ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נא ב
– מה אתם אומרים. "יָמוּתוּ אֲנָשִׁים" (שמואל א ב, לג) - אנשים בחורים; "בָּא בַאֲנָשִׁים" (שמואל א יז, יב) – באנשים זקנים; "מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים" (מלכים א כב, י) – בגדים חמודות; "זֶרַע אֲנָשִׁים" (שמואל א א, יא) – אנשים כשרים וטובים. "וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ" (תהלים עג, י) – מי כוס מלא; "פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית" (יחזקאל ח, ג) – שער החצר הפנימית; "בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ" (שמואל ב יט, כט) – באוכלי לחם שלחנך; "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה" (בראשית ג, יז) – תאכל לחמה, או פריה; "אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים" (הושע ג, א) – יין ענבים; "וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ" (מלכים ב יח, לא) – פרי גפנו ופרי תאנתו. "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי" (ישעיהו נט, כא), פירושו, ואני הבטחתים; "וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה" (ישעיהו סו, יח) – ואנכי מחשבתי באה, או העת באה; וכן "הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה" (יחזקאל כא, יב), פירושו, העת באה. ופירוש "וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם" – אהיה עם מעשיהם וידעתי מחשבותיהם. והכנוי, כנגד הגוי שזוכר אחר כן, או כנגד אותם שזכר – "הַמִּתְקַדְּשִׁים". "אֲשֶׁר לְתִתִּי לוֹ בְּשֹׂרָה" (שמואל ב ד, י) – אשר חשב שאתן לו שכר בשורה; "וְלֶחֶם אָמַר לוֹ" (מלכים א יא, יח) – אמר לתת לו; "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת" (אסתר ה, א) – בגדי מלכות; "שִׁפְטוּ יָתוֹם" – משפט יתום (ישעיהו א, יז); "רִיבוּ אַלְמָנָה" (שם) – ריבו ריב אלמנה; "הִנֵּה בִטְנִי כְּיַיִן לֹא יִפָּתֵחַ" (איוב לב, יט) – כנאד יין; "וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ" (יהושע כב, כ) – לא גוע לבדו; "לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם" (מלכים ב ו, י) – לא אחת לבדה ולא שתים לבדן. "וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה" (חבקוק א, טז) – שה בריאה; "כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת" (שיר השירים ד, ב) – העזים הקצובות; "כִּי כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה" (תהלים לח, ח) – נגע ונקלה (צ"ל נקלה); "וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם" (שמואל א ב, יג) – בעל שלש השנים; "וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ יָיִן" (זכריה י, ז) – כמו אם שתו יין; "לֵץ הַיַּיִן" (משלי כ, א) – שותה היין; "וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד" (חבקוק ב, ה) – שותה היין; "יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה" (בראשית ד, כ) – ורועה מקנה. "כַּצֶּמֶר יִהְיוּ" (ישעיהו א, יח) – כצמר הלבן; "הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר" (תהלים קמז, טז) – כצמר הלבן; "וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר" (מלאכי א, יד) – זכר תמים; "וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ" (איוב א, כ) – את שער ראשו; "וַיֹּאכְלוּ אֶת הַמּוֹעֵד" (דברי הימים ב ל, כב) – זבחי המועד; "הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי" (ירמיהו יח, יד) – היעזוב מים מצור שדי; "וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר" (דברים ה, ה) – כשירד בהר לאמר – אנכי; "לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל" (שמואל א יג, ח) – אשר נתן לו שמואל, או אשר יעדו. "וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם" (בראשית מב, לג) – ואת שבר רעבון בתיכם; "חֲמוֹר לֶחֶם" (שמואל א טז, כ) – נושא לחם, או משא חמור לחם; "וְנֹאד יַיִן" – שהיה בו היין;