם בכלל לעולם ולא יפרדו

כמו מַיִם, רֵחַיִים, שָׁמַיִם והדומים להם. ובהסמכם: "מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ" (איכה ג סו). ומַיִם היה ראוי מַיַּיִם, מְיֵי. וכשיתחבר עם הכנוים לעולם הוא כפול: "וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה" (במדבר כ יט), "אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי" (ש"א כה יא), "מִקְוֵה מֵימֵיהֶם" (שמות ז יט), "מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ" (איכה ה ד). וכן בסמיכות בלא כנוי פעמים: "מֵימֵי הַיַּרְדֵּן" (יהושע ד ז). וכנוי שָׁמַיִם – שָׁמָיו, שָׁמֶיךָ, שְׁמֵי, ובכנוי הנמצאים והנסתרים ישב הקמץ לשוא: שְׁמֵיהֶם, שְׁמֵיכֶם. וכן רֵחַיִים יתחבר בזה הדרך, אלא בנסתרים ובנמצאים אפשר שלא יתחלף התנועה מפני החי"ת.

וכן יש שמות ומלין שהם לשון רבים לעולם בסמיכות הכנויים. וכן פעמים בסמיכות בלא כנוי, כמו אַחֲרֵי, ועם הכנויים: אַחֲרַי, אַחֲרָיו, אַחֲרֶיךָ, אַחֲרֶיהָ, אַחֲרֵינוּ, אַחֲרֵיהֶם, אַחֲרֵיכֶם לעולם לא יסמך אַחַר אל הכנוים בלשון יחיד. וכן "אַשְׁרֵי הָאִישׁ" (תהלים א א), אַשְׁרַי, אַשְׁרָיו, אַשְׁרֶיךָ, אַשְׁרֶיהָ, אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵיהֶם, אַשְׁרֵיכֶם, לעולם לא יסמך אל הכנוי בלשון יחיד, וגם נפרד לא ימצא בלשון יחיד. וגם פָּנִים, פָּנַי לא ימצא בלשון יחיד, אבל "אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים" (קהלת י יז), אף על פי שהקריאה היא בלשון יחיד, לשון רבים הוא, שיו"ד הרבוי כתובה בו. וכן לא נמצאו אַחֲרֵי, אַשְׁרֵי בלא סמיכות, לפי שאין ענין המלות האלה בלא קשר מלה אחריהם. וכן אֶל, עַל לא יסמכו אל הכנוי אלא בלשון רבים: אֵלָיו, אֵלֶיךָ, אֵלַי, אֲלֵיהֶם, אֲלֵיכֶם, עָלַי, עָלָיו, עָלֶיךָ, עֲלֵיהֶם, עֲלֵיכֶם, עָלֵינוּ. וכן פעמים בסמיכות בלא כנוי: "אֱלֵי מָיִם" (איוב כט יט), "כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר" (במדבר כד ו) וזולתם.

ועוד יש שמות ימצאו לעולם לשון רבים: זְקֻנִים, נְעוּרִים, בְּתוּלִים, בְּחוּרִים, עֲלוּמִים.

נימוקי רבי אליהו בחור

1. לא נמצא רק זה.
2. כאלו אמר: אלהי נֵכָר, נְכַר הארץ.
3. א"א: אף בלי סמיכות באים כן, כמו "שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ" (בראשית מח כב) וחביריו, ובין הכל בין סמוכים ובלתי סמוכים הם כ"ה בלישנא.
4. פירוש, שהיה לו לומר וְאַחְיוֹתַיִךְ.
5. גם הח' צריך להיות.
6. א"א: כל זה טעות כי הוא שייך על שם מנחי למ"ד ה"א בשער פ"ע, ושם אזכרנו עוד.
7. כבר כתבתי פעם ופעמים כי טעמי אמ"ת הם משונים, והרוב שזכר אחר זה גם הם באמ"ת, לפיכך לא ישתנו.
8. לא מצאתי כן רק "בְיַד שְׂמֹאולָם בַּלַּפִּדִים" בשופטים (ז כ), והמסורת עליו: לית מלא.
9. אולי בא כן בעבור מלת "הִיא".
10. הוא רבי שלמה גבירו"ל בקוננו על רבי יקותיאל שנהרג שנת ת"ת לפרט.
11. פירוש, אחת במקום ה"א השרש, ואחת ליחס, ואחת לריבוי.
12. וזה שאמרו: כל מָחֳרַת שסמך לה"א הוא בפתח.
13. כל המשקלים שהם עם ה"א הנקבה לא ישתנו, רק משקל פְּעָלָה שבסמיכת היחיד ישוב השוא לחירק והקמץ לשוא, ובכנוי היחיד כן.
14. וזה לפי שהעי"ן דגושה.
15. ולפירש רש"י (רש"י על ויקרא כב כב) עַוֶּרֶת שם דבר של עורון, ואינו תואר.
16. עיין ביהושע בסימן י"א (פסוק ב) וי"ב (פסוק ג), ובמדויקים הנו"ן בחטף-פתח.
17. נמצאו ב' פעמים לשון מְתוֹם, האחד "מֵעִיר מְתֹם" (שופטים כ מח) שרשו מתה מלשון "מְתֵי מִסְפָּר" (בראשית לד ל), והשני "אֵין בּוֹ מְתֹם" (ישעיהו א ו) שרשו תמם עיין בשרשו.
18. גם נמצא "הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד" נכתב באל"ף וביו"ד איוב ט"ו (פסוק ז), ונמצא "שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן" (איוב ח ח) יו"ד במקום א'.
19. והנו"ן שרשית והמ"ם נוספת, ושרשו גדן.
20. וכן בלשון רבות: "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים" (תהלים סח כז). אבל מה שנמצא ברוב סידורי תפילות ביוצר של שבת "וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ" (נשמת) הוא טעות, אך ראוי לומר וּבְמִקְהֲלוֹת המ"ם בחירק והוא סמוך.
21. נ"ל מַנְצוּק.
22. זהו מה שכתב אביו ז"ל בספר הזכרון, שאין לומר בַּתֻּשְׁבָּחוֹת אלא בַּתִּשְׁבָּחוֹת בחירק.
23. קשה לי על הִמּוֹל כי הוא מקור ואינו שם, ואולי הוא טעות סופר.
24. לפי פירוש רש"י ראשון פתח והשני קמץ, עיין בנימוקי בשרש יסד.
25. אמר המגיה: "שְׁנָת" קמוץ, ואמרוֹ: ובאו בתי"ו, שב ל"שְׁנָת" ו"חֲמַת", ובפתח שב לחֲמַת לבד. והעד על זה שאמר בשרשים ז"ל: ובלי סמיכות עם התי"ו – "אם אתן שנת", ולא הזכיר הפתח.
26. במסורת: צֵידָה ג' חסרים ושאר מלאים, אבל שֵׂיבָה כלם מלאים.
27. והם ח' באלפא ביתא רבתא (תהלים קיט), וסימן: פרץ בן דמה.
28. כי היה ראוי לומר שְׂדָתָהּ, כמו מן קָנֶה – "וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (שמות כה לו).
29. והם ז' על פי המסורת, והטעם לפי שצריך להוסיף על פתרנם מלת שֶׁל.